ראש הממשלה בנימין נתניהו מחמם מנועים לקראת מערכת בחירות אבל במקביל פועל לעצור אותה. קשה להסביר את נאומו בכנסת מלבד נאום בחירות, אבל מנגד נמצא נתניהו בעיצומו של מו"מ קדחתני עם כחול לבן. לא על התקציב. התקציב תמיד היה רק תירוץ. לא רק של נתניהו, גם של בני גנץ. מה שמעסיק את ראש הממשלה אלו דברים אחרים לגמרי.
מינויי בכירים למשל. על פי ההסכם הקואליציוני, אמורה לקום ועדה מייעצת למינויים. את נתניהו מעניינים בעיקר שניים: היועץ המשפטי לממשלה ומפכ"ל המשטרה. אבל הוועדה לא קמה. נתניהו מאשים את שר המשפטים אבי ניסנקורן בעיכובה.
ההערכה במערכת הפוליטית היא כי אם גנץ וניסנקורן יאפשרו לו אחיזה במינויים, עשוי ראש הממשלה לוותר בעניין התקציב.
בליכוד אומרים שלא ייתכן שההסכם הקואליציוני יקוים רק על ידי צד אחד, ואילו הצד השני יעשה כרצונו. גם את אופן ההצבעה על החוק המונע מנתניהו, כמי שהוגשו נגדו כתבי אישום, מלכהן כראש ממשלה, רואים בליכוד כהפרת ההסכם מצד כחול לבן.
יו"ר הקואליציה מיקי זוהר אמר שעל פי הסיכומים, חברי כחול לבן היו צריכים לשבת במליאה ולהצביע נגד, בהתאם לעמדת הקואליציה, ולא רק להיעדר.
בקואליציה נורמלית אירוע כזה לא היה עובר בשקט. שותפים קואליציוניים לא יכולים להיעדר בהצבעה על חוק פרסונלי המכוון ישירות נגד ראש הממשלה, ולחשוב שבזה עשו את שלהם. אין הבעת אי־אמון גדולה יותר מצד מי שאמורים להיות שותפיו להנהגה. אבל זו לא קואליציה נורמלית. או בלשון נקייה פחות: הקואליציה הזאת אינה נורמלית כלל ועיקר.
לפני 33 שנים בדיוק, באוגוסט 87', בוטל מה שאמור היה להיות פרויקט הדגל של התעשייה האווירית וצה"ל בכלל: מטוס הלביא. הסיבה העיקרית לביטול היתה משיכות החבל הבלתי פוסקות בין מרכיבי ממשלת האחדות. החלום למטוס כחול לבן, שהיה לטענת חלק מהעוסקים במלאכה טוב יותר מבצעית וזול יותר תקציבית, נגוז בשל קואליציה מסוכסכת ומפולגת. מי היה מאמין שיכול להיות גרוע יותר. הממשלה הנוכחית לא היתה יכולה לבנות יחד אפילו סוסיתא.
בלשכת ראש הממשלה מכחישים. לדבריהם, נתניהו לעולם לא יוותר על תקציב חד־שנתי, היות שמדובר על נושא עקרוני שראש הממשלה רואה בו כבעל חשיבות מכרעת למדינת ישראל וכלכלתה. ההיערכות לבחירות בעיצומה בכל הגזרות. גם מצד נתניהו, שדרישותיו עשויות שלא להיענות וכך מערכת הבחירות תתגלגל מאליה בעוד עשרה ימים, כשהכנסת תתפזר בהיעדר תקציב. הנאום המפתיע בכנסת במהלך הדיון על החוק הפרסונלי שנועד למנוע ממנו להתמודד, היה מחושב ומדויק עד הפרט האחרון. נתניהו ניצל את הבמה ושרטט על גביה את קווי המתאר של קמפיין הבחירות הבא של הליכוד: מיצובו של יאיר לפיד כמועמד המרכזי מולו. ציורה של מחאת בלפור כפוליטית, מעשי ידיו של לפיד. השמאל והרשימה הערבית המשותפת. והצגת המשפט נגדו כרדיפה.
לפיד הוא היריב הנוח ביותר לנתניהו. כבר כשהיה מספר 2 של בני גנץ, הקפיד רה"מ לא לשכוח לציין גם את שמו בכל מתקפה. יו"ר יש עתיד הוא רהוט מגנץ ופוליטיקאי משופשף ממנו, אבל מעורר גם אנטגוניזם בקרב קהל לא קטן, כולל אנשי שמאל.
ללפיד גם תקרת זכוכית שאותה לא הצליח לעבור כל עוד עמד בראשות מפלגה. והוא גם שרוף אצל החרדים. אם במפלגות החרדיות היתה עוד מחשבה לחזור לעמדת לשון המאזניים כדי להתנתק מהמחויבות לנתניהו, אצל לפיד בראש המחנה השני זה כבר לא רלוונטי.
גם החיבור בין לפיד להפגנות לא מקרי ובאמצעותו מקעקע ראש הממשלה את שניהם: את המפגינים ואת לפיד. את המפגינים כי הוא צובע אותם בצבעים פוליטיים לגמרי. מקלף את שאריות התמיכה אצל אלו שעוד מאמינים בשלב הזה שמדובר במחאה אותנטית של שכירים ועצמאים שנפגעו מהקורונה. ואת לפיד כמי שלא מתנער מאמירות קיצוניות והתנהגויות אנושיות מוזרות ובלתי מקובלות הנפוצות מאוד בהפגנות אלה.
בדרך לליגת העל?
נפתלי בנט לא מאמין שהבחירות קרובות. לדעתו, הכל בסוף ייפתר ברגע האחרון ומהסיבה הפשוטה: לאף אחד אין אינטרס. לא לנתניהו שנמצא במצב רגיש, לא לגנץ שצפוי להתרסק ואולי לפרוש סופית מהחיים הפוליטיים וגם לא לסיעות החרדיות שעושות ככל יכולתן להעביר תקציב כדי לסייע לישיבות הגוועות.
למרות הנחה זו, ההיערכות שלו גם היא בעיצומה. בימים האחרונים מזכירים מתן כהנא, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ' את שמו של בנט יחד עם צירוף המילים "ראש הממשלה", בכל ראיון. מדובר במהלך אסטרטגי. בנט מעוניין להגיע לנקודת הזינוק, אם תהיה כזאת בקרוב, במוכנות שיא. ריצה לראשות הממשלה זו לא ריצה שלה הוא מורגל. מדובר ברמות אחרות לגמרי. בשיחות שמקיים בנט בימים האחרונים בנושא, והוא מקיים לא מעט, עולה הצורך במטה בחירות מליגת העל, לא בליגה למקומות עבודה שבה שיחק עד עכשיו.
בימים האחרונים הגיעו לידיו תוצאות מחקר עומק שהזמין, על מנת לבחון את סיכויי המהלך. בלו"ז הפגישות שלו משובצות לא מעט פגישות עם יועצים אסטרטגיים שונים, יועצי סקרים, כולל האמריקני הקבוע, ויועצי דיגיטל. הוא לא סוגר עדיין עם אף אחד מהם, כי הבחירות לא הוכרזו, אבל מכין היטב את הקרקע.
בנט הגיע למסקנה שהשיח ברשתות החברתיות משפיע הרבה יותר מאשר כותרות בטלוויזיה או פושים מאפליקציות חדשות בטלפון. את רוב הז'יטונים שלו ישים שם - בפייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ועוד.
גם על המסרים המרכזיים כבר חשב עבור הימים והשבועות הראשונים של הקמפיין. לא בית המשפט, לא הפרקליטות ואפילו לא סיפוח. אלו נושאים שבהם לנתניהו יש יתרון מובהק. הוא יתמקד בתחום הכלכלי והחברתי. ואילו בקמפיין הנגטיב נגד נתניהו יככב הכישלון בטיפול הממשלתי בקורונה.
בנט יעשה הכל כדי לא להודיע במהלך הבחירות שהוא תומך בנתניהו. שאלת השאלות היא, אם כן, לא האם בנט יכריז כי ימליץ על עצמו ולא על נתניהו לראשות הממשלה, אלא האם יכריז כי לא יישב כלל בממשלה נוספת של נתניהו.
באותן שיחות מדבר בנט גם על האפשרות לקחת את צביקה האוזר ויועז הנדל להיות חברים ברשימתו. בנט לא שולל את המהלך אבל גם מאוד מסויג ממנו. השניים בעלי חשיבה עצמאית וחסרי משמעת סיעתית. משה יעלון מצטער על הרגע שהביא אותם לפוליטיקה ולבנט לא בא להיות השני שעושה זאת. גם לא ברור לו כמה יוכלו להסתדר עם אחד כמו סמוטריץ', שנמצא בקצה השני מהם ברצף אנשי מחנה הימין. על סמוטריץ' הוא לא יוותר. השניים בקשר מצוין ולמרות שסמוטריץ' מנהיג מפלגה אחרת, האיחוד הלאומי, הריצה גם בפעם הבאה תהיה משותפת כל עוד הדבר תלוי בו.
לא הכל ילך חלק. בנט כבר למוד הפסדים ומהלכים פוליטיים שהתבררו כחלומות יותר מאשר תוכנית עבודה. מה עוד שמדובר במהלך חסר תקדים, שבו יש שני מועמדים מהימין הטוענים לכתר. אחד הקשיים הוא היכולת להשיב בפשטות לאיזו קואליציה ילך אם ייבחר. שאלה שבה נפל בני גנץ שוב ושוב בקמפיין האחרון.
חבל הצלה לעבודה
אם קואליציית ימין־חרדים, אז כבר יש כזאת. אפשר גם לקרוא לה קואליציית נתניהו. מה עוד שהחיבור של החרדים עם נתניהו טוב משל בנט. חיבור עם לפיד לכאורה מתבקש לאור העבר שלהם, אבל בהנחה שקמפיין נתניהו יהפוך את לפיד למנהיג השמאל יתקשה בנט להודיע שדווקא אותו יהפוך לשותף הקואליציוני הבכיר. ליברמן עשוי אמנם להתרצות ולשבת עם בנט, אם האלטרנטיבה היא נתניהו, אבל אהבה גדולה אין שם. ליברמן גם כבר הודיע שעם סמוטריץ' הוא לא מוכן.
מועמדות של בנט תציב גם דילמה לא פשוטה עבור נתניהו. האם להשיב מלחמה שערה לקורא תיגר מימין, או להתמקד בלפיד ולהתעלם. במועמדות ראש בראש עשוי נתניהו לבלוע את ימינה כמיטב המסורת, עם או בלי הכרזה של בנט כי הוא מועמד לראשות ממשלה.
במפלגת העבודה גם חושבים על בחירות, רק ששם העגמומיות וחוסר האנרגיה מורגשים היטב. על פי הסקרים, המפלגה לא עוברת את אחוז החסימה, מה שיאלץ את עמיר פרץ למצוא חיבור שיסייע לו לצלוח את אימת הבוחר. מפלגה ששלטה ביד רמה במדינת ישראל במשך שלושת העשורים הראשונים לקיומה ברצף, הגיעה היום לתחתית שבתחתית, כסרח עודף למפלגה בגוש השמאל שכן עוברת, כחול לבן למשל.
מפקפק בסקרים. פרץ // צילום: אורן בן חקון
פרץ מודע למצב מפלגתו אבל לא רואה בחיבור עם מפלגה אחרת מהגוש מעשה צדקה של זה שיסכים לקחת אותו על גבו. הסקרים מטעים, הוא אומר בשיחות סגורות. הם נותנים לימין יתרון של 63-62 מנדטים, אבל בכל הסקרים הללו מפלגת העבודה לא עוברת. המפלגה שווה היום משהו כמו שלושה מנדטים. בהתמודדות לבד זה לא מספיק בגלל אחוז החסימה, אבל חיבור פוליטי עשוי להביא את שלושת המנדטים להכריע את המערכה ולמנוע פעם נוספת הקמת ממשלת ימין צרה.
גם אם הניתוח נכון, הוא עדיין עגום.
כאב של אמא
הראיון של שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, לעופר חדד בערוץ 12, יכול להתפרש בקלות כחלק מקמפיין הבחירות שהחל, אם כי הפעם מדובר במשהו אחר. הצביעות זועקת לשמיים. לטענתה, מעולם לא היתה רעיית ראש ממשלה בישראל שספגה מה שהיא נאלצת לספוג. היא וילדיה. שלא לדבר על בעלה. ההשתלחויות, הירידה לשפת ביבים, הנאצות וההסתה קשות וחמורות עד לאין שיעור.
ההפגנות שדיברה עליהן מרכזות אליהן בין היתר גם דמויות קיצון, אנרכיסטים מהשוליים, אבל מסוקרות דרך קבע בשידורים חיים בלתי פוסקים ואהדה גלויה של התקשורת המרכזית. על סעד משפטי, מהסוג שהעניק אהרן ברק ליצחק רבין - שקבע שההפגנות בכיכר פריז יוגבלו במספר המשתתפים ועד 21:30 בלבד בשל זכאותו של ראש הממשלה ובני ביתו לפרטיות - אין בכלל על מה לדבר.
שרה נתניהו גם רואה את התנערות הרשויות המוסמכות, בעיקר היועץ המשפטי לממשלה, המסירות מעליהן לחלוטין כל אחריות לנעשה, והרגישה שאינה יכולה לשתוק. הראיון שהעניקה לא היה כזה שנעשה בעצת יועצי תקשורת ממולחים ותכליתו לא היתה לזכות באהדת הקהל ערב פתיחת הקלפיות. גם לא לנקות את תדמיתה שהוכתמה כבר משחר ההיסטוריה, אלא לזעוק את זעקת האם והרעיה שהיא. והיא עשתה זאת בדם ליבה. פרץ הכנות שהתפוצץ בראיון הצליח לחדור אפילו חלק ממבקריה הגדולים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו