עורו אחים בלב שמח!

האלבום החדש של הדג נחש מגיש לנו את האמת בפרצוף, כמיטב המסורת • היפ הופ עם דקלון וטריפונס, מילים של מאיר אריאל ודאב־סטפ - הכל ביחד, כמו החיים כאן

צילום: גיא כושי ויריב פיין // הדג נחש 2013. לברך את הבלאגן הזה, לקלל אותו, ולהזיז את הישבן תוך כדי

 

הדג נחש, הלהקה הכי חשובה במוסיקה הישראלית העכשווית, מוציאה אלבום חדש, שביעי, "זמן להתעורר". וכשאני כותב "הכי חשובה" זה לא מכיוון שאין עוד המון להקות נהדרות אצלנו (היום יותר מאשר אי פעם בעבר) אלא מפני שהם מצליחים, כבר די הרבה זמן, לשלב אמירות בלתי מתפשרות, טקסטואלית ומוסיקלית, ועם זאת להיות פופולריים ומקובלים גם בקרב קהלים ממש לא דומים - החל בצפונים תל־אביבים שמאלנים, וכלה באוהדי בית"ר ירושלים, ה־קבוצה של שאנן סטריט וחבריו. בכך הדג נחש הם בעיניי קולו של הדור, וליצירה שלהם יש משמעות מעבר לתחום הבידור הקל. זה לא רק כיף.

"זמן להתעורר" הוא כבר האלבום השביעי (כולל אחד כפול בהופעה) שבו הדג נחש מתעקשים לשלב בתוך הכיף והגוד טיים שלהם שירים שאומרים משהו אמיתי, כואב, מחאתי, בלי פחד ובלי שיקולים מסחריים, ללא חשש לאבד את הקהל שלהם. 

לפני עשר שנים, בשיר "לזוז", הם הציגו את הכוונה שמאחורי המוסיקה: "הזזתם את הגוף וזה יפה, אבל עכשיו בבקשה מכם, לספור עד שלוש, וכולנו יחד נזיז גם את הראש, כי זה כל העניין בעצם, ואני לא הייתי כאן בעצם, אם לא היתה לי הפלטפורמה לדבר על הדברים, לדחוף מתחת לסבבה גם איזה כמה מסרים..."

"הבנו שאולי כן מקשיבים"

וזה מה שהם עושים. כל הזמן. באלבומם הקודם, "שש", הם שילבו את אחד משירי המחאה הכי נועזים במוסיקה הישראלית, "אני מאמין": "אני מאמין שנכון להיום, חלקנו באי השגת השלום, משמעותי וגדול לא פחות, מחלקן של כל המדינות השכנות, ועוד אני מאמין שאנחנו הולכים סחור, שאין סיכוי שעוד מלחמה תעזור, ושכל הדיבורים על מאבק בטרור, תכליתם רק להרשים ת'עולם הנאור..." 

אך בהמשך השיר הזה הם גם אומרים "אבל זה לא מזיז לאף אחד ת'תחת..." 

אז למה בכל זאת לעשות את זה? אם בין כה וכה זה לא באמת מזיז לאף אחד? אם לא מקשיבים?

בהופעה בתוכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל בשבוע שעבר, לכבוד הוצאת האלבום החדש, שאנן סטריט ענה לי על השאלה הזו: "התרגלתי לחשוב שלא מקשיבים לנו. ושאם מקשיבים זה לא העיקר. העיקר הוא שאנחנו עושים ושיש קהל. אבל אחרי כל הקיץ הזה עם האוהלים הבנו שאולי כן מקשיבים". 

וכך "זמן להתעורר" הוא כנראה האלבום הראשון שנוצר בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2012. 

"זה הזמן להתעורר הבית מתפורר, נצא מהחורים ביחד די להסתתר, תרימו את היד, תפתחו את הפה, מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה..." 

השיר הזה, הנושא את שם האלבום, הוא דוגמה מצוינת לדרך הפעולה של הדג נחש. ומאחר שקל יותר לכתוב בעיתון על טקסטים מאשר על מוסיקה ההתייחסות הראשונה היא למילים, אבל גדולת השיר הזה והאלבום כולו היא בשילובים של מילים ומנגינות. האלבום הזה מאוד פוליטי, ולא רק בגלל המילים על יחסינו מול שכנינו, על נושאים חברתיים ועל הגזענות, אלא גם ובעיקר בגלל צבעי המוסיקה המגוונים שבו. 

לשיר "זה הזמן להתעורר" יש מצד אחד סאונד מאוד מעודכן, והחלק השני שלו הוא ממש דאב־סטפ עכשווי (תשאלו את הילדים במה מדובר). אבל על המצע המאוד מעודכן הם מוסיפים עוד שכבה של מוסיקה ערבית, וזה דבר שאין בשום מקום בעולם. 

בבלאגן של החיים במדינת ישראל - מזרח ומערב, יהודים וערבים, אנגלית ועברית - האלבום הזה מנסה לברר ולהגדיר את המושג "מה הוא ישראלי". במוסיקה משתלבים להפליא רוק, היפ הופ 

וFאנק, מוסיקה מזרחית וגם שירה ערבית ממש. והכל מתערבב, המילים, המנגינות, הסגנונות, הכוונות, הכל מעורב ירושלמי. 

בשיר אחד מסלסל בקולו דקלון, סולן צלילי הכרם מאז שנות השבעים, וטוען שהוא מבסוט שיש לו מיקרופון ביד למרות כל הקושי מסביב; בשיר אחר נשמעת הקלטה של מאיר אריאל ז"ל מדבר על פוליטיקה, כהקדמה לשיר חדש על פי טקסט שלו - "קובלנה על מפלגות ישראל"; "אינני בוגד" הוא שיר אישי על פלייבק ערבי לגמרי; לעומת זאת, השירים "פזמון", המביט על סיפורה של הלהקה, ו"הכל יסתדר" עם הרפר פלד, הם לפי מיטב המסורת ההיפהופית הדג־נחשית; והשיר "נוגעת" מציע כיוון מוסיקלי שונה לגמרי עם ליווי מיתרים, בדומה לאלבום הסולו הנפלא של שאנן סטריט. יצחק קלפטר מתארח בשיר "ישראלי של פעם", המלא געגועים לשקט של יום שישי וארוחת השבת בבית המשפחה בירושלים. 

בשיר שהכי מתמצת את האלבום הזה - "אילו זה היה" - מככב הבוזוקי של טריפונס היווני, וזהו שיר שמייצג את הבלאגן הישראלי ואולי גם את הדרך לפתרון. הוא מושר שורה באנגלית, שורה בעברית ושורה בערבית לסירוגין ומבטא רצון לברוח מהמציאות למסיבה, קורא לצאת למלחמה על הבית, אך מציע גם לזנוח את המאבקים ולחפש דרך חדשה. באופן סמלי, כדי שיהיה ברור לגמרי, מצורף לו תרגום בחוברת הדיסק:

"לא נותר מה לומר מלבד 'ברך את הבלאגן הזה', מסיבה זו אחרת יצא שכולנו נתכנס. שכחתי כבר מי לטובתי ומי לרעתי, קורא לאנשיי: היאבקו במאבק! הילחמו במלחמה!... דומה שנזנח דבר עיקרי, חבריי ומשפחתי על פני האדמה מסתובבים, את התנאים הישנים צריך לשנות, מוכרחים לעמוד איתן" 

yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר