"הדר ובניה, זו גאווה להמשיך בדרככם"

חודשים ספורים בלבד לפני שרס"ן בניה שראל וסמ"ר ליאל גדעוני נהרגו במבצע צוק איתן, והדר גולדיןנחטף ביום שישיהשחור, היו רב סרן א' ורב סרן רועד בלעוס חלק משלישייה בלתי נפרדת, יחד עם גולדין בקורס הקצינים. שראל היה מפקד הפלוגה של בלעוס בהכשרה.

שש שנים אחרי שהאדמה רעדה וצה"ל פתח במבצע צבאיברצועת עזה,בלעוס וא', אז קצינים צעירים בסיירת רימון, יחידה שהיתה כפופה לחטיבת גבעתי, משרתים כמפקדי פלוגה בגדוד הסיור של החטיבה, מתאמנים לקראת מבצע עתידי בצפון או בדרום. את היום שבו התרחש האירוע הם לעולם לא ישכחו. "בלילה לפני האירוע היינו בנוהל קרב יחידתי לקראת מבצע בעומק עזה ואז אמרו לנו להמתין כי יש הפסקת אש, אבל הוסיפו שזה לא אומר כלום - שעדיין יש כוחות בשטח", נזכר סגל. רועד: "היינו בעומק השטח, נלחמים לפעמים פנים אל פנים. זה החלום של כל לוחם".

ואז השקט של הפסקת האש הפך ברגע אחד למהומה. "ישבנו באיזו חורשה ופתאום הגיע מפקד יחידת רימון בטירוף ופקד על כולם לעלות על הכלים במהירות. כולם הבינו שיש אירוע ושזה קשור אלינו, אבל לא יודעים פרטים", מספר סגל. "דהרנו פנימה, לתוך עזה, מוכנים לקרב, וכשהגענו גילינו את הגדס"ר מנהל לחימה משמעותית מול מחבלים. הצטרפנו ללחימה, מקבלים משימות, מבלי לדעת מה קרה".

רועד מספר כי הוא הקשיב לרשת הקשר החטיבתית וכך הבין את סדר הגודל של האירוע. "התחילו להגיע שמועות מי נהרג. אלו היו תחושות מאוד קשות. לגלות שבניה שראל, המפקד הנערץ שלך, נהרג, ושהחבר שלך מקורס קצינים, הדר גולדין, נחטף. כלוחם אתה רוצה להגיע כמה שיותר מהר לאירוע ולחתור למגע, לעשות הכל כדי להיות שם".

שש שנים אחרי האירוע נמצאים שני הקצינים בנעליו של בניה שראל, בעוד גופתו של הדר גולדין נותרה בשבי ארגון הטרור חמאס. "זו זכות וגאווה להיות במקומות שבהם היו בניה והדר ושנינו מרגישים שאנחנו ממשיכים את דרכם", אומר א'. "המשימה לא הושלמה לגבי הדר ואנו לא שוכחים את זה. הדר, בניה וליאל חרוטים על דגל סיירת גבעתי. אני בטוח שהם מסתכלים עלינו מלמעלה וגאים שאנחנו ממשיכים את דרכם".

רועד וא' מדגישים כי הם מוכנים ללחימה, בצפון ובדרום: "אם יפקדו עלינו להיכנס כדי להחזיר את הגופות, נעשה זאת בשמחה", אומר א', ורועד מסכם: "אם זו המשימה שנקבל - נעמוד בה ללא ספק".