לא היתה השבוע אופוריה במערכת הביטחון. למרות שההסלמה בצפון נמנעה, והסבב הנוכחי הסתיים בניצחון ישראלי מובהק, ברור לכולם שזה היה קרב בודד במערכה מורכבת וארוכה, שעוד צפויות בה עליות ומורדות. גם החגיגה התקשורתית סביב ההונאה שנעשתה לחיזבאללה במהלך פיגוע התגובה באביבים היתה חסרת פרופורציות.
לרגע נדמה היה שמדובר במבצע אנטבה או במלחמת ששת הימים, ולא בהצלחה טקטית מקומית, פועל יוצא של היערכות מבצעית נכונה של פיקוד הצפון ואוגדת הגליל, שהיתה הופכת לכישלון מהדהד לו טילי הנ"ט היו הורגים את חמשת נוסעי רכב ה"דוד" שנקלעו לקו האש בניגוד לפקודות, שאסרו תנועות בגזרה.
יש בישראל שסבורים שנסראללה רצה בדיוק בתגובה כזאת: שתעשה רעש, אבל לא תגבה מחיר שיחייב את ישראל בתגובה, ואת חיזבאללה בתגובת נגד, וחוזר חלילה - עד להסלמה רחבה. הקונספירטיבים ביניהם אף סבורים שהעובדה שלא היו נפגעים מהירי לא היתה מקרית; לטעמם, לא סביר שמקצועני הארגון - שכבר לפני שני עשורים הצליחו להחדיר טילי נ"ט לתוך חרכים בעמדות צה"ל באזור הביטחון בדרום לבנון - לא הצליחו לפגוע השבוע עם שלושה טילים במטרה כבדה ואיטית יחסית.
תהא הסיבה אשר תהא - החטאה מקרית או מכוונת - בישראל נשמו לרווחה. החשש מהתדרדרות למלחמה היה אמיתי: הוא לווה בהכנות נרחבות בשטח, ובמסרים מאיימים לחסן נסראללה שלא ינסה את הסבלנות הישראלית. שלל אינדיקציות שהגיעו לישראל מלמדות שמנהיג חיזבאללה אכן נלחץ; הוא חשש להמיט אסון על לבנון, והעדיף לסגור את העניין למרות שלא עמד באף אחת מהבטחותיו הפומפוזיות לנקמה.
כל הכתבות ב"ישראל השבוע"
כתוצאה מכך, שבוע שהתחיל עם תקיפה גלויה שסיכלה פיגוע רחפנים בגולן הסורי, ונמשך בשתי תקיפות שיוחסו לישראל בביירות ועל גבול סוריה־עיראק, הסתיים בתגובה רפה שלא גבתה מישראל מחיר ממשי. אפשר להוריד בהדרגה את הכוננות בגבול הצפון ולחזור לשגרה, אבל בחינה מעמיקה עשויה ללמד שמשהו יסודי השתנה השבוע במאבק שבין ישראל לציר הרדיקלי, ואפשר שדברים כבר לא יחזרו להיות כפי שהיו.
הסיבה המרכזית לכך היא הקווים האדומים הברורים שציירה ישראל, ובראשם לאו מוחלט לניסיונות ההצטיידות (או הייצור) של חיזבאללה בטילים מדויקים. מתקפת הרחפנים שיוחסה לישראל בשבת שעברה בדאחיה - וכמוה גם החשיפה השבוע של המפעל שביקש הארגון להקים בכפר נבי שית שבבקעת הלבנון - מלמדת שישראל מוכנה ללכת בעניין הזה עד הסוף, גם אם המשמעות תהיה מלחמה. יותר מגורם אחד נשמע השבוע חוזר על הקלישאה ש"את הקומקום הזה עדיף להרוג לפני שהוא יהפוך לקטר", ובמילים אחרות: עדיף להילחם בחיזבאללה לפני שיהיו לו אלפי רקטות מדויקות, שישנו את פני המערכה ויזרעו בישראל נזק כבד.
ספק אם חיזבאללה או איראן ישנו מדרכם // מתוך נאום נסראללה השבוע
מגרדים את סף המלחמה
ההתעקשות הישראלית הזאת מייצרת עבור חיזבאללה מציאות חדשה, שלפיה לבנון כבר לא חסינה יותר. היא גם מגיעה בתקופה שבה הארגון פגיע יחסית כלכלית ופוליטית, ועומד ממילא תחת סימן השאלה הקבוע האם הוא שלוחה איראנית או פטריוט לבנוני, סוגיה שהתחדדה בימים האחרונים כאשר נסראללה נזעק להגיב על התקיפה הישראלית בסוריה, שכוונה בכלל כנגד פעילים של כוח קודס שלא היו מתואמים עם ארגונו.
ועדיין, ספק אם חיזבאללה או איראן ישנו מדרכם. ניתוח של פעילותם בשנים האחרונות מלמד שישראל הצליחה לגרום אצלם לשינוי אופרטיבי, אבל לא אסטרטגי. חיזבאללה נאלץ להחליף את הניסיונות (ששובשו) לייבא טילים במאמץ להסב רקטות למדויקות או לייצרן על אדמת לבנון, אבל לא איבד לרגע קשר עין עם המטרה עצמה של יצירת משוואה אסטרטגית מול ישראל, ואיראן נאלצה להחליף את טיסות האמל"ח בשיירות מסורבלות ואת מאמצי ההתבססות בסוריה במאמצי התבססות בעיראק, אבל לא חדלה לרגע מפעילות טרור אקטיבית למרות מאות פעולות סיכול ישראליות, ובידיעה שהפעילות הזאת היא משחק באש שעלול לסכן את מטרתה העיקרית - הסרת הסנקציות האמריקניות וחזרה להסכם הגרעין.
המשמעות היא שישראל הצליחה, זמנית לפחות, למנוע מאיראן וחיזבאללה לממש את כוונותיהם, אבל כשלה במאמציה לגרום להם לוותר עליהן לגמרי. זה מחייב כעת את הדרג המדיני־ביטחוני הבכיר במחשבה מחודשת על האסטרטגיה העתידית, בוודאי על רקע ההנחה הסבירה שבעקבות האירועים האחרונים הפעילות בחתימה נמוכה שמתקיימת תחת הגדרת המב"מ (המערכה שבין המלחמות) קרובה למיצוי, ולא מעט פעולות בעתיד גם יגררו תגובה מהצד שכנגד, מה שעשוי להוביל לימי קרב ולהסלמה שתעלה ותרד ואף תגרד לעיתים את סף המלחמה.
לתעתע בראש של האויב
אם יש דרך להיחלץ מהמבוי הסתום הזה, היא לא מצויה בעולמות הקינטיים אלא דווקא במי שעשויה להסתמן כג'וקר החדש במערכה - התודעה, או בשם הפחות מעורר אמוציות שלה - מאמץ ההשפעה.
זה תחום חדש יחסית שמתפתח במהירות, וכבר מניב פירות משמעותיים. הוא כולל רבדים גלויים וחשאיים, ורכיבי תקשורת, דיפלומטיה, משפט ומודיעין, שנכרכים כולם לכדי מטרה אחת ברורה: להשפיע על התודעה של הצד השני, ולגרום לו לפעול בדרך הרצויה לישראל.
מאמצי תודעה היו תמיד; שלל מדינות וגורמים נקטו אותם מאז ומעולם. גם ישראל פעלה בתחום הזה בדרכים שונות ומשונות, תוך שנעשה שימוש בכלי תקשורת, בדיפלומטים ובגורמים נוספים. אין גוף מדיני או ביטחוני שלא היתה לו יד בעולמות התודעה או בניסיונות להשפיע עליהם, אבל כל אחד פעל לבדו, בדרכו, כמעט בלי תיאום, מתוך הבנה שמדובר בתחום זניח יחסית שבוודאי אינו שקול למאמץ המלחמתי העיקרי.
השינוי הוא בהבנה שהתודעה היא חלק אינטגרלי מהמאמץ העיקרי. אין הערכת מצב כיום שלא כוללת סעיף תודעה, כאשר לעיתים קרובות מאמצי התודעה מחליפים את הפעילות המבצעית הקלאסית, או לפחות משלימים אותה. יש לכך לא מעט סיבות, שהעיקרית בהן היא השינויים הדרמטיים שעברו בשנים האחרונות על עולמות הטכנולוגיה והתקשורת, ומאפשרים להגיע לקהלים נרחבים בשלל מדינות ושפות, ולהשפיע באמצעותם על מקבלי ההחלטות ועל המדיניות שנקבעת.
באירועים האחרונים בצפון הפעילה ישראל מאמץ תודעה חסר תקדים. חלקו גלוי: הודעות דובר צה"ל ופעילות של נציגיו השונים ברשתות החברתיות, או פרסום מידע שהפליל את איראן ואת חיזבאללה. חלקו האחר סמוי: ממסרים שהועברו לנסראללה דרך גורמים בינלאומיים שונים (באמצעות ממשלת לבנון ובמישרין), ועד לפעילויות אחרות שנועדו לייצר מציאות בשטח.
כך, כאשר טען נסראללה מייד לאחר סיכול הפיגוע בגולן כי ההרוגים היו אנשי חיזבאללה, פרסם צה"ל מידע - כולל תמונות ושמות - שמוכיח שהם פעלו מטעם כוח קודס; וכאשר הוא טען כי בתקיפה בביירות נפגע מרכז תקשורת חסר ערך, פורסם ב"טיימס" הלונדוני כי היעד היה ציוד ייחודי לטובת פרויקט דיוק הטילים. קהל היעד של הפרסומים האלה לא היה רק הציבור הישראלי, אלא בעיקר הערבי בדגש על הלבנוני, כאשר הרעיון היה לקעקע את אמינותו של מנהיג חיזבאללה שנתפס בעבר כמי שדבריו בסלע.
גם הפרסומים על המוכנות הישראלית למלחמה, שלוו במסרים על נכונות ישראלית להתגלגל אליה אם חיזבאללה יגזים בתגובת הנגד שלו, השפיעו על התוצאה. ממשלת לבנון נלחצה, גורמים בינלאומיים נזעקו לתווך, וכתוצאה מכך נסראללה נדחק לפינה. האיום הזה לא יכול היה להתקיים בחלל ריק: ישראל היתה חייבת להיות מוכנה לממש את איומיה כדי שהצד השני ישתכנע שהם אמינים, ויפעל בהתאם להם.
מנופים של השפעה
אלופי העולם בתודעה הם הרוסים: הבחירות האחרונות בארה"ב היו רק דוגמה אחת לכך. אירוע התודעה המשמעותי ביותר במזרח התיכון הוא האביב הערבי: מיליונים יצאו לרחובות, ומשטרים שנראו חסינים לנצח קרסו במהירות.
ישראל החלה לדבר על תודעה אחרי מלחמת לבנון השנייה, אבל נכנסה ברצינות לעסק רק בשנים האחרונות, כאשר הוקמה באגף התכנון מחלקה שנקראה תל"מ: תודעה, לגיטימציה, מדיני.
העיסוק הגובר בתחום הוביל את הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, להורות על עבודת מטה בהובלת מי שכיהן אז כראש חטיבת ההפעלה באגף המודיעין, תא"ל ק'. בעקבות העבודה הזאת נכתבה בצה"ל "תפיסת התודעה"; שמה של המחלקה שעוסקת בנושא שונה ל"מחלקת תודעה" (בעתיד ישונה שמה ל"מחלקת השפעה"), והיא הועברה לאגף המבצעים. לראשה מונה במאי אשתקד אל"מ א', קצין מוכשר ועתיר ניסיון, ששירת בעבר במערך המבצעים המיוחדים ובתפקידו האחרון היה ראש הזירה הצפונית באמ"ן.
החלטות מונעות ומבוצעות בידי מחלקת התודעה, אבל מאושרות בדרגים הבכירים ביותר. רה"מ נתניהו והרמטכ"ל כוכבי // צילום: חיים צח, לע"מ
תחת א' הפכה התודעה לשחקן מרכזי בצה"ל, במערכת הביטחון ובתהליכי קבלת ההחלטות בדרג המדיני־ביטחוני הבכיר. המערך שהקים אפשר, לראשונה, לרכז ולכוון את כל המאמץ התודעתי, שהיה עד אז מבוזר בין שלל גופים וארגונים. כפיפותו הישירה לראש אגף המבצעים גם הפכה אותו לבורג מרכזי בתהליך החשיבה, הערכת המצב והביצוע - שמשתנה על פי הגזרה, המטרה וקהלי היעד.
הפעילות מנווטת מפורום צומ"ת (צוות מבצעי תודעה). הוא כולל נציגים מאגף המודיעין, מהמוסד והשב"כ, של גורמי קשרי חוץ, נציגים מהמועצה לביטחון לאומי ומשרד החוץ ולעיתים משרדי ממשלה נוספים, ושל אנשי יחידת דובר צה"ל, שמעורבותה בעולמות התודעה הפכה אותה לשחקן מרכזי בהרבה, שחלקה לא מתמצה רק בצילומי חיילים ובהודעות לקוניות לתקשורת אלא בפעילות אינטנסיבית ברשת בשלל שפות (בעיקר ערבית, אנגלית ומהשבוע שעבר גם פרסית) ובמעורבות אקטיבית בהלבנת חומר מודיעיני להשפעה על תודעת הצד השני.
כך, חשפה ישראל את מאמצי חיזבאללה להקים תשתית צבאית בגולן הסורי, שהתקיימו תחת השם "תיק הגולן". הרעיון היה לא רק לחשוף את חיזבאללה ולהוכיח לו שפעולותיו שקופות לישראל, אלא להפעיל לחץ על סוריה ולבנון, שעלולות להסתבך במלחמה בגללו. המאמץ הזה צלח חלקית - חיזבאללה הוריד פרופיל, אבל לא נסוג מתוכניותיו - אבל הרעיון של שימוש במנופי השפעה שונים על קבלת ההחלטות של הצד השני צבר מאז תאוצה ולא מעט הצלחות, ולא רק בזירת הצפון; תודעה היא כלי מרכזי גם בזירה הפלשתינית, בעיקר בעזה.
פייק ניוז הוא חלק מהמשחק
השימוש בתודעה מחייב מקצועיות: לדעת באילו כלים להשתמש, וכלפי אילו קהלים. איך ממקדים מסר לג'יהאד האסלאמי מבלי להשפיע בדרך לא רצויה על חמאס או על הציבור הפלשתיני, ומבלי להשפיע שלא במתכוון על הצד הישראלי - שניזון לא מעט ממאמצי התודעה של הצד השני, אבל גם מהריקושטים של הפעילות התודעתית שעושה ישראל על האויב, ובעידן הנוכחי של הרשתות החברתיות מוצא את דרכו במהירות חוזר הביתה.
זה עולם שאין בו כללים ברורים. פייק ניוז הוא חלק מהעניין, אם כי כדי שהיריב ישתכנע בכנות הדברים המידע חייב לכלול לפחות גרעין של אמת. גם מניפולציות הן חלק מהמשחק, ובוודאי שימוש באיומים או בכלים רשמיים, אם כי אמינותם של אלה חייבת להיות מוחלטת: תחבולות הן חלק מהמשחק, אבל ישראל הרשמית - ודובר צה"ל בתור נציגה המובהק - חייבת להיות אמינה וברורה.
לפעילות התודעה חשיבות מכרעת גם בלגיטימציה של ישראל לפעולה, ובדה־לגיטימציה לפעולות של הצד השני. היא מחייבת ניהול מתמיד: לא רק מול מבצע ספציפי, אלא לאורך זמן, ובשלל אמצעים ופלטפורמות. כדי להשיג את מטרתה, היא חייבת להיות דומיננטית, אטרקטיבית ואותנטית - שלושה מרכיבים שחיוניים להשגת השפעה.
השימוש בתודעה כבר הקרין לא מעט על ההתנהלות הביטחונית לאחרונה. ישראל הצליחה באמצעותה להשפיע על מהלכים בכל הזירות, ולעיתים חסכה מעצמה שימוש בכוח. ההחלטות מונעות ומבוצעות בידי מחלקת התודעה, אבל מאושרות בדרגים הבכירים ביותר: קבלת האחריות על סיכול פיגוע הרחפנים מסוריה או פרסום המידע על פרויקט הדיוק של חיזבאללה, למשל, אושרו אישית על ידי הרמטכ"ל אביב כוכבי.
גם באירוע הטקטי באביבים שיחקה התודעה תפקיד מרכזי. ערפל הקרב שנמשך כשעתיים אפשר לקבע אצל נסראללה תודעה שלפיה המחיר נגבה, ואפשר לסגור סיפור. דווקא ההונאה הטקטית - ובעיקר פינוי הפצועים המדומה לרמב"ם - שיחקה כלי אפקטיבי שניתן היה להסתייע בו גם בהמשך.
סביר שהשימוש בתודעה יגבר בעתיד, תוך הישענות על יתרונה של ישראל בעולמות הטכנולוגיים שמאפשרים הפצת מידע לקהלים משתנים בקצב מהיר, כדי להשפיע על החלטות הצד השני. ועדיין, האתגר יהיה גדול יותר: לא למנוע מלחמה באמצעות שימוש בתודעה, אלא לנצח בה באמצעותה. ואם להיות קונקרטיים מול אירועי השבועיים האחרונים - לגרום לחיזבאללה ולאיראן לוותר על תוכניותיהן, מבלי להידרש למלחמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו