עולים להתקפה

דווקא ביום השואה הבינלאומי, לפני כשבועיים, החליטה אגודת הסטודנטים "פעולה למען פלשתין" באוניברסיטה הלונדונית היוקרתית "קינג'ס קולג'" לארגן אירוע אנטי־ישראלי בהשתתפות מייסד תנועת ה־BDS עומר ברגותי, תחת הכותרת "בונים חזית אנטי־גזענית"

כשסטודנטים יהודים מחו על עיתוי האירוע, טענו מארגניו כי לא שמו לכך שהכנס נערך ביום השואה הבינלאומי. מנגד, כשמהקהל נשמעה האמירה "יש צדק בכך שהאירוע נערך ביום זה, שכן הפלשתינים הם הקורבנות השניים של השואה", איש מהנוכחים או מהמארגנים לא סתר אותה. כי זה בדיוק המסר שה־BDS מקדמת: מחטף נושאי השואה והאנטישמיות ושימוש בהם לצורכי המאבק הפלשתיני בישראל.

ברגותי טען בפני אולם מלא בסטודנטים פרו־פלשתינים, שכוונת ממשלת בריטניה להעביר החלטה שתאסור את פעילות ה־BDS בשל מאפייניה האנטישמיים ו"תדכא" כל אקטיביזם פוליטי אחר - למען איכות הסביבה, זכויות הלהט"בים וצדק חברתי.

"מדוע ממשלתו החדשה של בוריס ג'ונסון כה טרודה במאבק בתנועת ה־BDS למען זכויות הפלשתינים?" תהה ברגותי ומיהר להסביר: "ג'ונסון לא רק הולך בעקבות טראמפ, אלא גם בעקבות מרגרט תאצ'ר שאסרה ב־1988 חרם על דרום אפריקה. בעוד ישראל הופכת דגם למנהיגים ימנים קיצונים, שונאי זרים ואוטוריטרים בכל העולם, ה־BDS זוכה להכרה גוברת כשותפה בגל בינלאומי פרוגרסיבי גדל הנלחם למען צדק נגד כוחות הפשיזם, שנאת זרים וניאו־ליברליות פרועה".

הבנת האנטישמיות תחילה
עד לאחרונה, אירוע תעמולה שכזה היה מתקיים בלי שאיש יעלה על דעתו למחות. בריטניה היא אחד המעוזים הקדמיים של תנועת הדה־לגיטימציה נגד ישראל. האוניברסיטאות שבה נחשבו לשטח כבוש בידי פעילים פרו־פלשתינים שעשו בקמפוסים ככל העולה על רוחם, ובכלל זה הפגנת עוינות מוחצנת כלפי סטודנטים יהודים. המצב החמיר עד כדי כך שצעירים יהודים הפסיקו להירשם לאוניברסיטאות מסוימות בשל התנכלויות אנטישמיות חוזרות בהן.

אך הרוח מתחילה לנשוב בבריטניה נגד ה־BDS: יותר ויותר גופים ציבוריים ואחרים מאמצים את הגדרת האנטישמיות; מפלגת הלייבור תחת הנהגתו של ג'רמי קורבין חסיד ה־BDS נחלה תבוסה ונשמעים בה כעת קולות ברורים הקוראים להתנתק ממורשתם הפרו־פלשתינית האנטישמית של קורבין ואנשיו; וממשלת ג'ונסון השמרנית התחייבה להיאבק ב־BDS.

חלק ניכר מהבעיות שעימן מתמודדת כעת תנועת ה־BDS בבריטניה קשור להתארגנות סטודנטים יהודים באוניברסיטאות שונות, שיוצאים מהפסיביות ומשיבים מלחמה. אחת מהם היא אסתר ווקר בת ה־21 מאגודת הסטודנטים היהודים ב"קינג'ס קולג'", שעימה ועם פעילים נוספים נפגשתי במשרדי ההסתדרות הציונית העולמית בלונדון, מוקד ההתארגנות שלהם.

"רמת העוינות כלפיי ישראל בקמפוסים ירדה". אריה מילר

"לפני ההופעה של ברגותי", מספרת אסתר, "שלחנו להנהלת האוניברסיטה מכתב שבו הבענו דאגה מכך שיושמעו דברי הסתה. השיבו לנו שלא ניתן לשפוט אדם מראש אלא על פי דברים שאמר. כלומר בדיעבד, גם מכחיש שואה ידוע יכול להופיע בקמפוס. החלטנו להגיע לאירוע כדי לאתגר את ברגותי ושאר הדוברים. היתה שם הרבה מאוד עוינות כלפינו, גם מקרב משתתפים יהודים פעילי שמאל קיצוני. לבד הייתי מפחדת להגיע. אבל באנו בקבוצה של כ־20 איש.

"קראו לעברנו 'גזענים'. אחד המשתתפים בדיון כינה אותנו 'המשלחת של שגרירות ישראל'. בקושי נתנו לנו לדבר. עשו שם השוואות בין ישראל לנאצים. אחרי האירוע פנינו להנהלת האוניברסיטה שוב בתלונה מפורטת של כל האמירות האנטישמיות שהיו שם. התשובה שקיבלנו - 'אנחנו לא סבורים שזו אנטישמיות, כל הדעות הוצגו וכובדו' - רק מראה לנו כסטודנטים עד כמה האוניברסיטה מוכנה להתייחס ברצינות לסוגיית האנטישמיות. אבל אנחנו לא מרפים. העניין עדיין בטיפול. באוניברסיטת בריסטול סירבו לאמץ את הגדרת האנטישמיות. היו שם הרצאות והצהרות אנטישמיות. סטודנטים וארגונים יהודיים לא הרפו, ולפני כחודשיים הם אימצו את ההגדרה".

מתקרבים לציונות
אריה מילר, מנכ"ל התאחדות הסטודנטים היהודים בבריטניה, מוסיף: "לאחרונה היה שינוי בפעילות תנועת הדה־לגיטימציה בקמפוסים. הם פחות מתמקדים בסיסמאות החרם ויותר פונים לסנקציות של הפסקת ההשקעות: אי מכירת או רכישת נשק, עיצומים על יחסים כלכליים ועוד, וקידום הרעיון שישראל היא מדינת אפרטהייד. אבל אנחנו רואים שיש ירידה במספר הקמפוסים שמארגנים 'שבועות אפרטהייד בישראל', לאחר שהממשלה ייעצה להנהלות האוניברסיטאות שלא יתמכו ביוזמות הללו ולא יאפשרו את קיומן. גם מספר ארגוני ה־BDS הפעילים בקמפוסים הצטמצם. הירידה קשורה, בין היתר, לכך שהסטודנטים התמקדו בפעילות למען 'פרויקט קורבין' ובחירתו לראשות הממשלה וגם לכך שלא היה עימות צבאי נוסף בין הפלשתינים וישראל.

"רמת העוינות בקמפוסים כלפי ישראל ירדה, וזאת הודות לכך שאנחנו מארגנים מאות אירועים פרו־ישראליים מדי שנה. מתוך 300 אירועים אשתקד, רק בעשרה נרשמו הפרעות. הפגנות של סטודנטים יהודים נגד אירועים אנטי־ישראליים, לא משנות את עמדות אלה שמנגד. אבל צעירים יהודים מקבלים תחושה טובה מכך שהם יכולים לעמוד ולנופף את דגל ישראל בלי לחוש פחד".

"אחרי הניצחון של ג'ונסון אנחנו עדים להיעלמות משמעותית של פעילי 'קולות יהודיים בלייבור', הקבוצה שתמכה בקורבין ונתנה לו גיבוי מוחלט בכל העימות על הגדרת האנטישמיות, שהוא דחה במשך זמן רב", מספר הארי מארקם בן ה־19, מנכ"ל "חירות" בבריטניה, המזהה את הבעיה העיקרית של המאבק בדה־לגיטימציה דווקא בתוך הקהילה היהודית.

"המטרה שלנו היא לקרב יהודים צעירים מחדש לציונות. במציאות הבריטית יש הבדל בין להיות פרו־ישראלי לבין להיות ציוני. ציונות הפכה למילה 'מלוכלכת'. יש סטודנטים רבים, גם לא יהודים, שמוכנים לתמוך בישראל בגלל היותה דמוקרטית וליברלית, אבל לא מוכנים להזדהות עם העניין הציוני. אבל עבור ה־BDS אין הבדל בין היישובים ביהודה ושומרון לבין תל אביב. ליהודים אין זכות על שום חלק מהארץ הזו. סקר שנערך לאחרונה בקרב היהודים בבריטניה, העלה ש־93 אחוזים מהם אומרים שישראל היא בעלת חשיבות מרכזית בעיניהם, אבל רק 53 אחוזים אמרו שהם ציונים. הפער הזה מאוד מדאיג ואנחנו צריכים לראות היכן נכשלנו. לא ניתן לגייס אנשים לפעילות פרו־ישראלית, בלי שהם יידעו על הציונות ויבינו אותה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו