מה נשים רוצות? שאלה חשובה! ומה התשובה? ובכן, תלוי את מי שואלים.
אם תשאלו למשל את חברי הכנסת עודד פורר (ישראל ביתנו), תמר זנדברג (מרצ) וקרן ברק (ליכוד), הם יגידו שנשים רוצות חוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה. על פניו - כל הכבוד! שהרי מי כן רוצה אלימות, ועוד כלכלית, ועוד במשפחה?
אחרי שתסכימו באופן עקרוני ותריעו לכל מי שטרח על ניסוח הצעת החוק ואף סייע לקידומה, קראו את הצעת החוק ושאלו את עצמכם האם החוק יכול או צריך להתערב במקרים שבהם אחד מבני הזוג (כולנו יודעים שהכוונה לבעל) מפגין "התנהגות המונעת או מקשה על מימוש התנהלות כלכלית עצמאית של בן הזוג, ובכלל זה על יציאה לעבודה או על פתיחת חשבון בנק".
אני מניחה שאפשר להסכים שההתנהגות שמתוארת בסעיף 7א' היא חמורה מאוד, וראויה לכל גנאי. מצד שני, יש התנהגויות מגונות רבות שבית המשפט הוא לא הזירה המתאימה להתמודד איתן. המשפחה היא אחד האזורים האחרונים שהייתי מכניסה אליהם עורך דין ושופט. המשפחה היא מקום שאמור להיות מוגן מהתערבות המדינה, למעט מקרים חריגים במיוחד - ואלה כבר מכוסים ממילא על ידי הדין האזרחי והחוק הפלילי.
גם במסגרת פרטית כמו חיי משפחה, אסור להכות או לגנוב או לאנוס. כל אלה הן עבירות ממילא. בנוסף, חוק יחסי ממון כבר הגביל את יכולתו של מי מבין בני הזוג (אנחנו יודעים שזה הבעל, כן? תמיד זה הבעל) למנוע מידע כלכלי או גישה לנכסים משותפים וחוק אלימות במשפחה מכסה את תחום הכפייה הכלכלית. חוק חדש קובע שזוגות לפני גירושים חייבים ללכת לגישור, ועוד כמו כן: האם באמת מאמינים חברי וחברות הכנסת המצוינים שלנו שכל בעיה משפחתית יכולה להיפתר באמצעות חוק?
בנישואים כתיקונם בני הזוג לא מגיעים בכלל לבית משפט. למעשה, גם לא בגירושים כתיקונם, אלא כדי לאשר את הסכם הגירושים. הזוגות שלא הצליחו להיפרד בהסכמה מגיעים לבית המשפט כשהם פגועים וכועסים. לעיתים אחד מהם צודק יותר.
לעיתים אחד מהם נקמן. שניהם סדוקים ומדממים, ולעיתים, אם יקבלו הדרכה מתאימה מעורך דין קרבי - הם ישתמשו בכל סעיף בחוק כדי לפגוע בבן או בת הזוג. גם בחוק מעורפל כמו החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה. קשה מאוד לקבוע בדיוק מה משמעות "מקשה על מימוש התנהלות כלכלית", קל להבין שהמשמעות היא עוד משפטיזציה של האוטונומיה המשפחתית, שלא לצורך.
ובכל זאת, על פי הצעת החוק הזו נראה שנשים רוצות שבית המשפט ינהל בשבילן את חיי הנישואים ויפצה אותן על חולשתן מול גבר שתלטן, שייתכן שלא היו צריכות להינשא לו מלכתחילה ושהן חופשיות להתגרש ממנו ולהתדיין בבית המשפט על ענייני ממון. אבל זה לא מספיק: נשים רוצות להתחתן עם בית המשפט.
מה עוד נשים רוצות? שוויון בכל דבר ועניין. למשל, משרות בכירות! כסף! יוקרה! השבוע נענתה הממשלה לבקשת השרה לשוויון חברתי ומיעוטים מירב כהן, והחליטה לפעול למען מינוי של לפחות 50% נשים למשרות בכירות בשירות הציבורי. כבר עכשיו יש 44%, אבל האם זהו שוויון? לא ולא! מה גם שבדרג הבכיר ביותר רק 11% הן נשים. אם זו לא אפליה, אני לא יודעת מה כן.
יש אנשים שמביטים דרך חור המנעול ומשוכנעים שהם רואים דרכו את כל החדר. אלה יפעלו למינוי נשים בכל מקום בהתאם לחלקן באוכלוסייה. הפילוסופים שבהם ייחסו כל פער לאפליה. אפליה יכולה להוביל לתוצאות לא שוויוניות, אבל כדי לתקן אותה יש להוכיח שהיא־היא הסיבה לפער מקומם כמו מיעוט נשים במשרות בכירות.
אבל לפני שמגיעים למשרה בכירה צריכים לעבור דרך ארוכה, וזו החלה שנים רבות קודם. בחירת תחום לימודים, למשל. לימודים לתואר מתקדם, למשל. בכל אחד מהשלבים הללו יש משקל לבחירה האישית. כן, גם של נשים. יש אפשרות - מוזרה, אני מודה - שנשים בוחרות, מרצונן החופשי, מסלולי קריירה שמתאימים להן.
כך, למשל, נשים מהוות 78% מהתלמידים לתואר ראשון בתחום החינוך, לעומת 48% נשים במתמטיקה ומדעי המחשב. האם הפער בין נשות החינוך לנשות המחשבים הוא תוצאה של בחירה חופשית, או שמא של הסללה ואפליה?
כדי לענות על השאלה הזו נציץ בשבדיה, אחת המדינות המתקדמות ביותר מבחינת שוויון בין המינים. גן עדן פמיניסטי ממש, שבו גם גברים זכאים על פי חוק לחופשת לידה ממושכת (וכמובן כמעט שלא לוקחים אותה. אולי כי כל השוויון בעולם לא ישנה את העובדה שנשים יולדות וגברים לא). נשות שבדיה לא הוסללו לבחירה במקצועות שנחשבים נשיים כמו חינוך וטיפול.
לכן הן יכולות לשמש דוגמה לחברה שבה חופש הבחירה וחוקים שוויוניים וחינוך לשוויון יביאו לתוצאה שונה לחלוטין מזו של ישראל הפגומה. רוב נשי עצום במתמטיקה! עדרי גברים בחינוך!
וכמובן, התוצאה השבדית זהה לחלוטין לתוצאה הישראלית, כי גם בישראל יש מידה מספיקה של חופש אישי כדי לאפשר גם ליצורים מוחלשים כמו נשים לבחור בעצמן את תחומי העיסוק שהן מעדיפות ולהיות רוב בחינוך ומיעוט במחשבים. וזה לא באג בתוכנה האנושית, אלא מאפיין שלה, ואולי כדאי להפסיק להמציא בעיות שלא קיימות ולנסות לפתור אותן באמצעות כפיית שוויון שאף אחד לא רוצה אותו חוץ מח"כיות נמרצות ושרות לשוויון חברתי.
ואם כבר הזכרתי באג בתוכנה - לפני שבועיים כתבתי כאן שהשרה לאיכות הסביבה, גילה גמליאל, שיקרה בחקירה האפידמיולוגית לאחר שנדבקה בקורונה. בדיקה שערך היועמ"ש העלתה כי השרה לא שיקרה, אלא הודתה שביקרה בטבריה ביום כיפור. באג בתוכנת משרד הבריאות שינה את תשובתה, ומכאן הרושם המוטעה. אני מתנצלת בפני השרה גמליאל על ההאשמה הזו ומאחלת לה רפואה שלמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו