ליונל מסי שר את המנון ארגנטינה! מכל הלב! ולא רק שהוא שר, הוא צעק את החלק האחרון וידע כל מילה ומילה, כל תו ותו. זאת, בערך, ההתייחסות של התקשורת הארגנטינאית לרגע ההיסטורי שהתרחש ברבע גמר הקופה אמריקה בין ארגנטינה לוונצואלה בערב שישי.
אחרי שנים שבהם עמד עם פה חתום, מסרב לשיר את ההמנון מסיבות אישיות ובטענה שזה לא באמת משנה, הקפטן של ארגנטינה התחפש לג'יאנלואיג'י בופון ופתח את הלוע לראשונה בקריירה. הרשת געשה למשמע הצלילים. הציניקנים טענו שעכשיו יבקרו אותו על יכולות הזימרה, בעוד המעריצים התרגשו מהמחזה המרטיט. בכך מסי שם מאחוריו נושא שהיה במחלוקת שנים ארוכות, ופינה את הבמה למחלוקת חדשה: לאן נעלם מסי הכדורגלן?
מספר 10 לא היה במיטבו ב־0:2 של ארגנטינה על ונצואלה שסידר מפגש עם ברזיל בחצי הגמר. הוא גם לא היה מדהים מול קטאר במשחק שהבטיח את העלייה לשלב הנוקאאוט, ומעבר לפנדל שכבש לא עשה הרבה גם בשני המשחקים הראשונים מול פרגוואי וקולומביה, בטח שלא בסטנדרטים הגבוהים שלו. התרומה שלו מסתכמת בשער אחד מהנקודה הלבנה ובאפס בישולים, בעוד שסטטיסטית לאוטרו מרטינס, קון אגווארו, ג'ובאני לו צ'לסו ואפילו פאולו דיבאלה תרמו כמוהו או יותר.
ארגנטינה חוגגת בדרך לחצי הגמר. למרות תנאי המגרש // צילום: אי-פי
"זה לא הטורניר הכי טוב שלי", הודה הקפטן של ארגנטינה, שתולה את האשמה בתנאי המגרש, "משטחי הדשא מביכים. קשה לשחק במהירות ובנגיעה, הכדור קופץ לכל מקום וזה מפריע". מסי צודק, הדשא בברזיל במצב ירוד בכל מגרש ואפילו במראקנה המיתולוגי, אבל זה לא באמת תירוץ. כולם משחקים באותם התנאים, ומסי – שרגיל לפינוק האירופי – מתקשה להסתדר עם הגבשושיות.
אופטימיות זהירה
כל מי שראה את ארגנטינה בשנים האחרונות שיער לעצמו שיכולת כזו של מסי משמעותה ארמגדון מקצועי, וכל אותם אנשים שמחים לגלות שטעו. סגנית אלופת דרום אמריקה מצליחה להסתדר בינתיים בלי התרומה של מספר 10, והעובדה שהיא נמצאת בחצי הגמר למרות הכל היא מעודדת במיוחד.
קחו למשל את לאוטרו מרטינס, חלוצה של אינטר, שמסביר בטורניר הזה מדוע כינו אותו בתחילת הדרך "גבריאל בטיסטוטה החדש". כמו מול קטאר, גם נגד ונצואלה מרטינס נלחם וכבש והעלה את מאזנו לשישה שערים בנבחרת.
מסי מחליף חולצה. ההגנה של הנבחרת שלו קצת פחות מרשימה // צילום: רויטרס
לצד קון אגווארו שמקבל סוף סוף קרדיט בלתי מוגבל, נדמה שיש לארגנטינה חולייה התקפית שאפשר לסמוך עליה. ההגנה פחות מרשימה, אבל יפה לראות את חואן פוית בן ה־21 משחק וצובר ניסיון בינלאומי. כשלצידו שחקנים כמו ניקו טגליאפיקו, רודריגו דה פול, לאנדרו פארדס וג'ובאני לו צ'לסו, מסתבר שבדרך לא דרך, הצליח המאמן ליונל סקלוני לנטוע בארגנטינה מעט תקווה שאינה תלויה בשחקן אחד בלבד. כרגע מאושרים שם מכך שהגיעו עד הלום עם מסי הזמר ולא הכדורגלן, אבל הם יודעים היטב שמול ברזיל עדיף שמסי יסגור את הפה, ויתן לרגליים לדבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו