הפנים של המלחמה בקורונה מוכרות: מראש הממשלה וצמרת משרד הבריאות, ועד למנהלי בתי החולים. אך מאחורי הקלעים יש למגיפה גם אינסוף גיבורים אחרים, מארגונים אזרחיים וגורמים פרטיים, ועד אנשי מוסד ומשרד הביטחון. בתווך, הגוף המקצועי והגדול ביותר שתומך את המלחמה הזאת הוא פיקוד העורף, שהתגייס במלואו, על כל כוחותיו הסדירים וחלק ניכר מאנשי המילואים שלו.
בהובלת אלוף הפיקוד, תמיר ידעי (שבעצמו כבר הפך למומחה למחלה, ולכן מכונה על ידי פקודיו "דוקטור תמיר"), נרתם הפיקוד למלא כל חלל שנוצר, כדי להבטיח שישראל לא תקרוס, כמו שקרה למדינות מערביות אחרות.
מדובר במאמץ עצום שחלקו הגדול לוגיסטי, אבל במרכזו ניצב באופן טבעי המערך הרפואי־בריאותי, שמגדיר את הצרכים. מי שמובילה אותו היא קצינת הרפואה של הפיקוד, אל"מ ד"ר אולגה פוליאקוב, שמצאה את עצמה מנהלת מלחמה שרחוקה מכל תרחיש ואתגר שאליהם התכוונה.
ואז הגיעה הקורונה
היא בת 47, נשואה לאלכסנדר. הם התחתנו בגיל 18, באוקראינה, וכעבור שנה נולדה בתם הבכורה אלכס (אלכסנדרה). לפני 20 שנה עלו לארץ, וכאן כבר נולדה בתם הצעירה, עדי.
באוקראינה היא סיימה את לימודי הרפואה, ובעלה היה מהנדס. "לא באמת היה בתוכניות שלנו לעלות", היא אומרת. "אנחנו לא היינו חלק מהעליות הגדולות של שנות השבעים או שנות התשעים. אני גם הגעתי ממשפחה במעמד סוציו־אקונומי גבוה, עם אבא שניהל בית חולים ואמא שהיתה רוקחת ראשית. פשוט החלטנו שאנחנו רוצים לשנות את החיים. שאנחנו רוצים משהו אחר. אחרי שעלינו גם אחותי עלתה לארץ, ואז להורים לא נשארה ברירה וגם הם עלו".
הם עלו בלי לדעת מילה בעברית, והצטרפו לתוכנית שהביאה אותם היישר לקיבוץ הגושרים בצפון. ארבע שנים הם גרו בקיבוץ, למדו באולפן, הסתגלו לארץ. "סיימתי התמחות באוקראינה, אבל כשבאתי לפה הייתי צריכה להוכיח שאני באמת רופאה, אז הייתי מטפלת בבית אבות בקיבוץ. ככה למדתי את ההיסטוריה של ישראל, את השפה, את הסיפורים".
פיקוד העורף בנתב"ג, השבוע // צילום: קוקו
אחרי ארבע שנים הם עברו להתגורר במושב קדמת צבי ברמת הגולן. בינתיים היא עברה את מבחן ההסמכה הישראלי, וקיבלה רישיון רפואה. בינתיים הוצע לה להצטרף לתוכנית של הצבא לרופאים, עולים חדשים, לעשות שנה וחצי של שירות חובה בתנאי קבע. "במקום ללכת לבית חולים התגייסתי. עשיתי קורס, והחלטתי שאם כבר הגעתי לצבא, צריך לעשות תפקיד משמעותי".
היא שובצה כרופאה של גדוד 53 בשריון. הבסיס של הגדוד נמצא אמנם מטר מהבית, ברמת הגולן, אבל הגדוד עצמו סופח לגבעתי והיה בתעסוקה מבצעית בעזה. "מצאתי את עצמי במבצעים, בנגמ"ש", היא מספרת. "היה מרתק, אבל החלטתי שבסוף התפקיד אני משתחררת... בכל זאת עליתי בגיל 28, התגייסתי בגיל 30, ורציתי כבר לצאת ולהתחיל את החיים".
מי שהיה אז מפקד חטיבה 188, אל"מ אגאי יחזקאל, הציע לאולגה להתמודד על תפקיד קצינת הרפואה של החטיבה. היא השתכנעה, התמודדה וקיבלה את התפקיד. "שוב מצאתי את עצמי בכיסופים, בפעילות בעזה". בינתיים הגיעה ההתנתקות, והיא היתה חלק מהכוחות שפינו את הרצועה.
בסיום התפקיד היא יצאה להתמחות. באוקראינה היא התמחתה באונקולוגיה כירורגית - תחום שלא קיים בישראל - וכאן היא נאלצה לבחור בין אונקולוגיה לרפואה, ובחרה לבסוף לעשות הסבה ולהיות רופאת משפחה. אבל הצבא פיתה אותה שוב, והיא חזרה למדים: תחילה כמפקדת פלוגת הרפואה של פיקוד הצפון וכמפקדת המרכז הרפואי גליל־גולן, ואז, ברצף, כקצינת הרפואה של שלוש אוגדות - אוגדת המילואים 319, אוגדת הגליל והאוגדה הסדירה 36. "אני היחידה שעשתה שלוש אוגדות ברצף", היא מתגאה. "זה היה מאתגר".
אחרי רצף של תפקידים בצפון, היה טבעי שהיא תמונה לקצינת הרפואה של הפיקוד. היא התמודדה על התפקיד, אבל מונתה לקצינת הרפואה של פיקוד אחר - פיקוד העורף, האישה הראשונה שמונתה כקצינת רפואה פיקודית בצה"ל (היום כבר יש שתיים; גם לפיקוד המרכז יש קצינת הרפואה; י"ל). היא נכנסה לתפקיד לפני שנתיים וחצי, עברה להתגורר זמנית בקריית אונו כדי לחסוך את הנסיעות היומיומיות לרמת הגולן, והיתה מיועדת לסיים בקיץ הקרוב ולצאת ללימודים במכללה לביטחון לאומי, כשהחלום היה להתמנות לנספחת צבאית. אבל אז הגיעה הקורונה.
טיפול ב־700 מוסדות
לפני שנה השתתפה אולגה בכנס בינלאומי של ארגון הבריאות העולמי באוסטרליה, שעסק במוכנות לחירום. כל מדינה דיברה בכנס על האתגרים שלה, והיא - כמי שעברה בתפקידה הנוכחי 11 סבבי הסלמה ביטחונית בדרום - דיברה בעיקר על מדיניות ההתגוננות, ואיך מכינים את המרחב האזרחי למלחמה.
בדיקת חוזרים מחו"ל, השבוע // צילום: טל עוז/משרד הביטחון
אבל התובנה העיקרית שלה מהכנס היתה אחרת. בעוד היא דיברה על מלחמה, במדינות אחרות עסקו במלחמה מסוג אחר - מלחמה ביולוגית. אם כתוצאה מנשק ביולוגי, או כתוצאה מפנדמיה. "הלקח שלנו היה שאנחנו צריכים להתעסק גם בדברים אחרים, שמעניינים יותר את העולם", היא אומרת. "זה לא שלא הסתכלנו על זה קודם, ויש גם פקודות ברורות בנושא והיו לא מעט תרגילים, אבל אחרי הכנס זה מאוד התחדד אצלנו".
מתי שמעת בפעם הראשונה על הקורונה?
"בדצמבר. אז כבר התכוננו לכנס בינלאומי שהיה אמור להתקיים באמצע ינואר בארץ, שאותו ארגנו יחד עם משרד הבריאות. אגב, בכנס הזה השתתפה גם משלחת מסין. זה קרה לפני שסגרו את הטיסות מסין, ועוד לפני שארגון הבריאות העולמי הכריז שקורה שם משהו לא רגיל".
הנושא המרכזי בכנס היה רעידות אדמה, כולל פריסה של בית חולים שדה ומתן מענה לאירוע חירום. המגיפה, שכבר השתוללה בסין, לא העסיקה את באי הכנס. רק שבועיים אחר כך יצאה אזהרה רשמית מטעם ארגון הבריאות העולמי, ואז גם החלה המערכת הישראלית להתכונן. "הבנו שזה אירוע לא פשוט, שעלול לפגוש אותנו. התחלנו לקיים דיונים אצלנו עם אלוף הפיקוד ועם משרד הבריאות. לפתוח פקודות, לבדוק מה המצב של בתי החולים, לבחון את מצב המלאים של הציוד הרפואי וציוד המיגון, להסתכל על תוכניות האימונים של הפיקוד ולראות מה חיוני ואת מה אפשר לדחות או לבטל".
בפברואר הובילה אולגה תרגיל חירום שתוכנן מראש ועסק בהסלמה אפשרית בדרום, אבל כבר כלל גם אלמנטים ראשונים של התמודדות עם קורונה. כשהתרגיל נגמר, התחיל הבלאגן. "מייד גייסנו 160 חיילים כדי לתגבר את מוקד מד"א, ואחרי כמה ימים - כשהבנו שזה אירוע ענק - גייסנו 250 אנשים נוספים".
צילום: יוסי זליגר
כל עוד פיקוד העורף לא קיבל אחריות מלאה על האירוע, הוא מסייע למערכת הבריאות ככל הנדרש ובהתאם למשימות שיוטלו עליו. מסיוע לבתי חולים והדרכות, דרך לקיחת דגימות קורונה, ועד טיפול בבתי החולים, בחוזרים מחו"ל, סיוע בבתי אבות ומתן מענה למשברים שהתפתחו בבני ברק, בירושלים, באלעד ובערים נוספות (כולל, מהשבוע, בכמה יישובים ערביים ובדואיים). אולגה היא שותפה בכירה בכל הפורומים המקצועיים הרלוונטיים - ממשרד הבריאות ועד משרד הביטחון וצה"ל.
בימים האחרונים, היא מספרת, גויסו היחידות הצבאיות של בתי החולים בארץ. מדובר במערך שנועד לתמוך בצוותים הרפואיים במלחמה, ולהקל עליהם בפעולות בסיסיות כמו אלונקאות, ביקורות ביטחוניות וגם חיטוי וטיהור בתוך המחלקות. לכל בית חולים בארץ מוצמדת יחידה כזאת, שמכירה אותו ומאומנת לסייע לו בחירום. "אנחנו מנצלים את היתרון היחסי שלנו: כוח אדם, ויכולת מצוינת של פיקוד ושליטה".
את פרויקט המלונות הקים פיקוד העורף בתוך 48 שעות. עד ראשית השבוע כבר היו 14 מלונות שהוסבו לקליטת חולים ומבודדים, וכעת נפתחים בממוצע שניים נוספים מדי יום. "כל מלון כזה זה פרויקט: להביא לשם מפקדים, להדריך את צוות העובדים של המלון איך להתמגן, איך להתפשט, איך לכבס, איך פותחים חדר ואיך מחטאים חדר אחרי שהחולה עזב. זה אירוע לוגיסטי מורכב. רק הצבא יכול לעשות את זה בכאלה לוחות זמנים".
עם החוזרים מחו"ל היה בלאגן.
"אנחנו קיבלנו לפני שבועיים אחריות לנתב למלון את מי שמסכימים, או את אלה שמצהירים שאין להם יכולת לבידוד בבית. ההנחיה היתה לתשאל, אבל אתה לא יכול לקחת מאזרח את העצמאות להגיד אם יש או אין לו יכולת".
עובדה שזה לא עבד.
"ולכן עכשיו כל אחד שנוחת הולך למלון מבודדים. הם עוברים בדיקה, אם התשובה חיובית הם עוברים למלון חולים, שם ההתנהלות היא אחרת כי מותר לצאת מהחדר ולהיות במגע עם חולים אחרים".
לפרויקט בתי האבות היא נקראה אחרי שהמשבר כבר פרץ. "זה לא רק בתי אבות. יש בארץ 276 בתי אבות, אבל אנחנו מטפלים ב־700 מוסדות - רווחה, בריאות, שיקום, גריאטריים, ילדים, נוער בסיכון. יש המון". הקריאה הראשונה, אגב, לא היתה לבתי אבות אלה למוסדות עלה בגדרה ובנגב, למשימות חיטוי. רק אחר כך נקרא פיקוד העורף לסייע בבתי האבות בבאר שבע וביבנאל. "בהתחלה קראנו לתוכנית 'מועדון ה־700', אבל עכשיו היא נקראת 'מגן אבות'".
מה התפקיד שלכם?
"משינוע ציוד מיגון מהמחסנים למוסדות השונים, דרך הצבה של חיילים שמבצעים בדיקות חום, תשאול ובקרה בכניסות, ועד חיטוי ואלונקאות לפי הצורך. בחלק מהמוסדות גם פתחנו מחלקות להתפרצות של קורונה, ויש לנו כמובן גם תוכנית להשלים פערים של כוח אדם מקצועי במוסדות שלא יתפקדו. היתרון שלנו הוא בלחבר את הדברים, לקחת את היכולות שלנו ואת אלה של הגופים האזרחיים, ולדאוג שהכל יעבוד כמו שצריך".
שליש מהנפטרים הם מבתי אבות. היה שם מחדל?
"אם אני מסתכלת על התמונה הגדולה, לפי מספר המתים והחולים קשה והמונשמים, האירוע מתנהל טוב. אנחנו אוהבים להעביר על עצמנו ביקורת כל הזמן. אני לא תוצרת הארץ, ולפעמים כואב לי לשמוע את עצמנו מתעסקים רק עם השלילי. ביקרתי השבוע בבית החולים שערי צדק בירושלים, שהוא בין העמוסים מבחינת שיעור חולי הקורונה, ולא חסר שם כלום. יש עוד מחלקות שמחכות לחולים, ועוד מכונות הנשמה במחסן, ומספיק ציוד לעוד מאות חולים. אני חושבת שבסך הכל המערכת מתנהלת מצוין. צריך לדעת גם להגיד את זה".
היה נכון להעביר לכם את הניהול של כל האירוע?
"אני שומעת את הוויכוחים. לכל אחד יש את היתרון היחסי שלו. צבאי יודע לנהל בחירום, אבל יש גם גופים מקצועיים. אנחנו מוגדרים כרגע כגורם מסייע. אם נידרש לקבל אחריות, נקבל אחריות כמו שהצבא יודע לעשות. כל עוד זה לא הוחלט, לא צריך לעשות את זה בכוח. אני חושבת שבינתיים זה מתנהל יפה".
"התחלנו להרים את הראש"
בינתיים, קיבל פיקוד העורף גם את משימת הסיוע והטיפול ב"ערים האדומות", שבהן יש שיעור גבוה של חולים. מהסברה והדרכה, ועד הבאת אוכל ותרופות לבתים, ופינוי יזום של חולים.
אני מניח שהמגע עם האוכלוסייה החרדית, או הערבית, הוא שונה. הם פחות מורגלים באנשי צבא.
"בפעם הראשונה שנכנס אלי לדיון אדם חרדי ודיבר איתי, התפלאתי. זה לא מובן מאליו בעיניי. אמרתי לו שאני מורידה בפניו את הכובע. אני לא מגיעה מהעולם הזה. אני חילונית לגמרי, אבל אני יודעת להעריך שמי שעושה מאמץ זה לא אנחנו, אלא הם. יש לנו המון סטיגמות. אני פגשתי ציבור שרוצה ללמוד ולהתפתח".
הטיפול בבני ברק, היא מעריכה, יימשך עוד שבועות ארוכים. כך גם בחלק מהערים האדומות האחרות. בדרך יהיו מוקדים נוספים. פיקוד העורף נערך לטפל בהם. "אם יהיה צורך נגייס כוחות נוספים", היא אומרת.
מתי, להערכתך, המשק יתחיל לחזור לשגרה?
"זה ייקח זמן וזה יקרה באיטיות. קצת כמו לפתוח ברז, נפתח קצת ואולי נצטרך לסגור ולפתוח שוב. אנחנו מתכננים עכשיו קדימה, וברור לנו שזה ילווה אותנו גם בעתיד. מבחינת הצבא זה אומר שכמו שיש היום פעילות בט"ש בפיקוד הצפון או בעזה, יהיה בט"ש בפיקוד העורף. חיילים יעשו בט"ש בערים אדומות או במד"א. זה אומר שנצטרך להכשיר את הכוחות שלנו גם איך לחלק אוכל, לבדוק עם מטושים ולעשות סגר".
להערכתה, בחודש יוני יתחיל המשק לחזור לפעילות, ועד סוף השנה הוא ישוב לכ־70 אחוז מהפעילות. לפעילות מלאה נשוב רק אחרי שיהיה חיסון, או כשניתן יהיה לנהל את הקורונה על ידי בדיקות אפידמיולוגיות והגנה ייעודית על קבוצות סיכון. לכן היא גם דוחה את הביקורת החריפה שמשמיעים מי שטוענים שמדובר בסך הכל בשפעת. "מאה שנה אחרי המגיפה הספרדית אנחנו יודעים איך שפעת משפיעה על העולם, ויודעים להתמודד איתה. עוד מוקדם להגיד איך קורונה משפיעה על העולם, אבל כדאי שנהיה זהירים".
היא היתה אמורה לסיים עד הקיץ את תפקידה, אך לא בטוחה שזה יקרה במועד שתוכנן. "האמת היא שעכשיו התחלתי ליהנות", היא צוחקת. "השבועות הראשונים היו קשים, גם פיזית וגם מנטלית. כמעט לא ראינו את הבית והמשפחה. עכשיו התחלנו קצת להרים את הראש".
את במלחמה.
"אני אומרת לאנשים שלי שבסוף אנחנו עושים היסטוריה. זה אירוע שילמדו עליו בעתיד, ואנחנו חלק ממנו. זה מדהים".
ואת מקפידה?
"ברור. אני השוטר הרע. כל הזמן מפרידה ומדברת על מסיכות ועל שטיפת ידיים. זה עדיף מכפפות. תאמין לי. שים מסיכה, תתרחק מאנשים ותשטוף ידיים. זה מספיק".