רוי ניסני בדרך להפוך לנהג הפורמולה 1 הכי מצליח בתולדות ישראל. בואו נחדד: אף על פי שאביו, חנוך, היה נהג הפורמולה 1 הראשון ושימש נהג מבחן של הגדולים ביותר, ניסני הבן לא מתכוון לבחון אף אחד חוץ מאשר את עצמו; הוא רוצה להיכנס לסבב העולמי, ואחר כך? שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר, כי הספורט המוטורי בישראל ישתנה לחלוטין. רוי ניסני יהפוך לספורטאי הישראלי המכניס ביותר בכל הזמנים, וכנראה גם למפורסם שבהם. "פורמולה היא נוסחה בעברית, וכשמוצאים את הנוסחה - אז הדברים נהיים ברורים הרבה יותר", הוא חוזר מדי פעם על המנטרה.
צילום: יח"צ
ניסני בן ה־18 החל בסוף השבוע האחרון את העונה הראשונה שלו בפורמולה 3, השלב שבו מתכנסים 30 הנהגים הצעירים הטובים ביותר בעולם ושמשמש מקפצה לדבר האמיתי. אם הכל ילך לפי התוכנית, ניסני יישאר כאן שנתיים, לכל היותר שלוש, ואחר כך, בתחילת שנות ה־20 לחייו, יעבור לבמה של הגדולים. אם ייתקע בפורמולה 3 יותר משלוש שנים, יצטרך לחשוב מה לעשות בהמשך. מעבר לשלב הביניים שבין פורמולה 1 ל־3 הוא אפשרי ואפילו מספק פרנסה יפה, אבל הישארות בפורמולה 3 תבהיר שעל אף הדרך הארוכה והקשה שעבר מגיל 6 החלום כנראה לא יוגשם.
ניסני מתחרה בצורה רצינית בחמש השנים האחרונות. הילד מישראל התחיל לעלות על מטוסים קצת אחרי הבר מצווה, ונחת במסלולי הקרטינג ברחבי אירופה. אחר כך הוא עבר למכוניות גדולות יותר, הטיסות הפכו לשגרתיות יותר, ובשנתיים האחרונות היה ברור שמדובר בשלב קריטי בקריירה שלו. המעבר לפורמולה 3 היה חלק למדי, כולל זכיות בתחרויות של צעירים. הוא סומן על ידי מגלי הכישרונות, התקבל לסוכנות טאלנטים, ולמעשה משפחתו - משפחה שחיה את מסלולי המירוצים עוד מימיו של האב - כבר לא צריכה לדאוג לילד מבחינה מקצועית או כלכלית. ההשקעה הגדולה נעשתה, ועתה הוא ברשות עצמו וברשות אנשי המקצוע הטובים בעולם.
* * *
על המסלול המפשיר לאיטו במונזה, צפון איטליה, ה"וותיקן" של מסלולי המירוצים בעולם, אף אחד לא מדבר על כישלונות ועל הישגים; כולם עסוקים בחימום הגלגלים. גורמים לגומי להישרף על המסלול העתיק (הוקם ב־1922), שאל יציעיו המיושנים ועמוסי ההיסטוריה נכנסים ביום טוב יותר מ־80 אלף צופים. אנחנו שוהים במתחם בימי אימונים, אבל גם בהם הפארק העצום שוקק חיים.
רעש המנועים מחריש אוזניים; מאות אנשים עושים את עבודתם בשקט. גם אם הם היו רועשים, אף אחד לא היה שומע - כי מכוניות הפורמולה 3, הדבר הכי קרוב לפורמולה 1, רועשות בטירוף ואטמי האוזניים עבים כל כך, עד שנדמה שהטכנאים ואנשי המקצוע הגרמנים שמקיפים את ניסני, יכולים להמשיך להשחיז, לחתוך, להבריג, לחורר, למלא ולדפוק בעוצמה - ועדיין העסק ייראה כאילו החבורה מכינה מרשם בבית מרקחת. האופרציה מתקתקת כמו שעון, ומפרנסת עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם בכל רגע נתון וכל כולה: רווחת וביטחון הנהג.
ניסני מחייך אלינו חיוך מבויש מרחוק, מתעטף בבגדים חסיני אש שעליהם רקומים שמות הספונסרים שלו. הוא מניח את הקסדה המעוצבת על ראשו, ומשחיל את עצמו לתא הנהג הקטן. דגל ישראל המוטבע על הבגד מלווה אותו. הרמזור מתחלף לירוק, החימום מתחיל. החבר'ה מתחילים לאט, כלומר סיבוב של שישה קילומטרים בפחות מדקה ו־50 שניות. 250 קמ"ש כשמגיעים לסיבובים ומאמן (או מהנדס, כפי שקוראים לזה בפורמולה) שמחלק הוראות באוזן, ומנחה להגביר את המהירות. באחד הסיבובים בחימום ניסני עף מהמסלול, אך מתעשת וחוזר חזרה. אחר כך, מול מסכי המחשב והגרפים במשאית של קבוצת "מוקה", בוחנים מה השתבש. הישראלי אומר לנו בעברית שזה שלב "החפירות", אבל החפירות הללו הן דבר חשוב בענף שחצי שנייה בלבד עושה את ההבדל בין תהילת עולם לבין חלומות שנגוזו, לפעמים אפילו חלום שהסתיים בטרגדיה. ואכן, כשמסתכלים על הזמנים של החבר'ה בתום החלק הראשון של יום האימונים, רואים שפחות משנייה מפרידה בדרך כלל בין 30 הנהגים (ניסני סיים במקום ה־13 המצוין). יותר נכון, 28 הנהגים ושתי נהגות - קולומביאנית ואיטלקייה.
החבר'ה הצעירים עוקצים את צמד הנהגות מדי פעם, וחוזרים על בדיחה שחוקה: "פורמולה זה קלאסי לנשים כי אין חניות ואין רוורסים". הן, מצידן, לא מתרגשות מהטראש טוק, ומוכיחות בשנים האחרונות שהן אמיצות ואסטרטגיות איכותיות - מה שהופך אותן אוטומטית לנהגות טובות יותר מחלק גדול מהגברים שמגיעים לשלבים המאוחרים.
"צריך התחשבות מצה"ל"
אחרי השיחה עם המהנדס הגרמני ניסני יוצא אלינו. הוא נראה מלא מרץ, לא כמו אחד שבשעה האחרונה איבד בערך 2,000 קלוריות והפעיל באופן מאסיבי את שרירי הצוואר שלו כדי לשרוד את היטלטלויות הגוף במכונית המהירה. "אני חי את החלום", הוא אומר מייד, "מישהי אמרה לי את זה לא מזמן, וחשבתי לרגע על מה היא מדברת. הבנתי שיש מצב שהיא צודקת. הספורט המוטורי הוא גם האהבה הכי גדולה שלי וגם המקצוע שלי, וזה שילוב אדיר. אבל שלא יובן לא נכון, כמו בכל חלום - תמיד מתעוררים ממנו".
"העסק מורכב מרגעים קשים ומנפילות בדרך", הוא מבהיר, "אבל ברגע שאתה מבין שלעיתים אפשר להיכשל, שאי אפשר לעשות דרך בלי להיתקל בקשיים, אז כל מה שאתה עוסק בו זה איך לשפר את עצמך בעתיד ולתקן את הטעויות שלך במקום לשקוע בהן".
ניסני מזמין אותנו לאכול ארוחת צהריים איתו ועם הנהגים הצעירים האחרים. כשמביטים מן הצד על החבורה, מבינים שאלו השמות והפרצופים שישגעו מאות את מיליוני המעריצים ברחבי העולם בעשור הקרוב. אחד מהם הוא פאסקל וורלין, שמסומן כבר כסבסטיאן פטל הבא. פטל הגרמני הוא אלוף העולם בפורמולה 1, וגם הנער הגרמני הביישן שמושיט את ידו בנימוס ולוחץ לי את היד בעדינות, אמור בשנים הקרובות להפוך לאחד כזה.
וורלין הוא חבר קרוב של ניסני, והוא אינו מסתיר את התרגשותו מכך שהנהג שיושב לצידו הוא בחור מישראל. עבור הגרמני בן ה־18 ישראל היא מקום דמיוני, שמעולם לא שמע עליו בהקשר של ספורט מוטורי. "בהתחלה הם היו מופתעים מזה, ולפני שלוש שנים לישראליות שלי היה בהחלט משקל בסבב", מבהיר ניסני. הוא מספר שזכה ב"עקיצות קלות, אבל עכשיו כולם התרגלו לזה, ואני מבחינתם עובדה מוגמרת. לפעמים הם שואלים שאלות ואני עונה, אבל אין כאן כבר שום ייחודיות בכך שאני בא מישראל".
אבל בגיל 18 בהחלט יש חשיבות לזה שאתה הישראלי, שכן ניסני אמור להתגייס לצה"ל בחודש יוני הקרוב. המשפחה כבר הגישה בקשה דחייה לנובמבר, והצוות שסביבו עובד על כך שרוי יוכר כספורטאי מצטיין. "בבית שגדלתי בו הצבא הוא מעל הכל", מבהיר הנהג הצעיר כדי להרחיק מפקפקים. "אין ספק שאתגייס לצבא ושאשרת בו, אבל אני זקוק להתחשבות של צה"ל. בתור התחלה אני חייב שייתנו לי לסיים את הסבב, שרק עכשיו מתחיל".
הדרך אל הכסף
אולי כבר הספקתם להבין, אבל ניסני הוא לא בן 18 קלאסי. בצד דיבור שקט והקשבה מלאה, חינוך מוקפד וראייה מרחבית בוגרת מכפי גילו, משמח לגלות שבכל זאת עדיין מדובר בצעיר שרק חצה את גיל ההתבגרות. לפני כשלוש שנים, כשפגשתי אותו בפעם הראשונה בשכונת מגוריו בהרצליה, רק התחלף לו הקול. אז הוא היה מכונס בעצמו, הצהיר שכרגע אין לו זמן לחברה ואמר שהוא אוהב לנגן בגיטרה.
אז על הגיטרה הוא עדיין פורט, וגם הבנות נכנסו לסיפור. לאחרונה סיים קשר של שנה וחצי. "זה מוזר לי", הוא אומר, "אתה מתחיל עם בחורה והיא אומרת לך קח את הפייסבוק שלי, אבל לא את מספר הטלפון שלי. אני לא מבין בפייסבוק, אבל הבנתי שמגלים בו הרבה מאוד דברים על אנשים - עם מי הם היו, מה עשו, ולפעמים הם אפילו מעלים תמונה שלהם בבגד ים. לא עדיף טלפון?"
ניסני מתפתל במבוכה כששואלים אותו על מעריצות, אבל בחו"ל נערות צעירות כבר מבקשות ממנו חתימות. לפני כשבועיים נתן מופע ראווה באילת. 1,000 גלויות חתומות שלו חוסלו ב־20 דקות על ידי מעריצים כחול־לבן. בניית ה"הייפ" סביבו היא מלאכת מחשבת של קבוצת G1, שמנהלת את ניסני - קבוצת ניהול ספורט בריטית, שמסמנת את הטאלנטים הצעירים הכי מעניינים בספורט העולמי ודואגת לבנות סביבם מותג בעזרת קצין תקשורת ישראלי.
המטרה של קבוצת G1 היא להפוך את ניסני לשגריר הראשון הרציני של הענף בישראל. האירופאים מאמינים שישראל היא שוק בתולי. עם בנייה נכונה ובהתחשב בעובדה שישראלים הם תיירי ספורט מצוינים, ניסני יכול להיות שווה הרבה כסף בשוק הישראלי והיהודי בעולם. לכן, מלבד כתבות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, היה חשוב לחברה שמירוציו של ניסני ישודרו בישראל בערוצי הספורט, והיא דאגה לכך שכל המקצים שלו יועברו בשידור חי. בענף הספורט שמגלגל את מחזור הכספים הגדול ביותר בעולם, מאות אלפי יורו הם כסף כיס וזה לא הזמן לחסוך, כי כולם יודעים שאם ניסני יעשה את קפיצת המדרגה - הכסף שמושקע בו מדי שנה יהיה טיפה בים. אבל ליד הילד, אגב, מקפידים כולם שלא לדבר על כסף. יותר מכך, חל איסור גורף בנושא.
"כל הזמן לאתגר"
ארוחת הצהריים היא זמן טוב לשוחח עם ניסני קצת יותר לעומק. ביום מירוצים של פורמולה 1 מאבדים הנהגים 4,000 קלוריות, שהם שני ק"ג. באימונים הם מאבדים 2,000 קלוריות. אבל ניסני מכניס לגוף מעט פחמימות. השעה 13:00 ויש לו עוד יום שלם על המסלול; עשר שעות בסך הכל. אחר כך יש גם אימוני כושר, שבהם הוא עובד בעיקר על פלג הגוף העליון כדי לחזק את שרירי הצוואר והשכמות - עניין קריטי בספורט שבו כוח הכבידה הוא הבוס העיקרי ויש להילחם בו.
דוושות המכונית המאובזרת מספרות את התורה כולה על רגל אחת. דוושת הגז כל כך עדינה עד שנדמה שתינוק בן יומו מסוגל להזניק את האוטו ל־100 קמ"ש בשנייה אחת. דוושת הברקס, לעומת זאת, כבדה עד בלתי ניתנת להזזה. נסו ללחוץ עם רגליכם על רצפת המדרכה הסמוכה למקום מגוריכם ולהזיז אותה ממקומה - זו פחות או יותר ההרגשה כשמדובר בבלמים של מכונית הפורמולה.
עבור ניסני זו כבר שיגרה. "בענף הזה אתה כל הזמן מאתגר את עצמך", הוא אומר, "להיות נהג פורמולה 1 טוב זה שילוב של כישרון וביצים. צריך פה ביצים, הרי אתה פועל נגד כל חוקי ההיגיון והפיזיקה. תחשוב שאתה מתקרב במהירות של 300 קמ"ש לקיר והמוח שלך אומר לך 'יאללה תסובב את ההגה' בעוד המאמן אומר לך באוזנייה 'עוד לא, חכה, תמשיך עוד'. זה הרי מטורף. אתה בטוח שתיכנס בקיר הזה, ואז פתאום אתה מגלה שזה לא קרה. אז צריך ביצים והמון ניסיון. אני הנהג הכי צעיר בפורמולה 3, ואצטרך ללמוד את המסלולים הללו ולהפוך אותם לחלק ממני".
ממוצע 85 בבגרויות
לפי התדרוך המקצועי לנהגים, אם מגיעים לסיבוב ב־200 קמ"ש עדיף לבלום 100 מטרים לפני, אבל אם הגעת ב־300 תעצור רק 70 מטרים לפני. למה? כי האיש המהיר ביותר מנצח. ניסני מספר שאחד ההבדלים הברורים ביותר שכבר הצליח להבין הוא שיותר אף אחד לא מתייחס אליו כאל ילד; שאף אחד לא מנסה לחנך אותו, אלא להפך. הוא מקצוען, חלק מצוות. פרנסה של הרבה מאוד אנשים תלויה בו. הניצחון חשוב מהכל.
"זה הדבר האמיתי כי אין משהו שיותר קרוב לפורמולה 1", הוא מבהיר, "העבודה הקשה, החוקים הברורים, ההתעניינות של הקהל וההתעניינות של התקשורת". לסוף השבוע האחרון, לתחרות שהתקיימה במונזה, נמכרו כבר בתחילת השבוע 30 אלף כרטיסים. ניסני התראיין לתקשורת הזרה אבל גם לזו הישראלית.
תחנות הרדיו האזוריות בישראל, שמתמחות בצעקות, העלו אותו לשידור וקשה היה שלא לשים לב למבוכה האדירה שלו. "הם צעקו שם כל הזמן, שאלו אותי שאלות וענו במקומי. חוויה מוזרה", הוא אומר כמי שלא נמצא על התדר הישראלי ברוב ימות השנה. אולי ככה זה כשרוב הזמן אתה נמצא במטוסים לאירופה, והמאמן שלך גרמני ואתה מדבר אליו בשקט וביראת כבוד.
כשאתם קוראים את השורות האלה, רוי ניסני כבר עושה את דרכו לישראל כדי לנסות להספיק להגיע לליל הסדר בזמן. בשנה שעברה, אגב, הוא פיספס אותו בשל זמן המתנה ארוך במיוחד בין טיסות. "יש ימים שאני גומר תחרות ועולה על מטוס מזיע כולי, נוחת בישראל בארבע בבוקר ובשבע אני כבר בדרך לבית ספר לבחינת בגרות", הוא אומר. עד עכשיו הממוצע שלו עומד על 85, "אבל עוד לא עשיתי בגרות באנגלית, במתמטיקה ובאזרחות. אתה לא יכול להיות נהג טוב אם אתה לא מלומד, ובגרות היא חובה מבחינתי".
הוא מתעקש להישאר עם הרגליים על הקרקע למרות ש"היום אני יכול להגיד בוודאות שהמקצוע שלי בחיים הוא נהג פורמולה. והמחשבה הזאת, שהאהבה הכי גדולה שלי בחיים תהיה גם המקצוע שלי, היא מחשבה מרגשת. אתה יודע, כשאני זוכה בתחרות ועובר ראשון את קו הסיום, והדגל מתנופף, אני חש.... טוב, אני מקווה שלא תצטט אותי, כי זה קצת מביש, אבל אני חש אורגזמה".
"סכנה? כמעט לא קיימת"
האהבה לספורט ולענף היא עניין חשוב ולא מובן מאליו. גם רוי עצמו דן בשאלה הזאת רבות עם אביו. חנוך ניסני נגע בתהילה כששימש "טסט פיילוט" (נהג מבחן) עבור הנהגים הגדולים בעולם בסבב הפורמולה 1. קרוב - אבל לא הדבר האמיתי, גם בשל העובדה שהחל את הקריירה בגיל מאוחר יחסית ומי יודע מה היה קורה אילו היה מתחיל בגילו של בנו.
עכשיו חנוך, שחובק גם עסקי נדל"ן מניבי רווחים בחו"ל, מלווה את רוי בנסיעות שלו בכל אירופה. אל תטעו - לא מדובר באבא הישראלי הטיפוסי, שנתלה על הגדר ומחלק הוראות למאמן. ניסני האב, עוד רגע בן 50, מסתובב במונזה בחרדת קודש, לוחץ ידיים בנימוס ושותק בשעה שמרביצים בבנו תורה. הוא מדבר רק כשמבקשים לשמוע את דעתו בתור נהג לשעבר. "שם האב", קרא לזה זיגמונד פרויד, אלא ששניהם מתעקשים שאולי האב דחף לכיוון, אבל רוי הוא אדון לעצמו ויכול לקום וללכת מתי שהוא רוצה. אין פה עניין של חיקוי האב או של ניסיון לרצות אותו.
"אני מבהיר לרוי שזו הקריירה שלו, ושהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. זה היה ככה גם כשהוא נהג בפעם הראשונה במכונית בגיל 6", אומר חנוך. רוי טוען שהוא בודק את עצמו כל הזמן: "בשנה האחרונה הבנתי שבסופו של דבר אני נמצא מאחורי ההגה, לא אבא שלי, לא המהנדס שלי ולא אף אחד אחר. זו האחריות שלי, אלו הן ההחלטות שלי, ואני לא באמת יכול להאשים מישהו או להטיל עליו את האחריות, גם ברגעים הקשים ביותר שלי".
אם נישאר רגע במושגים מעולם הפסיכואנליזה, הרי אי אפשר שלא להרהר ב"דחף המוות" כאשר צופים במירוצים. "אין מה לדבר על זה", פוסק ניסני הצעיר בזריזות, "בשלב מסוים זה פשוט בורח לך מהמחשבה, הרי מדובר בספורט שהבטיחות בו היא מעל הכל. אז כמה אפשר לדבר על הסכנה? היא כמעט לא קיימת". ובכל זאת, אמא מישל מעדיפה להישאר רחוקה מהאימונים ומהתחרויות ולטפל בשלוש האחיות של רוי בישראל. אבא חנוך לעומתה מביט בגאווה בבנו מהיציע, וקצת מתגעגע לימיו על המסלול.
* * *
מסלול המירוצים שבמונזה מאפשר לחזות בשקיעה מדהימה. הדלק השרוף לא מצליח להסתיר את ההרים המושלגים של סוף חורף קשה במיוחד שעבר על אירופה. חובבי ריצה מגיעים לפארק העצום בגודלו, ועוצרים לרגע ליד מסלול המירוצים. הנשימה נעתקת כאשר המכוניות חולפות סנטימטרים אחדים מהעוברים ושבים, ואז נעלמות שוב מאחורי הסיבוב. במונזה הקרה החיים סובבים את המסלול ומספקים תרבות אחרת, בטח לא תרבות שמוכרת לחובב הספורט הישראלי. אבל המצב הזה יכול להשתנות בקרוב - תלוי כמובן בניסני ובחבורתו.
כשאנחנו מלווים את ניסני בשעה שמונה בערב אל המלון, עשר שעות אחרי שהחל יום האימונים, הוא מסביר ש"אולי בסוף כל מה שעושה לי את זה הוא נהמת המנוע. אתה שומע אותה, והיא מסוגלת להסביר טוב יותר מכל מה שאומר במילים מדוע אני עוסק בספורט הזה". אחר כך הוא נכנס לאוטו השכור ופורש לישון מוקדם. "שכחתי לספר לך שכבר יש לי רישיון, ושאני לא תלוי יותר בהורים שלי", הוא אומר לי. ואז הוא לוקח נשימה ארוכה וממשיך באכזבה מסוימת: "עברתי בטסט שני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו