אם בתחילת הקורונה שמענו על הכאב שבהשארת הסבים והסבתות שלנו רחוקים ומבודדים, כעת, עם התפרצות הגל השלישי, אנחנו שומעים על הכאב של הילדים, שלא רואים את חבריהם מזה זמן רב.
תחושת בדידות בתקופת הקורונה
מבוגרים וילדים אינה האוכלוסייה היחידה שנפגעת. אוכלוסייה נוספת היא רווקים, אנשים החיים בגפם ונאלצים לבלות ימים כלילות, חגים כשבתות בביתם לבדם. הבדידות היא אולי המגיפה המשמעותית ביותר. היא משפיעה על כולנו ברמה זאת או אחרת, אבל מה עושים האנשים שבין כה מרגישים לבד, לאורך כל השנה? מה עושים האנשים שביומיום, טרם הקורונה, מתמודדים עם בדידות, צער, כאב, חרדה אבל ואף דיכאון ומחשבות אובדניות?
אנשים אלו לצערנו נותרו האנשים השקופים, בזמן המגיפה, כמו לפניה. בתקופה האחרונה, עם עליית הסדרה שעת נעילה נראית מודעות גוברת ועולה להפרעות חרדה ובכללם אנשים המתמודדים עם, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)
קורונה ו-PTSD
הפרעת דחק פוסט טראומטית היא הפרעה נפשית המאופיינת בפלאשבקים, היזכרויות, פגיעה באיכות השינה ותגובות לטראומה, כתוצאה מהתנסות בחוויה טראומטית. הפרעה זאת בעיקר אנחנו רואים אצל אנשים שצלחו מלחמה קשה, או אנשים שנפגעו מפגיעה מינית, גניבה או אירוע טראומטי אחר, מתמשך או קצר.
בעבר, לחיילים עם תגובות אלו קראו “הלומי קרב”. מושג זה מעיד על העובדה כי הסביבה של החייל לא ידעה איך להתמודד עם תגובותיו. היום, אנשי מקצוע בבריאות הנפש (פסיכולוגים ופסיכיאטרים) יודעים כי הטיפול החשוב ביותר באנשים אלו הוא לאתר אותם בזמן שהאירוע הטראומטי מתרחש ולא אחריו. כך, נוכל לסייע לאדם לצאת מאזורי ההלם הראשוני, לחזק אותו ולהימנע מטראומה מצטברת.
בתקופת הקורונה, אנשים עם PTSD יתאפיינו בנסיגה חברתית, חלומות סיוטיים על מוות ומחלות והימנעות משמעותית מיציאה לחיים ותפקוד יומיומי ראוי. חשוב לציין כי ככל שהזמן יעבור וככל שלא נאתר את אותם אנשים, כך החרדה תעמיק ותגבר והנסיגה של אותם אנשים מתפקוד יומיומי יגבר, גם לאחר המשבר.
קורונה ואובדנות
מחקרים שנעשים בתקופה זו מראים (את מה שהתקשורת לא מראה) כי אחוזי הדיווח על תחושות בדידות, עצב, מחשבות אובדניות ואף ביצוע של פעולות אובדניות עלה בחודשים האחרונים, לאור הבדידות החברתית שיוצר משבר הקורונה.
כשמבקשים מאיתנו לשמור על בריאותנו כדי לא להידבק מאנשים, בצורה לא מפורשת, אומרים לנו כי כל מגע בינאישי וחברתי, כזה שידענו שמסייע ומיטיב לנו, הוא עשוי להיות אסון ממשי לבריאותנו. כיצד אנחנו יכולים ליישב את התפיסה הזאת? רבים מבני האדם מתקשים לעשות כן. הם מתגעגעים למשפחתם, לבני זוגם, לחיים רגילים ולצאת לעבודה.
אז איך נעבור את משבר הקורונה הנפשי?
- שמרו על שגרת יומיום– התחילו בתפקוד בסיסי יומיומי: צחצוח שיניים, קפה, או כל דבר שמאפיין את היומיום הרגיל שלכם.
- שמרו על קשר עם הקרובים לכם– גם עבורם וגם עבורכם. תמיכה חברתית נמצאה במחקרים רבים כאחד המנבאים העיקריים ביותר לבריאות ואיזון נפשי אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים. נסו לשמור קשר בכל דרך- גם בתקופת הסגר או הבידוד. לא חייבים להיפגש פנים-אל-פנים אם אין אפשרות, אבל יש עוד המון דרכים יצירתיות לשמירה על קשר.
- בדקו אפשרות לטיפול פסיכולוגי– במצבים שתארנו לעיל, בהם אדם מתמודד עם מחשבות אובדניות או חרדות שפוגעות באופן ממשי בתפקוד היומיומי, יש צורך לפנות לאיש מקצוע מוסמך ממשרד הבריאות (פסיכולוג או פסיכיאטר) להתאמת טיפול נפשי. אל תשארו עם הקושי לבד, זה עלול להיות אסון.
- שתפו את היקרים לכם במצבכם– לעיתים תכופות התחושה היא כי הרגשות המכאיבים שאני חווה כעת הם רק שלי, אבל במציאות- זה לרוב ממש הפוך: אנשים רבים מרגישים דומה. עדות לכך היא העובדה כי אוכלוסיה רבה נעזרת בטיפול רגשי ואף תרופתי. בארה”ב כ-25% מהאוכלוסייה נוטלים תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, דבר המעיד על כך שאנחנו לא משתפים ב”צרות” שלנו וחושבים שרק אנחנו חווים את הקשיים הללו.
העזו לדבר ולהגיד את שעל ליבכם. אנשים רבים נמצאים בתקופה זו במשברים נפשיים. ההבדל בהתמודדות הוא בין אנשים שיודעים לבקש עזרה לאלו שלא. אנשים שלא מבקשים עזרה מסתכנים בפיתוח של הפרעות חרדה, מחשבות אובדניות וביצוע מעשה אובדני.
במקרה של מצוקה ממשית, פנו למשטרה או ער”ן. במקרים של טיפול במצב משברים מוזמנים לפנות למכון סול לפסיכותרפיה.
הכותבות:
עדי ביטנר פסיכולוגית קלינית מומחית, M.A
חן אור יונגרוירט, פסיכולוגית M.A
אתר: soulpsy.co.il
מייל: soul.psy.ltd@gmail.com
טל’: 03-5233757
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו