חלומו של יזם על אי בודד – זה אולי נשמע כמו מטפורה, אבל ממש לא. היזם זה אני, ובאמת החלום שלי היה ועדיין לבנות על אי בודד. הוא לא באמת בודד, יש עוד איים מסביבו, יש עיר קרובה במרחק 3 קילומטר. אבל האי עצמו כן בודד ושוכן על אגם ענק של מים מתוקים.
השאלה הפשוטה שתמיד עולה: מה היית לוקח איתך לאי בודד? אבל השאלה הכי חשובה היא, כמה עולה לבנות על אי בודד? והאתגר הגדול - איך בכלל בונים על אי? אנחנו הישראלים לא חושבים בכלל על המורכבות של בנייה על אי. הרי ארץ ישראל לא ברוכה באיים, ואין ממי ללמוד את המסורת של בניית אי בודד.
איים תמיד היו נחלת החלום. נכתבו כמה ספרים טובים על אנשים שחיו באיים, המפורסם שבהם הוא רובינזון קרוזו מאת הסופר דניאל דפו, שפורסם לראשונה בשנת 1719. הרומן נכתב על יורד ים ושודד ים בריטי אמיתי בשם אלכסנדר סלקירק, שהושאר על האי למשך ארבע שנים.
החלום עדיין חי
עברו 300 שנה מאז אותו סיפור, אבל החלום נשאר, בעיקר כשמדובר בעשירי העולם. חלום רחוק מהישג ידם של רבים. גם עבורי החלום הזה פעם בלב לא פעם, וצעד איתי כברת דרך, עד ירח הדבש שלי עם אשתי.
ביקרנו בפינלנד, ארץ האגמים. עד אז לא ידעתי שהיא מחביאה גם איים רבים, קטנים וגדולים. לאחר בירור קצר למי הם שייכים, הבנתי שהאיים בבעלות של אנשים פרטיים, ורבים מהם שייכים לכנסייה.
השמועה על ישראלי שרוצה לרכוש אי עברה במהירות, כמזחלת מרוץ על פני אגם קפוא. לאחר רכישת האי האתגרים הגיעו כמו חבילות דואר מעלי אקספרס ביום הרווק הסיני.
כמובן שבאי יש עצים, כמו בארץ שומרים שם על כל עץ ועץ. צריך לספור אותם אחד אחד, לבדוק מה גילו של כל אחד מהעצים, לבחון את מצב בריאותו ולבדוק האם מותר לכרות אותו.
אחרי הרבה ועדות וכעבור הרבה שיחות שכנוע אישרו לנו לבנות 40 יחידות על אי שגודלו 170 דונם. מה שגרם לפינים לחוש מעט צפיפות, וגרם לי להבין שלנו כישראלים יש מרחב ציבורי שונה מאוד מהפינים.
לשטח יש תוכניות משלו
לאחר שעשינו שינוי ייעוד התחלנו להבין מה יש לנו בשטח. היזם תמיד הולך עם תוכנית ברורה ויעד בהיר, אבל השטח לעיתים מדבר בצורה אחרת. האי קיבל אותנו בזרועות פתוחות, אפילו את המים הוא סיפק לעצמו, וחפרנו באר למי שתייה.
רגע, חפרנו באר למי שתייה? שכחתי לציין שאנחנו על אי וצריך להביא לשם טרקטור ששוקל 15 טון? לכך נבנתה סירה ייעודית לשיט באגם. היא גם הביאה את העובדים החרוצים לבנות את התשתית של הביוב, החשמל והמים. כל יום העובדים עברו שיט באגם של כ-15 דקות הלוך ו-20 דקות חזור (לחזור תמיד לוקח יותר זמן בגלל הנוף).
בחורף, כשהכול קפוא, הפינים אוהבים לבנות. כשהטמפרטורות יורדות המשאית ששוקלת 20 טון יכולה לנסוע לאי על גבי האגם הקפוא. מדהים לראות טרקטור שועט על הקרח. זהו מחזה שהרבה אנשים לא זוכים לראות. בטח לא אנשים שחיים במדינה שבה פעם בשנה יורד שלג שמלבין מעט את מכסה המנוע.
כל יזם חייב לדעת את החוקים המקומיים באזור שבו הוא רוצה לבנות את החלום שלו. דבר שני צריך סבלנות גדולה להבין את מורכבות החלום ושפע של שמחת חיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו