נסעתי דרומה לביקור בקהילת גרעין הראל, שם קיבלה אותי גלי עם כוס תה וחיוך לבבי. גלי היא מורה ליוגה ובעלת הסטודיו “המרכז ליוגה בדרום”, וחברה ותיקה בגרעין הראל.
אז גלי את מורה ליוגה, זה דבר נפוץ במחוזותיכם?
בעיקרון מה שמחבר בין האנשים זה הנושא של מודעות עצמית ושיפור עצמי, אז אתה יכול לראות כאן מורים ליוגה ואנשים שמתרגלים יוגה ברמה האישית על בסיס קבוע. חלק מהעניין של מודעות עצמית זה מודעות לתנועה, אז באופן טבעי זה משהו שדי רווח כאן.
במה עוד אנשים כאן עוסקים?
זאת קהילה עם אחוז יחסית גדול של עצמאים. אנשים שלמדו מקצוע, פיתחו אותו, ועובדים כעצמאיים. חלק בתחום האמנות, יצירה, פיתוח, מודעות אישית, טיפול. אחרים בתחומים יותר סטנדרטיים, אבל אני חושבת שיש במכנה המשותף כאן הרבה חשיבה מחוץ לקופסא ומסוגלות אישית שגרמה לאנשים לפתח כל מיני עסקים עצמאיים.
הגיוון די גדול. יש מישהי שעושה קרמיקה ומעבירה חוגים לילדים בסטודיו שלה בבית. יש מישהי שפתחה מקום של קוסמטיקה טבעית עם שיטה ייחודית שהיא פיתחה בלי כימיקלים.
יש גם הרבה אקדמאים כאן שלמדו תואר ראשון בפסיכולוגיה, חינוך, עבודה סוציאלית. הרבה אנשים שעובדים למען שיפור ולמען אנשים. ויש גם תחומים מאוד ריאליים, ואפילו יש בגרעין רופא ואחות, ולא מעט אנשים בתחום ההייטק.
איך זה לחיות ביחד בתור קהילה?
תראה כל אחד יגיד לך משהו אחר, ויש כאן גם טווח גילאים די גדול של אנשים צעירים אחרי טיול בהודו וגם משפחות צעירות אז החוויה משתנה. אבל אולי אפשר לסכם את החוויה בדוגמא של מכתב ששלחה אחת מחברות הקהילה, שילדה תאומים לא מזמן, והדרך שלה לתאומים הייתה לא פשוטה ועברה דרך שמירת היריון ארוכה, והייתה שם התגייסות קהילתית כל כך נרחבת של כולם מבחינת ביקורים, דאגה לאוכל וכל מה שצריך.
ההווי של הקהילה זה אווירה מאוד עמוקה, משפחתית, חמה, עוטפת. להיות חלק מהקהילה זה לדעת שאתה לא לבד, להיות מוקף באנשים שבאמת אכפת להם ממך ויעזבו הכל לעזור כשצריך. אולי זה כמו שבט מודרני אפשר להגיד, כמו אולי חיים שהיו פעם וקצת נשכחו.
ומה החזון? מה חולמים להקים?
אני חושבת שהחזון שלנו באיזו שהיא מידה הוגשם והדבר העיקרי זה האנשים. עצם העובדה שגרים ביחד קבוצה כל כך מיוחדת של אנשים בשמחה, באהבה, בהרגשה טובה של חיים קהילתיים, ערבות הדדית, וזה כבר קיים.
עכשיו המטרה שלנו היא להקים יישוב שיהיה יותר מותאם לרוח הזאת של החיים הפשוטים. מקום בטבע, במדבר, מקום יותר פתוח שמאפשר להמשיך את כל מה שעשינו ויותר מזה.
כמובן להגדיל את הקהילה, לתרום, אולי אפילו אפשר להגיד אפילו לנסות להקים מודל חדש או מודל נוסף לחיים קהילתיים. היום יש כבר הרבה קהילות בארץ ועוד סוגים של קהילות, אולי זה עוד סוג של קהילה שהיא יותר אקולוגית, מקיימת, רוחנית. לעבור למודל שאפשר לחיות בצורה פשוטה יותר, מחוברת לטבע עם זאת גם מחוברת לסביבה ולחיים עצמם, ולחיות חיים גם של תרומה ולתת.
מה הטיפ שלכם לחיים קהילתיים טובים?
ברמה של ‘טיפ’ שאני חושבת שהוא מאוד קריטי למי ששואף לקיים חיי קהילה טובים, זה להוציא את הרכילות. לשון הרע זה משהו שנשאר בחוץ. זה יכול להישמע כדבר קטן או פשוט אבל זה יכול להרוס חיים משותפים וכולנו רואים בעולם סביבנו מה זה מייצר. אנחנו מאוד מקפידים על זה, זה אחד הדברים הראשונים שנאמרים לאנשים שמגיעים לכאן להיקלט בגרעין הראל. וכמובן גם אנחנו מעבירים את המסר הזה לילדים שלנו.
ברמה יותר רחבה אני חושבת שקודם כל קהילה זה לא משהו שמקימים בצורה מלאכותית, הרבה ממה שמקשה על הרבה קהילות זה העדר מכנה משותף מובהק, ובעצם הקהילה נוצרה כי אנשים עברו לגור באותו מקום. כדי שקהילה תצליח לחיות חיים קהילתיים טובים צריך שיהיה משהו גדול יותר מכל פרט בקהילה. אנחנו חיים בחברה מערבית שהיא מאוד מקדשת את האינדיבידואל, אבל הרעיון הזה לבדו הוא רעיון שמייצר הרבה נפרדות ובדידות. נראה לי שהשילוב העדין והמאוזן של שני הצדדים האלו, הוא המתכון להצלחה. החלום, החזון, הערכים והמסע המשותף – שמחברים את כולם יחד, באופן כזה שתומך גם בשאיפות האישיות של כל אחד לממש את מלוא הפוטנציאל שלו וחלומותיו האישיים.
