הסרט "הכי ראלף לורן" עוסק באופנה ולא עוסק באופנה באותה מידה. אם תרצו להסתכל בצורה הכי פשוטה על הדברים, אז כן, מדובר במעצב אופנה שמוכר בגדים. אבל זה ממש לא הסיפור. "מעולם לא הייתי בעסקי האופנה. אם מישהו היה שואל אותי אם אני בעסקי האופנה, הייתי עונה שאני שונא אופנה", אומר ראלף ליפשיץ, שהפך להיות האיש והמותג ראלף לורן.
• "יוצר "הנערים": "מדובר באפרטהייד"
• נועה קירל ולירן דנינו "מאושרים"
הסרט, המתעד את 50שנות עבודתו של לורן, מספר את הסיפור של אדם שבנה את האימפריה שלו בעשר אצבעות. אין לו ידע באופנה, הוא לא יודע לגזור או לעצב במובן הקלאסי של המילה, אבל כבר מגיל צעיר היה לו סגנון ייחודי. הוא היה יודע לשלב בגדים וסגנונות, היה קונה ז'קטים מיד שנייה ועושה להם עיצוב משלו. יש לו עין, סגנון וחלומות, שאותם הוא ידע ויודע לתרגם לבגדים שמבטאים את סגנון החיים שלו - סגנון החיים של אמריקה שמשדר נוחות, פשטות ויופי.
אם ראלף לורן לא היה מעצב אופנה, הוא כנראה היה שחקן קולנוע או במאי. את ההשראה לקולקציות שלו הוא שואב מאהבתו לקולנוע, לקאובויז ולחיי הכפר. הוא חושב כמו במאי כשהוא מתכנן את הקולקציה הבאה שלו, ומסתכל על בגדים בעין קולנועית: מה הם משדרים, איך הם בונים את הדמות של מי שלובש אותם. לקמפיינים המצולמים שלו בעבר לוהקו אנשים שהם לא שחקנים. הוא היה נותן לכל אחד מהם סיפור רקע כדי שייכנס לדמות לפני הצילומים, וזה היה יוצא אותנטי.
"הכי ראלף לורן" עובר בתחנות חייו ומשלב הרבה קטעי ארכיון ומרואיינים שליוו אותו בדרך: צלמים, עורכים של מגזינים, דוגמנים וכו'. כולם יודעים לספר על הייחודיות שלו, על כך שאינו דומה למעצבים אחרים, לא באופי שלו ולא באופן שבו הוא מעצב את הקולקציות.
הוא היה פורץ דרך. עוד כשעיצב עניבות וניסה למכור אותן לרשת "בלומינגדיילס", סירב למחוק את שמו ואת המותג תמורת חוזה, מהלך שהשתלם מאוחר יותר. הוא היה המעצב הראשון שפתח חנות מעצבים, הראשון שלקח דוגמן אפרו-אמריקני לחליפות שלו כחלק מהאג'נדה של המותג, והראשון שיצא מגבולות ההלבשה ועבר לתכנן קולקציות לעיצוב הבית.
יותר מכל בולטת הפטריוטיות של לורן בסרט, והיא גם באה לידי ביטוי בכל הקו העיצובי שלו במשך השנים. דגל ארה"ב מופיע בקולקציות שלו ואייקונים אמריקניים הם חלק בלתי נפרד מהדנ"א של המותג.
"הכי ראלף לורן" מציג כמובן רק את החיובי והטוב באיש ובמותג, וחסר בו הצד השני של המטבע, מה שמעיד על כך שזה סרט שנעשה מטעמו או למענו. הסרט הלא קצר (104 דקות) נוטה לחזור על אותם מוטיבים שוב ושוב על ידי דוברים שונים, ומוטב אם היתה נכנסת כאן יד של עורך מיומן שהיה נותן לו קיצור משמעותי. הסרט מסתיים בתצוגה שערך לורן בניו יורק לרגל 50שנות קריירה, שאליה הגיעו זמרים, במאים, מעצבים וכל מי שמוקיר את דרכו. זה נראה כמו אקורד אחרון לפני פרישה, אף שנראה שהאיש לא מסוגל להרפות ממה שהפך למפעל חייו.
לורן מייצג את התגשמות החלום האמריקני, ובמידה רבה החלום האמריקני הפך להיות (וללבוש) ראלף לורן. זה אולי ההישג הגדול ביותר שלו.
"הכי ראלף לורן", ,yes ,HOTסלקום tv
• קים אור אזולאי נגד מעיין אדם
• התוכנית המביכה של ליהיא ונעמה
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
