באחד מימי שישי של חודש מאי השנה, בשעות המאוחרות, חזרו ננסי ורוני רוזנטל לביתם מארוחת ערב אצל חברים. השעה היתה קרוב ל־1 בלילה. דבר לא העיד על הדרמה שעתידה להתרחש בדקות הקרובות בבית הגדול של המשפחה בשכונת קריקלווד, בצפונה של לונדון.
רוני ישב בחדר העבודה שלו, וננסי התארגנה לקראת שינה בחדרם שבקומה השנייה. מכיוון שגם שני בניהם גרים בבית, לא התייחס רוני לרעשים שנשמעו מכיוון דלת הכניסה. הוא היה משוכנע שחברים של הבנים הגיעו לביקור. אבל אלו היו מבקרים אחרים.
"פתאום אני רואה שני אנשים רעולי פנים, עם גרב או משהו כזה על הפנים, מחזיקים מאצ'טות בידיים. הייתי קצת בשוק, אבל שמרתי על קור רוח. ישר קמתי ואמרתי להם שאין שום בעיה, ושהם יכולים לקחת כל מה שהם רוצים".
אתה מדבר עכשיו בקור רוח, אבל אתה לא יודע איך הדברים האלו יכולים להתגלגל. זה יכול להיגמר רע מאוד.
"נכון, אבל לא היתה ממש אלימות. ישר נתתי להם להבין שייקחו מה שיש, למרות שידעתי שאין להם ממש מה לקחת פה. נתתי להם את השעון שלי שעל היד, שעון ישן, ואיזושהי שרשרת, ואז הם שאלו אותי איפה הכספת. היא היתה בחדר השינה שלנו, ועליתי איתם לקומה השנייה. ואז אני רואה שיש עוד אחד ליד אשתי, בחדר".
פחד אלוהים, לא?
ננסי: "זה היה מבהיל, אבל אני לא יודעת, לא נכנסתי להיסטריה. הוא פתח לי את הפיג'מה, חיפש שרשרת על הצוואר וקרע אותה ממני".
רוזנטל אומר שתיאר לעצמו שיום אחד גם הם יעברו שוד מזוין אצלם בבית, ולכן נערך בהתאם, לא השאיר שם אוצרות גדולים. "הם רצו שאפתח את הכספת. היו שם קצת שעונים, והאמת היא שלא פתחתי את הכספת הזאת הרבה זמן, כי לא התעסקתי בזה בכלל. ניסיתי לפתוח אותה במפתח, ובהתחלה לא הצלחתי, ואז הוא נתן לי מכה בראש, כי הוא חשב שאני מתחכם איתו. בסוף זה נפתח, ואמרתי לו שמצידי הוא יכול לקחת את הכספת עם כל מה שיש בה. היא היתה קטנה ואפילו לא מחוברת לקיר, אז הם לקחו אותה".
גם את הבנים, טום ודין, ריתקו השודדים לרצפה בקומת הכניסה, והסירו מעליהם שרשרות. רוזנטל מעריך שכל זה נמשך כמה דקות, אולי חמש. טום התקשר במהלך השוד למשטרה, שהגיעה רק אחרי שהשודדים כבר נמלטו.
כמעט שלושה חודשים שסיפור השוד המזוין הזה, שחוותה משפחת רוזנטל באנגליה, נשמר בסוד, מתחת למכ"ם, עד שבסוף יולי פורסם אירוע שוד מתוקשר בהרבה, כשאופנועים חסמו את רכב הפאר של כוכב ארסנל הטורקי מאסוט אוזיל, שישב עם חברו לקבוצה סיאד קולשינאץ, ושודדים ניסו לשדוד באיומי סכין את השניים ולגנוב גם את הרכב.
מתברר שהמקרה של אוזיל יצר גלי הדף, ומישהו שם נזכר והדליף ל"גרדיאן" הבריטי ששלושה חודשים קודם לכן נשדד כדורגלן אחר, ישראלי ששיחק פעם בטוטנהאם וגם בווטפורד של אלטון ג'ון, ועוד קודם לכן, בקיץ 1990, סייע בגדול לזכייה של ליברפול באליפות. זו היתה האליפות האחרונה של ליברפול מאז, וכמו שזה נראה כרגע, האליפות תחזור לאנפילד בקיץ הקרוב - אחרי 30 שנים.
רוזנטל עם כוכבי ליברפול וגביע האליפות האחרון בו זכתה הקבוצה.
גם השוד הקשה, וגם העובדה שרוזנטל לא מתלהב מהשינויים ומגלי ההגירה ששינו את אופיה של הבירה הבריטית מאז הגיע אליה לפני 25 שנים, לא אמורים לטלטל את המשפחה ולגרום לה לשנות את אורח חייה הנינוח.
למעשה, הרוזנטלים מחלקים את זמנם בין שלושה מקומות: לונדון, ישראל ודירת הנופש הבלגית שלהם בעיירת הקיט האטרקטיבית קנוק. הנסיעה מלונדון לקנוק אורכת ארבע שעות - שעה וחצי מלונדון לדובר, שם הם עולים לרכבת שחוצה את התעלה ומגיעה בתוך חצי שעה לקאלה שבצד הצרפתי של הגבול, ומשם נסיעה נינוחה של שעה ורבע לחוף הים הבלגי.
אני פוגש את רוני (56) וננסי (50) במלון ההרצליאני, שבו הם שוהים בחופשות סוף השנה שלהם. הם 30 שנים יחד, מהן 27 נשואים, ונראים מחוברים מאוד, גם אחרי כל השנים האלו. הוא מסתכל עליה כאילו הכיר אותה אתמול, והיא מדברת עליו בהערצה.
אלה לא רק השנים הארוכות יחד, או החיבור המקרי והמורכב ביניהם ב־1988, שהתחיל במגרש החניה של האצטדיון בליאז', ביום הראשון שהגיע לקבוצה וראה צעירה יפהפייה בת 19 ממהרת להיכנס לאצטדיון עם אחותה הצעירה. הוא סגר את הרכב ומיהר להדביק את צעדיה.
הם התחתנו כעבור חמש שנים, ב־1993, כשרוזנטל היה כבר שחקן ליברפול והיא בהיריון עם בנם דין. היום דין בן 26, סוכן שחקנים ומגלה כישרונות צעירים בעולם הכדורגל (סקאוט), עובד למעשה עם אבא שלו. הבן הצעיר, טום (23), הוא כדורגלן שנמצא כרגע בצומת דרכים לגבי עתידו, ובעבר הלא רחוק שיחק בנבחרת הצעירה של בלגיה ונחשב לצעיר מבטיח בווטפורד הלונדונית, ששילמה חצי מיליון יורו עבורו לזולטה וארחם.
***
רוני רוזנטל, מגדולי הכדורגלנים בישראל (11 שערים ב־60 הופעות בנבחרת ישראל), נולד במושבה הגרמנית בחיפה, באזור הטמפלרי של העיר. כשהיה בן 6 עברה משפחתו לרחוב עמל בשכונת קריית אליעזר, 50 מטר מהחומה של אצטדיון הכדורגל שבו שיחקה מכבי חיפה, קבוצה צנועה מאוד בשנות ה־60 המוקדמות.
הוא הצטרף לגילאי 12-11 במכבי חיפה, צנום ונמוך, אבל זריז רגליים ומהיר חשיבה. חודשיים לפני שחגג 17, כשהוא תלמיד כיתה י"ב שאוהב מתמטיקה ושונא את כל המקצועות האחרים, כבר פתח בהרכב הראשון של הבוגרים. מכבי חיפה היתה אז בליגה השנייה, ובמשחק הראשון שלו מול קריית שמונה הבקיע פעמיים, לשמחת מאמניו ג'וני הרדי וליאון גרוס.
חיפה המשיכה לדשדש, ואז הגיע לאמן אותה האנגלי ג'ק מנסל, שבדיוק סיים לאמן את נבחרת ישראל. מנסל היה מאמן טוב, אבל היה לו פה גדול ולא מרוסן, ולא היתה לו בעיה להגיד בישיבות ההנהלה של מכבי חיפה שמרוזנטל "לא ייצא שום דבר".
אבל אז פתח רוזנטל במשחק הראשון שלו מול מכבי נתניה, ומייד הבקיע שער. מנסל הרים ידיים, נכנע ועזב. שלמה שרף הגיע במקומו. אלו היו שנות ההתפתחות הפיזית של רוזנטל. הוא התחזק, גבה והתרחב, ולשרף היה ברור שהשחקן שלו לא הולך לשומקום.
חיפה של שתי העונות האלו זכתה בשתי האליפויות הראשונות שלה בהיסטוריה. במחזור הסיום של העונה השלישית נזקקה לתיקו בבלומפילד מול הפועל ת"א, כדי להשיג אליפות שלישית ברצף. אבל גילי לנדאו הכניע את אבי רן ז"ל, ארבע דקות לסיום, וחלום האליפות של חיפה התפוגג.
ביציע הכבוד בבלומפילד ישבה באותה שבת של אחר הצהריים משלחת מקבוצת פ.צ ברוז' הבלגית, שבאה לעקוב אחרי רוני בן ה־22. "אתה צריך להבין, באמצע שנות ה־80 הבלגים לא ידעו מה זה כדורגל ישראלי. היינו עבורם מדינת עולם שלישי, והם רצו לראות איפה אני חי ומי המשפחה שלי".
הבלגים הוזמנו לבית הוריו של רוני, ישראל ומרים, בחיפה, ואחת הסיבות שהעסקה יצאה לפועל היתה שהם הוקסמו מכך שמרים דוברת צרפתית מצוינת.
כשהגיעה ההצעה מברוז', תמורת 280 אלף דולר למכבי חיפה, סכום עתק באותם ימים, רוני נכנס להלם תרבות. בהמשך ההתאקלמות שלו בבלגיה היתה טובה, ומושבת הישראלים בבלגיה התרחבה: אלי אוחנה הגיע שנה אחריו למכלן, ושלום תקווה הגיע לסטנדרד ליאז'.
רוזנטל בתמונה מתחילת הקריירה, במדי מכבי חיפה // צילום: משה שי
עסקת חילופי שחקנים בין ברוז' לליאז' היא שהביאה את רוני למגרש החניה של המועדון הבלגי השני שלו, שם פגש, כאמור, את ננסי, בתו של מרסל מאהו, איש יחסי הציבור של ליאז', שעבדה באצטדיון כדיילת ביציע ה־VIP.
ננסי, מה ידעת עליו?
"מישהו מהשחקנים האחרים אמר לי שאזהר ממנו, כי הוא ישראלי, ואני בכלל לא הבנתי מי זה ומה זה ישראלי. כשראיתי את רוני, הוא עשה לי משהו בלב. התחלנו קצת לצאת, אבל רוני המליץ לי שנשמור על פרופיל נמוך, שלא נדבר עלינו עם אנשים".
למה?
ננסי: "כי הוא היה אחר, ישראלי, ואני קתולית. היתה לו טבעת על האצבע, וחשבתי שאולי הוא משקר לי ושהוא בכלל נשוי. עוד כדורגלן מצוי".
ננסי סיפרה לחברותיה על הקשר עם רוני הישראלי, והן כמובן הזדעזעו. "חשבו שזו טעות ולא רצו שאצא איתו, שהוא גם יהודי ושזה מסובך. כל מה שידעתי באסוציאציה שלי על ישראל היה מלחמה. לא ידעתי להבדיל בין ישראלי לערבי. חשבתי שזה אותו דבר, ואם הוא ערבי, אז יש מצב בכלל שהוא נשוי לכמה נשים".
הם מדברים ביניהם צרפתית, ועם דין וטום אנגלית, צרפתית ועברית. אף שננסי לא קוראת עברית, אחרי כל השנים היא מדברת עברית טובה מאוד, גם בלי שגרה בישראל ולו יום אחד.
כדי לפוגג סופית את שרידי החשדנות כלפי הבויפרנד שלה, קיבלה ננסי משלום תקווה שיעור בהיסטוריה של ישראל. שלום ידע לבשל אוכל עיראקי, וננסי מספרת שבזכותו התוודעה בפעם הראשונה לחומוס ולעמבה.
רוני: "בתקופה הראשונה שלנו בליאז', הקבוצה סידרה אותנו במלון בעיר, ויום אחד ההורים שלו באו מהארץ עם מזוודה שלמה עם בשרים, רטבים ותבלינים. שלום ביקש מהמטבח במלון לשמור לו את זה במקרר. בערב, כשעברנו שם, היתה מהומה ענקית, כי התחיל להיות שם ריח שהם לא הכירו מהאוכל של שלום".
רוני הבקיע בליאז' 20 שערים, מהם 14 בליגה, אבל המאמן הגרמני קסלר הושיב אותו על הספסל בעונה השנייה ולא נתן לו לשחק. חוסר הכימיה עם המאמן הביא לסיום הסיפור הבלגי של רוזנטל, ובדיעבד שינה מקצועית את חייו. "קיבלתי אז טלפון מסוכן השחקנים פנחס זהבי, שסידר לי שבוע של מבחנים בליברפול".
באותה עונה, 1989/90, ליברפול הובילה את טבלת הליגה האנגלית, אבל חוותה משבר והתחילה להפסיד כמה משחקים. המאמן קני דלגליש חיפש חיזוק, ועסקת ההשאלה של רוזנטל מליאז' עמדה לצאת לפועל, אבל כמעט בוטלה, אחרי שהפקס מבלגיה הגיע אחרי המועד החוקי. ליברפול הוכיחה לבסוף שהשליחה בוצעה ב־16:59 - והמעבר של רוזנטל למחוז מרסיסייד אושרה.
המעבר לאנגליה שימח את ננסי, שהיתה אז בת 21. הוריה היו גרושים, היא דיברה רק צרפתית, אבל רצתה להיות לצד רוני. בינתיים ההגעה של רוזנטל לליברפול הסעירה את הקהילה היהודית המנומנמת, שזכתה פתאום לנציג בארגון הכי מזוהה עם העיר לצד הביטלס.
במשחק הראשון שלו בליברפול, נגד סאות'המפטון, פתח רוני על הספסל, והיה טוב מספיק כשנכנס כדי שיתחילו לדבר עליו. בשבת שלאחר מכן, מול מנצ'סטר יונייטד, כלל לא התלבש. בחצי גמר הגביע מול קריסטל פאלאס ישב שוב בחוץ, וליברפול הפסידה.
ואז העלה אותו דלגליש בהרכב, במשחק החוץ מול צ'רלטון. רוני הכניס את כולם להלם והבקיע שלושער. "פתאום היה גל כזה של התעניינות. מבחינת האנגלים, אנגליה היא מרכז העולם. הם לא ידעו עלי כלום, ולא עניין אותם ששיחקתי קודם בבלגיה".
ננסי זוכרת את הביקור הראשון שלה בישראל. רוני כבר שהה בארץ אצל הוריו, לחופשה, והיא הגיעה לבדה מבלגיה. בנמל התעופה בבריסל תיחקרו אותה אנשי הביטחון הישראלים. "שאלו אותי מה מטרת הנסיעה שלי לישראל, ואמרתי להם שיש לי חבר שנמצא בארץ. היה לי שם לא יהודי, והישראלים כמו תמיד חשדנים. אמרתי להם שהחבר הוא רוני רוזנטל, והם צחקו עלי, כי לא האמינו, אפילו התקשרו אליו לבדוק שזה נכון.
"כשעליתי לטיסה של אל על ראיתי אנשים עם פאות ארוכות מסולסלות. לא הבנתי מה זה ולאן אני נוסעת. כשנחתתי בארץ הייתי אבודה. עמדתי באולם היוצאים, ורוני לא חיכה שם. שוב הרגשתי שאני עושה טעות, אבל הוא הגיע באיחור של 20 דקות".
ומה היה הרושם הראשוני שלך מישראל?
"בדרך לחיפה ראיתי דוכנים של פיתות וכאלו. מאוד פרימיטיבי. הייתי נוסעת בזמנו עם אבא שלי לתוניסיה, וישראל נראתה לי בהתחלה כמו תוניסיה. אני זוכרת שהגענו לחיפה, ואמא של רוני באה אלי בזרועות פתוחות לחבק אותי. ישר הרגשתי בבית, וזה היה טוב, בגלל הצרפתית שלה".
אביה של ננסי המשיך להיות חשדן, עד שנולד בנם הבכור ב־1993. עוד כשהיתה בהיריון אמר לה רוני שמוטב שתעבור תהליך גיור, כדי שילדיהם ייוולדו יהודים. "אבי שלי ידע על הגיור שלי, אבל זה לא היה משהו שדיברנו עליו".
רוני התקשר לננסי מחדר ההלבשה באנפילד, בתום אחד המשחקים, וביקש שתדבר עם אביה, כדי שיארגן את חתונתם. "היא היתה בהיריון, היינו כבר ארבע שנים יחד, וראיתי שהאהבה שלנו חזקה מאוד. ליברפול היה סיפור מטורף, ואחרי שהבקעתי שבעה שערים בשמונת המשחקים האחרונים של העונה, ליברפול, שלא חשבה מעבר לעונת השאלה אחת, החתימה אותי. היא שילמה לליאז' 1.2 מיליון ליש"ט, שני מיליון דולר, סכום אסטרונומי אז, כדי לסדר את הישארותי".
למי היית הכי מחובר אז בקבוצה?
"ג'ון בארנס היה חבר ממש טוב, אבל היה לי חיבור טוב לכולם. לפיטר בירדסלי, איאן ראש, מקמהון וברוס גרובלאר. אבי כהן, ששיחק שם עשור קודם, בא לבקר אותי, וגם בוני גינצבורג. זו היתה תקופה מיוחדת".
מה אתה חושב על ליברפול של היום?
"לא הייתי הרבה שנים באנפילד, ואני לא רואה משחקים שלמים, אבל מהתקצירים אני רואה שיש להם קבוצה מושלמת ומאוזנת בכל המערכים, כולל ספסל עמוק ואיכותי. כשהילד שלי שיחק בנבחרות הצעירות של בלגיה, הלכתי לראות משחק שלהם נגד איטליה, וראיתי את דיבוק אוריגי, שהיה אז בן 18. סימנתי אותו כבר אז כדבר הבא. היום הוא חלק מההצלחה האדירה של יורגן קלופ והשחקנים שלו".
ומוחמד סלאח?
"שחקן אדיר. יש לו את כל מה שצריך. יכולות גבוהות מאוד".
עם המהירות והפיזיות שלך מאז, היית יכול לשחק בפרמייר ליג של היום?
"לא חושב. כשבאתי לליברפול לא היו שחקנים ממוצא אפריקני כמו היום, שהם כל כך אתלטיים ומהירים. המבחר היום גדול לעומת התקופה שלי. אז הייתי אחד המהירים, והיום יש הרבה מאוד מהירים ממני".
אייל ברקוביץ' ויוסי בניון שיחקו באנגליה. הם היו שורדים היום?
"לא. היתה להם טכניקה נהדרת, אבל היום אתה צריך שיהיה לך הכל, ובעיקר מהירות".
ערן זהבי עשה נכון כשהחליט בגיל 28 ללכת לסין, ולא בחר בקריירה משמעותית באירופה?
"זהבי הוא גולר מצוין. בדיעבד הוא בחר נכון. אני חושב שאם היה הולך גם לקבוצות גדולות, גם ריאל מדריד או בורוסיה דורטמונד, הוא היה מבקיע שערים. אבל באירופה לא זוכרים לך מה עשית, אלא מה תעשה, ויש תחרות אדירה על ההרכב. רגע אתה פחות על הדוושה, ואתה מאבד את המקום שלך".
רוזנטל רשום גם על כמה מההופעות הבלתי נשכחות של נבחרת ישראל. ה־0:0 ברמת גן מול קולומביה ב־1989 במוקדמות גביע העולם 90' ("מבחינתי היינו הכי קרובים להגעה למונדיאל"), או המשחק הבלתי נשכח באוקטובר 1993, שבו בישל את כל השערים בניצחון 2:3 של נבחרת ישראל על צרפת במוקדמות גביע העולם 1994. שער הסלאלום שלו מול אזרבייג'ן בנובמבר 1994 נבחר לשער הגדול ביותר ב־50 שנותיה של ישראל עד אז.
מי היה המאמן שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"לשלמה שרף היתה השפעה גדולה עלי. הוא היה פסיכולוג גדול, שידע לדבר ולהפעיל את השחקנים. היו לו חושים טובים, והוא לא פחד לשחק התקפי. היו לו תכונות פחות טובות, אימפולסיביות למשל, שפגעה בשחקנים, אבל זה בעיקר פגע בו".
אחרי ליברפול עברה משפחת רוזנטל ללונדון. רוני שיחק בטוטנהאם שלוש עונות, וסיים את הקריירה בווטפורד, שלה עזר לעלות שתי ליגות לפרמייר ליג. הוא זוכר את ג'ורג' גרהאם, המאמן, מתקשר לבעל הבית של ווטפורד, הזמר אלטון ג'ון, שהיה באותו הזמן על יאכטה במונאקו. גרהאם העביר את הטלפון לרוני, ששמע את ג'ון אומר לו: "אני מעריץ אותך, זה כבוד גדול ששחקן כמוך מגיע אלינו".
עם ננסי והבנים דין (מימין) וטום. הולכים בדרכו של אבא.
גם אחרי שפרש, ב־1999, סבב עולמו של רוני סביב הכדורגל, והוא התחיל לעבוד בעיקר באיתור כישרונות צעירים ברחבי העולם. אבל דבר בשגרת החיים המפנקת והנינוחה של המשפחה בלונדון לא הכין אותם לאותו בוקר בחודש מאי, 2004.
באותו יום ננסי ורוני היו אמורים לטוס לקרדיף, לצפות בגמר הגביע האנגלי בין מנצ'סטר יונייטד לארסנל, שבה שיחקו הברזילאי ז'ילברטו סילבה ולוריין הקמרוני, שעליהם המליץ רוזנטל למנג'ר ארסנל באותם ימים, ארסן ונגר.
הם התעוררו בבוקר, כשלפתע חשה ננסי שהיא רואה את חדר השינה שלהם כפול. "הרגשתי עייפות ותחושת נימול באצבעות הרגליים. לא ידעתי באותם רגעים מה בדיוק עובר עלי, אבל אמרתי לרוני שאני לא נוסעת איתו, ושיטוס עם הילדים ויחזור בלילה.
"ואז התחילו אצלי הפחדים והסיוטים, עד הבדיקה אצל הרופא. הייתי בטוחה שיש לי גידול במוח, ושנגמר הסיפור שלי. ירדתי שלושה ק"ג ביומיים מרוב לחץ. ואז עברתי בדיקות נוירולוגיות ו־MRI, וביום שני כבר ישבנו מול הרופא. שאלתי אותו אם אני הולכת למות.
"הרופא ענה לי שבסוף כולנו נמות ובישר לי שיש לי MS, טרשת נפוצה".
נכנסת להלם?
"האמת? דווקא נרגעתי. שמחתי שזה לא סרטן. 14 שנים עברו מאז, ואני מתמודדת. רוני הוא התרמוסטט שלי. יודע מתי חם מדי ומתי אסור לי לשהות בחוץ בגלל השמש. יש לי חולשה בשריר ברגל ימין, אין לי תחושה באצבעות הידיים ואני לא מרגישה קור או חום, כך שצריך להיזהר.
"יש לי בעיה של שיווי משקל, ואני גם מתעייפת, אבל אני חזקה בראש כמו אריה ואני בסדר. אני נמצאת עם הרבה נשים במצב שלי, ואנחנו עושות פילאטיס וצוחקות על השטויות ועל המוגבלויות שלנו. חשוב לדבר ולא להסתיר את המחלה, והכי חשוב לי שרוני כל הזמן איתי. הוא הכוח שלי, והתכונה החזקה שלו היא סבלנות".
רוני, אתה זוכר את היום שבו נודע לכם על המחלה של ננסי?
"אני לא ידעתי כמעט כלום על טרשת נפוצה, אבל כשישבנו עם הרופא והבנתי ממנו שאפשר לחיות עם זה ושזה לא סוף העולם, זה קצת הרגיע אותי. הבנתי מה התהליכים, אבל כל השנים הראשונות ננסי התנהלה כרגיל. היא לא רצתה לדבר על זה אז, וגם לא לקחה תרופות. היה סוג של התכחשות למחלה. רק כשעברו כמה שנים והתחילו עניינים עם הרגל וההליכה, הבנו שצריך לקבל את החיים קצת אחרת".
שזה אומר?
"להכיר במגבלות. היו גם הפרעות שינה משמעותיות, עד שציפי רפאלי, אמא של בר, פגשה אותנו במקרה יום אחד בלונדון והמליצה על תכשיר רפואי, שעזר מאוד. פעם היינו נוסעים הרבה ורחוק, אבל שבע שנים בערך אחרי שהמחלה התגלתה זה השתנה, ואנחנו נוסעים בעיקר לישראל או לבלגיה, שזו נסיעה נוחה ברכב. אני זוכר את ננסי עושה באילת סקי מים. היא גם עשתה סקי ושיחקה טניס כשהיתה צעירה, ואלה דברים שהיא כבר לא עושה".
וכשאתה מסתכל עליה מהצד, מה אתה רואה?
"אני מעריץ את האישה הזאת. גם כשיש לה קושי הליכה משמעותי, היא לא מוותרת. היא יכולה לעמוד על סולם או אפילו לעמוד בגינה ולקצוץ את הדשא".
המחלה דחפה אותך לעזור בחשיפה שלה למודעות הציבור?
"כן, מדי פעם אנחנו מוזמנים לאירועים שקשורים לטרשת נפוצה. העובדה שאנחנו מוכרים וננסי מוכנה לדבר על המחלה מסייעת".
עכשיו הם פחות באנגליה ויותר בבלגיה, בקנוק הנינוחה. ננסי אוכלת פחות סוכר ובשר, אבל משועבדת לשוקולד - כיאה לבלגית - והוא, גם כדי לעזור לה, עובד בעיקר מהמשרד בבית. "יכולתי להיות לפני כמה שנים מנהל מקצועי של טוטנהאם, אבל ויתרתי בגלל ננסי. סקאוטינג מאפשר לי להיות יותר גמיש ופחות מחויב להיות מחוץ לבית".
על שמו של רוזנטל רשומות המלצות גדולות על שחקנים, כאלו שעוד בגיל צעיר זיהה את הפוטנציאל שלהם. "את וינסנט קומפני אני מכיר מאז היה בן 16. הצעתי אותו למנהל הטכני של ברצלונה, והוא חשב שהוא לא בשל. הצעתי את פייר־אמריק אובמיאנג לארסנל ולטוטנהאם כשהיה בן פחות 16. הם לא רצו אותו אז, והיום הוא בארסנל, ששילמה עליו עשרות מיליונים".
ונבחרת ישראל, היא תגיע יום אחד למונדיאל?
"הבעיה הכי גדולה שלנו היא שאין לנו מהירות. אם תיקח את 300 הכדורגלנים שמשחקים היום בליגת העל בישראל ותשווה אותם לשחקנים ששיחקו פה לפני 25 שנים - הנוכחיים מהירים יותר, אבל האירופאים של היום הרבה־הרבה יותר מהירים מהמהירים שלנו.
"אני לא אופטימי, כי אני רואה מה עושים בארץ עם מחלקות הנוער מגיל 7 עד 18. לא יודעים פה מה לעשות, וצריך להביא מאמנים מחו"ל כדי ללמד את המערכות. זה יפה שבנו אצטדיונים, אבל היה עדיף להתחיל קודם מתשתיות לצעירים, אחרת לא נגיע לשומקום". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו