פרשת קורח לוקחת אותנו לשורש המחלוקת בין הנהגה לפי מעמדות ודרגות, לבין הנהגה שוויונית, כמו שטוענים קורח ועדתו כלפי משה ואהרון: ''כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?"
אם ננסה להבין את צדדי המחלוקת בפשטות, נאמר שהצורך במעמדות הוא מתוך העובדה שכולנו נבראנו שונים. כל אחד הוא בעל מכלול ייחודי של מבנה פיזי ונפשי, אופי, תכונות וכישרונות שונים. ''כשם שפרצופיהן שונים, כך דעותיהן שונות'' ועל כן גם התפקידים שלנו, הייעוד של כל אחד הוא שונה. וכמו שצוות טנק כולל מעמדות ותפקידים ומיקומים שונים: מפקד, תותחן, טען ונהג כל אחד בעמדתו, כך האומה כוללת מערכות שונות של הנהגה, משפט, כלכלה, חברה וכדומה.
ומצד שני, כל אדם נברא בצלם אלוהים, כל אחד הוא נשמה, ובמובן הזה אף אחד לא יותר ''אדם'' מחברו. גם ביחסי אב ובן, מורה ותלמיד שעוד מעט נרחיב עליהם. בהסתכלות כזאת, העדפה של אחד על פני השני תגרום לנו לשאול ''מאי חזית דדמא דידך סומקא טפי?" (="מה ראית שדמך אדום יותר משלי?").
אם כן, איך מתייחסים לכל אדם? לפי תפקידו וייעודו או ככל אדם באשר הוא?
המחלוקת הזאת לא פסקה, גם לאחר שקורח ועדתו נבלעו חיים באדמה. הדרישה לשוויון מלווה אותנו גם בשנת 2020 בכל תחומי החיים.
גם אם פרשת קורח מלמדת אותנו שקורח טעה, מה היה גרעין האמת של טענתו? על בסיס מה ראה קורח לקום בבוקר ולהתנגד להנהגה הנוכחית?
רש''י, פרשן התורה, רומז לנו את התשובה בדבריו: ''וקורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? ראה שעתיד לצאת ממנו שמואל…''
שמואל הנביא היה מצאצאיו של קורח. אותו שמואל שעליו נאמר שגדלותו שקולה כנגד משה ואהרון גם יחד! (תלמוד בבלי, ברכות ל''א, ע''ב). מנהג מעניין היה לשמואל הנביא שלא היה כמוהו אצל אף אחד שקדם לו. שמואל היה ידוע בכך שהיה נודד במשך השנה ממקום למקום ומעיר לעיר, ובכל מקום שאליו היה מגיע היה מתיישב ופותח בית-דין ששימש כמרחב ליצירת סדר חברתי וכתובת שאליה אנשים יכולים לפנות עם כל בעיותיהם.
וזאת בניגוד מוחלט להנהגה שריכזה את המלוכה, הכהונה, המשפט (סנהדרין) כל מוסד במקומו. בימות שמואל התנועה התהפכה, במקום שהציבור יבוא אל המשכן, אל בית הדין וכדומה, המנהיג שמואל ''ירד אל העם'' והוא עצמו הביא את בית הדין, את רוח הקודש אל האנשים במקום מגוריהם.
תופעה חריגה כזאת אפשר להסביר דווקא על ידי ההנהגה שקורח רצה ליצור, הנהגה שרואה בכל אחד שווה ערך לשני. כמו שמואל גדול הדור, היורד אל העם, ודן כל אחד לפי מקומו (תרתי משמע), ''בגובה העיניים'' כמו שאנו נוהגים לומר.
למי שמתקשה בקבלת המדרש של רש''י כפשוטו (כיצד קורח ידע ששמואל עתיד לצאת מזרעו?) הכוונה הפשוטה היא שקורח ראה בעיני רוחו שיהיו זמנים ומצבים עתידיים בהם עם ישראל יידרש לנהוג בשוויוניות.
טעותו של קורח היתה בכך שהוא ראה לנכון רק הנהגה שוויונית המתנגדת להנהגה השנייה, ולא כך, אלא שני ההנהגות ראויות ומשלימות האחת את השנייה כל אחת בזמנה. גם לראייה השוויונית יש מקום וחשיבות, היא הבסיס ועל גביו מגיעה הראייה המעמדית, הרואה את האדם שמולי כחלק ממערכת גדולה יותר.
החשיבות להצליח לראות את גרעין האמת מבעד לטעותו של קורח רלוונטית ביותר גם לשנת תש''פ.
התרגלנו לראות את הילדים שלנו כ''ילדים'', ואת התלמידים שלנו כ''תלמידים'', וכך גם אנו מודדים אותם ומתייחסים אליהם, לפי התפקיד, התווית שהצמדנו אליהם. ולפעמים אנו שוכחים שהילד הזה, התלמיד הזה, הוא אדם, הוא נשמה בדיוק כמונו.
המקום שלנו כהורים ומחנכים המסתכלים עליהם ''מלמעלה'' עם סמכות הוא נכון וטוב אבל כדי שנוכל לקדם אותם באמת ולא בתור ''חיילים'' במשחק, צריך לפני כן את הבסיס, להתייחס אליהם כבני אדם, באותה רמה. למצוא את עצמנו יודעים להתייחס אליהם כאילו אנחנו הכי שווים בעולם, בגובה העיניים ובגובה הלב. להצליח לומר: ''אני רואה אותך'', ''אני עובר איתך'', ''אני מזדהה איתך באמת כי אני מודה שגם אני מרגיש את הקשיים האלה כמוך''.
הירידה אל העם הזאת, השוויון הזה, יביא אותם בצורה הכי בריאה לומר לנו, ההורים והמחנכים, ''קדימה, תובילו!''.
הכותב הוא מנהל הפייסבוק של עמותת תימורה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו