צילום: אריק סולטן // "אני כל הזמן בתחושה שכמו ב'משחקי הכס', החורף מגיע, ואיתו הדברים הרעים". יוסי קפלן בבית הדיור המוגן "לב גנים", השבוע

יוסי קפלן ומלחמתו במערכת

מנהל בית הדיור המוגן "לב גנים" בנתניה לא יכול היה לדמיין את מסלול הייסורים שיעבור בבדיקות הקורונה לדייריו ולעובדיו • עד היום נערכו 3 בדיקות במוסד - ובכל הפעמים, התשובות לא הגיעו • "התחושה העיקרית היא שחסרה שליטה"

בכניסה לבית הדיור המוגן "לב גנים" בנתניה הוצבו מצלמות חכמות המודדות חום גוף, וגם יודעות לזהות אם הנכנס אינו עוטה מסיכה. צפצוף קצר מאשר שהסתיימה מדידת החום, ואחריה, אם חום הגוף לא גבוה, ייפתחו דלתות הזכוכית. לידן יש עמדה, שבה המבקרים נדרשים לכתוב את חום הגוף ואת פרטיהם האישיים, ולצידה מתקן לחיטוי הידיים. 

גם ליד המעלית ושערי הכניסה והיציאה הותקנו עמדות אלכוג'ל, כדי לוודא שמי שמסתובב במתחם שומר על היגיינה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, חייבים בעטיית מסיכה בשטח המוסד, למעט בדירות של הדיירים.

בקצה החצר האחורית שער קטן נוסף. דרכו יוצאים הדיירים אל גן השעשועים הצמוד, בית הכנסת או מרכז הקניות שנמצא ממש מעבר לכביש. במארס האחרון, כשנאלצו לשמור על הדיירים הקשישים ולמנוע כניסה של משפחות אל המתחם, השער הזה היה כמו "גבעת הצעקות", שער שמפריד ומאחד בין משפחות שנמצאות משני צידיו. מהר מאוד, כשליבו של יוסי התכווץ, הוא אפשר כניסה של משפחות אל החצר, תוך הקפדה על ריחוק חברתי ועטיית מסיכות. 

"אני כל הזמן בתחושה שכמו ב'משחקי הכס', החורף מגיע, ואיתו הדברים הרעים". יוסי קפלן בבית הדיור המוגן "לב גנים", השבוע // צילום: אריק סולטן
"אני כל הזמן בתחושה שכמו ב'משחקי הכס', החורף מגיע, ואיתו הדברים הרעים". יוסי קפלן בבית הדיור המוגן "לב גנים", השבוע // צילום: אריק סולטן


עכשיו יושבות כאן כמה מדיירות הבית, מנהלות שיחה ערה על ענייני דיומא. חלקן מלוות על ידי מטפלת זרה, שיושבת לצידן ומסייעת להן לעמוד, לעבור ממקום למקום. הגוף חלש, אבל הנפש והראש חדים כתער. קבוצה אחרת של דיירים שרה במקהלה באחד האולמות. אישה בלונדינית גבוהה מנגנת בפסנתר, ומבעד למסיכת הפלסטיק השקופה אפשר לראות שהיא מחייכת. חברי המקהלה יושבים בכיסאות המרוחקים זה מזה, כתנאי לשמירה על הריחוק החברתי. 

יוסי קפלן, המנכ"ל, מסתובב בין הדיירים, מברך אותם לשלום בחיוך שנסתר מתחת למסיכה, מוודא שכולם כאן שומרים על ההנחיות. כבר כמה חודשים שהוא נלחם כדי לשמור שהנגיף לא ייכנס אל הבית, כי "זה כמו לזרוק גפרור בשדה קוצים".

ממארס האחרון הוא מנהל מלחמה, אבל לתחושתו בלי מפקדים בשטח. מסוף אפריל ביצע שלוש פעמים בדיקות סקר בקרב הדיירים והעובדים, כדי לשלול נוכחות קורונה בבית הדיור המוגן. אבל כשהתוצאות לא מגיעות אחרי יומיים, והדיירים מנהלים את חייהם בשגרת קורונה בלי להיות מסוגרים בדירותיהם, יוסי נכנס לרכב ונוסע בעצמו למעבדות השונות בכל רחבי הארץ. 

"מאז פרוץ אירועי הקורונה מצאתי את עצמי מנהל מערכה מלאה בחוסר מידע", הוא אומר בכעס, "עד כמה שהמושגים הללו סותרים זה את זה, מלא וריק, ידעתי שככה זה בדרך כלל באירועים קיצוניים שכאלה. הציפייה היתה שככל שהזמן יעבור, כך יצטברו מידע, ניסיון, המערכות ילמדו וישתפרו, וכך נוכל לנהל את המערכה, בשגרת קורונה. אבל ברור שזה לא המצב. בעיקר יש תחושה של התנהלות בנוהל קרב, כשלאף אחד אין באמת תוכנית סדורה או חשיבה אסטרטגית קדימה.

"אני לא רוצה לסגור את הדיירים שלי שוב. הרי כל הרעיון בדיור מוגן הוא להיות ביחד. ובשביל לשמור על הביחד הזה, לצד הנחיות משרד הבריאות, אני צריך כלים שיכולים לעזור לי לגלות מי חולה ולדאוג לכל הסיפור כמו שצריך". 

בית הדיור המוגן "לב גנים" בנתניה // צילום: אריק  סולטן
בית הדיור המוגן "לב גנים" בנתניה // צילום: אריק סולטן



ליל סדר בזום

יוסי (45), נשוי ואב לשלושה, בעל תואר שני במדעי הבריאות וגרונטולוג בהכשרתו (מדעי הזקנה), מנהל את "לב גנים" כבר 13 שנה. 92 דיירים יש כאן, הצעירה ביותר בת 65, המבוגר בן 102. בניין של כמאה דירות, חלקן חדישות יותר במבנה שבנייתו הסתיימה בחודשים האחרונים. בקומה הראשונה יש מחלקה סיעודית, אבל שאר הדירות מיועדות לדיירים בריאים, שאם הם זקוקים לסיוע יכולים להעסיק מטפל סיעודי בדירתם. 

בתקופת הסגר הוא שהה כאן משש וחצי בבוקר ועד חצות, כדי לסייע לדיירים. את ליל הסדר עשה כאן, בלובי, בלי המשפחה, ושיתף בזום את כל הדיירים ובני משפחותיהם, כשכל דייר בדירתו עם מפה, כלים ומזון שקיבל בערכה מסודרת.

הוא פועל לפי ההנחיות והחוק, אבל ימצא גם את הפִרצה שתאפשר לו לשמור על הבריאות הנפשית של הדיירים המתבגרים. כשהכריזו על סגירת המסעדות, יוסי הודיע שמתחם המסעדה יהפוך לאזור אוכל, שבו אנשים יכולים לאכול זה מול זה, כדי לא לאכול לבד. כשסגרו את חדרי הכושר, הוא אפשר אימונים בודדים במתחם שהוקצה לכך, תוך שמירה על כללי ההיגיינה. 

"אחת ההחלטות הקשות שקיבלתי היתה לסגור את הבית", הוא אומר, "סגרתי את הדיור המוגן למבקרים, ולא נתתי לדיירים לצאת, כדי לשמור עליהם. מבחינתי, כגרונטולוג, זו גישה פטרונית שיצרה אצלי קונפליקט מקצועי קשה. הרי כשאדם מגיע בגיל מבוגר לדיור מוגן, הוא מחפש לחזור לסביבה פעילה, לחברים, לחוגים, לחזור להיות האדם הפעיל והמשמעותי שהיה לאורך השנים. ובדיור מוגן, בשונה ממוסד גריאטרי טיפולי, הוא מקבל את כל המעטפת והשמירה, וגם את החברה והפעילויות, ויש לו שליטה על חייו. 

"ואז הגיע הסגר ונאלצתי לסגור את הבית. הבאנו לכאן את כל השירותים. פתחנו מכולת, חוגים, הרצאות, עזרנו לדיירים עם שיחות זום וציוד, והבאנו שירותי בנק. כל רעיון שעלה להם סיפקתי, רק כדי שלא ייצאו משטח הבית".

"אנשי הביטחון סירבו להכניס אותי". קפלן מחוץ למעבדה של MyHeritage בפתח תקווה
"אנשי הביטחון סירבו להכניס אותי". קפלן מחוץ למעבדה של MyHeritage בפתח תקווה


בדיקות הסקר הראשונות ב"לב גנים" נערכו בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, 27 באפריל. אלה היו הימים שבהם הוקם החמ"ל למען אוכלוסיית הקשישים, במסגרת תוכנית "מגן אבות ואימהות", תוכנית לאומית שנועדה להגן על קשישים במוסדות גריאטריים. מי שהיה אחראי לפרויקט באותה עת, פרופ' רוני גמזו, אפשר לבדוק את כל דיירי הדיור המוגן. 

"בערב יום הזיכרון הגיעו אנשי מד"א במיגון מלא כדי לאסוף בדיקות מהדיירים. במשך כמעט חמש שעות הם לקחו דגימות. בחמ"ל של 'מגן אבות ואימהות' נאמר לנו שזמן ההמתנה לתוצאות הוא 48 שעות. אז נתתי לעצמי פרק זמן של 48 שעות עד קבלת התוצאות. הדיירים הסתובבו חופשי בתוך המתחם, למעט כאלה שנדרשו לבידוד בגלל חשיפה לחולה מאומת. מי שהעדיף להישאר בדירה קיבל את כל השירותים בדירה. ואני, כמי שאחראי לדיירים, ישבתי וחיכיתי לתוצאות, שפשוט לא הגיעו. 

"בחמ"ל אמרו לי שאם התוצאות לא מגיעות בתוך 48 שעות, יש להניח שהן שליליות. אבל לא רציתי להמתין יותר מדי. כשראיתי שהן לא מגיעות, נסעתי למעבדה במכון הביולוגי בנס ציונה, שאליה נשלחו הבדיקות. אני מנסה להיכנס, ומגיעים לעברי שומרים חמושים שמונעים ממני להיכנס. 

"ביקשתי לשוחח עם מנהלת המעבדה, וחיברו בינינו טלפונית. היא הסבירה לי באדיבות שעבודת המעבדה הסתיימה ושהדו"ח המלא הוגש למשרד הבריאות, והפנתה אותי לגריאטרית המחוזית בלשכת הבריאות של נפת השרון. 

"אם חס וחלילה יהיה פה חולה, או חשד לחולה, צריך לזהות את מקור ההדבקה כמה שיותר מהר". הדיירים והצוות בבית הדיור המוגן  // צילום: אריק סולטן
"אם חס וחלילה יהיה פה חולה, או חשד לחולה, צריך לזהות את מקור ההדבקה כמה שיותר מהר". הדיירים והצוות בבית הדיור המוגן  // צילום: אריק סולטן


"הגריאטרית המחוזית סירבה להעביר לי את תוצאות הבדיקות, בטענה לסודיות רפואית. היא אמרה שתעביר את הקובץ לאחות הדיור המוגן, כי האחות אחראית לבדיקות. אבל האחות הרי תעביר אותן אלי, בסופו של דבר, אז למה הסרבול?

"משתמשים כל הזמן במונח 'סודיות רפואית', אבל זה לא נכון. הדיירים שלי חתומים מול החברה על הסכם ויתור סודיות רפואית, כדי שנוכל לסייע להם ולטפל בהם בשעת הצורך. אם חלילה יש לי חולה במחלה מידבקת, אני צריך לדעת מה קורה איתו כדי לשמור עליו ועל הדיירים האחרים, שלא יידבקו. אבל לא כולם מבינים את זה. 

"כשמנהלת המעבדה הבינה את הסיטואציה הקשה, היא שלחה לי את הקובץ. מנהלי מעבדה לא אמורים למסור לנו תוצאות, אבל היא הבינה את הצורך ואת הבעייתיות, וגם שלא הייתי הולך משם בלי התוצאות. לפי הבדיקות, כולם נמצאו שליליים לקורונה". 

רק אחרי קבלת תוצאות הבדיקות, באמצע חודש מאי, יצאו הדיירים מהסגר. החיים שבו למסלולם, בשגרת הקורונה.

"לרדוף אחרי הבדיקות"

בתחילת יוני קיבל יוסי קפלן הודעה מבנה של דיירת, שסיפר שאשתו אובחנה כחולת קורונה, ובתו נפגשה עם סבתא שלה. מדובר בחשיפה לאדם שנחשף לחולה מאומת, מה שמכונה במשרד הבריאות "מעגל שלישי לחשיפה", ושאינו מצריך בידוד. אבל קפלן העדיף לא לקחת סיכון וביקש שוב לערוך בדיקות לכל הדיירים.

"ב־11 ביוני הגיע אלינו צוות מד"א וביצע את הבדיקות. פרופ' נמרוד מימון, שהחליף את פרופ' גמזו בניהול פרויקט 'מגן אבות ואימהות', אמר לי שאם אין תוצאות בתוך 48 שעות, הבעיה היא בהעברת המידע, ועלינו להסיק שכל הבדיקות שליליות. אבל אני רציתי לקבל את כל התשובות באופן שמי. שלא תהיה טעות ונראה שיש דגימה אחת או שתיים או עשר שנשכחו או לא נבדקו או לא יודע מה. היה צריך לרדוף אחרי הבדיקות האלו, לא יכולתי לקחת את הסיכון שהן נעלמו". 

הפעם וידא יוסי מול הבודקים לאן נשלחות הבדיקות, והבין שהיעד הוא המעבדה בבית החולים רמב"ם בחיפה. אחרי המתנה של 48 שעות, וכשלא הגיעה שום תשובה, הוא נכנס לאוטו ונסע לחיפה. כדי לחסוך זמן, לקח איתו מחשב נייד, שהכיל את כל שמות הנבדקים.

"אני נכנס למעבדה ונדהם", הוא מטיח את שתי ידיו בשולחן. "מונחים שם ארגזים על ארגזים של דגימות, מחכים לבדיקה. שאלתי את מנהלת המעבדה מה קורה, והיא אמרה לי שסיימה לבדוק את כל הדגימות שלנו, אבל בגלל שיש הבדל בין מערכות ניהול המידע של מד"א למערכת של בית החולים. כך, למשל, בגלל שבמד"א מזהים את הדגימה לפי ברקוד ובמערכות אחרות מזהים את הנדגם לפי מספר תעודת הזהות, היא צריכה להקליד את תוצאות הבדיקה באופן ידני.

"היא סיפרה שכבר היתה בקשר עם מנהלים אחרים בתחום שלי וסייעה להם ככל שיכלה. היתה מאוכזבת שהתוצאות לא מגיעות לשטח מספיק מהר, בגלל תוכנת המחשב במעבדה. 

"הוצאתי את המחשב הנייד, וביחד עברנו על כל הדיירים, לפי מספרי תעודות הזהות. דייר אחר דייר, מאה דיירים פלוס עובדים. ישבתי איתה, והקלדנו ביחד את התוצאות. תוצאה שלילית, ועוד תוצאה שלילית, ועוד תוצאה שלילית. כולם נמצאו שליליים לנגיף. אני רציתי לראות אחד־אחד, לראות שלא נפלה שום בדיקה בדרך. 

"מדובר על שלושה חודשים מיום פרוץ האירוע", הוא זועק, "הודיתי לה ולכל הצוות שעובד שם, אבל הרגשתי נבוך שכך הדברים פועלים בסטארט־אפ ניישן בזמן מלחמה. שצוואר הבקבוק נוצר בשדרת הניהול במשרד הבריאות, אותו ניהול מקצועי רפואי שנכשל בניהול מערכה מורכבת 'מלחמתית' ממש. הרי אם היתה מערכת מחשוב משוכללת, שיודעת למשוך נתונים מכלל המעבדות ולשלוח דו"חות לכולם, התמונה היתה שונה. 

"זה סיפור הזוי לגמרי", הוא אומר בתסכול, "אני צריך לנסוע פעם דרומה, פעם צפונה, לעמוד שעות בפקקים, להילחם במאבטחים, להתחנן שייתנו לי את תוצאות הבדיקות לדיירים שנמצאים באחריותי. ומה כבר ביקשתי? לקבל את התוצאות בזמן, כדי למנוע מצב שאחד מהם חולה ואנחנו לא יודעים".

בדיקת קורונה, אילוסטרציה // צילום: אורן בן חקון .
בדיקת קורונה, אילוסטרציה // צילום: אורן בן חקון .

"המערכת הולכת אחורה"

ביום חמישי שעבר, 9 ביולי, נלקחו בדיקות קורונה ב"לב גנים" בפעם השלישית. הסיבה הפעם היתה חשיפה של אחד הדיירים לחולה מאומת שביקר בדירתו. בשעה 17:30 עזבו אנשי מד"א את המקום, כשבידיהם 203 דגימות שנלקחו מהדיירים, מהעובדים ומהמטפלים. הפעם הועברו הבדיקות לסניף מד"א בנתניה, שהעביר אותן למעבדת MyHeritage שבפתח תקווה. 

שוב יוסי חיכה 48 שעות לתוצאות הבדיקות. שוב הן לא הגיעו. את שעות אחר הצהריים של יום ראשון השבוע הוא בילה בניסיון לאתר את הבדיקות במעבדה, שהחלה לפעול לפני כחודש בשיתוף עם משרד הבריאות, ועל פי התחזית, עתידה לבצע כ־10,000 בדיקות ביממה.

"האמנתי שהואיל ומדובר במעבדה פרטית, המצב הפעם יהיה שונה. אבל הסאגה נמשכה גם כאן. אנשי הביטחון סירבו להכניס אותי למעבדה, ואחרי שהתעקשתי, נציגה מהמעבדה הסכימה לפגוש אותי בלובי. 

"הסברתי שוב את עמדתי, תיארתי את מה שעברתי במעבדות הקודמות ואת העזרה שנתנו לי, אבל היא אמרה שהם לא יוכלו לסייע. אחרי שעה נוספת ביקשתי מהקב"ט לקרוא למנהל המעבדה. אמרתי שאם הוא לא בא אלי, אני אגיע אליו למעבדה".

מנהל המעבדה הגיע אל קפלן כשהוא מלווה בשתי מנהלות נוספות בחברה. יוסי העלה לשיחת טלפון גם נציגים ממשרד הבריאות. "אנשי משרד הבריאות אמרו שמנהלים לא צריכים להגיע למעבדות כדי לקבל תשובות, אלא להמתין לקבלת התוצאות מהחמ"ל. אבל הם הבינו מייד שאני לא עומד לוותר. אריאלה תורן, ראש אגף בריאות פרטית במשרד הבריאות, שאחראית לדיווח התוצאות לחמ"ל 'מגן אבות ואימהות' ולכל המערכות הממוחשבות, הציעה לי לשלוח קובץ אקסל מעודכן של כל נדגם, והתחייבה לעשות בעצמה הצלבה עם הנתונים ולשלוח לי את התשובות באופן מיידי. בתוך חצי שעה הגיעו תוצאות של הבדיקות שפוענחו עד אותו רגע. 

"מהשיחה הבנתי שבסוף השבוע המעבדה היתה עמוסה, כי הפנו אליה הרבה בדיקות סקר מקופות החולים ומהחמ"ל. המעבדה פועלת כבר חודש, בשתי משמרות בלבד ובצורה מצומצמת עוד יותר בסופי השבוע, בגלל עיכובים בגיוס כוח אדם להפעלתה".

עד יום רביעי השבוע, שישה ימים אחרי הבדיקות, קיבל קפלן למייל שלו רק 85 אחוז מהתוצאות, במקביל להודעות טקסט שקיבלו הדיירים מקופות החולים. "בדקתי במערכת של מד"א, וכל הבדיקות הועברו למעבדה. המשמעות מבחינתי היא שחלק מהבדיקות נעלמו".

השיטוטים שלו בין המעבדות לימדו אותו את גודל הבלאגן. "ראיתי כל כך הרבה בעיות שחייבים לפתור במהירות. למשל, במקרה של הבדיקות האחרונות,   צוות אחד של מד"א השאיר את הדגימות בתחנת נתניה, ואחרי כמה שעות צוות אחר אסף אותן אל המעבדה בפתח תקווה. 

עיכוב כזה גורם לכך שבדיקות מגיעות בשעות הלילה, כשאין מי שיקלוט אותן, או שאין מספיק כוח אדם לטפל בהן. אם מדובר בבדיקות שנעשו לפני שבת, המעבדה עדיין עובדת במתכונת מצומצמת ולא מספיקה לבצע את כל הבדיקות במהירות הנדרשת.

"כמו כן, כשהבדיקות מגיעות למעבדה, הן לא נשמרות כקבוצה אחת, אלא מופרדות לקבוצות קטנות. אני, כמי שאחראי למאה דיירים, צריך לחפש את התוצאות של כל דייר בנפרד ולא מקבל אותן כמקשה אחת. מעבר לכך, יש פער משמעותי בין מנהלי המוסדות לבין המעבדה ואופן הדיווח. נראה לי שמערכת קליטת התוצאות במשרד הבריאות עושה עבודה נפלאה, אבל היא לקראת קריסה. חייבים לוודא שהעבודה של עובדי המעבדה עוברת ישירות למנהלים הרפואיים, בקובץ אחד".

ביום רביעי השבוע הודיעה לו אריאלה תורן, ראש אגף בריאות פרטית במשרד הבריאות, כי תמצא את הדרך לשלוף את נתוני הנבדקים ישירות ממד"א, במקום שיצטרך לשלוח את רשימת הדיירים. "המשמעות היא קיצור של כמה שעות טובות בתהליך, וזאת דוגמה למישהי בשטח שעושה עבודה נפלאה. אבל התחושה העיקרית היא שחסר פה מנהל, וחסרה שליטה. ארבעה חודשים מפרוץ האירועים, והמערכת הולכת אחורה. זה לא מפתיע, זה מדאיג, אבל יש נקודת אור בכל האירוע הזה - והיא כל האנשים שעובדים לילות כימים כדי להציל את המערכת". 

"המדינה שהקמנו נהרסת"

בחזרה לדיור המוגן. הדיירים מתארגנים לארוחת הצהריים במתחם המסעדה. "היום אנחנו נמצאים במקום שכבר קיבלנו את השינוי", אומר נתן עזריה (81), אב לארבע בנות וסבא ל־15 נכדים. "בהתחלה היתה תקווה שהכל יעבור מהר, היתה גם תחושה של שותפות גורל. סגרו אותנו בבית, והיתה תקווה שזה זמן שההנהגה זקוקה לו כדי להתארגן, כדי להפעיל מערכות. בסוף אתה מבין שהכל היה לחינם. לא עשו שום דבר ולא למדו מהניסיון. הכי קל להתעלם מהצרכים של הגיל השלישי". 

דניאלה דננברג (75), אם ל־3 וסבתא ל־6, גננת בעברה, חוששת מאוד מסגר חדש שאולי יבוא. "מה הועילו חכמים בתקנתם, אם הם לא למדו שום דבר מהגל הראשון", היא זועקת.

אלון אברהם מטיח בכעס: "אנחנו הקמנו את המדינה, והם הורסים אותה". הוא בן 84, אב לשלושה וסב לשבעה נכדים, ובעברו היה גם הוא מנכ"ל של דיור מוגן. "יש הרגשה קשה של היעדר שליטה. המגיפה פשוט משתוללת, עם מאות נדבקים ביממה. מזווית הראייה של האוכלוסייה המבוגרת, מדובר בבשורת איוב ממש. מדובר על כמיליון אזרחים שתחושתם ודאגתם כמעט לא נשמעות".

"אני כל הזמן אמרתי שלא תיכנס קורונה ל'לב גנים'", אומר יוסי קפלן, "ובאמת, לא היה אצלנו אפילו חולה אחד. אבל אני כל הזמן בתחושה שכמו ב'משחקי הכס', החורף מגיע, ואיתו הדברים הרעים. אני עומד על המשמר, אבל צפויה לי מלחמה, ואני צריך לדעת שאם חס וחלילה יהיה פה חולה, או חשד לחולה, אני אוכל לזהות את מקור ההדבקה כמה שיותר מהר ולמנוע התפרצות. אם מישהו חיובי, אני צריך לבודד אותו, לשמור אותו בדירתו, לשים סימון לצוות - העובדת הסוציאלית, האחזקה, המנקה וכדומה - שלא ייכנסו, לעזור לדייר מחוץ לדלת עד שהוא יחלים.

"יש מנהלים שסגרו את הדיירים בדירות. יש מנהלים שלא נותנים לצאת מהדיור המוגן. אני מעדיף לאפשר לדיירים לבחור בעצמם מה מתאים להם. אני יכול רק להמליץ להם להישאר, לא לצאת, ולאכוף את התקנות של משרד הבריאות בשטחים הציבוריים. אבל אני לא יכול לקחת להם את זכות הבחירה.

"הייתי מצפה שבחודש־חודשיים הקרובים, עד הסתיו והחורף, כולם יתעשתו וילמדו מחוסר הניהול ההזוי של המערכת. שיקימו מעבדות עם צוותי שטח, מתנדבים, סייענים ומוקדנים, שידאגו למערך אפידמיולוגי נורמלי שיאפשר לנו להמשיך לפעול גם אם תהיה פה תחלואה גבוהה. אחרת נגיע למצב שיפנו את כל החולים לבתי החולים, והמערכת תקרוס".

בחברת MyHeritage סירבו להגיב לדברים, ממשרד הבריאות נמסר כי "עקב עליה חדה במספר הבדיקות המבוצעות על ידי פרויקט מגן אבות ואימהות, מ־3,000 ל־8,000 בדיקות ליום, נוצר לחץ זמני במעבדות. הנושא טופל באמצעות תוספת כוח אדם ותגבור משמרות וכעת המעבדות עומדות ביעד הבדיקות. כמו כן, השבוע הוכנסה מערכת דיווח חדשה לקיצור פרק הזמן להעברת התשובות במישרין מהמעבדה למוסד". 

batchene@israelhayom.co.il



 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו