"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

את המוקש שליברמן הציב היה אפשר לנטרל בזמן

ביממה האחרונה נתניהו ניסה שלא לאבד את המנדט שקיבל • זה נכון שלגנץ לא היה סיכוי להרכיב ממשלה, ומועמד אחר מהליכוד שיקבל את המנדט לא היה נראה כמו תרחיש סביר, אבל נתניהו כבר העדיף לקחת את הסיכון שטמון במערכת בחירות חדשה • פרשנות

,עודכן
נתניהו העדיף לקחת את הסיכון בבחירות חוזרות // צילום ארכיון: אורן בן חקון

אחרי חודש וחצי מטורללים של מו"מ קואליציוני הזוי ומופרך, לא פלא שאתמול, היום האחרון למנדט שקיבלבנימין נתניהומהנשיא להרכיב ממשלה, נראה כפי שהוא נראה. דיווח עולה על דיווח וספין עולה על ספין, ונדמה היה שהכל, אבל הכל, יוצא לגמרי מכלל שליטה.

לקראת חצות, ככל שהתקרב קו הגמר, התחילו נתניהו ואנשיו לירות לכל הכיוונים: ביד אחת לוודא שיש רוב לחוק פיזור הכנסת, ביד השניה לנסות במקביל להרכיב קואליציה עם ליברמן והסיעות החרדיות, וביד השלישית, אותה היה צריך לגדל במיוחד, לנסות לקושש מהיקב ומהגורן שותפים מהאופוזיציה שיחליפו את הצורך בליברמן.

משימת העל שעמדה בפני נתניהובכל היממה המשוגעת אתמולהיא בראש ובראשונה לא לאבד את המנדט. זה נכון שלבני גנץ אין סיכוי להרכיב ממשלה, ומועמד אחר מהליכוד שיסכים לקבל מנדט נראה תרחיש לא סביר, אבל נתניהו לא היה מוכן לקחת את הסיכון בשום אופן. אם כבר סיכון, הוא מעדיף את זה הטמון במערכת בחירות.

במהלך החודש האחרון התקשה נתניהו להתנער ממסרי האופוזיציה, שלפיהם כל תכלית ההסכמים הוא למלט אותו מכתב אישום באמצעות חוקי חסינות. גם מסמך הרפורמות ברשות השופטת, שנחשף ב"ישראל היום" שעמד בלב המו"מ הקואליציוני בין הליכוד ואיחוד מפלגות הימין, זכה לפרשנות מחמירה כאילו הכל קשור לחסינות ולתיקי נתניהו.

אבל למען האמת נתניהו לא באמת ניסה. לא הפריע לו שהנושא פותח מהדורות יום אחרי יום. הוא ידע שבקואליציה שהוא מתכנן חסינות תהיה לו ממילא - או על ידי חוק חדש, או על ידי הסתמכות על החוק הנוכחי, או על ידי ניהול משפט תוך כדי כהונתו, מבלי שהדבר יפרק את הממשלה.

הסיטואציה המביכה שאליה נקלע אמש אינה קשורה לחסינות ולחוקי בתי המשפט. בהקשר הזה, האופוזיציה פספסה בגדול. ניהלה קרב תקשורתי אדיר, כולל הפגנות ומחאות, אבל עם אפס השפעה. בפועל, מה שגרם למתח עד לרגע האחרון הוא בוגדנותו של ליברמן מצד אחד, וחוסר היכולת של נתניהו לזהות זאת בזמן ולנטרל את הסכנה מנגד.

המוקש שהציב ליברמן הוא כזה שהיה אפשר לנטרל לו היה מזוהה בזמן. ב"ישראל היום" כבר נחשפה הצעת הפשרה של הסיעות החרדיות למתווה הגיוס, אולם היה זה מאוחר מדי. עד הרגע האחרון התקשה נתניהו להחליט בינו לבין עצמו אם הורדת החרדים על הברכיים אכן תביא את ליברמן פנימה, או שגם אחרי קיפול החרדים ימצאו בישראל ביתנו תירוץ חדש לא להיכנס. לכן הוא נע כל הזמן בין מתקפה על ליברמן, כאילו כבר החליט סופית שהוא לא בא, ובמקביל להמשיך לדון איתו על הצעות פשרה על מתווה הגיוס.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר