התמר הוא חום, הבננה היא צהובה והתות הוא אדום – אלה דברים שכל פעוט לומד להכיר בספרי ילדים שמקריאים לו הוריו. אבל האם הצבעים של הפירות שכולנו אוהבים בעצם שונים לחלוטין ממה שחשבנו? מבט קרוב מאוד יגלה לנו שהצבעים שמרכיבים את התות למשל הם בעצם בגווני ירוק וכחול. אבל רגע, איך זה קורה?
לתופעה שבה צבעים מסוימים הופכים לצבע אחר במבט מרחוק קוראים "העקביות של הצבע". אנחנו מזהים צבע שמבוסס על גלי האור שמשתקפים מהאובייקט, אבל הגלים, משתנים באופן תמידי.
העקביות של הצבע עוזרת לנו להתאים את הצבעים לשינויים האלה, אפילו אם מדובר בשינוי דרמטי של צבע האובייקט. למשל, גם אם השקיעה מקרינה שטף של אור עם גוון עמוק של צהוב, החוף שהיה כחלחל עד לאותו רגע, ימשיך להיראות לנו כחלחל.
שקיעה בחוף הים בבת ים. האם יש לה השפעה על הצבע של החוף? // צילום: אלירן אביטל
בעבר מדענים חשבו שהעקביות של הצבע היא תופעה שמושרשת באיטיות במוח, כך הסביר הפרופסור דיוויד ה. פוסטר מאוניברסיטת מנצ'סטר, לכלי תקשורת בבריטניה. השינוי באור משפיע על הגלים שמשתקפים מהאובייקט, והתוצאה היא שקולטני הצבע בעין יתאימו את השינוי, כך שהמוח יראה את הצבע כפי שהיה קודם.
עם זאת, חוקרים אחרים חלקו על כך וטענו שהמוח האנושי משתמש בניסיון העבר כדי להתאים את הנתונים החיצוניים שנקלטים, ללא מוערבות של קולטני צבע בעין. המחקרים האחרונים בתחום, מציעים שגם קולטני הצבע וגם הניסיון שלנו, שניהם, משחקים תפקיד.