הגעתי במצב רוח קרבי, מוכן להסתער על יחזקאל שטלצר בצעקות "אל תיגע לי בפורנו", אבל קבענו בבית קפה במבשרת ציון והיה קר. אז התיישבתי והקשבתי. שטלצר הוא היושב ראש והחבר היחיד במפלגת "עתיד אחד - נלחמים בסם החדש". למפלגה שלו מצע של נושא אחד בלבד: הקמת רשות למלחמה בפורנוגרפיה, בדומה לרשויות הנלחמות בסמים ובאלכוהול, והעברת חוק שיחייב את ספקיות האינטרנט לצנזר את הפורנוגרפיה מהרשת. ברור לו, כמובן, שהסיכוי שייכנס לכנסת נמוך יותר מהסיכוי שבחורה שצצה בסצנה הראשונה של סרט כחול תישאר לבושה עד סיומו, אבל דקות השידור היקרות מפז שקיבל ברדיו ובטלוויזיה מספיקות כדי להכניס אותו לכל בית בישראל ולהציף את האג'נדה שלו בתודעה. באתר של המפלגה מצטטים מחקרים מאוניברסיטאות מוערכות, שמוכיחים שהפורנו ידפוק לכם את החיים. אלה העובדות, אליבא דשטלצר: נשואים שמשתמשים בפורנו בוגדים יותר; ב-56 אחוזים ממקרי הגירושים יש לפחות לאחד מבני הזוג עניין אובססיבי באתרי פורנו; מספר צרכני הפורנו שסובלים מדיכאון קליני גדול פי שניים מאלה שלא צורכים; 58 אחוזים מהמכורים סובלים מהפסדים כלכליים רציניים; וגם, "חשיפה מתמשכת יכולה להוביל למחשבות על כך שמתירנות מינית היא דבר נורמלי" (רגע, היא לא??-). שטלצר בטוח כי יש סבירות גבוהה שהמכורים ישתמשו בשירותי מין בתשלום ויבצעו פשעי מין - מהטרדות מיניות ועד אונס ופדופיליה. ועדיין, להאשים את הפורנו בכל זה בדיוק כמו להאשים את הסרטים האלימים בכל אירועי הרצח המזעזעים. דקסטר מורגן לא אשם שיש רוצחים סדרתיים בעולם, בדיוק כמו שסשה גריי לא אשמה שקיימים אנסים ופדופילים. פורנו הוא ז'אנר קולנועי נחות, כזה שנהוג לצפות בו בהילוך מהיר - אבל בסופו של דבר, הסרטים הכחולים הם עדיין סרטים, יש סביבם תעשייה שלמה, ואפילו מחלקים שם פרסים לשחקנים מצטיינים ולסצנות נבחרות. חוקרים מאוניברסיטת מונטריאול שבקנדה ניסו לא מכבר לבחון את ההשפעה של צפייה בסרטי פורנו על התנהגות גברים בשנות העשרים לחייהם, לעומת התנהגותם של גברים שלא ראו מעולם סרט כזה. היתה רק בעיה קטנה, שנחשפה בשלב הביצוע: החוקרים לא הצליחו לאתר אפילו גבר אחד שלא צפה מעולם בפורנו. תכחישו כמה שתרצו, תמחקו את ההיסטורי של הדפדפן ותצהירו בקולי קולות Im still master of my domain - ועדיין, גם אתם שייכים לקהילת צופי הפורנו. עכשיו גם יש על זה מחקר. שטלצר נולד בארגנטינה לפני 41 שנה, עלה ארצה בגיל 5, וכעבור שמונה שנים היגר עם הוריו לקנדה. אחרי שלמד פסיכולוגיה במונטריאול חזר לשרת בצה"ל, המשיך ללונדון ללימודי תואר שני בהתפתחות, עבד עם נוער בסיכון, קידם אוכלוסיות חלשות, שימש עוזר פרלמנטרי של ח"כ יהודה הראל מ"הדרך השלישית" והתמקצע בהתמכרויות ובשיטות לטיפול. ב-2006 הקים את "עתיד אחד", שכבר רצה בזמנו לכנסת - אז, תחת הכרטיס של קידום נוער אתיופי בסיכון. הוא אב לשישה, והנושא שהכי מטריד אותו כרגע הוא החשיפה לפורנו בגיל צעיר. ילדים בני 17-12 הם הצרכנים הגדולים ביותר של פורנוגרפיה באינטרנט, הוא מסביר לי. "התוודעתי למגפה הזו, נוער מסומם בפורנוגרפיה, אלפי מכורים לפורנו באים אלי לטיפול. התברר לי שאין שום מענה לבעיה, לא טיפולי ולא מניעתי. הכוח של הפורנוגרפיה היום ליצור התמכרות הוא משהו שלא היה קיים בעבר. זה נגיש, המבחר גדול, וזה יותר ממכר מסיגריות ומאלכוהול". אני מנסה להבין ממנו מה בדיוק נחשב התמכרות לפורנוגרפיה. התשובה הרשמית היא בילוי של כמה שעות ביום ושל עשרות שעות בשבוע מול המסך, אובססיביות וכפייתיות: אם המכור לא יקבל את מנת הסם בתוך שעות או ימים, הוא יתחיל להרגיש חוסר נוחות פיזית קבועה. קריז לציצים. "מכור לפורנוגרפיה צריך מנות חזקות יותר, כי סף העמידות שלו עולה כל הזמן. זה אומר שגם מספר הפעמים שהוא צופה הולך וגדל, וגם הפורנו שהוא צורך הופך ליותר הארד-קור. יותר אלים, יותר אקזוטי ולא נורמטיבי". ואז מגיעה המלצרית לשולחן עם הסלט שהוא הזמין. שתיקה מביכה מרחפת באוויר, היא בטוח שמעה חלקי משפטים מהשיחה הקטנה שלנו, השאלה היא מה בדיוק. מעניין מה היא חושבת עלינו. שטלצר מבקש רוטב ויניגרט, וכשהבחורה מתרחקת הוא מספר על מחקר אמריקני שהראה כי שליש מהנערים ועשרה אחוזים מהנערות בגילי 19-14 מכורים לפורנו באינטרנט. אתה לא יכול להציב מחסום כזה בפני הנוער, אני מנסה להבהיר. אתה מדבר על גיל שבו הסקרנות נמצאת בשיאה, הם חוקרים את העולם, רוצים למרוד ולהתנסות. ברגע שתפרוש דגל אדום מעל הפורנו והגישה אליו תהיה אסורה, הם רק יימשכו לזה יותר. הסקרנות היתה תמיד, ולנצח תישאר. תחסום להם את הפורנו באינטרנט, ויתחילו להתגלגל כאן סרטים מיד ליד, בדיסק-און-קי, בדרופ-בוקס, בכל דרך אחרת שימציאו. "לא רוצה להוציא את הפורנו מהחוק", הוא מתגונן, "רק להפוך את זה להרבה יותר קשה להשגה". שטלצר ניסה לקדם, עם הח"כית היוצאת ליאה שם טוב, הצעת חוק שתחייב ספקיות אינטרנט לסנן פורנו, כך שרק מי שיבקש במפורש ויירשם אצל הספקית יוכל לקבל אינטרנט לא מצונזר. הצעת החוק הזאת מפקיעה מידי צרכני הפורנו את האלמנט הכי חשוב ומשמעותי עבורם - הדיסקרטיות. אתה מציע למעשה להרכיב רשימה שמית ומפורטת של כל צרכני הפורנו בארץ, אני אומר לו, וזה אובדן מוחלט של הפרטיות. "מי שזה מספיק חשוב לו ייקח את הסיכון", הוא משיב. "בוא נשקול מה יותר טוב לנו כחברה - הפחתת החשיפה ב-50 אחוזים או ששמות של כמה גברים יהיו באיזו רשימה סודית של ספקיות האינטרנט, שאין סיבה שמישהו ישתמש בה לרעה". למה לצנזר לכולם, אני מתקומם. הרי בימינו יש אינספור תוכנות ואפליקציות שיודעות לחסום אתרים ולסנן תכנים לא חינוכיים. כמו שהורה יודע לחנך את הילדים שלו לחצות במעבר חציה או לא לדבר עם זרים, כך מחובתו להתמודד עם הסכנות שאורבות לילדים תמימים באינטרנט. שטלצר לא לגמרי אופטימי, "כי השמאל ואיגוד האינטרנט שולטים במדיה, וכל ח"כ שמעלה את הדעה הזאת קוראים לו חומייני ופאשיסט, ואומרים שהוא הורס את הדמוקרטיה והופך אותנו לסין ולאיראן, ואיך הוא לא מתבייש. אז בסדר, אני אעשה מה שאני יכול לעשות כדי לקדם את הרעיון שלי, ויהיו שידברו על קריסת הדמוקרטיה וסכנה לאנושות, וינצח מי שינצח במשחק הזה. "אולי אתם, הנאורים והמתקדמים, אלה שצודקים, והציבור טועה, למרות ש-70 אחוזים ממנו תומכים בחוק כזה. אם אתה בעד זה שבן אדם יוכל לקיים יחסי מין ברחוב, אז אתה צודק. אבל אם אתה מסכים שהחוקים להגנת המרחב הציבורי צודקים, אז למה לא להחיל אותם גם על האינטרנט. אני לא נגד פורנו ואני לא תוקף את הפורנוגרפיה, אני רק רוצה הצעת חוק שתגן על ילדים מחשיפה מוקדמת. זה הכל. אנחנו לא האויבים של החופש". הבהרה: הכותב אינו מכור לפורנו (או לפחות זה מה שהוא אומר לעצמו).