מנגנים את התקופה

"אנחנו בונים והורסים כל הזמן"

יסמין מועלם, בת 25 מתל אביב־יפו

אלבום בכורה: "אריה"

"אין לי כלום אבל יש לי הכל 

אין סיכוי, אבל אין סיכוי שלא" ("אין לי מקום")

המוזיקה שלי: "היא מספרת על החיים שלי באופן מאוד ישיר, ובגלל שכולנו כל כך שונים אבל גם כל כך דומים, אני מקווה שהיא מספרת בעצם על החיים של כולנו (צוחקת). אלה שירי התגברות, שירי ריפוי עצמי שלי מול עצמי, כשאני עושה מוזיקה זה ברור לי לחלוטין, אבל קשה להסביר את זה אחר כך, להגדיר את זה כז׳אנר או כתוכן? הכי אני אוהבת שירי נשמה על ביטים".

יצירה בימי קורונה: "היתה תקופה מאתגרת מאוד. הרגשתי כבולה ושהתוכניות שלי משתנות בלי שביקשתי, אבל זה שיעור מדהים. במבט לאחור (תודה לאל) זו היתה תקופה סופר־פוריה וכתבתי בה לא מעט שירים חדשים. האלבום יצא לפני שהכל קרה, אבל הופעת ההשקה היתה אמורה להיות בדיוק בשיא הבידוד  - ונדחתה. מה שעבר עלי היה בדיוק כמו 12 השלבים של האבל, ועד שהגעתי לשלב של הקבלה היה הרבה ניתוק מהעולם, מהעשייה שלך ובמידה רבה ניתוק מעצמך. מצד שני, היה בתקופה הזאת משהו מהמם ומרהיב, שהוא בלתי ניתן לעצירה: בלי טיסות, בלי קניות וטירוף - כשזה קורה אתה חייב לשבת וליהנות מההצגה. היתה תחושה שאנחנו ברגע משמעותי בהיסטוריה, וגם קבענו תאריך חדש להופעת ההשקה: 11 באוגוסט ב'בארבי' תל אביב".

עולם חדש או מה שהיה הוא שיהיה: "בהתחלה הייתי בטוחה שזהו, זה נגמר. כבר ראיתי את האפוקליפסה, את הזומבים באים, את הכל קורס. אבל להפתעתי הכוח של החיים חזק מהכל והטבע האנושי ממשיך כמו שהוא. "נראה לי שהאנושות תמשיך באטרף - לצרוך כמה שיותר, לבנות כמה שיותר, לנצל כמה שיותר. אבל ככה אנחנו - בונים והורסים במקביל כל הזמן".

"בלי  פילטר  של  פוליטיקלי  קורקט"

אורית טשומה, בת 30 מרחובות,

אלבום בכורה: "השפע בדלות"

"2 מיטות קומתיים בחדר אחד, 

שרתי באותו חדר עם מסרק 'מידו' ביד, 

גם שניתקו לי את הכבלים בילדות, 

תמיד מצאתי את השפע בדלות"

("השפע בדלות")

המוזיקה שלי: "ראפ עם שירה שמשלבת מוזיקה אתיופית ואלקטרונית וניאו־סול. הטקסטים הם האמת שלי, אלו שירים שעוסקים בחוויות שחוויתי, ומי שישמע יבין את העולם שלי מנקודת המבט של יוצרת ישראלית שגם בת לעדה האתיופית, ואולי גם ירקוד קצת".

יצירה בימי קורונה: "כשהאלבום יצא, לא האמנתי שישמיעו, אבל ברדיו מאוד אהבו. עשיתי הופעות השקה, ופתאום נסגרו לי מלא הופעות. אפילו התלבטתי אם לעזוב את העבודה שלי כי הרגשתי שהכל קורה! בהוסטל הציעו שאשאר עוד קצת, אז אמרתי לעצמי סבבה, החיים לא שחור לבן, הם אדום צהוב ירוק, ומזל שנשארתי כי כל ההופעות התבטלו ביום אחד. זה היה מאוד מבאס כי אני רוצה לשמור על קשר טוב עם הקהל וזה נחתך באמצע, ואני צריכה לבנות אותו מחדש. ברמה האישית, היה לי גם קושי לכתוב, הייתי בשוק מאי הוודאות הזו, אבל אחרי שבועיים־שלושה חזרתי לכתוב באינטנסיביות. מה שגורם לנו להרגיש אנושיים זו אמנות, התחושה שאנחנו לא עוברים את הדבר הזה לבד. אמנות מעניקה נקודת מבט אישית שמאפשרת להיות פגיעה בלי פילטר של פוליטיקלי קורקט, שאומרת לך 'כך צריך להתנהל'". 

עולם חדש או מה שהיה הוא שיהיה: "יש לי תחושה שנעשה הרבה דברים אחרי מחשבה שנייה, שאנחנו מבינים שאם כבר עושים דברים אז לעשות אותם עד הסוף ולהיות נוכחת יותר בעולם. אני רוצה לטרוף את כל הבמות בארץ, כבר קבעתי הופעות ב'עשן הזמן' בבאר שבע ב־13 ביולי, וב־22 ביולי ב'כולי עלמא' בתל אביב. היתה לי התערבות עם אחי שאחרי הקורונה יקומו המון להקות רוק, כי אנשים ירצו לפרוק את התסכול מהתקופה המשונה הזו".

"נצא  מזה  כשהאמנות  תחזור  להיות  משמעותית"

איציק פצצתי, 35 מרחובות, כיום חי בניו יורק

אלבום בכורה: "שירים"

"תלמדו אותנו איך לחלום ושמותר לנו לחלום

ושכדאי לנו לנסות" ("מה החלום שלך")

המוזיקה שלי: "כיפית, חיובית ומשמחת עם הרבה גרוב. הומור, כמו מוזיקה, הוא חלק חשוב בחיים שלי, ואני משתמש בו בשניהם. המטרה של המוזיקה שלי וההופעות היא ליצור חוויה שתחבר בין אנשים". 

איציק פצצתי // צילום: תומיי כפרי

יצירה בימי קורונה: "האלבום היה אמור לצאת בדיוק כשהכל התחיל. הייתי אמור להגיע לסיבוב הופעות בישראל, ואז פתאום בום, אין כלום. 

"אחרי תקופה קצרה של בלבול, התחלתי לעשות לייבים ביו־טיוב, מעין מסיבות שבהן תקלטתי מוזיקה שאני אוהב. ניסיתי לנצל את ההזדמנות כדי ליצור קשר עם אנשים בצורה קרובה למרות ששום דבר לא דומה להופעה אמיתית, שם המוזיקה קורית, שם נוצר החיבור הזה בין אנשים.

"בסוף הגעתי למסקנה שהאלבום כבר מוכן, ולא רציתי שהוא יישאר על המדף ונחכה לאיזו תקופה אחרת בעתיד כדי שהוא ייצא, כי אלבום הוא תמונה, פרק בחיים שלך, ואם אתה מחכה יותר מדי, התמונה משתנה, היא כבר אחרת. ודווקא ההחלטה לשחרר את האלבום פתחה אצלי יצירתיות חדשה, והופעת ההשקה תתקיים ב־28 באוקטובר ב'בארבי' תל אביב".

עולם חדש או מה שהיה הוא שיהיה: "בגדול, עכשיו כל העולם יודע שאפשר להשתמש בזום ועדיין אני חושב שבסוף זה יחזור להיות אותו הדבר. אני מקווה שיהיה זגזוג מחודש בין אמן וקהל, אבל קשה לומר אם אנשים לא יפחדו מהמפגש. 

"אני חושב שנדע שבאמת יצאנו מזה כשאמנות תחזור להיות דבר משמעותי בחיים של אנשים". 

"האלבום  נשמע  לי  הגיוני  יותר דווקא  בתקופת הקורונה"

קוסטה קפלן, בן 31. מתל אביב. סולנה לשעבר של להקת "חיה מילר"

אלבום בכורה: "קוסטה קפלן"

"שרי אריסון בנתה לי את בית הספר

אבל היא לא נתנה לי את הקוד של הכספת

וכשאני אצליח לטפס על הגדר

יום המעשים הטובים כבר ייגמר" ("מכונית ריקה עצרה")

המוזיקה שלי: "האלבום החדש הוא כמו מתנה עם הרבה־הרבה עטיפות. שמנו, יחד עם המפיק והלהקה, מלא דברים בפנים שאפשר ליהנות מהם. רצינו שזה ירגיש שכל פעם שאתה שומע את האלבום אתה מוריד עטיפה אחרת ומקבל משהו חדש. חשבתי על אלבום כעל מעין 'החבילה עוברת'. אנחנו נשיק את האלבום ב־20 ליולי ב'בארבי'.

קוסטה קפלן // צילום: איתי מאייר

"לדעתי כשאנשים מקשיבים למוזיקה הם יודעים שמשהו נעשה במטרה לגרום להם להרגיש בדרך מסוימת ולכן זה בדרך כלל לא מצליח לגעת בהם. בגלל זה מוזיקה שאולי היא קצת מאתגרת היא לדעתי גם כנה יותר. ניסינו לעשות משהו שאולי בשמיעה ראשונה יכול להישמע קצת מחוספס ואגרסיבי אבל יש בו עוד הרבה מעבר, מכל קצוות עולם המוזיקה. מאלקטרונית ועד פולק קלאסי". 

יצירה בימי קורונה: "הקורונה תפסה אותי בזמן מעניין. חיכיתי לאלבום הזה הרבה זמן. היה תאריך הוצאה, ב־20 במארס - אתה קולט? תיאמנו הופעות השקה וסיבוב הופעות. ופתאום הכל נעצר, דחינו את ההוצאה וזה היה תרגיל בזן, בלהתאפק. באיזשהו שלב לא ידענו למה בדיוק מחכים, אז הוצאנו את האלבום והתגובות היו ממש טובות. מתברר שיש משהו טוב בלהיות פנוי למוזיקה. אני הקשבתי המון למוזיקה בתקופה הזו ולא לרחשי הרקע שמטרידים מסביב כמו פרסומות להופעות השקה (צוחק). 

"אני מרגיש שזה היה נכון לאלבום שלי לצאת בתקופה של מגיפה שקורית פעם במאה, זו האווירה נכונה לשמוע בה את האלבום. היום המציאות מאוד מוזרה, אחת המוזרות שהיו. והאלבום נשמע לי מאוד הגיוני במציאות כזה. אני מדמיין את האנשים נעולים בחדר, והם שמים את האלבום ורוקדים איתו, יש בזה משהו חזק, זה עידן למוזיקה אינטנסיבית כי זו חוויה אינטנסיבית. במישור האישי הקורונה השתלבה די טבעי עם מה שאני עושה. מאוד נהניתי מהשקט הזה, זה דבר שמאוד נדיר בחיים שלי, הרגשתי מאוד טבעי בתוך הדבר הזה, זה גרם לי להסתפר". 



להסתפר? 

"להשתפר! היה חשוב ללמוד שלא תמיד צריך להיות פרודוקטיבי מאוד, המשכתי את חיי רגיל, אהבתי לקרוא ספרים ולהסתכל על הרחוב, זה היה מאוד יצירתי בשבילי".



עולם חדש או מה שהיה הוא שיהיה: "הכל יהיה אותו דבר, חד משמעית. מה שהכי מדהים אותי בעניין הזה שלא היתה חוויה קולקטיבית כמו שהבטיחו לנו. אמרו שלא יהיו יותר גבולות, שנדאג להומלס בפינה כי זה סיכון משותף, אבל זה בסוף יצא הכי סובייקטיבי. יש פה איזה ממד קפיטליסטי רציני שלא מדברים עליו, החוויה הלא מאחדת הזו נבעה מכך שמדובר בכסף. הרבה אנשים, כמו בעלי מסעדות ואמנים, איבדו את עולמם, והרבה אחרים עשו כסף. כלכלה זה מרכיב מאוד מרכזי בחיינו, והעובדה היא שלא כולם חוו אותו דבר. לאנשים יש עור עבה וזיכרון קצר. ההבנה שאנו תלויים אחד בשני היא במקרה הטוב אינטלקטואלית. אנחנו עוד לא מרגישים אחד את השני, לא חשים את הכאב של אחרים. 

"הדבר הכי מעניין היה לגלות שהאנושות היתה צריכה דחיפה כל כך גדולה בשביל ללמוד לעשות דברים בקטנה, שלא צריך לנסוע לחו"ל בשביל להיפגש! אם יש משהו שהרווחנו מהקורונה זה אולי את הזום, זה כל ההתקדמות הגדולה שעשינו". 

"הרגשתי  שכתבתי  על  התקופה"

שיי נחייסי, בן 36 מנתניה, כיום חי ביפו

אלבום בכורה: "בין מגרשים"

"חייב להיות דבר אחר 

שיחזיק את העולם 

אתה לא כאן 

רק כדי להסתדר

נגמר הזמן נגמר הזמן 

לא מרחם לא מחכה 

הוא רץ לבד" ("נגמר הזמן")

המוזיקה שלי: "הדבר שהכי חשוב לי במוזיקה הוא כנות, אני מסתכל בעיניים ולא מייפייף דברים. החזון שלי היה להיות סינגר־סונגרייטר שמשלב אלמנטים של מזרח ומערב, פיוטים, מוזיקה מצפון אפריקה ומוזיקה מערבית שגדלתי עליה. לא רציתי שזה יישאר רק כהגדרה, אלא ליצור זן ייחודי. משהו כמו מייקל קיוונוקה פוגש את בועז שרעבי. 

שי נחייסי // צילום: שי נחייסי

"חיברתי סינטים עם ליינים מזרחיים עם גרוב של פופ או רוק. יחד עם מפיקי האלבום, עינב ג'קסון כהן ועדי רותם, נוצר שילוב שעזר לי להגיע לסאונד שחיפשתי. 

"יש באלבום שיר בשם 'תוניס', שהוא הדנ"א של האלבום. עם מאוולים וכלים אתניים אבל מלודיות והרמוניות מערביות. 

זה שיר שכתבתי על סבתי, שהגיעה לארץ ושמו אותה בשיכון עמידר בנתניה עם התמימות והאמונה הטהורה הזו באלוהים, ומצד שני, הם הגיעו לארץ והיו בשיכון עלייה ולא התלוננו".

יצירה בימי קורונה: "זה גרם להתכנסות פנימית. עם כל חוסר הוודאות, עצרתי את התהליך שתכננתי לגבי הוצאת המוזיקה. לקחתי רגע לראות לאן כל זה לוקח אותי. 

"אבל אז, בשיא הקורונה, אשתי בדיוק ילדה את בתנו הבכורה. זה היה הזוי, כל החוויה של להיות הורה חדש, והשהייה בבית החולים היתה סוריאליסטית, לא היו ביקורים, כולם היו עם מסיכות. ואז דיברתי עם הצוות שלי ואמרתי להם שיש לי שיר שאני רוצה שייצא עכשיו, למרות שכתבתי אותו לפני שלושה חודשים, הרגשתי שזה נכתב לתוך ועל התקופה הזו ופשוט הוצאנו אותו ממש מהר".

עולם חדש או מה שהיה הוא שיהיה: "אני מקווה שלא אבל חושב שכן. אני מסתכל בחוץ ורואה שהעולם מאוד חוזר לעצמו, כולם חוזרים לחוסר שקט וללחץ. אולי זה בדנ"א שלנו, אולי זה האזור שאנחנו חיים בו. אם חלילה לא יקרה פה משהו אחר שישבש את התוכניות של כולם, אז לדעתי ולצערי, זה פשוט יחזור להיות אותו עולם. 



"תהיה הופעת השקה בסוף יוני והאלבום ייצא באוגוסט או בספטמבר. תלוי לאן יתקדם העולם". 

"יצירה  היא  כמו  מבזק  חדשות  מנפש  העולם"

דניאלה תורג׳מן, בת 32, במקור מעין הוד, כיום מתגוררת ביפו

אלבום בכורה: "ארץ ים"

"מָה שֶׁהִתְקַשָּׁה לִנְשֹׁם

יַחֲזֹר בַּגּוּף

אַחֵר

נְשָׁמוֹת אַלְמוֹתִי

זַרְחָתִי בְּכֵן

אֶזְרָח

שׁוּב" ("בסדקים")

המוזיקה שלי: "חשוב לי שהמוזיקה תרגש אותי ואת מי שמקשיב לה, שהיא תהיה כנה אבל עמידה. אני יודעת שזה ממש נשמע קיטשי אבל אני רוצה ואוהבת לשתף בקסם שאני חווה כשאני יוצרת, לתת את נקודת המבט שלי על העולם. עבדתי 

על האלבום שלוש שנים עם המפיקים יונתן דסקל ונמרוד בר. קראתי לו כך כי זה הרגיש לי נכון לעולם מוזר כזה, נוזלי, שבו האדם עובר מאבק רוחני. המוזיקה יצאה כפי שאני רואה את העולם, במין גלים כזה, רגשי ונוכח, עולם נוזלי ומוצק". 

דניאלה תורג'מן // צילום: מתן מצפי

יצירה בימי קורונה: "היה לי המון זמן לחשוב ולכתוב, כי בשביל ליצור משהו צריך התמסרות, ובגלל שהיה המון זמן, ולא ידעתי מה יקרה מחר, זה עשה לי טוב. זה מאוד מתכתב עם יצירת מוזיקה. כשאתה כותב אתה לא יודע מה האקורד הבא, אז לאורך כל התקופה הזו רקדתי אל תוך הלא נודע, היה לי קשה לשמוע שהעולם צועק כשכואב לו, אבל היה משהו בקצב האיטי הזה שנכפה עלינו, שמאוד התאים לי לכתיבה. 

"אמנות מזכירה לנו שאנחנו בני אדם, היא נותנת לנו איזו נחמה, יוצרת אור גם בשיר עצוב. יצירה היא כמו מבזק חדשות מנפש העולם, חשוב שנדע מה קורה, שנשמור על שפיות. 

"היצירה היא כמו הטבע בשבילי, זה בסיסי, זה מגע ישיר עם הקיום. והעולם הוא יצירת אמנות, זה לא משנה אם אנחנו ניצור 

או לא, אתה יוצא החוצה ויש מוזיקה, והשאלה היא אם אתה מקשיב או לא. ואת הצליל הזה אני מחפשת, לבדוק אם אנחנו עושים את זה נכון וטוב, להרגיש שאנחנו מחוברים לווריד הפועם של העולם כולו, לא ממקום גרנדיוזי שאני 'כל העולם', אלא ממקום צנוע שאנחנו בעולם. ב־5 בספטמבר תתקיים הופעת השקה בתל אביב".

עולם חדש או מה שהיה הוא שיהיה: "אני חושבת שאנחנו יכולים לצאת אחרת מהמצב הזה, אבל זה אישי. הייתי מאוד רוצה ללכת לעולם שיש בו יותר הקשבה אחד לשני, יותר אמפתיה ויותר אוויר, תרתי משמע. 



"הקורונה הראתה שהגענו לשיא של עודף יתר בניצול הסביבה, ויש מצב שקיבלנו אזהרה חשובה להתעורר. יש משהו מנחם להישאר אנושית עכשיו, להישאר צמודה לקרקע, לחברים שלי, למשפחה, לצמצם בקטע טוב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו