אומרים שחיקוי הוא צורת המחמאה הכנה ביותר. לפי זה, אם אי פעם התהלך בעולם אדם שתמונת הפרופיל שלו צריכה להתנוסס תחת הערך "מוחמא" במליון הרי שזהו ליטל ריצ'רד, שהלך לעולמו בסוף השבוע האחרון בגיל 87. מזערי וקומפקטי ככל שיטען שהוא, ריצ'רד היה מסוג האמנים שתפקידם ההיסטורי היה פריצת דרך - מוזיקלית, טקסטואלית, סגנונית, גזעית ואפילו מינית, עבור דור שלם של יוצרי ואמני רוקנ'רול. זמרים שלקחו את שהוא עשה, שיכללו אותו או פשוט לקחו עליו בעלות. זה עבד מצוין עבור אלביס, הביטלס, קלירנס קלירוואטר ריבייבל, האנימלז, ופאט בון. את ריצ'רד, אדם צבעוני, שמח אך גאה, זה גם עצבן לפעמים, במיוחד כשהגרסאות המחודשות לשיריו עקפו לפעמים במכירות את אלה שלו.
עם מותו של אחד השמות האייקונים ביותר ברוקנ'רול, אגדה אמיתית ששברה מוסכמויות של מקצב, ליריקה, אנרגיה ומלודיה, חזרנו אל הסיפורים מאחורי שלושה מלהיטיו הגדולים ביותר. גם אם לנון, מקרטני או אלביס הפכו שמות גדולים ממנו, לפחות במונחי הצתת הניצוץ שהביא לפיצוץ הרוקנ'רול של הפיפטיז - ריצ'רד הקטן היה הגדול מכולם.
"Tutti Frutti"
מדובר אולי בשיר הראשון שעולה לראש כשחושבים על ליטל ריצ'רד, ויש שיטענו שגם מדובר בשיר הרוקנ'רול הגדול הראשון. הם צודקים, אגב. כי "טוטי פרוטי", שנכתב על ידי ריצ'רד ודורותי לבוסטרי, יצא ב-1955 ובאמצעות שילוב בין קצב מסחרר, מילים נדבקת ומנגינה קליטה, היווה התבנית שעליהם נבנו שירים רבים של הזמר, וכמוהו עוד להיטים רבים בז'אנר שהפך פופולארי באותן שנים.
אבל לפני שנגיע למקור השיר, קצת על השורות המוכרות ביותר מתוכו ומה לעזאזל הן אומרות. נתחיל, עם כן, עם ההבהרה שהמונח "טוטי פרוטי" התייחס להומסקסואליות. מקסים. מילות השיר המקוריות היו, בתרגום חופשי אך נאמן למדי למקור: "טוטי פרוטי, בוטי טוב. אם זה לא נכנס, לא בכוח. אפשר לשמן את זה, להפוך את זה קל". בהמשך הן הוחלפו ל-טוטי פרוטי, או רוטי", ולמי מכן שתהה מה זה "או רוטי" נאמר שמדובר היה בסלנג פיפטיזי למונח "כל הלילה".
על פי האגדה, אף שעד אמצע שנות החמישים היה ריצ'רד הקטן כבר חתום בחברת תקליטים, אף אחת מהקלטותיו לא הפכה להיט ואלבומיו לא היו להצלחה מסחרית. בתחילת 1955 הוא שלח קלטת דמו לחברת "ספשיאלייטי רקורדס", ולאחר שמנהליה זיהו בו פוטנציאל הוא הוזמן לסשן הקלטות בניו אורלינס. ריצ'רדס, הפעם מוקף בנגנים ומפיק שהוקצו עבורו על ידי הלייבל, נהיה מתוסכל כי חש שמשהו מרוחו הפרועה לא ממש בא לידי ביטוי בהקלטות. בתגובה לא מוגזמת בכלל הוא החל לדפוק בכוח על קלידי הפסנתר במהלך הפסקת הצהרים, בעודו מנגן שיר אחר מזה שניסה להקליט, אותו שהיה מבצע דרך קבע בהופעותיו בדרום ארצות הברית. המפיק מטעם חברת התקליטים, רוברט "באמפס" בלאקוול, זיהה שמדובר בלהיט, אך הבין שכדי להפוך אותו לכזה הוא יצטרך לשנות במעט את המילים הלא מי יודע כמה מרומזות שכתב להן ריצ'רד. לתמונה נכנסה אותה דורותי לבוסטרי שהוזכרה כאן מקודם, לצורך ריכוך מילות השיר. היא, אגב, טוענת לקרדיט מלא על מילות השיר, תוך הפרכה מוחלטת של כל הסיפור שקראתם פה הרגע.
"ליטל ריצ'רד לא כתב אף שורה ב'טוטי פרוטי'", אמרה פעם בראיון. "אספר לך בדיוק איך הגעתי לכתוב אותו. חברה שלי ואני אהבנו ללכת לעיר ולקנות לעצמנו גלידה. יום אחד ראינו שיש טעם גלידה חדש בשם 'טוטי פרוטי'. מיד חשבתי לעצמי 'וואו, זה רעיון אדיר לשם של שיר' ושמרתי את זה בראש שלי עד שהגעתי לאולפן ההקלטות באותו היום (בו ריצ'רד הציג את מה שהיא טוענת שהיה המנגינה של טוטי פרוטי). לא משנה לאיזו גרסה מהשתיים בחרתם להאמין, קשה להתכחש לעובדה שמדובר בקלאסיקת הרוקנ'רול האייקונית מכולם. מסוג השירים ששינה את עולם המוזיקה ויחד איתו את העולם בכלל, ולא במקרה זכתה לקאברים של שלל אמנים מהז'אנר - הבולטים שבהם היו כמובן הביטלס ואלביס פרסלי. משמעות השם "טוטי פרוטי" היא "כל הפירות" באיטלקית. ולגבי ה-"אה וואפ בה בא לו באפ אהה וופ באם בום" - מדובר בלא יותר מהדגמה מילולית של מעבר תופים, כפי שדומיין על ידי ריצ'רד.
הגרסה של פט בון
הגרסה של אלביס
"Lucille"
אם "טוטי פרוטי" היה שיר הפריצה של ידידנו הזעיר, אז "לוסיל" שיצא ב-1957 היה אחד מהשירים שהבטיחו שהוא הרבה יותר מזמר של להיט אחד. במקור נכתב השיר שנתיים קודם לכן כבלדה בשם "ישירות מלבי אליך", אבל בשנתיים שעברו מאז שנכתב הפך ריצ'רד לכוכב ענק, וכדי להמשיך את רצף הלהיטים שלו הוא החליט להמשיך להשתמש בנוסחה שהפכה אותו לסנסציה. לצורך כך הגביר את קצב השיר ושינה את סגנונו, שיתאים יותר לגלגולו הנוכחי של המוזיקאי, גלגול שכלל גם מתן שמות של נשים לשיריו, ממש כמו אותה לוסיל מסתורית מהשיר, מסתורית ככל הנראה גם לריצ'רד עצמו.
"אני לא יודע מה הייתה ההשראה שלי בכתיבת השיר הזה", אמר בראיון למגזין ה"רולינג סטון" ב-1970. "אולי זה היה הקצב". בראיון עם מגזין "מוג'ו" ב-1999 סיפר: "את האפקטים והקצב שאתם שומעים בשיריי קיבלתי מהרכבות שהיו חולפות ליד ביתי. כמו למשל 'לוסיל', שבאה מצליל הרכבת - דאדאדס דדה דדה דדה". עכשיו הכל הגיוני באמת. בהתחשב בעובדה שריצ'רד לא נחשב אדם פרטי מדי ונהג לשתף באנקדוטות שונות מחייו, יש בסיס יציב למסקנה שלוסיל מהשיר לא מבוססת על אף אישה או גבר אמיתיים בחייו של הזמר האקסצנטרי.
מומחים לענייני ריצ'רד גורסים שאם אכן הייתה לוסיל כלשהי בחייו, הייתה זו מאהבתו לי אנג'ל, או המנטור שלו סטיב רידר ג'וניור, אשר הופיע תחת שם הבמה "אסקריטה". כמו להיטים ענק אחרים של ריצ'רד, גם "לוסיל" זכה לגרסאות כיסוי. מצד שמות כמו האחים אוורלי, דיפ פרפל, ואן הלן, ג'וני ווינטר, אוטיס רדינג ושוב - הביטלס. אגדת הבלוז בי.בי. קינג לקח את המחווה ללוסיל שלב אחד קדימה (או אולי אחורה?) וקרא לגיטרה שלו בשם זה.
הגרסה של הביטלס
• פריסיליה פרסלי: "אלביס התאבד"
• הדוקו על אלביס: חובה לכל מעריץ
• במאי "שר הטבעות" יביים סרט על הביטלס
"Long Tall Sally"
כפי שכבר הוזכר כאן לא אחת, שיריו של ריצ'רד הפכו די מהר לנחלתם של קולגות אחרים. מילא אם היה מדובר בסטנדרט הרווח של העשורים האחרונים, שבו כדי לבצע לשיר קאבר נהוג להמתין מספר שנים, אבל בשנות ה-50' קשה היה להמתין להשראה, וגרסאות כיסוי של להיטים טריים היו דבר נפוץ למדי. במיוחד במקרה של "טוטי פרוטי", שכוסה אך חודשים בודדים לאחר יציאתו. זו אמנם מחמאה נהדרת לכותב השיר (שיצר גם תמלוגים לא רעים בכלל), אבל במקום מסוים גם הופך את הביצוע שלו לבר השוואה, מציב לו תחרות ולפעמים גוזל ממנו קרדיט תודעתי. הגרסה של פאט בון ל"טוטי פרוטי" הגיעה למקום ה-12 במצעד פזמוני הפופ כבר באותה שנה, ריצ'רדס ואנשי הלייבל "ספשיאלייטי" החליטו שלא מתאים כל עניין חלוקת השירים הזה והקאברים שמוכרים יותר מהמקור. כתגובה הם החליטו לכתוב שיר בקצב מהיר, כדי שבון לא יצליח לחדש אותו בעצמו.
כך נולד "סאלי הארוכה והגבוהה" (מה ההבדל בין ארוכה לגבוהה? מה זה חשוב עצם?), קלאסיקת ליטל ריצ'רד שיצאה ב-1956 והפכה לתקליטור הנמכר ביותר של "ספשיאלייטי". על פי תיאוריות מסוימות, סאלי הייתה טרנסג'נדרית שהכיר ריצ'רד. הוא עצמו טען שמדובר בחברה של משפחתו, בעלת חיבה לטיפה המרה (ריצ'רד סיפר כי היא טענה תמיד שהיא מצוננת ושתתה וויסקי לאורך היום). עוד תיאר אותה הזמר כ"גבוהה ומכוערת, בעלת שתי שיניים בלבד ופוזלת". ללא ספק, החומר ממנו קלאסיקות נוצרות.
פאט בון באמת לא הצליח לשיר בקצב של ריצ'רד, אבל התעקש והוציא גרסה משלו גם לשיר זה, "נקייה" ואיטית יותר, שהייתה קלה יותר לעיכול עבור קהל לבן, בדיוק הקהל שהתקשה להתמודד עם ריצ'רד התזזיתי. היש שורה לבנה יותר מזו שקראתם כאן כרגע? כנראה שלא. למרות זאת, הגרסה של בון לא הצליחה כמו זו המקורית. עוד הצלחה של השיר היא יכולתו להתחמק מהגבלות וצנזורות רדיופוניות שונות, בזכות מהירותו. בכיר ברשת NBC צוטט פעם באומרו "איך אני יכול לדחות אותו אם אני אפילו לא מסוגל להבין אותו?".
הגרסה של הביטלס