זוגיות וצבא הם שני דברים שלא לגמרי מסתדרים זה עם זה, יאמר לכם כל חפ"ש שבוז שסוגר חודש וחצי בקו כחול בגבול לבנון, אבל מתברר שיש אנשים ונשים שדווקא השירות הצבאי הוא מה שיאפשר להם לעבור את ט"ו באב הקרוב עם בן או בת הזוג שלהם.
ולנטין (25) ומרינה (25) בונדר, למשל. הוא מאשקלון, היא מרמלה, אבל מכל המקומות שבעולם הם הכירו דווקא בבאר שבע, כשלמדו תִּכנות בתוכנית "פעמי עתידים" במסגרת העתודה האקדמית הצבאית.
תוכנית "עתידים" הוקמה לפני 20 שנה, כדי לאפשר לבוגרי תיכון מצטיינים מהפריפריה ומאוכלוסיות ייחודיות להצטרף לעתודה האקדמית. עם סיום התואר משתלבים הבוגרים ביחידות הטכנולוגיות והמקצועיות של צה"ל. אבל מתברר שגם אהבה היא לעיתים חלק מהתפריט בתוכנית היוקרתית, ולא רק תואר ראשון.
"הוא התחיל איתי", צוחקת מרינה, "אבל לא יצאנו ישר על ההתחלה, רק אחרי שנה של היכרות". אחרי שנתיים של לימודים משותפים התגייס ולנטין לצבא, ומרינה המשיכה עד לסיום התואר – רק כדי לפגוש את אהובה מחדש במסגרת הצבאית. "זה היה מקרי לגמרי", היא אומרת, "שנינו שובצנו באותו בסיס, ולמרות שהיינו ביחידות שונות, מצאנו את עצמנו עובדים משרד ליד משרד, ממש קרוב זה לזה. הכל בשבילי היה חדש כי רק התגייסתי, אבל ולנטין היה כבר ותיק והוא תמך בי והסביר לי כל דבר. בשעות העבודה כמובן שלא היינו מתראים, אבל היינו מגיעים ביחד בבוקר וחוזרים הביתה יחד בערב". אחרי שנתיים וחצי של שירות משותף הם נישאו וממשיכים לשרת יחד. "אני בטוחה שגם אם לא הייתי נכנסת לתוכנית, עדיין הייתי לומדת תכנות, אבל כנראה הייתי מפספסת את אהבת חיי".
טיפ קטן לקוראים לכבוד ט"ו באב?
"אני מאמינה שכדי שהאהבה תפרח בין בני זוג צריך הרבה כבוד הדדי ואכפתיות זה לזה".
ולנטין ומרינה // צילום: באדיבות הזוג
17 שנים של ותק
"דניאל גדול ממני בשנה", מספרת אירנה פוליאקוב (36), "הוא היה במחזור ב' של התוכנית ואני במחזור ג'. אני הגעתי לקורס פיזיקה כהכנה לקבלה לתוכנית והוא נשאר לקורס קיץ, ושם נפגשנו. היינו רק שלוש בנות באותו קורס הכנה - אני ועוד שתיים - והאחרות לא התקבלו לתוכנית, כך שלא הייתה לו בחירה בכלל. מאז אנחנו ביחד כבר 17 שנים וחוגגים 13 שנות נישואים" - נצח במונחי פז"ם צבאי. אף שהשניים שירתו בבסיסים שונים ונישאו עוד במהלך השירות הצבאי, הנישואים שרדו. "הייתי צריכה לנסוע בשלושה אוטובוסים הלוך ובשלושה חזור כדי להיפגש איתו".
אפשר בכלל להיות בזוגיות בצבא?
"אני ממליצה באופן כללי על עתודה, ואם כבר נכנסים לעתודה, אז מומלץ לעבור את זה בזוגיות. עתודה זה לא מסלול קל, אתה הכי צעיר וחדש במערכת, ואם אפשר לעבור את הכל עם עוד מישהו בגילך, שמתמודד עם אותם דברים כמוך וחווה את אותם קשיים ואתגרים, זה נהדר. בהמשך שירתנו גם בקבע ובחובה ביחד. היינו יוצאים מהבית, שמים את הילדים בגן, ממשיכים לבסיס ונפגשים לפעמים לארוחת צהריים בחדר האוכל. אחר כך אחד מאיתנו היה יוצא להוציא את הילדים והשני היה חוזר הביתה בטרמפים".
טיפ זוגי מנצח ממרום 13 שנות הנישואין?
"התשובה היא מאוד פשוטה וגם בעלי יגיד אותו דבר: מאוד חשוב שלכל אחד מבני הזוג יהיה את הזמן שלו עם עצמו. אצלנו, למשל, זה הערבים בחדר הכושר, וכשהוא רוצה לצאת עם חברים, אני מפרגנת, כי זמן אישי זה מאוד חשוב".
דניאל ואירנה // צילום: באדיבות הזוג
האהבה שפורחת במסדרונות "עתידים", כך מתברר, לא נשארת רק בגבולות הצבא. צופית ודניאל ביבר, שניהם בני 25, הכירו במהלך מסלול הצוערים לשלטון המקומי. "התחלנו ללמוד בתוכנית אחרי הצבא", מסבירה צופית. "אני דתייה והוא לא. בהתחלה היינו חברים טובים, אבל די מהר זה הפך ליותר מזה".
דניאל: "הפער הזה בין דתייה לחילוני אף פעם לא הפריע לנו. מההתחלה ידענו שכל אחד מכבד את השני ומכיל אותו. אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן ומתאימים עצמנו לחיים".
ומי התחיל עם מי?
צופית: "אני. שאלתי אותו 'מה אנחנו?'".
דניאל: "מה שעוזר לנו זה קודם להיות חברים טובים. מכבדים אחד את החופש של השני ומתרכזים בטוב שיש בכל אחד ולא במה צריך לשנות או לשפר. כל ה'טייטלים' לא משנים. מה שמשנה מי האדם שמולך. למרות הפערים כביכול, אנחנו הרבה יותר דומים מאנשים אחרים שאני מכיר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו