שני דברים ברורים כבר בדקות הראשונות בפגישה עם איל וולדמן. הוא אוהב חשיפה והוא בהחלט לא מחפש להיות נחמד שלא לצורך, מה שמוליד כנות יוצאת דופן. לכאורה, כבר בדקות הראשונות הפגישה איתו ענתה על כל הציפיות מראיון עם אדם שהונו, על פי אתרי העסקים והרכילות, מוערך בחצי מיליארד דולר: אוסף אמנות מרשים שמפרגן לאמנים ישראלים; מרפסת שממנה נצפית השמש השוקעת, קרניה משתקפות אל הבתים הניצבים נמוך־נמוך, מתחת לרב הקומות ברחוב רוטשילד התל־אביבי; וזוגיות נוצצת עם הדוגמנית לשעבר ז'אן בן אהרון.
אבל מכאן ואילך אפשר לסיים עם הקלישאות. אם יש משהו שוולדמן מבהיר כל הזמן, זה כמה הזמן חשוב לו: לא רוצה שיאחרו לו, לא רוצה שיבזבזו את זמנו. אז הוא ניגש ישר לעניין, לעיתים גם לא מחכה כל כך לשאלות.
אבל רגע, מי זה וולדמן, אתם שואלים? מי שנחשב לאחד מבכירי ההיי־טק הישראלי בעשור האחרון, נחשף ביתר שאת לתקשורת בשנה וחצי האחרונות: בשנת 1999 הקים, יחד עם מיכאל כגן, רוני אשורי ושי כהן את חברת מלאנוקס, העוסקת בפיתוח ובייצור של מוצרים ורכיבים אלקטרוניים למערכות תקשורת מהירות בטכנולוגיות InfiniBand - תקן לרשתות מחשבים שנעשה בו שימוש במחשבים בעלי ביצועים גבוהים וחוות שרתים, והוא משמש מאז מנכ"ל החברה.
במארס 2019 הוסכם על מכירת החברה לחברת Nvidia בסכום של 6.9 מיליארד דולר, והעסקה הושלמה באפריל 2020. בעקבות העסקה קיבל וולדמן 266 מיליון דולר. מאז מילות הקסם: "וולדמן" ו"מלאנוקס" ממלאות את החללים עמוסי הטסטוסטרון של ההיי־טק הישראלי.
אם יש מודל הצלחה שההיי־טק הישראלי עמוס ההצלחות אימץ לעצמו הרי זו מלאנוקס, כאשר וולדמן עצמו הפך לסוג של גורו קלאסי: מצד אחד סיפור ההצלחה המוכר של צבא קרבי, טכניון, חיים על מטוסים ואקזיט; ומצד אחר - כנות ורוך שמתחבאים מתחת למי שמתעקש להסביר לחבר'ה הצעירים שזה אף פעם לא היה בגלל הכסף. ואם הם יבינו שהתשוקה צריכה לנצח, הכסף יגיע, ובגדול.
"תקופה של 'היי'". משתתפי טקס הסכם השלום // צילום: אבי אוחיון / לע"מ
לכן, שיחה עימו, בהתחשב באירוע הקורונה שמשנה את עולמנו ואת ההיי־טק בפרט, היא כמו ניסיון להמר לאן אנחנו הולכים. על אף החספוס וחזותו הקשוחה אעפס, וולדמן מתגלה כאיש שיחה כן, ואפילו - אל תגלו לקולגות שלו - רגיש.
"30 אחוז מחיי - על מטוס"
נכון שעוד מוקדם לקבוע עובדות בשטח, אבל לאן לדעתך התקופה שאנו נמצאים בה כרגע לוקחת את ההיי־טק העולמי והישראלי?
"אני חושב שהמגיפה הזאת היא מאיץ גדול מאוד לטכנולוגיה. אם זו רפואה דיגיטלית, אם זה בלימוד מרחוק ואם זה בבידור. אני חושב שהטכנולוגיה מקבלת דחיפה אדירה. אני אתן לך סתם דוגמה, זום, ששוברת את כל התחזיות. אבל זו דוגמה קטנה לטכנולוגיה שהולכת ותגדל כאשר אותם דברים יקרו בכל תחומי החיים שלנו: מרפואה ועד בנקאות. וזה יקרה בזכות המגיפה הזו".
וכשהכל ייגמר, נחזור לחיינו כאילו כלום וההיי־טק הישראלי יחזור למשרדים?
"מתישהו יהיו חיסון או תרופה לקורונה. אבל גם אז אני חושב שייקח המון זמן לחזור ולעבוד כמו בעבר. יהיה איזשהו שילוב היברידי בין העבודה של פעם לעבודה היום, ונצטרך להתרגל. אני חושב שאנשים יחזרו לעבוד ממשרדים, אני חושב שזה יותר יעיל מאשר לעבוד מהבית בחלק מהמקומות, כמו מפתחים ודומיהם, שלא צריכים תקשורת יומיומית בקפה. אז כן יישארו יותר בבית, אבל העולם ישתנה במובנים האלה, יהיו הרבה פחות טיסות גם אחרי שתהיה תרופה".
בלי טיסות? מה יעשו אנשי ההיי־טק הישראלי? הרי שבועיים בבית ואתם מתחרפנים.
"אנשים ילמדו, טיסות זה לא משהו שאתה באמת רוצה. אספר לך משהו: פעם פניתי לקופת חולים, אמרו לי, תקשיב, אתה 20 שנה לא היית יותר מ־18 יום בארץ רצוף. מבחינתם הייתי תייר. אני ביליתי 30 אחוזים מחיי על מטוס. המשפחה שלי והבת שלי שיושבת כאן סבלה מזה מאוד. בשליש מסופי השבוע שלי, כשכולם עם המשפחה או בים או בחופשה, מצאתי את עצמי עולה על מטוס בשישי אחר הצהריים שהגיע לישראל למחרת".
משרדי מלאנוקס // צילום: משה שי
אבל אלו החיים שבחרת, אני לא חושב שיש הרבה שיאמינו לך שהיה שם קושי.
"מה זה בחרתי? אני עושה את מה שאני צריך לעשות. אם אני נהנה מזה? כן, אני נהנה מזה, אבל אתה משלם מחיר מאוד גבוה. אם הייתי יכול לעשות את אותה שיחה בזום, מבלי לעלות על מטוס ולבזבז עשר שעות בטיסה, הכל היה הרבה יותר יעיל. במובן הזה, הקורונה תהפוך אותנו ליעילים יותר".
כור היתוך ב"אופן ספייס"
מכירתה של מלאנוקס, מהסיפורים הגדולים של ההיי־טק הישראלי בכל הזמנים, היוותה גם נקודת שבר עבור חלום ההיי־טק הציוני. לרגע נדמה היה שיש כאן חברה צברית שיכולה לעשות היסטוריה ולשנות את העולם. אבל אז הגיעה ההצעה הקוסמת, וגם המעריצים והשונאים של וולדמן הרגישו צביטה קטנה בלב. החברה הזו היתה אמורה להישאר כחול־לבן, וגם וולדמן מגלה שאחרי שחתם, משהו שם הרגיש קצת שונה.
עוד רגע והייתם מזוהים בישראל כסמל ה"כובע טמבל", ופתאום המכירה הזו כמו הדגישה שוב שהאקזיט הפך בישראל לגרסה של לרוץ לספר לחבר'ה.
"הרגשנו צביטה גדולה בלב כשמכרנו. אבל כשמציעים לך עסקה ב־40 אחוזים יותר מערך החברה, לא באמת משאירים לך ברירות כי אתה חברה ציבורית והאינטרס שלך הוא האינטרס של המשקיעים. היינו גאים להיות עצמאיים, אני חושב שהחברה היתה יכולה להמשיך לגדול ולהיות חברה ישראלית עצמאית של עשרות מיליארדי דולרים, אבל המיזוג הזה עשה טוב לעובדי מלאנוקס וגם למשקיעים. אי אפשר להביט אחורה.
עם מנכ"ל Nvidia // צילום: באדיבות מלאנוקס
"ולגבי המסר? המסר היה ונשאר לכל החברות והסטארט־אפים הצעירים, תישארו עצמאיים כמה שאתם רק יכולים. רק אם אתה מגיע למקום שאתה רואה שקשה לך מאוד להמשיך לטפס עצמאית, זו בהחלט צורה מדהימה להימכר לחברה גדולה, ולהמשיך להתפתח בתוכה".
ייאמר לזכותכם שהתעקשתם לשמר בחברה את הרוח הפוליטית שנובעת קודם כל ממך. אתה לא מהסס להתבטא, פועל בגזרה הפלשתינית־ישראלית ומצליח לשמור בחברה על ייצוג של כל הפסיפס הישראלי.
"אתה רואה כאן את האתגרים. היו לנו דרוזים בחברה והרגשנו מחויבות למגזר הדרוזי ואמרנו שצריך לעשות שם יותר. ואז פנו אלינו והתברר שנשים דרוזיות לא יכולות לצאת מהכפר. אז פתחנו מרכז בכפר, ואנחנו נותנים אפשרות גם לתחום הזה."
"יש אצלנו נשים חרדיות, האוכל אצלנו כשר ואנחנו יודעים לתת למגזרים שונים את כל הספייס. יש לנו יהודים קיצונים וערבים קיצונים בחברה שלא מוכנים לעבוד יחד כי הם לא אוהבים אחד את השני, בלשון המעטה. אתה לא בוחר עם מי לעבוד, אבל לאט־לאט אתה רואה שזה לא מצב שהוא בריא, לא להם ולא לחברה, ואתה מפריד כוחות. כן. אתה מנסה להיות חכם ולא צודק בסיפור הזה. אז אתה צריך למצוא פתרונות.
"אני חושב שהנושא של מיעוטים הוא נושא שהחברה הישראלית צריכה להתמודד איתו כמו שאנחנו התמודדנו. אז כשיש לך שני קיצונים משני צדדים, לשים אותם באותו חדר, באותו פרויקט, זה לא חכם. לצפות שהם יתקרבו אחד לשני - זה לא קורה. למרות שניסיתי לא מעט וזה די תסכל אותי".
ועדיין, אתה לא מוותר עליהם ולא על עובדים עזתים, ומתעקש שההיי־טק הישראלי צריך אותם.
"אני לא מוותר עליהם. כל אחד רשאי לחשוב מה שהוא רוצה. כשהוכרז 'יום אדמה' לאחר רצח של מספר ערבים הודעתי לעובדים הערבים שמי שלא יבוא לעבודה מפוטר. ההיי־טק הישראלי צריך להתרחק מפוליטיקה. לא צריך לערבב פרנסה ופוליטיקה. חברות לא צריכות להיות פוליטיות, בדיוק כמו שמלאנוקס לא היתה פוליטית. עם כל זה שהעסקנו ערבים בעזה, פלשתינים בעזה, ברוואבי, בשכם, בחברון. עשינו זאת כי היה מדובר בעובדים מצוינים וזולים וזה מה שהיה טוב לחברה".
בעניין העולם הערבי, תראה את התהליכים שמתרחשים מול מדינות המפרץ. עד כמה ההיי־טק הישראלי עומד להיות מושפע מהנורמליזציה ההיסטורית הזו?
"אנחנו נהיה בתקופה של 'היי' ללא כל ספק, ואז זה יתמתן ויחזור להיות בקצב הנכון. לדעתי, מה שיבלוט יהיה תשתיות מחשוב, ענן, לעשות שם יותר בינה מלאכותית. שאנשים לא יחשבו שהם ישבו וחיכו לנו, הם מתקדמים ולא מפגרים אחר העולם. אבל כבר עכשיו אפשר לראות כמה טוב זה עושה לנו, ולהם ולכל העולם.
"אם נעשה את זה עם הפלשתינים, אני חושב שזה יהיה הישג מדהים, זה הדבר הכי חשוב וזה מה שאני מאחל לנו בשנה הבאה, שנוכל לעשות שלום עם השכנים שלנו - ומפה השמיים הם הגבול. אני חושב שרוב הציבור יודע שזה הפתרון ומאמין שזה אפשרי. מבחינתי זו הכותרת של הכתבה הזו, שנזכה לשלום בשנה הקרובה".
"לא סולח על טעויות"
אף שוולדמן מרבה לצטט במהלך הראיון איתו אושיות בכירות בהיסטוריה ובהווה של ההיי־טק העולמי, ואף שנדמה שסיגל לעצמו מבטא אמריקני, בסוף הסיפורים מגולני והטכניון לא מאחרים לבוא. אך מעבר לכך, יכול להיות שהישראליות שלו באה לידי ביטוי דווקא ביכולת שלו להראות שהמחיר שהוא שילם ומשלם, והקשיים הרבים בדרך, היו חלק משמעותי בסיפור ההצלחה הזה. עכשיו, עם כניסתו לעשור השביעי בחייו, אפשר אולי לדבר עליהם יותר בחופשיות.
בוא נדבר רגע על המחיר שמשלמים בהצלחה שכזו.
"פעם הייתי צריך לפטר מישהו מאוד בכיר אצלי, וזה נקבע ליום שני. לא ישנתי שלושה לילות בגלל זה. הכרתי את הבנות שלו ואת אשתו, וידעתי שהוא הולך להגיד בבית ביום שני - 'פיטרו אותי מהעבודה ואין לי עבודה'. והוא קיבל את זה כל כך בסדר שאחר כך בכל שנה הייתי מקבל בקבוק יין ממנו. הוא הבין למה אני מפטר אותו, אבל בכל זאת לא הצלחתי להירדם.
"היה לי פעם חבר, שיסלח לי, שהיה בן זונה לא קטן. כשהיה צריך לפטר מנכ"ל הוא עשה את זה בלי בעיה, ואמרתי לעצמי שאני בחיים לא אהיה כזה. לאט־לאט אתה מתחיל לקבל החלטות שנכונות לחברה גם אם זה אומר לקבל החלטות קשות ולהביט לאנשים בעיניים. אני בטוח שיש אנשים שחושבים עלי את אותם הדברים שאני חשבתי על אותו חבר שלי".
וברמה האישית?
"אני אוכל את עצמי גם על הטעויות האישיות שאני עושה, בוודאי. לא קל לי בכלל עם טעויות שאני עושה. גם כלפי עצמי וגם כלפי אחרים. כשזה קשה לי, אז זה קשה לי גם בצורה ההתנהגותית אחר כך. זה לא דבר שהוא קל. אסור לך לסלוח על טעויות. טעויות זה משהו נורא, ואתה כן צריך לסלוח לאנשים שלך שעושים טעויות".
איך אפשר בלי טעויות? אלה חיים בפחד מתמיד.
"איזו שאלה, אני מת מפחד. תקשיב, את מלאנוקס קברו לדעתי כבר יותר מארבע פעמים במהלך החיים. היה מצב שמיקרוסופט ועוד חברות אחרות קברו את הטכנולוגיה ואותנו, וזה היה מפחיד לאללה. כשאתה מנכ"ל אתה מת מפחד כל הזמן, אין לך רגע שאתה לא מפחד. אבל אף פעם ולאף אחד לא אמרתי שאני פוחד. אתה לא יכול להראות שאתה מפחד".
ההיכרות שלנו אמנם קצרה אבל נדמה שבדומה למקרי הצלחה אחרים, קודם הגיעה התשוקה ורק אז ההצלחה הכספית.
"אצלי זה אף פעם לא היה הכסף. אתה רוצה להרוויח כסף, כמובן, אבל זה לא היה המניע שלי בחיים. הדבר היחיד שאולי קצת מאכזב הוא שרציתי לבנות חברה גדולה ובריאה - ובסוף מדד ההצלחה בעיני העולם היה אם עשיתי או לא עשיתי הרבה כסף".
