גזירה קשה

כשאני כותב את השורות האלה, ביום רביעי, עדיין לא ברור אם ניצחנו או הפסדנו בבחירות באמריקה. ייתכן שגם כאשר אתם קוראים את הדברים, הערפל טרם התפזר.

כאסיר נידון למוות שהגיש ערעור רגע לפני חשמולו ומחכה בתאו לתוצאות הדיון בעניינו, כך עבר לי הלילה של ספירת הקולות. אני אדם שרואה את העולם בשחור ולבן, ומבחינתי, עליית הדמוקרטים היא גזירה קשה כמוות, שאם חלילה תתגשם, בזמן הזה שבו החברה שלנו מרוסקת ומרוששת, ותוסיף על צרותינו גם הקלה בעיצומים על איראן, חזרה ללחצים לפתרון שתי מדינות ועוד שכיות חמדה דמוקרטיות, זה יהיה יותר מדי. לא בטוח שנוכל לעמוד בזה. וכאותו נידון בתאו, כשעלה האור ונשמעו צעדים במסדרון, הם לא בישרו פסק דין, לכאן או לכאן, אלא דחייה נוספת בהתרת הספקות, ועוד תקופת עינוי קשה.

ואם במוות עסקינן, מי שמתו בינתיים הן התקשורת האמריקנית ואחותה הקטנה הישראלית, על כל גופיה כמעט. מעולם לא היה מצב שבו רוב כלי התקשורת זנחו לחלוטין את כל הערכים שבנו אותם. אמירת האמת הושלכה אל הפח, חופש הביטוי בוטל. סיפורים מסמרי שיער על ביידן לא פורסמו כלל, כל שטות של טראמפ, והיו הרבה כאלה, הודהדה תוך השתקת כל זכויותיו הרבות. היה מעניין לראות את הפרצופים החמוצים של שדרי CNN, גוף תקשורת שאיבד כל כבוד מקצועי, כשהתברר שביידן לא ניצח בהליכה, כפי שהם תכננו. זה נראה כמו תמונות מסוכת האבלים של איוב. צחקתי ולבשתי חולצה של טראמפ בשידור שהיה לי הכבוד להגיש. בשביל האיזון.

גם ההתגייסות של ענקיות הטכנולוגיה, פייסבוק, טוויטר, ושאר רשתות פרוגרסיביות נגד טראמפ, עד כדי מחיקת התבטאויות של נשיא מכהן, תירשם בהיסטוריה כרגע מכונן בנפילת הדמוקרטיה המערבית והחלפתה בשלטון דיקטטורי של התאגידים השמנים מעמק הסיליקון. יקראו לזה טֶקוקרטיה, שלטון הטכנולוגיה, וזה ממש כאן, אפילו לא מעבר לפינה. מפחיד.

לכל הטורים של אברי גלעד

אמריקה סיפקה לנו תמונת מראה של מה שיקרה אצלנו עוד מעט, אם לא נבין מהר שכל השיח המקטב הוא פייק, ושאין באמת הבדלים תהומיים בין ימין ושמאל בישראל. הפערים הם תיאורטיים ועתידיים, והאתגרים הם מוחשיים וקורים עכשיו. לפני שאנחנו מגיעים למסמור דיקטים לחלונות ראווה מפחד הבוזזים, שווה לעצור שנייה ולהבין שאמריקה הלכה רחוק מדי, ושאנחנו יכולים לעצור. מנהיג זה חשוב, השכן מעבר לרחוב חשוב יותר. שווה לנסות להירגע. ואם לא, נפיל פור, ומי שיפסיד ישתמש במעבורת החדשה ויעבור לגור במאדים.

 

מאדים

השבוע הודיע היזם הבלתי נלאה אילון מאסק, המתכנן הקמת מושבת בני אדם על המאדים, שחוקי כדור הארץ לא יחולו שם. על פי אמנות בינלאומיות הם חלים בירח, אבל מאדים מחוץ לתחום. מזל. הנושא הזה מצית את דמיוני. כמי שמתכנן להיות מושל מאדים ביום מן הימים, שמחתי על ההכרזה.

 

ראשית, תבוטל כמובן חובת עטיית מסכות. שהחיינו. אנחנו, אזרחי מאדים החדשים, נצא לדרך רק אחרי בדיקת קורונה, ולכן נוכל להשקיף מרחוק על כדור הארץ העוטה מסכה ולנשום עמוק אוויר מאדים מסונתז, ללא הפרעה. אגב, בסרט האימה הראשון שיצולם במושבה במאדים מתגלה חולה קורונה המאיים להדביק את כל ההתיישבות הצעירה. איך זה נגמר? צפו!!! היה לנו את שון קונרי לתפקיד הראשי. הלך, אללה ירחמו. נמצא מישהו.

אמרנו, בלי חוקי כדור הארץ. נהדר. מבחינתי - בלי כל החוקים. בדרך הארוכה למאדים נשיל מעצמנו את כל המורשת החוקית שלנו, ונתחיל מהתחלה. המתיישבים החדשים יתבקשו רק להיות בני אדם. אין סעיפים ותתי סעיפים ואין פליליזציה של המידות ועוואנטיזציה של המוסר. אם יצאת בנאדם פארש, יש רק עונש אחד: בחזרה לכדור הארץ. מותר גם להודות בפעם הראשונה ולפצות את החברה. פעם שנייה - למעבורת.

ומי יקבע שהבנאדם מגורש? אני, ברוטציה. ועל סמך מה? על סמך הדבר הזה, שנדמה שכולנו שכחנו בזמן הזה - שאם זה מסריח, זה רקוב. על סמך ידיעת הלב, שבלבלנו עם טיעוני משפטנים שהצליחו להפוך רע לטוב ולהפך. 

קריוקי בחצות במרפסת? ביי. לא אספת גללים? סע. חתכת ברמזור? עלה על הטיל. לא נחכה לעבירות גדולות. מי שלא חושב על הזולת בקטנה, יגיע גם לגדולה. כך יתנהל מאדים שלנו, עד שהתודעה האנושית תזמבר גם אותו, ונעבור לשבתאי.

ורק חוק אחד נוסף יהיה במאדים. אסור רשתות חברתיות. בקור של אפס מעלות, רוחות חזקות, מים מלוחים וזהו, פחות או יותר, כדאי שנאהב אחד את השני. רשתות חברתיות מביאות שנאה. שנאה תחסל אותנו שם. ברחנו ממנה למאדים, לא נביא אותה איתנו. נרשמים? אל תישארו בחוץ. 

החוצה

בשבועות האחרונים שהיתי די הרבה בבית חולים. הקשבתי, כדרכי, לשיחתן של הבריות, שבבית החולים נוטה להיות מאוד גופנית ונטולת מעצורי בושה. ענייני מבואות ומוצאות הגוף פרושים לעין כל, ולא נכביר בתיאורים.

ושמעתי לא מעט על ענייני עצירות. אנשים לא נפטרים מהפסולת אשר בגופם ימים ארוכים, וזה גורם, כידוע לכם, תחושת מלאות שאינה מבורכת, התנפחות, התעבות שלא לצורך. והאנשים מתייחסים לזה בתור בעיה שיש לפתור, וגם לחכות לנס, ולחיות בין אירוע שירותים מוצלח לבין התרעת שווא ללא כל הקלה. 

אני זוכר את עצמי לא מבין למה נענשתי במין מערכת עיכול עצלנית שכזו, יושב בבית הכבוד כמה שיושב, הרבה יותר מדי, מתאמץ, מתוסכל, מדופרס בגלל הפער הברור בין שיטת הקלט לשיטת הפלט. שלוש פעמים ביום מול פעם בשלושה ימים. במקרה הטוב.

למה אני משתף אתכם? כי אנחנו מכירים, וראוי לכל איש מוכר שישתף בענייני גופו אם יכול לתרום לציבור איזה משהו. ואני, יש לי מה לתרום לכם, אם אתם מתקשים גם לחוות תהליך טבעי ופשוט, יומיומי, נטול מאמצים, זורם, מה שנקרא.

בטח יש אלף שיטות, ואיני איש מקצוע ואני לא מתיימר להיות, אבל מכל מה שניסיתי - וניסיתי - גיליתי שזרעי פשתן וזרעי צ'יה עושים את העבודה. לפחות לי. לשני הזרעים האלה יש תכונת ריור, הם הופכים לריריים כשפוגשים מים. בטבע זה בטח עוזר להם לנבוט, בבטן שלנו זה עובד כמו גריז.

יש כל מיני דרכים לצרוך את שני הזרעים האלה. אני קונה פשתן טחון ומשרה את הצ'יה במים חמים לפני השימוש לכמה דקות. ואז אני מוסיף את זרעי הקסם לשייק שאני מכין לי בכל בוקר. 

ומאז שאני עושה את זה, ולא מתקמצן ושם ביד נדיבה, תקופת העצירות חלפה מחיי. כאילו זה היה מישהו אחר שם, חודשים במצטבר, על האסלה. ואפשר לעשות מהזרעים האלה כל מיני דברים, להוסיף ליוגורט למשל, עם דבש ופרי, או להוסיף לדייסה, לאוהבי הז'אנר. אבל אני עושה מהם שייק, עם עלים ירוקים ופירות וצ'יה ופשתן, ומקבל ארוחת בוקר שגם מזינה את הגוף במיני חומרים נחוצים, וגם פועלת כמו סנו אינסטלטור של מערכת העיכול. לא מייד, לוקח כמה ימים עד שזה מגיע לכל פינה, ואז הנה אתם כאחד האדם. 

וכל הנאמר נכון לגביי, ואתם מוזמנים לנסות, והלוואי שאזכה שגם לכם יעבוד, ותזכו להיות צינור של שפע ולא מחסן של קומפוסט.

 

avrigilad@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו