בין שיעורי זום לישיבות עבודה: כיצד מתמודדות המשפחות עם אתגרי הסגר?

משפחת מילר | לוד - "זה הזמן למצוא את האיזון בין העבודה למשפחה"

"בשנה האחרונה נכנסתי כשותפה בחנות האופטיקה 'אופטיקנט בארנס' ברמלה, ובשל כך העבודה שלי היא סביב השעון כל הזמן", מספרת הדר מילר (31), מלוד. "עם תחילת המשבר, איתן, העובד בחברת היי־טק, התחיל לעבוד מהבית. תחום האופוטומטריה הוגדר מקצוע חיוני, ולכן הייתי חייבת לתת מענה ללקוחות בחנות ואף בבתיהם לאחר שעות העבודה הרגילות".

להדר ולאיתן (34), מהנדס חשמל במקצועו, ארבעה ילדים: אורי (10, כיתה ה'), מעיין (7, כיתה ג'), נויה (5, גן חובה), וגלעד (2.5, מעון מיח"א). "הסגר מאתגר אותנו מאוד מכיוון שעובדי החנות בחל"ת עקב ירידה חדה בפעילות העסק, ועל כן נטל העבודה בחנות מוטל על כתפיי", מסבירה הדר, "נוכחות הילדים בבית לאורך כל היום מצריכה עבודת משק בית מאומצת יותר לאין ערוך מאשר בשגרה. אורי, מעיין ונויה למדו בקפסולות בגל הראשון וכעת לומדים מרחוק. גלעד בסגר הקודם היה בבית, אך כעת החינוך המיוחד שבו הוא לומד פועל כרגיל".

בשל המצב החדש, האב איתן נשאר בבית עם הילדים, ועובד תוך כדי כך. את שאר העבודה הוא עושה בשעות המאוחרות בלילה. "תקופת הקורונה הביאה איתה אתגרים רבים", מודה הדר", אבל זה בדיוק הזמן שלנו כהורים למצוא את האיזון הנכון בין העבודה למשפחה. מאז ומעולם עיקר עול החינוך מוטל על ההורים, וכעת דבר זה מתברר ביתר שאת".

משפחת זאדה | לוד - "לסגר יש גם השלכות רגשיות"

הכירו את משפחת זאדה מלוד, שמג'נגלת בין עבודות חיוניות לבין ארבעה ילדים בבית. האב ארז הוא מנהל תיכון לנוער נושר בתל אביב, שממשיך לעבוד כל הזמן עקב חיוניות התפקיד שלו. האם רבקה היא עובדת סוציאלית במשרה מלאה, אף היא עובדת חיונית, וארבעה ילדים בכיתות ח', ה', ב' וגן טרום חובה. "אין זמן לנשום ככה", מספרת רבקה, "בעבודה שלי מאפשרים לי השבוע להגיע יומיים אחרי הצהריים, ביומיים האלו אני עובדת מהבית במקביל, גם מסייעת לילדים בענייני הלמידה מרחוק, גם עונה לשיחות וגם מכינה אוכל. אחר כך הם שעתיים לבד ואחר כך ארז מגיע".

האם למשפחת זאדה מסבירה שכדי להצליח במצב הזה, "לקחנו גם בייביסיטר ביום רביעי וארז יעבוד ביום חמישי מהבית. במקביל, כדי לסייע לילדים ללמוד, כי הכל בזום, קנינו בשבוע שעבר עוד מחשב נייד נוסף על המחשב הנייד שהיה לנו - וגם מכשיר סלולרי לילד בכיתה ה', צעד שבכלל לא היינו שוקלים לעשות קודם לכן".

היא מוסיפה כי "זה כבר הסגר השני שאנחנו פועלים ככה, וזה לא קל, אבל הסוד הוא לשחרר. להרפות אם נגמר הכוח ולא להתעקש על מה שלא צריך. ואם אפשר להוסיף בנימה אישית - אנחנו באמת מצליחים להתמודד עם כל מה שינחיתו עלינו, רק חשוב לנו שקובעי המדיניות יביאו בחשבון גם את ההשלכות הרגשיות של הסגר ולא רק את הבריאותיות. כמי שמכירים את הקושי מקרוב בזכות העבודה של שנינו, אנחנו רואים את ההשלכות הקשות מאוד של הסגר הקודם, ולצערנו לא רואים הפקת לקחים משמעותית בסבב הנוכחי".

משפחת גיבור | אפרת - הגיבורה בת ה־12 נכנסה לבידוד - והמשפחה מנסה להסתגל

משפחת גיבור מהיישוב אפרת שבגוש עציון מנסה להתמודד עם הסגר - וזה לא פשוט עבורה. אב המשפחה, אריה, נמצא בימים אלה בחל"ת, והוא כנראה כבר לא ישוב לעבודתו. הוא אמנם קיבל הצעות עבודה חדשות, אך הכל השתנה עם הסגר.

אם המשפחה, חגית, העובדת בעיריית ירושלים, נחשבת עובדת חיונית והיתה אמורה לצאת לעבודה השבוע, אך לאחר שהתבשרו בראש השנה כי בתם הגדולה, נעמה, נדבקה בקורונה, השתנו התוכניות ובני המשפחה מצאו את עצמם בבידוד. 

נעמה בת ה־12, ילדה על הרצף האוטיסטי, נמצאת בבידוד לבדה, בתוך החדר שלה, ומתקשה להתמודד עם שינויים בשגרה ועם שהייה לבד. האם חגית מספרת על הקשיים של בתה: "נעמה היתה אמורה להמשיך ללמוד במסגרת החינוכית, ושמחנו על כך שהשגרה שלה תימשך, אבל היא נדבקה ממורה מחליפה בכיתה. היא משתגעת במרחב הסגור, מכך שאינה לומדת במסגרת ומהשינויים התכופים, וזה הופך את הכל לעוד יותר קשה ומורכב. עברו כבר יומיים מאז שהיא נכנסה לבידוד, יש המון תסכול ואלה ימים לא פשוטים".

חגית מוסיפה כי "קיבלנו מהמועצה ערכות תעסוקה מיוחדות שהותאמו עבורה וזה העסיק אותה קצת, נתנו לה לצאת לנשום אוויר, אבל עדיין קשה לה מאוד והיא מתפרקת. אני יודעת שזה לא אידיאלי, אבל שמנו לה טלוויזיה בחדר, הבאנו פאזלים ויצירות, אבל ברור לי שככל שיעברו עוד ימים זה יהיה יותר מורכב". 

בני המשפחה ממתינים לתוצאות בדיקת הקורונה שלהם. אם יתגלו כשליליים, חגית נערכת לכך שהיא והילדים ישהו במקום אחר, בעוד בן זוגה, אריה, יישאר בבית עם נעמה. היא אומרת כי כל נושא הלמידה מרחוק קשה מאוד ליישום, ואפילו היא מודה שזה אירוני, בהתחשב בכך שבתפקידה במנהל החינוך בעיריית ירושלים, היא מפתחת פלטפורמות ללמידה מרחוק ועוזרת למנהלי בתי הספר לנהל את כל נושא הלמידה מרחוק. 

בבית משפחת גיבור יש שני מחשבים, אחד מהם משמש את חגית בעבודתה השוטפת כדי שתוכל לקיים פגישות עבודה ולקדם את הפרויקטים שהיא ממונה עליהם, והשני משמש את שלושת הילדים, נעמה בת ה־12, עמיטל בת ה־10 ואוריה בן ה־7. אז מה עושים? היא אומרת שהיא פשוט עושה תיעדוף. "לשלושת הילדים היו מפגשי זום ומשימות, חלקם באותו זמן. הם רבו על המחשב והיה צריך להחליט על סדרי עדיפויות, אז היו שיעורים שוויתרנו עליהם. לטווח הארוך, אני לא יודעת איך ננהל את זה", היא אומרת. יש לה ביקורת על ההתנהלות בגל הראשון. "היינו במומנטום ולא ניצלו את זה כמו שצריך, לא חזרנו מהסגר הראשון בצורה חכמה. הסגר הנוכחי הוא סגר פיקטיבי, נוצר מצב שמי שנפגע אלה החלשים. אני מקווה שהפעם תהיה תוכנית יציאה יותר חכמה ושיצליחו לתפוס שליטה על המצב".

משפחת זהבי | זכרון יעקב - האחות במחלקת קורונה שצריכה גם לתפעל שיעורי זום

משפחת זהבי, הורים וחמישה ילדים, מתגוררת בזכרון יעקב. האם ג'ולי אחות במחלקת קורונה בביה"ח רמב"ם בחיפה והאב יצחק עובד בקרן הון סיכון. הבת הגדולה היא שי־אל (16) ואחריה ארבעת הבנים יאיר (14), גבריאל (11), איתן (9) ורזיאל הקטן (6). 

ג'ולי יצאה אתמול בבוקר לעבודה ונתקלה בפקקים גדולים בשל מחסומי המשטרה. "זה היה קטסטרופה", היא מספרת, "פקקים נוראיים, משהו מטורף". יצחק נשאר לעבוד מהבית, ולכן הוא שדאג לענייני הלמידה מרחוק של הילדים. "כולם לומדים מרחוק וזה מאוד מאתגר", הוא אומר, "אנחנו צריכים חמישה מחשבים, מחשב לכל ילד. יש לנו שלושה מחשבים ניידים ועוד שני טאבלטים. הטאבלטים ישנים והם עובדים לא משהו. הכי קשה בסגר זה העניין של הלמידה מרחוק. אני צריך לעבוד ותוך כדי גם לשבת עם הילדים. לכל מורה יש קישור אחר לזום ושעות אחרות. צריך להעביר את הקישור מהווטסאפ למחשב או לטאבלט וזה מסובך. זה כאב ראש אחד גדול רק להיכנס לזום וצריך לשבת עם הילד בהתחלה עד שזה עובד כמו שצריך. יש לנו חמישה ילדים. עם הקטנים אני צריך לשבת, וגם עם הגדולים יש בעיות טכניות. אני גם צריך לעבוד וגם לתפעל את הלימודים שלהם". 

ג'ולי מוסיפה על החוויה המאתגרת ומציינת: "אני צריכה לשבת עם הילדים בבוקר על השיעורים בזום, בעיקר עם הקטן. אני לא מורה. את כל הבוקר שלי אני צריכה להקדיש לשיעורים שלהם". היא אף נתקלת בבעיה נוספת במצב הנוכחי: "אני עובדת משמרות של 12 שעות, ויש ימים שאני חוזרת הביתה אחרי לילה שלם ללא שינה ואני לא יכולה לישון - כי הילדים לא יכולים להיות בשקט יותר משעה. זה לתפקד עם עייפות מצטברת". 

כדי להפיג את השעמום של הילדים ולפתור את בעיית הגבלת המרחק מהבית, בנה יצחק סל בחצר. "בנינו את הסל עוד בסגר הראשון. יש לנו גם טרמפולינה וסידרתי אזור עם דשא סינתטי לכדורגל". 

מעבר לתפעול הלמידה מרחוק של הילדים, מטריד את יצחק גם נושא אימוני הספורט שלו: "אני עושה אימונים חמש פעמים בשבוע, ריצות בשטח ושחייה בים. אני לא מבין אם מותר לי או שזה אסור".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו