אחרי 15 שנים כעיתונאי, זו היתה הפעם הראשונה שנפגעתי בראיון. זה קרה דווקא אחרי שעתיים של ראיון נעים וכן עם כוכבות "המטבח המנצח MKR", מרטין ביטון ואבישג מזרחי, בביתה של אבישג בדרום תל אביב.
החיבור בינינו היה מיידי. לרגעים הרגשתי שאני בכלל ב"על האש" המסורתי של יום העצמאות, עם המשפחה המורחבת. הכל זרם, עד הרגע שבו התגלגלה השיחה לקהילת הלהט"ב, וברגע אחד חזרתי לבכי קורע הלב של אמא שלי, כשיצאתי מהארון ב־2005.
"אצלנו זו בעיה הלכתית", פסקה מרטין, ואבישג הוסיפה: "אבל העניין הוא לא ההלכה. אתה אומר לעצמך, 'מה הסיכוי שאני אשב עכשיו עם זוג הומואים ולסבית בשולחן אחד?' והנה זה קרה בתוכנית, ואתה אומר לעצמך, השד לא כזה נורא".
מרטין: "כשאתה רואה את הבן אדם, אתה מבין שהוא הלך למקום הזה בעל כורחו. ראיתי את מרק ואלכס (זוג המשתתפים ההומואים בעונה הנוכחית; ע"ס), ואני חושבת שכל אחד מהם בנפרד יכול להיות עם בחורה, וזה הכי זורם לי".
אבל זאת לא הנטייה שלהם.
מרטין: "אני לא בתוך הלב שלהם ואני לא יודעת מה עובר עליהם. אני כן קיבלתי אותם כפי שהם, אני מכבדת את הדרך שלהם, אבל לא מסכימה איתה. כשהקב"ה ברא את העולם הזה, הוא ברא אותנו כבעל ואישה".
אבישג: "אין ויכוח שזאת המשיכה שלהם, ואני מאמינה להם, אבל אני יודעת שזה לא נכון. זה לא הדבר הנכון. מבחינתי, זה רק אומר שיש לך עבודה יותר קשה כדי להגיע למצב שתהיה נשוי לאישה".
אני הומו, מה לא נכון בי שנכון בך?
מרטין: "זה עדיין לא נתפס אצלי במודעות, שאפשר לחיות ככה. זה לא פשוט לקבל את זה, אתה צריך לזכור שזאת פעם ראשונה שאני פוגשת הומואים, וזה לא דבר רגיל בשבילי. אני יכולה להגיד לך שברגע שראיתי אותך, חיבבתי אותך, ועכשיו כשאמרת לי שאתה גם כזה, זה לא שינה אצלי כלום".
אבישג: "יש כאלה שיגידו שלהומואים ולסביות יש הפרעה נפשית. אני ממש לא חושבת ככה. יש אנשים קיצוניים שהיו יכולים לצאת על ההפקה ולהתלונן שהושיבו אותנו ביחד, אבל הסתדרנו יפה מאוד. אמא שלי בכלל בירכה את אלכס ומרק שיהיה להם ילד".
***
אי אפשר היה שלא להתאהב במרטין ובבתה אבישג על המסך. זוג דתיות כובשות שנפתחות לעולם, וכשמגלים את אורח החיים שלהן ואת השקפת העולם הצרה והשמרנית - יש ערך מוסף להחלטה שלהן להגיע לריאליטי.
מרטין (57) נולדה בתוניס. משפחתה עלתה ארצה והתיישבה באשקלון כשמרטין היתה בת 4. היא מתגוררת בעיר עד היום, נשואה לשלום (59), ויש להם שמונה ילדים - שלושה בנים וחמש בנות: יהונתן (39), שהיה פיינליסט העונה השישית של "מאסטר שף" ב־2016, חנן (36), שני (33), ענבל (29), רפאל (28), אבישג (26), שילת (20) והודיה (19). מרטין היא סבתא ל־14 נכדים, הגדולה שבהם בת 15.
היא הכירה את בעלה כשהיתה בת 15, חילונית גמורה, "הוא היה שכן שלי, ולמזלי, נתקעתי בלי כסף לנסיעה לעבודה. דפקתי בדלת שלו וראיתי בחור חמד צעיר בן 17. אמרתי לו: 'סליחה, אם תוכל להלוות לי 20 שקלים כדי לנסוע לעבודה, אחזיר לך בערב'. הוא זרק לי את הארנק ואמר: 'קחי כמה שאת צריכה'. זה כבש אותי.
"הכרנו לאט־לאט והתחלנו לדבר, אבל באותו זמן היה לי קשר עם בחור אחר. אמא שלי אמרה לי: 'תדעי לך, הבחור הזה שאת מדברת איתו, אני ממש אוהבת אותו'. הוא התחיל לחזר אחריי, עד שיום אחד הוא בא ואמר לי: 'אני מאוד אוהב אותך, ואת צריכה להחליט'. אמרתי לו שאחשוב על זה, ולמחרת הודעתי לו שסיימתי עם הבחור ההוא".
כעבור שנה, בגיל 16, היא נישאה לשלום, שבא מבית חרדי. בגיל 17 כבר הפכה לאמא. "זו היתה תקופה שהיתה עלייה מגרוזיה, אנשים שהתחתנו בגיל מאוד צעיר, וכנראה הזדהיתי איתם", היא צוחקת, "אבל שתדע לך שהחתונה שלי היתה אחת החתונות הכי מדהימות".
למה?
"התחתנו במלון עם להקת 'אצבעות הזהב' מאשדוד, ולמי היה כסף באותם ימים להביא אותם?"
אבישג: "כל ההשקעה הזאת, וחצי מהחתונה היו להם הפסקות חשמל".
מרטין: "באמצע החופה נפל החשמל, והכל היה חושך. נלחצתי, אמרתי 'וואו, מה יהיה?' בשנייה ששלום אמר לי 'הרי את מקודשת לי' - בום, נדלק האור".
אחרי החתונה היא התחילה להתקרב לדת. "בזמנו היו משדרים סרט ערבי בכל יום שישי, ולא יכולתי לוותר על זה. בעלי היה חוזר מבית הכנסת, והייתי אומרת לו: 'אני צריכה עוד כמה דקות עד שייגמר'. הוא היה מחכה לי, והיינו עושים קידוש ואוכלים את ארוחת הערב.
"עם השנים הבנתי שזה קצת חוסר כבוד, וכשהבעל חוזר מבית הכנסת, צריך לקבל אותו לשולחן ערוך וקדושה. אז ויתרתי על הסרט. בשלב הזה התחלתי לשמור שבת. בעלי אמר לי: 'כששומרים את השבת, יש ברכה לזוג'. ובאמת, ראיתי שבכל היתה לנו ברכה".
הפכת לאמא בגיל צעיר מאוד. את מצטערת על זה?
"לא, אבל לא הייתי רוצה שהבנות שלי יתחתנו בגיל כל כך צעיר כמוני".
ממה התפרנסתם?
"אחרי שהתחתנו, שלום התגייס לגולני, ואני נכנסתי להיריון. אמרתי לעצמי, בשביל זה התחתנתי? בשביל להישאר לבד? למרות שזה היה החלום שלו, הוא עזב ועבר להיות פקיד.
"היתה לנו משכורת מכובדת, כי הוא היה נשוי עם ילד, ואני עבדתי במשק בית ובניקיון מדרגות ובכל עבודה מזדמנת ומכבדת. אחרי שהוא השתחרר הוא התגייס למג"ב. אני גם עבדתי וגם גידלתי שלושה־ארבעה ילדים, והיו שבועות שלמים שהוא בכלל לא בא הביתה ולא היתה לי עזרה. לעבוד במשק בית זה לא קל, אבל לפחות היה לי כסף נזיל. וחוק מספר 1: אין יום שלא היה סיר בבית".
גם בישלת וגם עבדת בחוץ?
"אם עבדתי עד מאוחר, הייתי באה הביתה ופותחת לילדים בגט עם טונה, ביצה קשה וחצילים, כדי להרגיע את הרעב שלהם. אחרי שעה הם היו באים ושואלים מה עם האוכל, כי הם היו חייבים סיר של קציצות עם אפונה או מה שזה לא יהיה. אבל הם אכלו את כל אבות המזון. גידלתי אותם מכל טוב, ובאהבה".
אבישג: "בטן מלאה, בית נעים, בית נקי ואוכל מזין. לא היו כל המותרות שיש היום. רמת החיים וסגנון החיים היו שונים, עם ערוץ טלוויזיה אחד".
מרטין: "היתה אנטנה לטלוויזיה, ומה שהיא קלטה - זה מה שהם ראו. הילדים הסתפקו במועט ולא היו להם דרישות, אבל בעלי רצה לתת להם את מה שהוא לא קיבל. אין דבר כזה שילד יבקש משהו והוא לא ייתן לו. הוא היה מכריח את יהונתן לקבל בגדים של מותגים".
תכננתם שמונה ילדים?
"בעלי רצה משפחה רחבה, אני לא רציתי כל כך הרבה ילדים. כולם היו מביאים אז מקסימום ארבעה ילדים, מה שאני הבאתי וגידלתי - אין משפחות כאלה היום".
היו חוקים בבית?
"היה חשוב לדבר אמת ולכבד אחד את השני. אף אחד מהילדים לא עשה לי בעיות. היו התמודדויות כמו של כל משפחה, ואל תשכח שאני הייתי אמא כשהייתי נערה".
***
בחודש התשיעי של ההיריון השביעי היא חשה ברע והוכנסה לניתוח קיסרי דחוף, בגלל מצוקה עוברית.
"אמרתי לעצמי, 'אני עוברת עכשיו ניתוח, יולדת את הילדה השביעית, ולא רוצה יותר ילדים'. אמרתי לרופא המיילד: 'יש לי שבעה ילדים וההריונות שלי מאוד קשים, אני מבקשת ממך לקשור לי את החצוצרות, אבל בעלי לא פה'. הוא אמר לי: 'זאת החלטה שלך', ואני חתמתי.
"אחרי שיילדו את שילת, 4.390 ק"ג, קשרו לי את החצוצרות. בעלי נכנס אלי לחדר ההתאוששות, מרוגש. אמרתי לו: 'מאמי, קשרתי את החצוצרות', והוא היה בהלם. אמר: 'אני יודע כמה קשה לך, אבל אני שותף בחיים האלה'. הוא לא הסכים לקבל את זה, אבל זה כבר קרה ולא היה מה לעשות".
באיזה שלב כיסית את הראש והפכת לדתייה?
"אחרי הלידה של שילת, אבא שלי נפטר. חשבתי מה אני יכולה לעשות לעילוי נשמתו והחלטתי לקחת על עצמי התחזקות וצניעות. זה גם הסתדר לי עם אורח החיים בבית. אני זוכרת שאחי, שהיה דתי, בא ושאל אחרי השבעה אם אני נשארת עם כיסוי הראש, ואמרתי לו שכן. הוא אמר לי: 'בקרוב תהיי בהיריון'. אמרתי לו: 'נראה לך? קשרתי את החצוצרות. זה לא יכול לקרות'.
"כמה חודשים אחר כך, המחזור שלי התעכב. אחרי חודשיים של איחור הלכתי עם הילדה לקופת חולים, ועל הדרך סיפרתי לרופא. הוא אמר: 'אין סיכוי שאת בהיריון, אבל תעשי בדיקת שתן'. הבדיקה יצאה שלילית. אחרי עוד חודש, כשהמחזור לא הגיע, הלכתי לעשות בדיקת דם. עמדתי בקופת חולים ואמרתי לו: 'בורא עולם, תעשה לי איזה ניסיון שאתה רוצה, אבל לא עוד אחד כזה. אני כבר לא מסוגלת. אני עם שבעה ילדים, ורק בת 37'. עשיתי את הבדיקה והלכתי הביתה.
"בערב רופא המשפחה שלי התקשר אלי. אומר לי: 'מרטין, מה את רוצה שתהיה התשובה?'. אמרתי לו: 'שלילית'. אז הוא אומר: 'מזל טוב, את בהיריון'.
"בעלי חזר הביתה, והוא שמח וצהל עד השמיים. אמר לי: 'כשקשרת את החצוצרות, לא הייתי שלם עם ההחלטה הזאת. אנחנו שניים, אבל הוא (מצביעה למעלה) שותף שלנו, והוא החליט שהילדה הזאת צריכה להגיע לעולם הזה'. חצי שנה אחר כך נולדה הודיה".
איך עברה הלידה?
"הפעם זה היה ניתוח שנקבע מראש. ביום ראשון הגעתי לבית החולים, ובעלי דרש שרופאה מומחית תעשה לי את הניתוח, כדי שתבדוק איך קרה שקשרו לי את החצוצרות ובכל זאת נכנסתי להיריון. כשהרופאה יצאה מהניתוח, היא אמרה לבעלי: 'קיבלת ילדה במתנה וגם את אשתך במתנה, כי אשתך סחבה אותה עם קרע בדופן הרחם'. הפעם הם לא לקחו סיכון וכרתו את החצוצרות".
***
אבישג חלמה להמשיך בדרכי אמה. בגיל 18 היא הכירה את בן הזוג שלה, ואחרי שלושה חודשים הם כבר עמדו מתחת לחופה.
"זה נראה הכי מבטיח בעולם. כשהכרתי אותו, הרגשתי שאראלה ממפעל הפיס צלצלה להגיד לי שזכיתי. הוא היה מצליח, בעל תשובה קלאסי, ואני הגעתי ממקום תמים, מתמסר, חסר ניסיון. החלום היה להמשיך את המסורת של אמא - להתחתן צעירה, לבשל ארוחות, שהבית יהיה נקי, ולעשות כמה שיותר ילדים, שיהיה סיר, וכשהבעל יבוא, לפנק אותו דרך האוכל ולהיות האישה הכנועה בשבילו".
מרטין: "הגבר בבית הוא ראש המשפחה".
אבישג: "ההיבט הרוחני הוא שהאישה פה כדי להיות עזר לבעלה. היא בשבילו והיא למענו, וככל שהיא יותר בשבילו ולמענו, ככה היא יותר מעצימה את עצמה. חייתי בידיעה שאני ה־אישה, החלום של כל גבר. אני באה מבית טוב, אני בשלנית מעולה, מגיעה שמורה ונראית סבבה".
החתונה היתה אירוע מאושר. "אני עומדת שם בהתרגשות, כאילו אני עם אקסטזי בגוף מרוב אושר. במהלך החתונה אני מחליפה שתי שמלות ושתי תסרוקות. הייתי שלמה בזה ובטוחה שיש לי ביד מיליון דולר. יודעת בלב שלם שאין סיבה שלא נצליח. היינו זוג שמבחוץ רק תסתכל ותקנא.
"אבל יום אחרי כבר התחילו הבעיות. הבנתי שזה לא מה שציפיתי ולא מה שדמיינתי. היו הרבה חילוקי דעות שאיבדו פרופורציות, פערי תרבות. הרגשתי שאני לא מצליחה לבטא את עצמי, שאני חיה בשקר, שאני מאבדת את עצמי. זה לא מה שרציתי, זה לא מה שחלמתי, זה לא מה שראיתי בבית".
מרטין: "אני ובעלי הרגשנו שמשהו לא בסדר. ראינו את השינוי שחל בה. אמרתי לו: 'הלוואי שאני טועה, אבל זו לא אבישג שלנו'. יום אחרי החתונה קיבלתי ילדה כבויה. משבוע לשבוע ראיתי שמשהו עובר עליה, אבל היא לא סיפרה לנו כלום".
אבישג: "היו רגעים שאמרתי לעצמי, לכי תאשפזי את עצמך. עד היום אני יושבת ושואלת את עצמי מאיפה שאבתי את הכוחות, מאיפה היו לי כוחות להרים את עצמי. אני באה מבית דתי אבל ליברלי. זה היה שלב שקצת התחזקתי והתחרדתי, מאוד רצינו להצליח, אבל לא היינו במקום אמיתי.
"בדיעבד אני מבינה שחתונה ומשפחה היו גדולות עלינו. היינו מעט זמן ביחד, בלי מגע, בלי מחמאות, מאוד מצונזר. עשיתי הכל על עיוור, בלי מודעות. לא שאלתי את עצמי את השאלות: את מסוגלת? את רוצה? את מוכנה?
"היום, כשאני רואה חוזרים בתשובה שנמצאים באורות של ההתחלה, אני מרחמת עליהם, איפה אתם בכלל ואיפה המציאות. אתם רחוקים מלהבין איפה הבורא בכלל".
ההבנה שעשתה את הבחירה הלא נכונה ריסקה אותה. "פתאום אתה חוטף כאפה מצלצלת, שאומרת לך, אתה לא, אתה לא, אתה לא. הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי, מי אני? הייתי בבלבול נוראי. בכיתי ברמה שיכולתי למלא את הכנרת. לא הבנתי איך ממשיכים את החיים, כי התפיסה שלי היתה שאני צריכה להתחתן רק עם אחד לכל החיים, ואיך אתן את עצמי לעוד מישהו ואחשוף את עצמי בפניו. המחשבות האלה חרפנו לי את המוח.
"ולא רק זה - היתה לי הלקאה עצמית של שלוש שנים, שאמרתי לעצמי, טיפשה, מה עשית, היית צריכה להישאר שם ולשמור על הקן הזה. וזו מחשבה מעוותת שקיבלתי מהבית. אמא שלי שתקה כל השנים כשהיתה כנועה ומוותרת לאבא. היא היתה שלמה עם עצמה, זו היא וזו המהות שלה, אבל אני לא כמוה. אני אישה דעתנית, ואני רוצה להיות משהו ולא להיחבא אל הכלים. השתיקה שלי היתה רועמת, עד שהתפוצצה".
חשבת מה אנשים יגידו כשישמעו שנפרדתם?
"פחות עניין אותי מה יגידו. אני לא מחשבנת לאף אחד, למעט בורא עולם".
את מי שיתפת בשלב הזה?
"בהתחלה אף אחד חוץ מהרבנית שליוותה אותי בהדרכת כלות. לא רציתי להשחיר להורים שלי את הלב על הבעל שלי, וחשבתי שאולי דברים בכל זאת יסתדרו. אחר כך סיפרתי גם לאחותי שני, היא כולה לב זהב משובץ ביהלומים. משם הלכנו לסבתא שלי, אמא של אמא, וסיפרנו לה, כי היא היתה דמות מאוד משמעותית בשבילנו, והיו לה אנרגיות לעזור לאנשים. היא אמרה לי: 'את יודעת שזה לא ימשיך, אבל העיניים שלך מבריקות, ואת בהיריון'. אמרתי לה: 'סבתא, אל תדברי שטויות'".
***
שבועיים אחרי שנפרדו גילתה אבישג שסבתא יהודית צדקה. "הכל קרה מהר. הצ'קים של החתונה עוד לא ירדו, עוד לא פיתחנו את התמונות מהחתונה", היא מספרת, "אחרי שכבר עזבתי אותו ועברתי לגור אצל ההורים, הרגשתי שמשהו קורה. אמרתי לעצמי, אין מצב שזה דווקא עכשיו. הלכתי לבדוק, וקיבלתי תשובה חיובית".
קיווית שזה יחזיר אתכם?
"בראש שלי היה רצון מסוים שנחזור, כי אף אחת לא רוצה להיות ילדה בת 19 גרושה עם ילד. אבל הפערים היו כל כך גדולים, שלא היה סיכוי.
"אחרי שילדתי, עברתי לגור לבד ביחידת דיור קרובה להורים. כולם חששו שאפול לדיכאון של אחרי לידה, אבל כל המשבר הזה הכי חיזק אותי. בכל התקופה הזאת לא נחלשתי בדת ולא הורדתי את כיסוי הראש. יותר מזה, גם יצאתי לדייטים עם כיסוי ראש, כי הוא הפך לחלק ממני. אבישג שווה כיסוי".
איך אבא שלך הגיב לגירושים?
"אי אפשר היה לזהות אותו. אבא שלי הוא גבר־גבר, אבל בפנים הוא מרגרינה. בחיים לא ראינו אותו בוכה. בזמן המשפט הוא היה עומד מולי ובוכה בקול. היה מתפרק, עד שהגיע למצב שהרים ידיים. לאקס שלי היה רקע צבאי, וזה מאוד דיבר לאבא שלי. אני כל הזמן אמרתי שלא אתחתן עד שאבא שלי יאשר אותו, והוא אישר אותו. כשנפרדנו, אבא שלי הרגיש שהוא פישל מולי. איך הוא לא זיהה את הבעיות לפני החתונה".
מרטין: "לא יכולנו לראות את אבישג בצורה הזאת, זה ריסק אותנו. אבל הלידה של הילדה היתה התיקון, מה שהשלים לנו את הפאזל. היום יש לי רגישות כלפי הנכדה הזאת יותר מאשר לנכדים האחרים, כי על פי התורה, אפילו שההורים שלה בחיים, היא נחשבת ליתומה. כמה שנעשֶה בשבילה, יש לה מקום חסר".
האבא שותף בגידול הילדה?
אבישג: "כן. הוא אבא פעיל, אבא טוב ומעניק. אנחנו בקשר בסדר גמור, ויש כבוד הדדי".
***
חצי שנה אחרי הגירושים פגשה אבישג את אלירן (היום בן 37), "בעל תשובה, דוור וקואוצ'ר. חבר משותף העביר לו את המספר שלי, אבל הוא לא השתמש בו. אחרי שלושה חודשים הוא ראה את התמונה שלי בווטסאפ ואמר לעצמו, המאמי הזאת היא שלי, אבל היא עם כיסוי על הראש.
"עשה טריק של ילד בן 12 ושלח הודעה סתמית בטענה שהילד שיחק לו בטלפון. התחלנו לדבר, והבנתי שהוא גרוש עם שלושה ילדים. כשהוא סיפר לי שהוא קואוצ'ר, שלחתי צילום לחברה שלי ואמרתי לה: 'שידוך לא שידוך - אני רוצה אימון לחיים'. היה שם חיבור מטורף".
מרטין: "רצו אותה מלא רווקים, אבל היא לא רצתה".
אבישג: "זה לא קשור. אל תיכנסי לי לדיבור, מאמי".
לא הרתיע אותו שאת בפרק ב'?
"זה גם פרק ב' שלו".
איך הרגשת כשהוא הציע לך להתחתן?
"הוא לא הציע, כי זה היה ברור. בשיחת הטלפון הראשונה הוא אמר לי: 'אני לא צריך יותר מדי, בואי ניפגש, נתחתן, והכל בסדר'. בפעם הראשונה שפגשתי אותו, כמה ימים אחרי שדיברנו, נתקע לי חיוך מאוזן לאוזן ואמרתי לחברות שלי: 'פגשתי את בעלי'".
לא חששת להתחתן שוב?
"אמרתי לעצמי, אני צעירה, עברתי קשר קשה, אבל אף אחד מהרווקים שיצאתי איתם לא הבין אותי עד הסוף. הרגשתי כאילו הם עושים לי טובה. עם אלירן היה חיבור נכון, אמיתי. הזדהינו, הגענו מחוויה זהה וממקום מכיל".
מרטין: "פגשנו אותו בפעם הראשונה בסוכות בשנת 2016, וזה היה הכי טבעי בעולם. גם בעלי אהב אותו מאוד".
שמונה חודשים אחרי שהכירו, אבישג ואלירן נישאו. הם עברו להתגורר בדרום תל אביב. מאז נולדו להם שתי בנות: כרמל, בת שנתיים, ונסיה, בת ארבעה חודשים. "אנחנו קוראים לה MKR, כי היתה בבטן בכל תקופת הצילומים".
למה דווקא נסיה?
"הייתי בדרך לברית של אחותי, בכביש מספר 4, והבחור לפניי בלם בפתאומיות והתנגשנו בו. זה היה יומיים לפני התחלת החודש התשיעי, והחגורה ננעלה לי על הבטן התחתונה. התחלתי לדמם, והתחילה היפרדות שליה. הטיסו אותי לבית חולים והכניסו אותי מייד לחדר ניתוח. נולדה נסיה - הנס של ה'".
אז עם בעלך ושתי הילדות, את מרגישה שקיבלת פיצוי על השנים האחרונות?
"הרבה מעבר לזה. האמנתי שאחרי מה שעברתי מגיע לי מישהו טוב, אבל לא ציפיתי לכזה טוב. בעלי זה הגבר הראשון שהכרתי שאין לו טיפת אגו. מעולם לא הרים עלי קול, לא ניבל את הפה. הוא חלום של כל אישה.
"הילדים שלו באים אלינו פעמיים בשבוע ובכל שבת שנייה. אני ממש בטוב איתם, הם אחים של הילדים שלי".
***
ההצעה הראשונה להשתתף ב"המטבח המנצח MKR" (קשת 12, כל ערב אחרי החדשות) הגיעה בכלל לענבל, אחותה של אבישג, שבעלה מנהל מסעדת שווארמה. ענבל התקשרה לאמא שלה והציעה לה להצטרף אליה לתוכנית.
מרטין: "אמרתי לה שאני צריכה לשאול את אבא, כי בכל זאת, זו חשיפה".
אבישג: "כי התרגלת ככה כל החיים".
מרטין: "אין מה לעשות, אנחנו מקובעים".
אבישג: "זה לא קיבעון, זה פחד לנסות ולהעז".
מרטין: "הבן הבכור שלי, יוני, המליץ לענבל לוותר על ההשתתפות לטובת אבישג. בסוף היא ויתרה בגלל שהצילומים נפלו בדיוק על הלידה שלה".
אבישג: "ענבל הציעה לי ומאוד פרגנה, אבל כפרה עליה, היא כל הזמן אומרת לאמא שלי, 'אם אני ואת היינו ביחד, היינו מצליחות גם'. יענו, מפרגנת, אבל עם עקיצה בסוף".
מרטין: "אני פחדתי מאוד מהחשיפה. מצד שני, אמרתי לעצמי שיש לי פה הזדמנות להגשים חלום שהמציאות שחייתי בה לא אפשרה לי. כל החיים גידלתי, טיפלתי, האכלתי - מי חשב על זה בכלל. תראה את רותי ברודו. היא אימפריה של מסעדות, ואני כלום. היא שלמה עם מה שהיא עושה ואני שלמה עם מה שאני עשיתי. אבל מה החיסרון שלה ומה היתרון שלי? שאני יכולה להיות מסעדנית, אבל היא, חס וחלילה בלי לפגוע בה, כבר לא יכולה להיות אמא".
אבישג: "בשביל רותי, המסעדות שלה הן הילדים שלה. אלו גישות שונות ובחירות שונות. חס וחלילה שלא ייצא שאמרנו עליה משהו לא יפה".
מרטין: "חס וחלילה, אנחנו מאוד אוהבות אותה. בגלל שאנחנו באותו הגיל ועשינו דרך שונה, היא הסתכלה עלי בהערצה. היא אמרה לי: 'בעלך יודע שהוא חי עם אלוהים? הילדים שלך צריכים לנשק לך את הרגליים, וזה מאוד חשוב שהם ישמעו את זה' (צוחקת). אמרתי לה: 'תבואי אלינו, וכל מאכל שאת רוצה - אני מכינה לך'".
אבישג: "אני מנשקת לה את הראש כל הזמן. אמא היא דמות להערצה ולחיקוי. החלום של החתנים במשפחה הוא שכולנו נהפוך להיות מרטין".
מרטין: "יש לי חמש בנות נשואות, והחתנים שלי אומרים להן: 'לא תגיעו ליד אחת של אמא שלכן'. אבל יום אחד הן יהיו כמוני".
***
ביום שני השבוע פרצו מרטין ואבישג למודעות הציבורית, כשאירחו את משתתפי העונה במסעדה המרוקאית שאלתרו, מסעדת "מאמו". אי אפשר היה שלא להתאהב בחן, במוטיבציה ובדינמיקה שלהן.
מרטין: "אמרתי שאם הבן שלי הגיע למקום השני ב'מאסטר שף', אז ברור שאנחנו מנצחות. אבל בזמן הצילומים לתוכנית, הבנו שזה משהו אחר לגמרי".
עם מי מהזוגות פחות הסתדרתם?
אבישג: "אפילו אופיר, שפתחה על כולם, אני חולה עליה. אתה מכיר שם אנשים שבחיים לא היית פוגש. מתי היינו מצליחות להיפגש עם זוג הומואים באותו השולחן?"
איך אתן עם צמחונות?
מרטין: "אצלנו ירקות זה סלט, ואיך אפשר לשבוע רק מירקות? איך בן אדם ישבע ממנה עיקרית אם אין בה בשר? התחביב של בעלי, מהיום שהוא נולד, זה בשר, בשר, בשר. אבא שלו היה שוחט".
אבישג: "לפי התפיסה התורנית, הפרה לא מרגישה כלום כשהסכין עוברת לה בגרון. אני מאמינה בזה. היום הן עוברות התעללויות נוראיות, ויש אפילו רבנים שיוצאים נגד אכילת בשר".
חשבתן פעם לנסות צמחונות?
"אם זה יעבור לי אי פעם בראש, זה יהיה רק בגלל בעלי. בימי ראשון אנחנו משתדלים לא לאכול בשר, כדי לנקות את הגוף אחרי סוף השבוע".
מצד אחד, יש בכן צדדים מאוד מיושנים שלא תואמים את התקופה. מצד שני, אתן מככבות בריאליטי.
מרטין: "אף אחת מאיתנו לא ממורמרת או מתוסכלת. כשאנחנו שמות את הראש על הכרית, הכל נעשה מבחירה ומאהבה. אני לא מצטערת על כלום, אבל אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, הייתי מוציאה רישיון נהיגה. עד היום זה מטמטם אותי שאני צריכה להיות תלויה בבעלי עם האוטו. אני רואה נשים מבוגרות ממני, בלי שכל, ויש להן רישיון. זה משהו שפספסתי.
"היום אני רוצה להגשים חלומות שפספסתי. כאילו אלוהים בא ואומר לי, 'קומי ותגשימי את החלומות שלך'. לא עשיתי כלום בחיים. אבל הילדים שלי הם ברכה. ברוך השם, זכיתי".
מה השאיפות שלכן אחרי התוכנית?
"להפוך את זה לעשייה מרכזית, אבל לא מסעדה. סדנאות, בישול לאנשים, קייטרינג באירועים פרטיים".
אבישג: "אני רוצה לעבוד עם כלה אחת על אחת. ללמד אותה דברים מהמטבח ולתת לה טיפים על החיים, כי אני חושבת שיש לי מה לתת. אני חושבת שאוכל הוא אחת הדרכים הטובות לפייס גבר, לדבר אליו, וגם להרים לעצמך מחמאות".
איך הבעלים שלכן הגיבו כשאמרתן להם שאתן הולכות לטלוויזיה?
מרטין: "עם כל הכבוד למרוקאי הפרימיטיבי, הוא פשוט עף לשמיים. כל צילום שלנו שיוצא, הוא שולח לקבוצות ולחברים".
אבישג: "בעלי חיכה לרגע שאלך ואעשה משהו בשביל עצמי, והוא מפרגן ותומך. הוא מאוד מאמין באישה של בית, אבל רוצה שאצליח, שאעשה משהו שימלא אותי. הוא יודע שאני כל היום בעשייה עם הילדים והבית, ואני חייבת לעשות גם משהו בשביל עצמי. אצלך (פונה לאמה) אבא פשוט דאג להביא לך זהב ובגדים, כי לא עשית את זה בשביל עצמך".
מרטין: "בעלי אמר: 'אחרי כל מה שעברת כל השנים, אני תומך בך היום, תלכי לעשות כל דבר שיעשה לך טוב'. נשארנו לבד בבית, ואוי ואבוי אם לא נעניק לעצמנו ולא ניהנה. היום אנחנו אחד בשביל השני, ואני גם מאוד דואגת לעצמי. היום אני אומרת: 'לפני הכל אני, אחר כך אני, ובסוף־בסוף - אני'".
דיברתן קודם על הרצון להעצים את הבעל. גם היום אתן חושבת ככה?
אבישג: "כן, אבל ממקום אחר לגמרי. אישה היא אישה בזכות עצמה, ויש לה את העוצמות שלה. בעולם הזה הבריאה הכי יפה היא אישה. ברגע שתעריכי את עצמך בזכות מי שאת, בזכות הנכונות והכוונות שלך, זה מה שיעבוד לטובתך. אני לא מאמינה בשוויון ואני לא מחפשת להפוך את הגבר שלי לאחד שיעשה כלים וישפוך את הזבל, רק כדי להגיד שאנחנו שווים.
"הצד החזק שלי הוא ניקיון ובישול. יש לי גם שריטה שהבגדים יהיו מקופלים כמו שאני אוהבת, ואם אתה לא יודע לקפל, אל תתקרב לזה".
יש כבר פנטזיות על חיקוי ב"ארץ נהדרת"?
אבישג: "אבא שלי עמד בחג השבועות ונשבע: 'לא קוראים לי שלום ביטון אם אין לכן חיקוי ב'ארץ נהדרת'".
מי יחקה אתכן?
אבישג: "אותי - זאת שעושה את 'בונה עולם', ליאת הר לב".
מרטין: "אותי אולי שחקן, אולי טל פרידמן".
רגע לפני שאנחנו נפרדים, הן מבקשות לוודא שלא פגעו בי. "תבוא לפה או לבית שלי באשקלון, ואני מכינה לך מה שאתה רוצה", אומרת מרטין. "עם כתבה, בלי כתבה, הומו, לא הומו - זה לא משנה לנו. אתה הבריאה של הקב"ה, ואנחנו אוהבות את כולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו