בזמן שזוגות רבים מחפשים לבלות קצת זמן יחד ולתמרן בין העבודה לילדים, ד"ר נילי סגל ובעלה, ד"ר אביחי סגל, בני 43 והורים לשניים, לא נפרדים - גם לא בזמן העבודה. אלא שלפגישות שלהם קשה לקרוא זמן איכות רומנטי: הן מתבצעות כשהשניים לובשים בגדי חדר ניתוח ירקרקים, מסיכות וכיסוי ראש, מסביב למיטה ועליה חולה מורדם, במסגרת עבודתם כרופאים מנתחים באסותא באר שבע ובבית החולים סורוקה. נילי ואביחי הכירו בשנה הראשונה ללימודי הרפואה כעתודאים, ומאז לא נפרדו דרכיהם. את ההתמחות עשו יחד וגם את התמחות העל באוסטרליה. היא - רופאת אף-אוזן-גרון העוסקת בניתוחים אנדוסקופיים; הוא - רופא עיניים המתמחה בניתוחים של ארובת העין. "המקצועות שלנו נושקים זה לזה, הרבה מהניתוחים משלבים את שתי הדיסציפלינות, כך שאנחנו מנתחים יחד הרבה", מספרת נילי, "נחמד לנו כי זו הזדמנות לעשות את מה שאתה אוהב עם מי שאתה אוהב. זה נעים לעבוד עם מישהו שיש לך איתו שפה קרובה, ואנחנו עוזרים זה לזה. לפעמים כשיש שני מנתחים יש ענייני אגו, ופה אין. זו הצלחה של שנינו". עם זאת, נילי מודה שלא הכל דבש: "גם אחר הצהריים אנחנו מדברים על חולים שלנו. לכאורה זה מעצבן, אבל מפני שאנחנו אוהבים את זה וזהו לב העיסוק שלנו, אז זה לא מפריע. לפעמים פתאום צץ לנו איזה רעיון באמצע ארוחת ערב, אבל זה לא עול". אביחי מוסיף בחיוך: "הילדים צוחקים לפעמים שאנחנו מדברים יותר מדי על עבודה בבית. קורה גם שאחד מאיתנו כונן ומקבל טלפון מהמחלקה, ואז אנחנו מתייעצים אחד עם השני". לדבריהם, לא קרה שהביאו מתחים מהבית לחדר הניתוח, ובמקרה הגרוע הם מדברים לפעמים על רשימת מטלות שיש לעשות. כאשר מגיע טלפון מהגן או מבית הספר, הם נעזרים בסבים ובסבתות, ש"בלעדיהם זה היה בלתי אפשרי ששנינו נעסוק ברפואה". את יום האהבה מקווים נילי ואביחי לחגוג בבית בשקט עם הילדים ולבשל יחד, בתקווה שלא יקבלו טלפון דחוף מבית החולים ולא יצוצו להם שאלות או מחשבות בנוגע למטופל משותף או לניתוח המשותף הבא.
