מכתב של הרב מרדכי אליהו שעומד בימים אלו למכירה פומבית בבית המכירות ווינרס חושף כיצד פעל הרב הראשי דאז על מנת למנוע את הסגרתו של רוצח שכיר לצרפת. במכתב, שנחשף לראשונה, פנה הרב אליהו למועצת החשמנים בניסיון למנוע את ההסגרה מישראל.
פרשת המאפיונר ויליאם נקש שהתרחשה בשנות ה-80 של המאה הקודמת עוררה הדים במדינת ישראל, וחידדה את ההבדלים בין ישראליות ויהדות. יש שיאמרו כי בפרשה זו נזרעו זרעי המלחמה הניטשת עד היום בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.
נקש היה מאפיונר יהודי-צרפתי-אלג'ירי ודמות מוכרת בחוגי העולם התחתון בפריז. הוא נשכר ב-1983 להתנקש באדם בשם עבדאללה חאקר, בעקבות סכסוך שליטה במועדוני הלילה בעיר. נקש, בראשות חוליה של שלושה מתנקשים ירה בעבדאללה חאקר 14 כדורים והוא מת במקום. שני שותפיו לרצח נתפסו כעבור מספר ימים, ואילו נקש נמלט לישראל ומתוקף חוק השבות הפך מיד, בזהות בדויה, לאזרח ישראלי בשם רודי אטלן. ממשלת צרפת הגישה בקשה למדינת ישראל להסגירו אליה, אך נקש נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
המפיונר התנהל תחת זהותו כאזרח שומר חוק ואף התאהב בבחורה שאליה עמד להינשא ב-17 במרץ 1985, תחת שמו החדש. אך כדרכם של עבריינים תכנן נקש לבצע עוד 'מכה' אחת, אחרונה בהחלט, שתסדר אותו לכל החיים. למרבה האירוניה המכה הזו אמורה הייתה להתבצע ביום חתונתו.
על פי מידע פנימי שהיה בידי נקש, איש כמורה קתולי בכיר תכנן להבריח במכוניתו בעלת הלוחית הדיפלומטית 60 ק"ג של מטילי זהב ושני מיליון דולר במזומן, מירדן לישראל דרך גשר אלנבי. ביום חתונתו ארב לו נקש בכביש יריחו, בניסיון ליירט את הרכב, אך הניסיון נכשל והוא נעצר. כשהובא למעצר התגלה כי מדובר בוויליאם נקש שמבוקש בצרפת. לא ברור האם נקש תכנן את חתונתו דווקא ליום השוד הגדול, ליצירת אלבי מושלם, או שיד המקרה זמנה זאת.
חודש לאחר מעצרו החלו הליכי ההסגרה בבית המשפט המחוזי בירושלים, כשבמקביל החלו נקש ואשתו הטריה בקמפיין ציבורי למנוע את הסגרתו. באמצעות יחסי ציבור משומנים הפך הקמפיין למאבק דתי, במסגרתו נשאל האם יש להסגיר יהודי לגויים. יוסף מנדלוביץ, אסיר ציון לשעבר, הקים את הוועד למניעת הסגרתו של נקש, ולמאבק הצטרפה גם תנועת גוש אמונים בראשותה של דניאלה וייס. בשלב מסויים הפך המאבק למחלוקת אידיאולוגית בין גוש הימין, שהתנגד להסגרה, לגוש השמאל שצידד בהסגרה.
לאחר ששר המשפטים אברהם שריר (הליכוד) החליט למנוע את הסגרתו של נקש, בטענה כי ביטחונו האישי לא יהיה מובטח בכלא הצרפתי, הוגשה עתירה לבג"ץ. מי שהצטרף לעתירה, כמתנגד, היה בית הדין הרבני, בטענה כי יש למנוע את עגינותה של רעייתו של נקש. במרץ 1987 הכריע בג"ץ כי יש להסגיר את נקש לצרפת. הוא נידון ל-20 שנות מאסר.
המכתב שמוצע למכירה נכתב מספר חודשים לאחר קבלת ההחלטה החלוטה של בג"ץ בעד הסגרתו של נקש, ובו ממשיך הרב אליהו, אז הרב הראשי לישראל, לפעול לעקירת החלטת בג"ץ מתוכנה. במכתב פונה הרב אליהו למועצת החשמנים הנוצריים בפריז ומבקש מהם לסייע לעניין "בעל חשיבות דתית ואנושית ממדרגה ראשונה", ולהפעיל את השפעתם על הנשיא פרנסואה מיטראן בכדי לבטל את ההסגרה.
הרב מפרט במכתב על אודות "סבלו" של ויליאם נקש ובעיקר של אשתו הצעירה שנמצאת בהריון, ומבקש שבכדי למנוע סבל נורא ויליאם נקש יישפט במדינת ישראל ובה הוא ירצה את עונשו. הרב מדגיש כי אשתו הטרייה של נקש מסרבת להגר לצרפת בכדי לשהות בקרבת בעלה, ונקש עצמו מסרב לגרש את אשתו כדין, ובעקבות כך היא תישאר בכבלי עגינותה. אולם במקרה ונקש ירצה את עונשו בארץ, יהיה ניתן להם לחיות חיי משפחה בצורה מסוימת. הרב מוסיף ומציין שאישה שהופכת ל'אלמנה חיה' היא טרגדיה קשה ביהדות ובחזון הנביאים ובכל תרבות דתית בעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו