נא להכיר: המחזות של תרצה אתר

כשחושבים על תרצה אתר, עולה לראש השירה היפה שהותירה אחריה, אולי ספר הילדים שכתבה, "האריה שאהב תות"; אבל מתברר שבתו המנוחה של נתן אלתרמן (שהלכה לעולמה ב־1977, בגיל 36) התנסתה גם בכתיבת מחזות.

שני מחזות גנוזים שכתבה אתר יעלו בשבוע הבא לאתר "פרויקט בן יהודה", מיזם שמבקש לשמר את נכסי התרבות והיצירה העברית ומכיל יותר מ־11 אלף יצירות של 250 יוצרים ויוצרות.

מי שמצאה את המחזות של אתר ומסרה אותם לפרויקט היא נגה אלבלך, מנכ"לית הוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, ומי שניהלה את ארכיון תרצה אתר באוניברסיטת תל אביב. "סידרתי את עיזבון תרצה אתר", היא מספרת, "עברתי על כל החומרים והיו שם שני קלסרים שמאוד הפתיעו אותי, בתוכם היו שני מחזות, בהחלט לא משהו שציפיתי לו. רוב העיזבון שלה היה טיוטות של שירים ופזמונים, והיה גם קלסר מפתיע ובו סיפורים קצרים, שראו אור בספר הרבה אחרי מותה. אבל המחזות הם משהו שאף אחד לא דיבר עליו, משהו לחלוטין גנוז ולא ידוע.

"על המחזה הראשון היה כתוב '1974', ולדעתי שניהם נכתבו בשנות ה־70. גם הסיפורים הקצרים שלה הם מאותה תקופה, מהשנים האחרונות לחייה. המחזה הראשון נקרא 'חפצים אישיים' ופרסמתי אותו לפני שמונה שנים בכתב עת בשם 'דחק'. הוא מחזה גמור, שלם, בן חמש מערכות. די קצר אבל מחזה אבסורדי, מצחיק ושנון, שהזכיר לי באופי שלו את 'מחכים לגודו' של בקט. כמו אצל גודו, גם פה יש ארבע דמויות שמדברות ביניהן, שלושה גברים ואישה, ולאט לאט מתברר שכולם כלואים בתוך מכשיר טלוויזיה.

"המחזה השני, 'רעב אחר', דומה מבחינה סגנונית למחזה הראשון, אבל הוא לא גמור. תרצה לא סיימה אותו. שניהם נראים ממש כמו התנסות שלה בתחומים חדשים, אפיק שיכול להיות שהיה מתפתח אצלה אילו היתה מאריכה חיים. נראה שהיא ממש רצתה להתנסות בזה. צריך לזכור שהיא חיה בבית שנשם תיאטרון (אמה של אתר היתה שחקנית התיאטרון רחל מרכוס; מ"כ) והיא גם תרגמה מחזות, כך שהיא ממש חיה את התחום הזה".

לדברי אלבלך, "זה ז'אנר שלא ידענו שתרצה אתר התנסתה בו. והפתעה נוספת היתה ההומור שלה שמתגלה במחזות. זה שונה מהשירה שלה, זה משקף תרצה אחרת. לאחרונה יצא לי לדבר עם עודד קוטלר, שהיה נשוי לה כשהם היו צעירים ממש, והוא אמר שהוא זוכר שהיא כתבה אז איזשהו מחזה, אבל לא מצאנו אותו בעיזבון אז אני לא יודעת מה עלה בגורלו".

היה ניסיון להעלות את המחזה "חפצים אישיים" בתיאטרון?

"פניתי בעבר לכמה מקומות, אבל לא יצא מזה כלום. כעת, במסגרת 'פרויקט בן יהודה', כל אחד יכול לקבל גישה למחזה, ואני מקווה שמישהו ירים את הכפפה".

בנה של תרצה אתר, נתן סלור, מספר שאמא שלו תרגמה קרוב ל־40 מחזות שעלו בתיאטראות השונים. "היא תרגמה מחזות כמו 'פרפרים הם חופשיים' ו'ביבר הזכוכית'. היא אמנם אף פעם לא הגדירה את עצמה כמחזאית, אבל אלה דברים שהיא התנסתה בהם. היא גם היתה שחקנית בתחילת דרכה, אחר כך היא עזבה את זה. כבת לשחקנית ולסבא שלי, נתן אלתרמן, שכתב מחזות - זה בטח השפיע עליה".