קשה להפריז בחשיבות השפעתה של ארץ המגף על הקולינריה העולמית. המטבח האיטלקי כבר מזמן לא כולל רק את הפיצה, הפסטה או הגלידה, למרות שאלו נחשבים מאוד פופולאריים. המטבח האיטלקי, כמו המדינה המורכבת ממחוזות ואזורים שונים, מורכב מאוסף של מטבחים שונים, כאשר כל מחוז תרם את ההשפעות המקומיות שלו.
במסגרת "שבוע המטבח האיטלקי", שנערך בימים אלה, נערכים אירועי קולינריה רבים, והאלכוהול תופס מקום של כבוד. איטליה היא אחת משתי יצרניות היין הגדולות בעולם, יחד עם צרפת, אבל יש לה יינות הייחודיים לה, כאשר בראש נמצא המוסקטו ד'אסטי הקליל והמתוק שכבר כתבנו עליו כאן לא אחת. לא הרחק ממנו נמצאים הפרוסקו והלמברוסקו המבעבעים, שיכולים לתת פייט לא רע גם לשמפניות מובילות.
גם מקומם של יינות רציניים יותר לא נפקד, כאשר הקיאנטי הטוסקני רכש לעצמו שם ברחבי העולם ומגיע במנעד רחב של מחירים ואיכויות.
הזנים הנפוצים באיטליה הם נביולו (בעיקר בפיימונטה), סנג'ובזה (טוסקנה), פרימיטיבו ועוד, לצד זנים בינלאומיים כמו קברנה, מרלו ודומיהם.
מאזור קיאנטי בטוסקנה הגיעו אלינו לטעימה שני סוגי יינות. הראשון הוא מונטארו קיאנטי 2017 Montaro Chianti שכרמיו ממוקמים בין פירנצה וסיינה בגובה 150-650 מטרים מעל פני הים.
היין הזה מורכב מרוב (80%) סנג'ובזה והיתר משני זנים מקומיים ופחות מוכרים - קולורינו ומלבזיה. הוא לא התיישן בחביות עץ, וניכר כי הוא בסיסי ולא יומרני וככזה הוא מהנה ביותר. יש לו אופי קלאסי פירותי (פטל שחור) והוא צעיר ומאוזן (59 שקלים).
יין נוסף שטעמנו מגיע מהקצה השני של סקלת הקיאנטי, ה־TERRA DI SETA ASSAI 2013, שמוגדר כ"גראן סלציונה" (דהיינו מהרמה הגבוהה ביותר של יינות האזור) ואשר היבוא שלו לארץ מתחדש בימים אלו. הוא עשוי %100 ענבי סנג'ובזה מכרמי האחוזה שבקרבת העיר סיינה, התיישן 30 חודשים, 24 מתוכם בחביות עץ צרפתיות, ומפגין איכויות נדירות וטעמים עשירים של פרי שחור, חמיצות מאוזנת וטאנינים מודגשים, בגוף מלא, מורכב והרמוני (150 שקלים).
יין נוסף בסגנון איטלקי ייחודי הוא הורמוט, יין מתובל ומחוזק, כשהמפורסם ביותר הוא ככל הנראה המרטיני. היין המתובל הזה מגיע בגרסה לבנה (ביאנקו) ואדומה (רוסו), כאשר שניהם מתקתקים, אך קיימת גם גרסה יבשה (דריי).
הביאנקו של מרטיני הוא תוצר של השריית תערובת עשבים ביין, עם תוספת סוכר ואלכוהול, המקנים לו מרירות עדינה לצד מתיקות נעימה. טעמו עשיר, עם אלמנטים של תפוחים אפויים, קינמון וג'ינג'ר, לצד מרירות עשבונית קלה ושמץ וניל ולימון.
הוא נהדר כאפריטיף כשהוא מצונן היטב, או בקוקטיילים שונים, כשהמפורסמים שבהם הם הנגרוני המורכב מקמפארי וג'ין ביחס שווה, והמנהטן שמוגש עם ויסקי קנדי ומעט אנגוסטורה ביטר ועוד.
ליקר טעים ומתוק
בנוסף ליין, אחראית איטליה ללא מעט ליקרים מפורסמים, כאשר הראשון במעלה הוא האמרטו והמפורסם ביותר הוא דיסארונו המופק מגלעיני משמש שאליהם מוסיפים קרמל, סוכר, תמצית סודית שמופקת מ־17 מיני צמחים ופירות שונים ואלכוהול, וכך הוא הופך למתוק, מלא גוף, ארומטי ועשיר.
בשנים האחרונות משתפים יצרני דיסארונו פעולה עם מגוון בתי אופנה איטלקיים ומשיקים מהדורות מוגבלות ומעוצבות. השנה הושקה סדרה מוגבלת לאספנים יחד עם בית האופנה דיזל (700 מ"ל, %28 אלכוהול, 120 שקלים).
שני דרינקים אפריטיפיים איטלקיים נפוצים נוספים הם קמפארי ואפרול (Aperol, Campari), אדום וכתום, שמשמשים כמרכיבים במיני קוקטיילים. הקמפארי הוא הביטר הנמכר בעולם, המרירות שלו הולכת נהדר עם קצת סודה, הרבה מיץ תפוזים טרי (או לימון) וקרח. הוא מיוצר במילאנו מאז 1860 על פי אותו מתכון ונקרא על שם גאספרה קמפארי, ממציאו.
בין שלל מרכיביו תמצאו עשבי תיבול, תבלינים, שורשים (ג'ניסנג ולענה) ופירות שונים המעורבבים במים וכוהל. מקור צבעו האדום היה במקור מצבע מאכל שהופק מסוג מסוים של כנימות, אך מאז 2006 הוא מופק מרימונים. בישראל, אגב, שווקה תמיד הגרסה הכשרה.
בעוד הקמפארי מכיל %25 אלכוהול וטעמו מריר למדי, האפרול מכיל פחות ממחצית כמות האלכוהול (%11) והוא מתוק הרבה יותר. הוא מאופיין בטעמי תפוז בשל וקליפות מרירות, עשבי תיבול ושורשים שונים. יחד עם פרוסקו (יין לבן יבש מבעבע) ומעט סודה מכינים ממנו שפריץ (Spritz) - הקוקטייל הלאומי של צפון איטליה.
ואי אפשר בלי קינוח ראוי - ליקר ג'יאנדויה. ג'יאנדויה הוא פרלין איטלקי המבוסס על שוקולד מריר או חלב יחד עם אגוזי לוז שהומצא בטורינו בזמן המצור של נפוליאון על העיר. המיוחד בליקר ה־GIANDUIOTTO המתוק והסמיך שטעמו, המיוצר בפאתי טורינו על ידי המותג BICERIN. שבניגוד לאחרים הוא איננו מכיל לקטוז ואף לא גלוטן ולכן הוא מתאים לצליאקים ולטבעונים. זו דוגמה נפלאה איך מסורת איטלקית מתעדכנת בטכנולוגיה מודרנית אך לא באה על חשבון האיכות והטעם (80 שקלים).
ואם כל זה לא מספיק, יש גם את הלימונצ'לו, הגראפה ועוד משקאות איטלקיים נפלאים שלא הספקנו להגיע אליהם הפעם. נשאיר משהו לפעם הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו