יסמין שטרית | מטפלת במעון התחלה חכמה של החברה למתנ"סים בשדרות
"ברור שאם יהיה חיסון אני אתחסן, קודם כל בשביל הבריאות של עצמי ובעיקר של הסובבים אותי. ילדים ופעוטות לא מתחסנים, לכן חשוב לחסן מוקדם אותנו - אלו שבאים איתם במגע, כדי לשמור עליהם וגם כדי לשמור על בריאות צוותי החינוך. בניגוד לילד בגן, שיכול לצאת לבד מהמבנה אל השער כשמסתכלים עליו וההורה מחכה לו שם, את הפעוטות מוסרים לנו בידיים. יש פעוטות החל מגיל משלושה חודשים, ולכן אנחנו פוגשות המון הורים שאנחנו חייבות לבוא איתם במגע. אני מאמינה שהתעדוף שהמדינה עשתה נכון, אבל עדיין צריך לכלול אותנו בקבוצת החיסונים הראשונה"
עדי ליידרמן | גננת בחינוך המיוחד
"היינו מתחת לאלונקה כבר בסגר הראשון. ילדים בחינוך המיוחד חייבים שגרה, הם חייבים מסגרת - מאז אנחנו ממשיכות לעבוד כשכל מה ששומר עלינו זו המסיכה. ילד, כל ילד ובטח כזה בחינוך המיוחד, זקוק לקרבה ומגע, הם צריכים חיבוק, וזה לא משהו שאפשר לעשות תוך כדי שמירת מרחק. מוכרחים לחסן ראשית את הגננות והמורים, זו אינה פריבילגיה אלא צורך הכרחי. אנחנו כל הזמן חשופות לילדים ואין לנו הגנה נוספת פרט למסיכה. אני לא ראיתי את הוריי כבר שבועות ארוכים, וכשזה אכן קרה - זה היה ממרחק ולמשך זמן קצר. בשונה מעובדים אחרים, אנחנו לא יכולות ולא צריכות לעבוד מאחורי מגן זכוכית".
מאירה לחיאני | מחנכת ומורה למתמטיקה באמי"ת עכו
"אני כבר מחכה לקבל את החיסון, אבל עדיין לא נותנים לנו להתחסן וזה אבסורד. אני פוגשת בכל יום תלמידים שגם אותם לא מחסנים מפאת גילם, ולכן גם לנו וגם להם אין מענה מפני הנגיף. אני מרגישה שיש זילות למצב הבריאותי שלי וגם לחשיבות של מערכת החינוך.
"חשוב שנתחסן גם עבור הבריאות שלנו, כי אנחנו כבר לא צעירים. הצד השני זה השארת מערכת החינוך פתוחה, כי זה מה שכולנו צריכים ורוצים, ככל שנתחסן מהר יותר, מערכת החינוך תחזור לנורמליזציה. לתלמידים מאוד קשה ללמוד מרחוק, הזיגזג בין למידה בכיתה ללמידה במחשב יוצר אי־ודאות ומערער את הביטחון, את המצב הנפשי ואת האמון. זה לא פשוט".
מאירה לחיאני // צילום: מישל דוט קום