הדרך עוצרת הנשימה להרי ירושלים התפתלה בין גבעות ירוקות מנוקדות בפתיתי שלג, והשמש זרחה והאירה את הכל כאילו לא התחוללה באזור סערה גדולה רק לפני כמה ימים. נסענו לבקר בכמה מושבים במבואות ירושלים, והנוף היפה כמו באגדות גרם לי לחכות לגמדים ולפיות שיצוצו מבין עצי היער. הגעתי לכאן כי שמעתי שהאזור משופע במיני מקומות חדשים כישנים - פנינים שהתחשק לי לספר לכם עליהן השבוע. שלט צנוע בכניסה למושב אורה מזמין אותנו להיכנס למשתלת איתמר. ברגע שאני נכנסת פנימה אני מתפעלת משמחת החיים, היופי והשקט שהמקום הזה משדר. בתוך המשתלה מסתתר בית קפה מקסים וחמים, כזה שביום שמשי אפשר לשבת בו מוקפים בפרחים במרפסת קטנה, וביום גשום להתארח בפנים ליד קמין מחמם מול חלון מעוטר בעציצים צבעוניים. ואז אני מתיישבת לי בבית הקפה ומספרים לי את סיפורו של המקום, שהוקם במטרה להנציח איש אהוב - איתמר דורון, שנרצח לפני 14 שנים, כשהגיע לטבול במעיין סמוך עם חברו. אחיו להב והמשפחה החליטו לקרוא למשתלה על שמו, וכך להנציח את זכרו בדרך של יופי, חיים, שמחה והמשכיות - דרך נפלאה, לדעתי, להנציח אדם אהוב, כי ככה זה במדינה הקטנה והיפה שלנו, עצב ושמחה תמיד שלובים זה בזה. אתם תוזמנו להגיע וליהנות מתפריט משובב נפש של ארוחות בוקר נחמדות, פסטות וכריכים. זהו מקום שמומלץ לשבת בו שעות, רצוי עם חברה טובה או עם אמא אהובה. ואם אתם כבר כאן, תוכלו גם לבקר במעיין עין איתמר הסמוך - מעיין עין אל בלד, שבו נרצח איתמר ושעל שמו הוא קרוי. זהו מעיין קטן ויפה שנובע כל השנה, ונקודה שקטה שנעים לבלות בה. אנחנו ממשיכות מרחק נסיעה של דקות אחדות כדי לבקר בסטודיו קדום, הסטודיו לקרמיקה של אליעזר ארליך במושב עמינדב. לאחר נסיעה לאורך עמקים ונוף יפהפה אנחנו מגיעים למבנה צנוע, שבו מקבל אותנו בחיוך ארליך, שנראה כבעל מלאכה מימים עברו. ארליך יוצר כלי קרמיקה בצבעי מדבר שנראים עתיקים, כאילו נמצאו בחפירה ארכיאולוגית ממושכת, ויש בזה קסם רב. הוא מספר שהוא חי במדבר שנים רבות, והגיע לאזור רק לפני חמש שנים. לדבריו, לפני יותר מ-20 שנה פגש במקרה זוג כדרים, ומאז החליט שזה יהיה ייעודו. אל תצפו לסטודיו מפונפן ולחנות גלריה מסודרת. במקום כל אלה תוכלו לפגוש אדם צנוע שכלל לא מגדיר עצמו כאמן אלא כמי שמייצר כלים שימושיים כמו בימים קדומים, ונהנה מכל רגע ממלאכתו. ביער, ביער אנו ממשיכות בנסיעה למושב בית זית. למזלנו תוכנת הניווט בטלפון החכם שלי מתעקשת לקחת אותנו דרך רחוב הזיכרון ויער ירושלים - אחת הדרכים היפות שנסעתי בהן. הכל כל כך שקט ושלו כאן, ואני נזכרת כמה חשוב ליהנות מהדרך, ולא רק מהמטרה. שיעור מקסים לחיים. כשהגענו לבית זית נתמלטה מפינו אנחת התפעלות. הנוף המדהים גרם לנו להרגיש כאילו אנחנו נמצאות באיזו מדינה אחרת, אירופית וסגרירית. הגענו ל"עץ ומים", מקום של טיפולי מים, ואני נעמדתי מרותקת במרפסת המרשימה של המקום, נשענתי קדימה ולטשתי עיניים בנוף המדהים. לפניי נפרש אגם עצום. האגם הזה הוא בכלל מאגר בית זית. מי הגשמים הנפלאים שירדו כאן מילאו את המאגר וגרמו לו אפילו לעלות קצת על גדותיו. אליו מתנקזים מי השיטפונות של נחל שורק, שגועשים הנה, נרגעים למרגלות הסכר הענקי ואז גולשים אל מעבר לסכר הבטון וממשיכים לזרום בערוצו של השורק. אפשר לבוא ולטייל כאן במגוון מסלולים, אבל אנחנו הגענו להתרשם מ"עץ ומים" - מקום ששמענו עליו רבות, שיש בו בריכת טיפולים יפהפייה. בבריכה תוזמנו לעבור טיפולי וואטסו, שיאצו במים, שמעניקים מיטב המטפלים. האמינו לי, מרגע שתיכנסו למקום תחושו ברוגע, וברגע שתתחילו לעבור טיפול, גם האנשים הנוקשים והמתוחים ביותר יעברו תהליך של שחרור והתמסרות טוטאלית לחוויה. למי שלא יודע, טיפולי הוואטסו נעשים בבריכה מחוממת, כאשר המטפל מציף, מותח, משיט, מערסל ומסובב את המטופל בעדינות. הלחיצות, המתיחות והפיתולים העדינים של הוואטסו תורמים לגמישות הגוף, כולל עמוד השדרה. הפעם לא יכולתי לעבור טיפול בעצמי, אבל צלמת המדור לירון, שסיפרה לי על המקום, אמרה לי שזה אחד הטיפולים המענגים שעברה. ואם כל זה לא מספיק, לאחר הטיפול תוזמנו להשתרע בהוט-טאב - בריכת ג'קוזי מעץ מול נוף האגם המהפנט. ככה זה כאן, לפנק ולהתפנק. פשוט נפלא! הדרך אל הגפן אנחנו ממשיכות ל"דרך הגפן", מסעדה, משתלה ומעדנייה שפתחו הבעלים של קפה איתמר במושב בית זית. גן פורח ומקסים מקבל את פנינו, ושמחת החיים, היופי וההקפדה זועקים כאן מכל פינה. הכל כאן מושלם - החל במבנה היפהפה, עבור בבריכת הדגים, שבה מים מפכים בעדינות, וכלה בבר המעוצב בחמימות, שמזמין פשוט לבוא ולחטט בצנצנות המכילות עוגיות ומיני מאפים מענגים. את פנינו מקבלת בחיוך סימה בן חיים. סימה היא בכלל עורכת דין פלילית בהשכלתה, שעבדה במקצוע בערך יומיים עד שהבינה שהיא ועסקי האוכל חד הם. היא חברה ללהב דורון (אחיו של איתמר ז"ל), ולאחר שהשניים הקימו את קפה איתמר הם הגיעו לכאן, ובמבנה גן הילדים המוזנח והנטוש של בית זית הקימו גן עדן של יופי וקולינריה. האוכל שמוגש כאן פשוט ונפלא. אחראי לו השף המוכשר אילן ניב. אכתוב רק על כמה מהמנות המיוחדות שטעמתי: למנה ראשונה חובה חובה חובה להזמין ניוקי סלק במילוי גבינת צאן, קרם בייבי תרד ושום. זאת מנה שהייתי מוכנה להגיע עד לכאן רק בשבילה. מנה נוספת שהיא להיט כאן, אף על פי שמדובר בסך הכל בסלט, היא סלט בית זית, שבו פטריות, אספרגוס, עגבניות שרי, גבינות עיזים, פקאן מסוכר ועוד מיני הפתעות. לא יודעת איזה קסם יש בסלט הזה, אבל הוא נפלא. גם מנות הדגים כאן נהדרות. אני השתגעתי ממנת הלברק בחמאת כורכום שמוגשת עם צלפים, קלחי תירס, ניוקי תפוחי אדמה ושאר הפתעות. מנה פשוט נפלאה. אבל חכו, עוד לא סיימנו. ניב, מתברר, הוא גם קונדיטור שלמד שנים בצרפת, ויש כאן גם מנות קינוחים נפלאות, למשל טירמיסו עם טוויסט או קטאיף, ממתק ערבי שמעטים יודעים להכינו - מעין "סמבוסק" מתוק - עם מלבי או עם אגוזים וקינמון. שמימי. הרבה זמן לא נהניתי כך מאוכל. לדוד זאב היתה חווה חוות הנופש האורגנית טור-סיני שבעמק הארזים היא מקום למדור תיירות שלם. מדובר במקום שמנציח את הערכיות הזו שכולנו מתגעגעים אליה. סיפורה של החווה מתחיל לפני 60 שנה, עת הגיעו לכאן סימה וזאב טור-סיני במטרה להפריח את השממה באזור ההר הגבוה ולגדל בו מינים וזנים חדשים של עצי פרי שטרם גדלו בארץ בעת ההיא. היה זה מפעל חקלאי יוצא דופן וקשה שכן הקרקע במקום היא טרשית ומסולעת, באורח אופייני לאזור ההר. אולם בעקשנותם יצרו השניים טרסות רחבות ומודרניות והקימו מפעלי מים חדשניים כדי להשקות את החווה העצומה, שהשתרעה על שטח של 1,500 דונמים. זאב מספר לי שהיום צומחים בחווה 250 זנים של צמחים ו-2,500(!) עצים. הוא ובני משפחתו ממשיכים להשקיע בחווה את חייהם, ואתם מוזמנים להגיע ללון באחת מיחידות האירוח החדשות. אני ביקרתי בסוויטה המשפחתית וגיליתי סוויטה רחבת ידיים שיש בה חמאם מושקע. שימו לב, הנוף פה מדהים, ועודד, בנו של זאב, מספר לי שבזמן פריחת הנקטרינות, בחודשים מארס-אפריל, המראה אפילו יפה יותר. אגב, המקום הוא גן עדן לכל מי שמתעניין בחקלאות אורגנית ובצמחים, וגם אוהבי האופניים ייהנו ממגוון המסלולים שבאזור. לסיום כולנו מרימים כוסית לחיים מלאה בליקר שזיפים נפלא שמכינים במקום - דרך נפלאה לסיים טיול נפלא.