"המדינה צריכה לשאוף לביעור הטיפשות"

בילדותי, כשהתוודעתי לכתבי הסופר הדגול מארק טוויין, התאהבתי באמרות הכנף השנונות שלו. אחת מהן היתה חביבה עלי במיוחד. "כדי להצליח בחיים צריך שני דברים: טיפשות וביטחון עצמי", כתב טוויין, וסיפק בתשע מילים דיאגנוזה כנה לחוליי החברה המודרנית.

פרופ' שלמה קניאל, מרצה וחוקר בעל שם עולמי בתחום הפסיכולוגיה והחינוך, לא הסתפק בפסקנות של הסופר האמריקני, והקדיש מחקר שלם לחקר הטיפשות האנושית. את תוצאותיו ריכז ב"נפלאות הטיפשות" (הוצאת מטר) - ספר מרשים, הכתוב בשפה נגישה וקולחת ומתובל בסיפורים משעשעים ובאנקדוטות מאירות עיניים.

"יצאתי למסע של חקר הטיפשות בלי לדעת לאן אני הולך", מספר פרופ' קניאל בשיחה עם "ישראל היום". "זה זמן רב אני מתמחה בחשיבה, ובהברקה של רגע הרהרתי על כך שהטיפשות היא הצד האחר של החשיבה. ככל שחקרתי יותר, גיליתי כמה אסונות וטרגדיות נעשו בגלל מעשים טיפשיים. בין שזה בצבא, ובין שבמקומות עבודה - האנשים מכירים את הוראות הבטיחות, שומעים שרק לפני חודש מישהו נהרג בתאונה, ועדיין מתיישבים ליד ההגה עייפים או שתויים, מתמכרים להימורים או עובדים בגובה ללא הגנה".

קניאל (74) נולד באיטליה להורים יוצאי הונגריה ששרדו את השואה, והגיע לישראל כבן שנה באוניית המעפילים "האומות המאוחדות". הוא סיים את כל תאריו האקדמיים באוניברסיטת בר־אילן, ובמקביל להתקדמותו במסגרת האקדמית רכש ניסיון באבחון וטיפול דינמיים והיה סגנו של פרופ' פוירשטיין (חתן פרס ישראל) במכון למחקר.

מהי בעצם טיפשות?

"די ברור שהטיפשות שייכת לקבוצת הטעויות והכישלונות שלנו. זהו תחום שפחות נחקר, ולכן אני מציע, כפי שנעשה בדרך כלל כשקשה להגדיר מושגים פסיכולוגיים, לאפיין את הטיפשות במקום להגדיר אותה. אותן טעויות שמצויות מתחת לסף התבונה שלך בנקודת הזמן שבה ביצעת את המעשה, הן בעיניי אלה שזכאיות לתואר טיפשות. כלומר, האדם עצמו, ולאו דווקא הסובבים אותו, שופט אם ביצע מעשה טיפשי - הוא חוזר אל נעליו, בוחן אם היתה לו בחירה ואם היה לו מידע שנחוץ להחלטה, ואם כל אלה היו אך הוא בכל זאת בחר באופציה הלא־נכונה, אזי ראוי שיודה כי נהג בטיפשות. על פי התפיסה שלי, אין אנשים טיפשים, יש מעשים טיפשיים".

משמע שמעשה זהה של שני אנשים ייתכן שיוגדר טיפשי עבור אחד ולא טיפשי עבור אחר?

"בדיוק כך. לכל אדם יש ידע שונה, רקע שונה וניסיון שונה, שמגבשים יחד את רף התבונה שלו. אם הידע והניסיון שלי בתחום מסוים מספיקים כדי להסיק שדרך פעולה כלשהי אינה נכונה, אבל אני בכל זאת הולך בה, הרי זה טיפשי. לעומת זאת, רף התבונה של מישהו אחר בתחום הזה יכול להיות נמוך יותר, ואותה דרך פעולה ממש לא תיחשב עבורו כטיפשית.

כריכת הספר החדש

הרבה פעמים אנחנו קוראים לזה 'חוכמת הזקנים'. הניסיון המצטבר אמור לשמור אותנו מפני מעשים טיפשיים. הניסיון האישי שלי במלחמות הביא אותי למסקנה שההסתברות להיפגע בקרב נמוכה מאוד. ניצלתי 13-12 פעמים ממוות בטוח, אך לצד זאת אני מבין כמה מעט אנשים מצויים במצבי סיכון חיים מיידי. על כן כשהבן שלי נמצא בחזית, אני יכול להוריד את מפלס הדאגה שלי באמצעות הניסיון שלי ולא להיות דואג־טיפשי. אבל אני לא יכול לצפות להתייחסות דומה מאשתי, משום שהניסיון שלה שונה - היא תישאר במפלס הדאגה שלה, והדאגה שלה אינה טיפשית. באופן כללי, אני מציע להיזהר בשיפוט של אחרים".

להיות מודע למידע

כשהוא מדבר על שיפוט שממנו יש להימנע, קובע פרופ' קניאל שאין עמים טיפשיים ואין תרבויות שמועדות לטיפשות. "בספרה המפורסם 'מצעד האיוולת', מנתחת ההיסטוריונית ברברה טוכמן כמה מעשים מדיניים טיפשיים במיוחד, וכך התחיל הרעיון לאתר טיפשות בהחלטות של קולקטיב", אומר קניאל, "אני מעדיף להתמקד ביחיד, אך גם כאן לא הכל פשוט: לא בטוח שתגדיר את נפוליאון כטיפש, למרות שכמה מהחלטותיו בוודאי היו טיפשיות".

ענפים שלמים בכלכלת העולם מושתתים על החלטות טיפשיות של צרכן. האם ענף ההימורים הוא הדוגמה לכך?

"ראשית, חשיבה נכונה אינה תמיד חשיבה רציונלית. לצד הרציונליות יש הכרח להיעזר באינטואיציה וברגשות, בוודאי בצמתים שבהם מרגישים תקועים. שנית, גם ההחלטה על רכישה של כרטיס לוטו או הימורים בקזינו יכולים להיות רציונליים ולא טיפשיים. אם לא מדובר בהתמכרות, אם אתה יודע היטב כמה נמוך הסיכוי לזכייה ואם עלות ההימורים אינה באה על חשבון ילדיך, אז אין שום טיפשות בהקצאה של סכום מסוים למשהו שמסב הנאה.

"ככלל, אני רואה את תפקידי, נוסף על צמצום המעשים הטיפשיים בחיינו, גם בשינוי השפה. אני לא רוצה שנשתמש במילה 'טיפש' שלא לצורך, כלפי אחרים או כלפי עצמנו. אני גם מטפל בהכשרה שלי ועוסק בטיפול פסיכולוגי. אני מצליח לשחרר הרבה אימהות מעודף אשמה שהן נוטלות על עצמן בקשר לבעיות שהתגלו אצל ילדיהן. האימהות מייחסות לעצמן המון־המון טיפשות, ולא בצדק, ואני מסביר להן זאת: לא היתה לך בחירה, לא היה לך ידע, לא יכולת לדעת את תוצאות המעשה, ולכן האשמה עצמית בטיפשות שגויה".

האידיאל הבלתי מושג

הציניקנים יקראו להתנהגות אמיצה של לוחמים טיפשות. הם צודקים?

"כדי שלא ניפול למלכודת הציניות, נזכיר שאפיון של מעשה כטיפשי לא מגדיר אותו מוסרית. השיפוט המוסרי מתווסף בשלב הבא. ניתחתי סוגים של אומץ. הבעיה של אומץ היא שהוא לרוב נבדק במבחן התוצאה, ולמרכיב המזל יש תפקיד משמעותי. בעת קבלת ההחלטה אתה לא יודע אם זה יהיה צל"ש או טר"ש. כשהייתי חניך בקורס מג"דים, ניתחנו את מבצע צליחת תעלת סואץ בפיקודו של אריאל שרון במלחמת יום הכיפורים. היינו כ־40 חניכים, שמענו במשך יום שלם את עדויות האנשים שניהלו את הצליחה, בדקנו מפות, ובסוף היום כולנו, כאיש אחד, אמרנו ששרון לקח סיכון גבוה מדי, ורק במזל זה נגמר בהצלחה. מעין שילוב של החלטה טיפשית ותוצאה מצוינת.

"לא רק זאת - רוב הצל"שים שצה"ל חילק באו ממעשים טיפשיים של מפקדים, שהביאו להסתבכות ולגילוי אומץ בלתי רגיל של לוחמים. הרי שום מפקד לא בונה את תוכנית הקרב מתוך הכרה שיזדקק למעשי הגבורה של החיילים שלו. במהלך הקורסים בצבא עברתי על לא מעט קרבות שהשתבשו, ויש מין קונצנזוס לא מדעי שכשהכל הולך כשורה לא יהיה צורך במעשי גבורה מיוחדים".

אתה בעצם מערער על חוכמתם של מי שנתפסים כמומחים, במדים או שלא במדים.

"עודף הביטחון של המומחים מסוכן. כדי לא להיות טיפש, צריך להיות עניו וצנוע. ביטחון עצמי שנובע מן השאיפה של כל אחד לכבוד אישי, מן הצורך להרגיש שאנחנו שווים משהו, עלול לגרום למעשים טיפשיים במיוחד. מכירים את המשפט 'הטוב שברופאים לגיהינום'? ההסבר הוא שאותו אחד שביהירותו חושב שהוא הטוב שברופאים, כלומר אדם שחושב שהוא המומחה הטוב ביותר, ראוי לגנאי. החלטות שהן מתחת לרף התבונה מתקבלות מטבע הדברים לא רק ברפואה, אולם יש לזכור שעל פי הסטטיסטיקה, כ־2,000 בני אדם מתים בשנה בישראל בשל טעויות רפואיות, ולא לחינם השתרש הנוהג לקבל חוות דעת שנייה ושלישית.

"המידע היום כה נגיש, ואם אתה נמנע ממידע אתה מסתכן בעשיית מעשה טיפשי. זה בוודאי נכון כשמתעלמים ממידע שמציף אותנו מכל עבר. למשל, היום יש לנו התרעות על רעידת אדמה. ברגע שרעידת אדמה רצינית תתרחש חס וחלילה, הרבה אנשים יקראו לעצמם טיפשים משום שלא נקטו פעולה בסיסית כדי לצפות את פני הרעה".

אתה לא חושב שהרף שאתה מעמיד מציב דרישה בלתי מציאותי לפעול ללא כשל? לטעות זה אנושי מאוד, ורק רובוט חסין מפני טעות טיפשית.

"נכון. אלא שאני כאדם דתי ממילא חי כל הזמן בעולם של אידיאלים בלתי מושגים. אני לא מגיע לאהבת חינם מושלמת, אני לא מגיע ליראת ה' במלוא העוצמה ולא מקיים את כל המצוות ואת כל האיסורים, אבל שואף לכל אלה. העולם ברובו אינו בינארי, הוא לא מתחלק לשחור ולבן, לטיפשים גמורים ולחסינים מפני טיפשות. במקום זאת יש מבחן ההשתדלות. על כל אחד לצמצם את מעשיו הטיפשיים, ובעיקר להקטין את הסיכון לחטוא בטעויות חמורות. זאת המשימה שלי: אם באמצעות הספר אמנע את הנזק של מעשה טיפשי אחד או שניים, כבר עשיתי משהו. דרך אגב, בגלל הידע שלי במעשים טיפשיים, הסיכוי שאפול במה שאני עצמי מגדיר כטיפשות, דווקא גבוה יותר".

פטנטים שטחיים להצלחה

מה ההחלטה הטיפשית ביותר שחזית בה בעצמך?

"כשהייתי מדריך בקורס טנקים בשירות סדיר, ירדנו לשלושה חודשי תרגילי שדה מדרום לבאר שבע. בכל פעם גררנו איתנו הלוך וחזור עוקב מים גדול, מעין כבאית קטנה על גלגלים. יום אחד מגיע לשדה ישראל (טליק) טל ז"ל עם קציני המטה שלו, מבחין בעוקב ושואל אם מישהו יודע להפעיל אותו. יאנוש בן גל, שהיה מפקד הקורס, מסתכל על הסגן, על קצינים אחרים, ומתברר שלאף אחד אין מושג. טליק משאיר שני קצינים ומטיל עליהם משימה: ללמוד כיצד מפעילים את הכבאית. כשהוא חוזר כעבור שעתיים, הם מדווחים לו שלמדו את המערכת ומוכנים להדגים את פעולתה. מפעילים, העוקב משמיע רעש, וזהו. לא יוצא ממנו כלום - פשוט כי הוא ריק לגמרי.

"לזה אני קורא זיהוי של תהליך טיפשי. גם גררנו את המכלית הזו לשווא, גם לא ידענו להפעיל אותה, וגם לא שיערנו שאין בתוכה דבר. במקרה הזה אמנם לא היתה תוצאה הרת אסון, אבל הטיפשות אינה נמדדת בתוצאה, ולא בחוכמה שלאחר מעשה".

ומה ההחלטה הטיפשית ביותר שאתה קיבלת?

"שאלה טובה. אני חושב שפעם כתבתי עליו, מעשה טיפשי בהתגלמותו, אם כי לא היה בו משהו יוצא דופן. זה היה לפני עשר שנים, כשחזרתי ממושב קדימה לנתניה ובכביש היה פקק. אף שהיה זה יום גשום החלטתי לחתוך דרך השדות, והמכונית כמובן שקעה בבוץ. למה זה מעשה טיפשי? כי אני שריונר, אני יודע טוב מאחרים מה זה בוץ, ובאיזו קלות הרכב נכנס אליו ולא יוצא. ידעתי הכל, לא הייתי בלחץ, לא היתה במכונית יולדת שצריך להוביל בדחיפות לבית החולים, ובכל זאת נהגתי כפי שנהגתי. חצי שעה אחרי זה עבר שם איש צדיק והוציא אותי, אבל זה הספיק לי כדי להרהר במהות הטיפשות".

האם החברה שלנו מעודדת טיפשות?

"אבטא זאת באופן מתון יותר: החברה שלנו אינה מעודדת חשיבה מסודרת ושיטתית. בד בבד, החברה אינה סובלנית לטעויות, ובהרבה מקרים שופטת יותר מדי לחומרה. המדינה צריכה לשאוף לביעור הטיפשות. החינוך לאנטי־טיפשות, כלומר לחשיבה נכונה וחשיבה ביקורתית, נעשה בצורה אקראית. אם הדבר היה בידיי, הייתי מקדיש לזה 5 יחידות בגרות. במתכונת הניהול של היום, שבה אין ראייה לטווח מספיק ארוך, זה ככל הנראה אינו מעשי.

"לפני כעשרים שנה הופעתי בפני ראשי משרד החינוך, תיארתי את החומר העיוני בנושא של פיתוח חשיבה ונשאלתי תוך כמה זמן אני יכול להציג תוכנית לימודים לחטיבת ביניים. השבתי שזה ייקח עשר שנים, והתשובה כמובן לא סיפקה אותם. לפתח תוכנית לימודים רצינית זה כמו לפתח טנק. האלוף ישראל טל, שהזכרתי קודם בהקשר אחר, הוציא מתחת ידיו את הטנק הראשון אחרי עשר שנות עבודה, ועוד כעשר שנים לקח לצה"ל להצטייד בו. כך הדבר גם בתחום החינוך, צריך להציב יעדים ומשימות לטווח ארוך".

ואם אחרי כל זה חיפשתם נחמה פורתא, פרופ' קניאל מוסיף שהוא לא מכיר מדינה שמפעילה שיטות לימוד של חשיבה נכונה: "כל מה ששומעים על פינלנד וסינגפור זה פטנטים שטחיים להצלחה, ולא תוכנית שבנויה בצורה מערכתית ולוגית, בדומה לכל מוצר טוב מכל תחום אחר. במובנים של חינוך, צריך תחילה לשרטט את הדגם הרצוי של אזרח העתיד, ומשם לחזור אל תוכניות מפורטות בעלות אבני דרך מפוקחות והערכות ביניים, בדיוק כפי שזה עובד בהיי־טק. בתחומים אחרים הדברים מזמן מתבצעים כך, ובחינוך משום מה לא".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו