בקיץ שעבר ביקשו שתי חברות בית הנבחרים האמריקני, אילהן עומאר ורשידה טליב, לבקר בישראל בחסות ארגון שתומך ב־BDS. מטרת הביקור היתה להפיץ את רעיונות השנאה והחרם נגד ישראל, ולמעשה לבצע נגד ישראל מסע אנטישמי בתוך שטחה, ובניגוד לחוק.
רה"מ בנימין נתניהו, שלא רצה לפגוע במרקם היחסים המיוחד והחשוב בין ישראל לגבעת הקפיטול, ניצב אל מול החלטה קשה. הוא ידע שאם ימנע מהשתיים כניסה למדינה הדבר יגרור זעם בשמאל האמריקני. הוא במיוחד היה חשוף לביקורת מצד הליברלים במפלגה הדמוקרטית, אך בסופו של דבר קיבל החלטה מאוזנת: מצד אחד שלל בתוקף את זכותן לנצל את מעמדן, והודיע כי לא יאפשר להן להיכנס כדי לעשות נפשות לתנועת ה־BDS מתוך ישראל; אך מנגד, אמר כי אם טליב רוצה לקיים ביקור הומניטרי אצל סבתה בכפר ליד רמאללה, היא יכולה לעשות זאת (טליב טענה כי סבתה עשויה למות בקרוב ולכן זו אולי ההזדמנות האחרונה שלה).
בסופו של דבר - פרצופה האמיתי של טליב נחשף: היא דחתה את ההצעה של נתניהו לקיים ביקור הומניטרי וסירבה להתחייב שלא להשתמש בביקור למטרות ה־BDS. לכן, בסופו של דבר ישראל סגרה בפניה את הדלת. טליב הוכיחה כי שנאתה לישראל גדולה יותר מאהבתה לסבתה.
היום מחנה ה"רק לא נתניהו" צריך לחשוב גם הוא על השאלה: האם הוא אוהב את ישראל יותר מאשר הוא שונא את נתניהו. אנחנו ניצבים מול אתגרים כלכליים ובריאותיים עצומים בגלל משבר הקורונה, וכמובן האתגרים המדיניים - מעזה ועד איראן - נותרו בעינם.
כמו כן, בזכות תוכנית השלום פורצת הדרך של הנשיא טראמפ, ישראל גם ניצבת בפעם הראשונה זה עשרות שנים בצומת דרכים היסטורי שבו תוכל לעצב את גבולותיה באופן המיטבי, בצורה שרק לפני כמה שנים היתה בגדר חלום בלתי אפשרי, וכל זאת - בתמיכת המעצמה הגדולה ביותר בעולם, רומא המודרנית.
אבל כל זה אינו מרשים את מנהיגי כחול לבן וישראל ביתנו. כי בני גנץ ואביגדור ליברמן נותנים לשנאתם כלפי נתניהו לגבור על אהבתם כלפי ישראל. ייתכן שהם לא מודים או מסכימים עם הבחנה זו, וייתכן שזה רק כלפי חוץ, אבל בפוליטיקה הנראות שווה לא פחות מהמציאות. כל בר דעת, כל אזרח שרוצה שהבחירות האחרונות ייחשבו ולא יירשמו רק לפרוטוקול, צריך לדרוש מכחול לבן ומאביגדור ליברמן לקבל על עצמם את צו השעה: להיכנס לממשלת אחדות תחת נתניהו, לאפשר לו להמשיך להיות ראש ממשלה עד ינואר 2021 לפחות, החודש שבו הנשיא טראמפ או מחליפו יישבעו אמונים לחוקה על מדרגות גבעת הקפיטול.
עכשיו זה הזמן לשלב ידיים כדי לאפשר לנתניהו להתמודד עם האתגרים וההזדמנויות השונות, בחלון ההזדמנויות הזה. אחר כך תוכלו להיכנס לנעליו, כאשר יזוז הצידה.
גנץ וליברמן, אתם נבחרתם על ידי הישראלים שאוהבים את מדינתם, לכן עליכם להחזיר באותו המטבע: אהבת המדינה. הוכיחו לבוחרים שלכם שאתם יכולים ורוצים לבטא את רצון הבוחר ותתמודדו עם גודל השעה. אל תתייחסו למדינה כמו שטליב התייחסה לסבתה. בסופו של דבר, אם תתעקשו לעשות הכל כפי שאתם רוצים, אתם לא תצליחו באף אחת מהמטרות שלכם.
הבוחרים נתנו לכם צ'אנס, כמו שנתניהו נתן לטליב צ'אנס נדיב לקיים ביקור ענייני והומניטרי. אם לא תנצלו את ההזדמנות הזאת ותסכימו לאחדות עם נתניהו, אתם בסוף תמצאו את עצמכם, כמו טליב, בצד המפסיד.