טבעות אירוסין מאז ועד היום

מאמינים כי כבר המצרים הקדמונים הם שהחלו את המנהג והיוונים המשיכו אותו, אך מבחינה היסטורית רק בימי רומא העתיקה ניתן לאשר שימוש של טבעות אירוסין באופן מהימן. בימי רומא העתיקה נהוג היה לתת לאישה 2 טבעות, האחת מזהב אותה הייתה שומרת האישה ליציאות ואירועים חשובים ואילו בבית ובעת ביצוע עבודות הייתה האישה עונדת טבעת ברזל. עם השנים יותר ויותר אנשים החלו לענוד טבעות זהב, מה שהחל אצל חשובי הקהילה עבר לאבירים ובהמשך עד לכלל האזרחים הרומאיים.



התיעוד ההיסטורי הראשון על שימוש בטבעת יהלום כטבעת אירוסין הוא משנת 1477, אז הארכידוכס מקסימיליאן מאוסטריה, הציע לדוכסית בורגונדי מארי להינשא לו בטבעת יהלום, ויצר בכך תקדים אשר הייתה לו השפעה רבה על האצולה הגבוהה של אירופה וכך החלו אנשי המעמד הגבוה להציע נישואין לאהובותיהם עם טבעת יהלום.



בהמשך בתקופת ההשכלה, שתי טבעות אירוסין היו פופולריות בעיקר באירופה המערבית, טבעת המורכבת משניים או שלושה חישוקים המחוברים יחדיו לכדי טבעת אחת, השימוש בטבעת זו היה בעיקר לטקסי קידושין, והסוג השני היה טבעת זהב שניתנה בין אוהבים אשר ניתנה בעיקר כמתנה המהווה אות לאהבה ולא בהכרח כטבעת אירוסין רישמית.



שימוש נרחב יותר ביהלומים החל לאחר שבשנת 1866 החלו לגלות יהלומים בדרום אפריקה והחלה הכרייה והשיווק בהיקפים גדולים יותר של יהלומים, תחילה טבעות אירוסין משובצות יהלום המשיכו להיות מקובלות רק בקרב האצולה אך עם השנים יותר ויותר ציבורים החלו לעשות שימוש בטבעת יהלום כטבעת אירוסין.

 

במאה העשרים, לאחר תום מלחמת העולם הראשונה ובהמשך בעת השפל הכלכלי בארה"ב הפופולריות של טבעות אירוסין משובצות יהלום ירדה משמעותית, בשנת 1938 תאגיד היהלומים דה-בירס החל לפעול לשיווק יהלומים בהיקף גדול יותר וכלל ניסיונות לשנות את דעת הקהל האמריקאי לטובת שימוש ביהלומים. ב-1947 יצא הסלוגן "הילומים הם לנצח" ותאגיד דה בירס הצליח לקבע במודעות האמריקאית כי טבעת יהלומים היא האבן היחידה המקובלת לשיבוץ בטבעת אירוסין. השינוי היה משמעותי אך ארך שנים רבות לאחר שבשנת 1939 רק 10% מ- טבעות אירוסין שנמכרו היו עם יהלום, בשנת 1990 80% מהטבעות שנמכרו היו עם יהלום.



ביהדות לעומת זאת, מבחינה הלכתית טבעות אירוסין אינן מוזכרות בהלכה ולכן אין חובה לטבעת אירוסין, לעומת זאת חלה חובה לטבעת נישואין בחופה אשר מסמלת את הנישואין של בני הזוג ועונדת אותה רק האישה. ביהדות החרדית טבעת הנישואין ניתנת לכלה לאחר האירוסין ולפני החתונה, אך לא כהצעת נישואין ועל הטבעת להיות צנועה ללא עיטורים, עיצובים, פיתולים או אבנים. לעומת זאת, משום שאין חובה לטבעת אירוסין ואין היא מוזכרת בהלכה, לא חלה מגבלה על סוג הטבעת.



בתרבויות שונות ישנם מנהגים שונים באשר לטבעת האירוסין וטבעת הנישואין. החומרים הנפוצים ביותר בהם נעשה שימוש הם מתכות יקרות מסוג זהב ופלטינה, סוגי מתכות נוספים נמצאים בשימוש וכוללים טיטניום, כסף ונירוסטה. בארה"ב הנוהג המקובל הוא טבעות אירוסין משובצות יהלום לרוב מדובר בשיבוץ של יהלום אחד מרכזי בשיבוץ טפאני במסגרתו היהלום מוחזק ע"י שישה טפרים מצדדיו ולרוב בחיתוך מבריק כלומר בהחזרת אור מקסימלית של היהלום.



סגנון נוסף של טבעות אירוסין הוא טבעת משובצת מספר יהלומים או אבני חן, כאשר ישנה טבעת עם יהלום אחד גדול במרכז וסביבו שניים או יותר יהלומים, לחלופין ישנן טבעות משובצות אבני חן אחרות, או יהלום מרכזי וסביבו אבני חן נוספות, כגון אבני חושן או אבנים אחרות.



ישנן טבעות אירוסין אשר תואמות לטבעות נישואין וכאשר מצמידים אותן יחד נוצרת שלמות הצורה ועושר של הטבעת המשולבת. לפעמים אף מרתכים את שני החלקים יחד לאחר החתונה ליצירת טבעת אחת מאסיבית ומרשימה.



במרבית התרבויות אשר בהן נעשה שימוש בטבעת אירוסין, האישה עונדת את הטבעת ומקבלת אותה כמתנה מהגבר, אך בתרבויות מסויימות נהוג שגם הגבר וגם האישה עונדים טבעות אירוסין בעיקר במדינות הנורדיות.



גם לגבי מיקום ענידת הטבעת ישנה שונות בין מקומות שונים כאשר במדינות צפון אמריקה ובריטניה עונדים את טבעת האירוסין על קמיצת יד שמאל, מדובר במנהג שקיים עוד משחר ההיסטוריה וזאת מכיוון שצד שמאל הוא הצד של הלב וענידת הטבעת בצד זה מסמלת את הקשר הישיר אל הלב. היתה אמונה רווחת שגרסה כי באצבע זו ישנו וריד המזרים דם ישירות אל הלב וכך הטבעת מקושרת ישירות אל הלב. בגרמניה לעומת זאת, טבעת אירוסין נענדת על יד שמאל בזמן האירוסין ולאחר החתונה מועברת ליד ימין, כך ניתן להבדיל בין אישה מאורסת לאישה נשואה. בפולין וטורקיה היה נהוג דווקא לענוד טבעות אירוסין וטבעות נישואין דווקא על יד ימין.

מאייב תכשיטים - חנות תכשיטים

היצירה 25, רמת גן, 5252165

טלפון: 052-912-7374

mayaev-jewelry.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו