לעיתים יושב חבר כנסת על ספסלו, משועמם כדבעי, ותוהה איך יהפוך את העולם למקום טוב יותר. ויתרה מזאת: לעיתים הוא מבקש להיטיב עם העולם בכך שימציא בעיה שאינה קיימת ואף יפתור אותה לעיני כל, בתקווה למחיאות כפיים מהציבור ואולי אפילו - מי יודע? - חוק חדש ומתקדם. והנה, רק השבוע לקחו על עצמם שני חברי כנסת את משימת שיפור החברה, מי באומר ומי בחוק.
תהלה פרידמן מכחול לבן הזדעזעה מהקליפ של עדי ביטי, שבו מצטלמת הזמרת הצעירה באופן שכמותו לא נראה מאז החלו זמרות להתפתל מול המצלמה בלבוש מינימלי ובתנוחות בוטות. "גם נשים יכולות לחזק את תרבות האונס", צייצה בטוויטר. "זו לא תרבות. לא אמנות. זאת סכנה ברורה ומיידית עבורנו ועבור הבנים והבנות שלנו".
פרידמן נתקלה בתשואות, אך גם בנזיפות, כיוון שמהציוץ ניתן היה להבין שהיא סבורה שלהתנהגותן של נשים יש תרומה לאונס, מה שנקרא האשמת הקורבן. איש לא ביקר אותה על עצם השימוש במושג "תרבות האונס".
"תרבות אונס" הוא מונח פמיניסטי שנטבע בארה"ב בשנות ה־70 של המאה הקודמת, ובבסיסו הרעיון שאווירה של הבנה, סלחנות ואפילו עידוד לעבירות מין - מגדילים את שיעור האונס בחברה. לכך תורמים גם "החפצה" (מונח שמביע סלידה מתרומתו של הגוף עצמו למשיכה מינית), האשמת הקורבן (שהתפתחה לדרישה מחמירה בהרבה, להאמין מראש לכל מי שמציגה את עצמה כקורבן על עבירת מין) וזלזול בחומרת עבירות מין.
כל אלה אכן מעוררים חלחלה, ואונס הוא אכן פשע חמור מאוד - וכך מתייחסים אליו ברוב מדינות העולם. אלא ששיעור מעשי האונס בעולם המערבי, כמו פשעים אחרים, ירד פלאים במאה האחרונה. דמוקרטיה, רווחה כלכלית, חינוך לסלידה מאלימות, שקליטתו התאפשרה בהצלחה בין היתר בגלל שהעולם המערבי התפנה ממלחמות העולם, שהעמיקו סלידה זו. ובקצרה: "תרבות אונס" נמצאת במדינות עולם שלישי. לא בארה"ב. וגם לא בישראל.
על פי נתוני משטרת ישראל, מספר העבירות הכללי בישראל פחת ב־15 אחוזים בארבע השנים האחרונות. מבין כלל העבירות - שיעור עבירות המין כולן הוא פחות מאחוז אחד. העונש המינימלי על אונס הוא חמש שנים, ויכול להגיע עד 20 שנה. אילו היינו חיים בתרבות אונס - אפשר היה לצפות למספר מקרים גבוה בהרבה ולענישה מקילה. זה לא המצב. אנחנו לא חיים בתרבות אונס, ולא בתרבות של פשע. מה לעשות שאנחנו כן חיים בתרבות שבה, למרבה הצער, לא מוגרו כל הפשעים, אנשים ונשים לעיתים בוחרים בדרכים שאינן לטעמנו כדי להציג את עצמם בפני קהל, ולעיתים הם משתמשים במונחים פוליטיים אפוקליפטיים כדי לתאר תופעה שאינה קיימת במציאות.
השימוש שעשתה ח"כ פרידמן במונח שקרי לפחות נשאר בתוך שיח שקרי שמתקיים גם בלעדיה. חבר הכנסת יוראי להב־הרצנו, לעומתה, ניסה לשנות שפה אמיתית שמייצגת מציאות אמיתית, ולכפות עלינו שקר מכוח החוק. הפעם הניסיון נכשל. עד לניסיון הבא.
בהצעת חוק שהגיש להב־הרצנו השבוע, הוא דרש: "בכל טופס הניתן על ידי גוף ציבורי או על ידי גוף פרטי המציע שירות לציבור, לא תהיה התייחסות למין של ההורה, אלא אך ורק להיותו הורה. החלפת השימוש בכינויים "אב" ו"אם" (על הטיותיהן השונות) בכינויים ניטרליים מסוג של "הורה 1" ו"הורה 2". צה"ל כבר שינה, מרצונו וללא חקיקה, את הקטגוריות בטופסי המתגייסים, כי יש מחוות שנראות יפה באזורים החברתיים שמעדיפים לקבוע את קנה המידה על פי החריג, ולבטל מפניו את הנורמה הכללית. שהיא, כתמיד, אבא ואמא. לרוב נשואים, לפעמים גרושים, מדי פעם בהסדרי הורות משותפת.
להב־הרצנו הלך בגדולות. הרי יכול לנסות להוסיף קטגוריות להורות יחידנית או למשפחות חד־מיניות. אבל זה לא שוויוני מספיק ולא "מעגן במסגרת חוקית את הגיוון הקיים בתא המשפחתי במדינת ישראל, באופן שיהלום את זכותו של כל אדם לכבוד ולשוויון". ולכן ניסה חבר הכנסת להיפטר כליל מ"אבא" ו"אמא". על פי להב־הרצנו, ועוד 23 ח"כים שתמכו בהצעה, השינויים שחלו במבנה התא המשפחתי בישראל הם כאלה שמצריכים שינוי דרמטי בניירת.
ובכן, עד כמה דרמטי הוא השינוי המשפחתי בישראל? בעיקר בשיעור הגירושים, אבל לא במספר הילדים שנולדו להורים מאותו המין. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל יש בסך הכל 982 ילדים במשפחה שרשומה כחוק של שני אבות, ו־2,554 ילדים במשפחות של שתי אימהות. מן הסתם יש גם ילדים שגדלים אצל זוגות חד־מיניים שלא חולקים בהורות באופן חוקי - וזוהי בחירה אישית שלהם.
ייתכן שבן או בת הזוג לא מעוניינים בהסדר הזה, וייתכן שמשיקולים אחרים. בזוגות כאלה אין, במכוון, שני הורים, וממילא הם לא זקוקים לעמודת "הורה 2". אבל הבה נכניס גם אותם לספירה, ונשער שמספרם זהה למספר הילדים במשפחות החד־מיניות הרשמיות. וגם איתם, בשנת 2019 נולדו בישראל 196 אלף תינוקות. אולי שתי עשיריות האחוז(!) מתוכם נולדים למשפחות חד־מיניות.
בשם איזה שינוי טקטוני קובע להב־הרצנו שהניירת הרשמית "עוצבה על פי מודלים חברתיים־משפחתיים מיושנים"? שום דבר לא התיישן. אבא ואמא עדיין מביאים ילד לעולם, בעידן החלל כמו בתקופת האבן. ועל איזה שוויון הוא מדבר כשהוא מבקש, בשם זכויות של מיעוט שבמיעוט, להסיר מהטפסים הרשמיים של כלל האוכלוסייה את העדות להיותו של האדם צאצא של אב ואם?
ישראל היא אכן מדינה מגוונת. יש בה מיעוטים שונים ומשפחות שונות. הוספת קטגוריות בטפסים רשמיים - עניין של מה בכך, ושיוסיפו בכיף. אבל הניסיון למחיקת הנורמה בחקיקה הוא כפייה מחוצפת, שמתבססת על שקרנות ועל ניסיון להכפיף את השפה והתודעה לרעיונות שהם מתקדמים עד כדי כך, שאיבדו כל זיקה לעולם כפי שהוא.
אם יש תרבות אונס בישראל - היא קיימת בקרב מחוקקים שמבקשים לכפות שפה דמיונית לחלוטין על מציאות אמיתית מאוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו