אחדות משפחתית: קואליציה ואופוזיציה יחד סביב השולחן

בעוד חודשיים ייגשו לקלפי ששת האחים לבית משפחת היידו ויצביעו כל אחד מהם למפלגה אחרת לחלוטין במפה הפוליטית. 

יותר משני עשורים חלפו מאז הוענק לאביהם פרופ' אנדרה היידו ז"ל תואר חתן פרס ישראל למוזיקה, ומי שגדלו בבית למלחין ואתנומוזיקולוג עתיר כישרון חונכו לראות את העולם בסימפוניה עתירת צבעים וצלילים. 

וכך, גם שלוש שנים מאז פטירתו, המוזיקה בחייו של פרופ' היידו תמשיך להתנגן באופן מטאפורי דרך מגוון הדעות הפוליטיות של בניו. 

ליאיר, עזרא, גבריאל, דוד, דניאל ושוקי יש כלל אחד בקבוצת הווטסאפ "אלה אחים שלי": לא מדברים על פוליטיקה "מטעמי בריאות הנפש של כולנו". אבל כשהם נפגשים יש ויכוחים "כאילו אין מחר". 

כשאספנו את השישייה לשיחה בעניין, התברר כי "המכנה השונה־המשותף" לכולם הוא הרבה הומור ועקיצות. "מה קורה, יא פשיסט?", "בסדר שמאלן, איך אתה?" ו"מה עם טיפולי ההמרה?" הם רק חלק מ"הבדיחות" שנזרקות לחלל החדר. כל השישה, שגדלו בירושלים, מתפרנסים מדיבור בצורה זו או אחרת, ולכן הם רגישים לכל מילה ויודעים כיצד לא לזרות מלח האחד על פצעי האחר. 

יאיר (49) הבכור, תל־אביבי מומחה ליין שמצביע למפלגת העבודה, כבר עזב פעמיים את קבוצת הווטסאפ בגלל ויכוחים פוליטיים. "קבוצת אחים היא קבוצה של חום, שיוך ואהבה, אז למה לטנף אותה בפוליטיקה?" עזרא (47), שהצביע לאיחוד מפלגות הימין וסיים לאחרונה תואר באוניברסיטה הפתוחה, עוקץ אותו: "כי השמאל מפסיד כל הזמן וחלקנו רוצים לצחוק עליו, זה למה!"

כשעזרא, מרצה במסגרת הפיתוח המקצועי של משרד החינוך והמכללות ואיש הבית היהודי, היה ממפוני גוש קטיף, הגיע אחיו יאיר לתמוך בו. "אמרתי לעזרא שלמרות שאני סבור שההתנתקות היא הצעד הנכון, אני מגיע להיות איתו. הגענו כל האחים, גם מצביעי השמאל, ובכינו יחד איתו על הפינוי האישי שלו", משתף יאיר. 

שוקי (38), מורה דרך בירושלים, שהצביע למפלגת זהות בראשות משה פייגלין, מנסה לפרשן את השניים: "גדלנו בבית שלא היה בו קו פוליטי, ובגלל זה כל אחד הלך לכיוון שלו. אבא היה מקרב לבבות, בכל פעם הצביע למישהו אחר. בדרך כלל למי שלא היה לו סיכוי. כך יצא שכל אחד מאיתנו התפתח עם הקו שלו. אני, למשל, מאוד אנטי־מערכתי". 

 

בית בלי קו פוליטי

דמות האב חוזרת על עצמה גם בצורת ההצבעה של דוד (43), איש מכירות מגבעתיים שהצביע לרשימת כחול לבן. "הצבעתי פעמיים ליש עתיד והתבקש שאמשיך להצביע כחול לבן. הצבעתי ליאיר לפיד בגלל אבא שלו טומי לפיד ז"ל, שאותו הערכתי מאוד", הוא מסביר. 

עוד מוסיף דוד כי "כשמסתכלים על ששתנו, למרות הדעות השונות המכנה המשותף של כולנו הוא שפיות. כל אחד מאיתנו, ימני, שמאלני, מתנחל או חרדי - עומד על קרקע של שפיות ואין לנו קיצוניים משום צד, ולכן אנחנו יכולים לדבר". 

דניאל (39), מחנך מבני ברק, מצביע ליהדות התורה. "גדלנו בבית דתי, שאולי אפשר להגדירו מרכז־שמאל, אני שברתי לכיוון האדוק יותר וחלק שברו לכיוון אחר. אנחנו ממפלגות שונות, אבל אנחנו מאותה המשפחה ומאותה המדינה. יש לנו ויכוחי אימים על פוליטיקה, אבל לפני הכל יש לנו 16 אחיינים ושני נכדים".

"היום בשיח הציבורי יש עליהום נגד הציבור החרדי, זה שמכירים בו רק את הצהוב. לא פעם האחרים אומרים לי שאם כל החרדים היו כמוני, לא היתה לאף אחד בעיה. אבל יש הרבה חרדים שהם בדיוק כמוני. במשפחה שלנו המסר הזה עובר, אבל בציבור לא". 

 

עקיצות מאהבה

גבריאל היידו (45), פרשן ערוץ הספורט, מתגורר בהוד השרון ומתכנן להצביע למרצ בעקבות ניצחונו של ניצן הורוביץ במרוץ לתפקיד היו"ר. הוא מפרשן את המפה הפוליטית באנלוגיה ספורטיבית במיוחד: "אני אוהד ליברפול גאה ואם יש מישהו שאוהד את מנצ'סטר יונייטד, אני ארד על הבן האדם ואקניט אותו על הקבוצה שלו, אבל אזכור שהוא אוהב אותה".

היידו מוסיף כי "מה שכן, אבוז לו הרבה יותר אם הוא ינסה לאהוד קבוצה אחרת פתאום, או לשדרג עצמו לקבוצה מצליחה יותר. במילים אחרות, אוהד צריך להיות נאמן, וכך גם למפלגה. זה לא אומר שאני לא ארד על אחד מאחיי שהוא 'פשיסט' לדוגמה, אבל אני אעריך אותו על נאמנותו לדעה, גם אם בעיניי היא טעות". 

יאיר מחזק את הדברים באומרו כי "כמו שאמר וולטר: 'אינני מסכים למילה מדבריך, אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם'". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו