כ-250 רוכבי אופניים חורשים בימים האחרונים את כבישי צפון הארץ. עולים לחרמון ולרמת הגולן ומקיפים את הכנרת. 60 קילומטרים ביום, כ-300 קילומטרים בשבוע אינטנסיבי, בטח אם מביאים בחשבון ש-160 מתוכם הם נכי צה"ל עם פציעות מורכבות.
מדובר בפרויקט שפועל ב12- השנים האחרונות תחת הכותרת "אומץ בתנועה", יוזמה של בית הלוחם קנדה, שלוחה של ארגון נכי צה"ל בעולם. מדי שנה מגיעים כ-100 יהודים קנדים ואמריקנים לשבוע של רכיבת אופניים מאומצת "למען הלוחמים שלנו". הם פוגשים את הלוחמים הפצועים, שומעים על סיפורי הקרבות ומתחברים להווי הישראלי דרך הרגליים.
עמית חסדאי הוא אחד הרוכבים הבולטים בקבוצה הישראלית. ב2001- נפצע באורח קשה מאוד בצווארו מירי בקלקיליה, וחצי גופו התחתון משותק. זה לא מפריע לו לרכוב שבעה ימים בשבוע באופן תחרותי, כשהמטרה המוצהרת היא המשחקים הפאראלימפיים באולימפיאדת טוקיו .2020 בשבתות, הוא מספר, רעייתו גליה וילדיו מצטרפים אליו לאימונים. "לא הייתי יכול לעשות זאת בלעדיהם", מציין חסדאי. אף שעד כה הוא רכב כבר 280 קילומטר, בעיניו כל שנייה היא עונג צרוף. הוא רוכב באמצעות אופניי ידיים, לצד הרוכבים האמריקנים והקנדים, אך אלו לעיתים משתרכים מאחור.
המטרה הבאה, אומר חסדאי, היא האולימפיאדה. הוא עוד לא יודע אם יצטרף לנבחרת הישראלית שתצא למשחקים הפאראלימפיים, אך הוא עושה הכל כדי להגשים את החלום. "יש סיכוי שאגיע לטוקיו, וכרגע אני מתאמן לכך שבע פעמים בשבוע. בכל פעם רוכבים קילומטרים".
בזמן הרכיבות וגם לאחר מכן, מספרים עמית וחבריו לרוכבים האחרים מה עבר עליהם. "אני ממליץ לעוד נכי צה"ל להצטרף לרכיבות. הרכיבה עוזרת להתמודדות עם הפציעה, נותנת לך ביטחון. אתה נמצא במקום שאף אחד לא יכול להגיע אליו, כל פעם מנסה לעבור את הגבול".