נשים בטוחות משום מה שאנחנו זכינו בהגרלת הלוטו הגדולה של הביולוגיה, אבל להיות גבר זה לא פחות חרא מלהיות אישה, וכנראה אפילו יותר. בזמן האחרון אנחנו נמצאים בקצוות הלא נכונים של יותר מדי עניינים, ותשמעו - זה לא הכי פשוט להישאר זקוף כשרוח הזמן מנשבת נגדך.
רגשות מסוג זה מחלחלים לתודעה הגברית כבר כמה זמן, אבל התחושה שאנחנו מקבלים היא שברוב המקרים והמקומות זה לא באמת לגיטימי עבורנו לפרוק אותם. השבוע למשל, באחד משיטוטיי ברחבי הרשתות החברתיות, נתקלתי בפוסט שעורר בי תמיהה. מישהי סיפרה שם על מקרה שבו נתקלה בגן שעשועים. פעוט הציק לפעוטה, הילדה אמרה לאמא שלה שהוא מציק לה, וזו, בתגובה, אמרה לה שזה בסדר, כי ככה בנים מראים אהבה.
כמובן שאותה צייצנית הגיעה למסקנות מרחיקות לכת לגבי הפטריארכיה, החיים הקלים שיש לגברים בעולם הזה, דיכוי נשים בחברה, ועוד ועוד, והכל מאותו מקרה שבו נתקלה לכאורה בגן השעשועים.
משהו לא הסתדר לי עם הפוסט הזה. מהיכרותי עם הורים, רובם בטוחים שצאצאם הוא נזר הבריאה, וודאי שהם לא יקבלו שילד שהוא בן תמותה רגיל יתייחס לצאצא שלהם בצורה פוגענית, ואפילו יהיה הצאצא ממין נקבה.
ניסיתי לשתוק. ברשתות החברתיות אתה צריך לדעת לבחור את הקרבות שלך, והניסיון שלי רמז שלא משנה איך אגיב, מהר מאוד אמצא את עצמי מוקף בנשים שמאשימות אותי במיזוגניה. אבל בסוף התקשיתי לשלוט ביצריי. נו, גבר.
אז כתבתי לגברת הזאת, בניסוח עדין למדי, שהסיפור שלה נשמע קצת לא אמין, ושאולי היא הגמישה מעט את המציאות למען האג'נדה. בתגובה קיבלתי בדיוק את מה שחשבתי - המון נשי זועם שרואה בי את נציג הפטריארכיה השלטת, ולא סתם עוד איזה שקוף שכבול למטריקס שלה. ניסיתי להילחם, אבל אף אחת לא רצתה באמת להקשיב, אז חתכתי מייד אחרי שהתפלק לי פאנץ' מוצלח. שיזכרו אותי לטובה.
אני מודה שאחר כך קצת קינאתי בכל התגובות המחבקות שהיא קיבלה. ברשתות החברתיות, כמו בחיים, כשאתה גבר הציפייה היא שתאסוף את השברים של עצמך בכל מצב. אם לא תעשה את זה, הם פשוט יישארו על הרצפה. לנשים, לעומת זאת, תמיד תהיה איזו שכבת הגנה נוספת. זה דבר טוב, אני לא נגד. הלוואי שגם לנו היתה הפריבילגיה.
העולם היום עובר הרבה שינויים. בני אדם תמיד היו בטוחים שהתקופה שבה הם חיים היא צומת ייחודי ומכריע בתולדות העולם, ובעניין הזה גם אנחנו לא יותר מדי שונים מקודמינו. ובכן, לפחות ביחסי הכוחות שבין גברים לנשים אנחנו צודקים, כי מה שחווינו כאן בשנים האחרונות היה לא פחות מתזוזה טקטונית.
השאלה שנותרה פתוחה היא לאן אנחנו לוקחים את זה מכאן. כשלוחות טקטוניים זזים יש נפגעים, זה נכון, אבל התחושה שלי היא שמשהו ביחסים הבין־מיניים הפך מתוח וטעון יותר מתמיד, ושזה חייב להשתנות. אחרי הכל, גברים הם לא ממאדים ונשים הן לא מנגה, כולנו יצאנו מאותו המקום. עכשיו אנחנו צריכים להתמודד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו