יו"ר הכנסת: "רק מקום אחד רצינו ואהבנו"

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין נשא את נאומו הממלכתי הראשון בתפקידו החדש הערב, בטקס המשואות בהר הרצל. 

באדיבות ערוץ הכנסת

"אזרחי ישראל, לא נולדתי על האדמה הזאת, ונופיה לא נצרבו בי בשנות ילדותי", פתח ואמר. "כילד, לא חלמתי שיגיע הרגע ואעמוד כאן, לצד קברו של חוזה המדינה, כנציגה של כנסת ישראל. לא חלמתי, לא בגלל שלא העזתי ולא בגלל שפחדתי. כילד, בקושי הכרתי את מדינת ישראל, ולא חלמתי להיות חלק ממנה. ומשכך, לא ידעתי שחלום כזה אפשרי".

עוד הוסיף יו"ר הכנסת וסיפר: "היום, ה' באייר שנת תשע"ג, אני ניצב כאן, 26 שנים בדיוק מה' באייר תשמ"ז, היום שבו שוחררתי מהכלא, ולבי הומה, עולה על גדותיו, מלא תפלה והודיה. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

אדלשטיין ציטט את "שיר השיירה" בנאומו ואמר: "בלשונות רבות מספור דיברנו וזה את זה כמעט בכלל שלא הכרנו ומקומות רבים מאוד עזבנו ורק מקום אחד רצינו ואהבנו".

"ואכן,  אנחנו שונים", הוסיף. "אנחנו צברים לצד עולים חדשים, בני עדות המזרח ואשכנזים. עלינו מאפריקה ומאמריקה, מאסיה ומאירופה. אנחנו דתיים וחילונים, חרדים ומסורתיים. הגענו מגטאות וממחנות, נמלטנו מעבר איום ומעתיד מאיים עוד יותר, שהמתין לנו אי שם. פרצנו חומות מברזל והברחנו גבולות אטומים".

"אחרים עזבו עתיד מבטיח, עושר והצלחה ורבים רבים כבר נולדו כאן, בארץ האבות, בתל אביב ובירושלים, בקרית שמונה ובאילת, בבית אל ובנתיבות".

"אבל השיירה, אזרחי ישראל, לא נמשכת מן המאה שעברה, ואף לא מזו שלפניה. שורשיה עמוקים הרבה יותר. השנה, בשנת ה-65 לעצמאותנו אנו מציינים את שנת 'המורשת הלאומית'".

"לא אנחנו שמרנו על הזיכרון, הזיכרון שמר עלינו. לא אנחנו שמרנו על המורשת, המורשת שמרה עלינו. המורשת הלאומית הנחילה לנו את ספר הספרים וזרעה תקווה בלב גולי בבל. היא שעמדה לנו והיא שתעמוד לנו. גם היום, גם עכשיו, בבניית העתיד כאן במדינת ישראל".

"חייבים להמשיך להתווכח"

"המורשת הלאומית של העם היהודי, התרבות היהודית, היא תרבות של מגוון ושל מחלוקת. אני רואה לנגד עיני חברה ישראלית שבה אין ישראלי אידיאלי, אין ישראליות אחת. יש עושר של חוויות ישראליות, מגון של זהויות ישראליות".

"העושר התרבותי והאתני יוצא הדופן הוא חלק מסוד ההצלחה, מהפלא של מדינת ישראל. הפלא הכלכלי, והיותה של ישראל מעצמה טכנולוגית נובעים במידה רבה מהשלוב בין צברים ועולים, תעוזה ישראלית ותחכום יהודי".

"אנחנו חייבים להמשיך ולהתווכח. אבל כשאנחנו מתווכחים על 'שיווין בנטל' או על תקציב, על 'שמאל' ו 'ימין', אסור לנו לשאוף לריסוק היריב. אנחנו צריכים לשאוף לחברה שבה יש יריבים. חברה שבה יהודי חרדי יוכל לממש באופן מלא את צורת החיים שבה הוא מאמין, ובתוך כך לקבל עליו אחריות לביטחונה ולעתידה של המדינה, כשם שעושה זאת בן גילו החילוני. עלינו לאפשר מגוון של זהויות, לצד מורשת משותפת, עשירה".

בני הנוער - התקווה להתחדשות לאומית

על מדליקי המשואות אמר: "יחידים המייצגים אומה שלמה. אנשי רוח ואנשי מעש, אנשי ספר וסיף, בעלי מחויבות אישית עמוקה מאין כמותה לשמור הזיכרון ולהנחלתו. הם מעבירי הלפיד, לפיד המורשת והזיכרון, מדור לדור. בתוכם עומדות בגאון שתי נציגות מתנועות הנער. בידיכם, בני הנוער, נמצא העתיד של מדינת ישראל. אתם התקווה להתחדשות לאומית. עתידנו בציונות ולא בציניות."

"65 שנה שמדינת ישראל חוגגת את עצמאותה, ויש כאלה שעדיין מתעקשים שלא להכיר בה. לא להכיר בנו. נאבקנו על זכות קיומנו, ואנו עומדים הכן על המשמר לשוב ולהגן על המדינה שהקמנו ביזע, בדם ובעמל קשה".

לסיכום אמר בגאווה: "איש לא ירתיע אותנו. אנו נחושים להמשיך ולרקום את החלום הציוני לגווניו, להמשיך ולבסס את הציונות, מבית ומחוץ. עלה נעלה, כי יכול נוכל. חג עצמאות שמח ישראל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו