היציאה מתחנת הרכבת התחתית ברחוב קינגסטון שבשכונת קראון הייטס מרגישה כמו בני ברק. חסידים הולכים ברחוב במהירות, עטופים בצעיפים ובכפפות מפני הקור הצורב. נשים בפאות דוחפות עגלות, וילדים קטנים עם כיפות שולחים מבטים סקרניים אל הזר שלא לובש חליפה, בניגוד לקוד הלבוש של החב"דניקים.
מצד שמאל נמצא מוזיאון הילדים היהודי, מצד ימין אחד הבתים היהודיים המפורסמים בעולם - ביתו של הרבי מלובביץ' ומרכז חב"ד העולמי, בניין מס' 770. שלטים ביידיש, בעברית ובאנגלית משלימים את התמונה. רק משאית משטרה גדולה, עם הכיתוב NYPD, מזכירה את האיום התמידי על יהודים ברחבי הגלובוס. המשאית הזאת נמצאת כאן מאז הפיגועים במומבאי ב־2008, לכל מקרה.
בניגוד למנהטן, שמשופעת בגורדי שחקים אפורים, ברוקלין היא פרבר יפהפה. בניינים קטנים משובצים לבנים אדומות ולבנות, מסעדות וחנויות כשרות. פלאפל לצד המבורגר ופיצה, ביונסה שבוקעת מהרמקולים בחנויות, וגם ישי ריבו ואביהו מדינה. הקלישאה היהודית־אמריקנית במלוא עוצמתה.
על פי ההערכות, כ־15 אחוזים מהתושבים בשכונת קראון הייטס הם יהודים. בוויליאמסבורג ובבורו פארק המספרים גדולים יותר. בניו יורק חיים כיום מיליון וחצי יהודים, כחמישית מהאוכלוסייה. מדובר בעיר היהודית הגדולה בעולם, והשנייה בגודלה רק בהשוואה לגוש דן כולו.
ואולי זו הסיבה שיעקב ברמן (36), פעיל יהודי מוכר באזור, כל כך מודאג. הוא נולד וגדל בקראון הייטס, וגר היום ברחוב שנקרא על שם הוריו. לנגד עיניו הופכת השכונה הפסטורלית לאזור מאוים, שבו יהודים נאלצים לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים החוצה בשעות החשיכה.
"פה תקפו קשיש ושברו לו את ארובת העין", הוא מצביע ימינה, אל הכביש המרכזי. "שם דחפו גבר שהלך עם טלית, והפילו אותו", האצבע שלו עוברת שמאלה.
"מי שאומר שאין אנטישמיות, טומן את הראש בחול. אם קבוצת בריונים ברחוב מרביצה ליהודים ולא לאף אחד אחר, ברור שמדובר בפשע שנאה. היה מקרה שבו קשיש הותקף ברחוב, וכשהתוקפים נתפסו, הם טענו שמדובר בשוד. אבל הם הודו ששדדו אותו בגלל שהוא יהודי, 'כי לכל היהודים יש כסף'.
"במקרה אחר, גבר תקף אנשים ברחוב, וכשעצרו אותו טען שלא עשה את זה בגלל אנטישמיות. אבל השאלה היא למה הוא תקף רק יהודים? הרחובות שבהם בוצעו המתקפות האחרונות היו רחובות יהודיים מובהקים.
"נכון שצריך להיזהר בהגדרות כדי לא להפוך את הטענות לבדיחה, אבל אם אנחנו לא נגדיר את הפשעים כפשעי שנאה, מי יעשה זאת? למנהיגים היהודים יש תפקיד חשוב במיוחד, כי למשטרה ולתביעה המחוזית אין שום אינטרס להגדיר את הפשעים כאנטישמיות. זה מוציא אותם רע".
מספר הפשעים הוכפל
בארה"ב של 2019, האנטישמיות נמצאת גבוה על סדר היום. לצד פיגוע הירי בבית הכנסת בפיטסבורג באוקטובר האחרון, נרשם זינוק במתקפות הגזעניות כלפי יהודים בכל רחבי המדינה, ובניו יורק בפרט. בדצמבר האחרון הותקף חרדי בקראון הייטס על ידי קבוצת נערים ופונה במצב קשה לבית החולים. בבורו פארק הותקף יהודי בברוטליות בדרכו לתפילה בבית הכנסת, ובשכונת קווינס התגלו לפני חודשיים צלבי קרס ליד בית ספר ברחוב יהודי.
גם מנהטן היא לא אי של שפיות. ברחוב 34, מהרחובות המפורסמים ביותר בעיר, צעק לעברי קבצן קריאות אנטישמיות, כשראה שאני חובש כיפה. "אעשה לך מה שעשו ליהודים בפיטסבורג", אמר.
על פי נתוני המשטרה, ב־2018 חל זינוק של 22 אחוזים בתקריות האנטישמיות בעיר. מתוך 352 תקריות שסווגו כפשעי שנאה בעיר, 183 היו על רקע אנטישמי. בשלושת החודשים הראשונים של 2019 כבר הוכפל מספר הפשעים האנטישמיים ביחס לתקופה המקבילה אשתקד - 69 אירועים, לעומת 35 ב־2018. השנאה הרימה את ראשה, ונראה שמדובר רק בהתחלה.
מאז הפיגוע בפיטסבורג, התהדקה האבטחה סביב מוסדות יהודיים בארה"ב. בבתי הספר בודקים אדם־אדם לפני הכניסה, בבתי הכנסת הפופולריים מתשאלים כל מבקר. אף אחד לא לוקח סיכונים. זו אמנם לא פריז, שבה חבישת כיפה עלולה להיות סכנת חיים, אבל החשש מורגש היטב ברחובות, ומנהיגי הקהילה נושאים דרשות בנושא מדי שבת.
"אנשים נזהרים יותר, הולכים בקבוצות ומסתכלים כל הזמן לצדדים", אומר יעקב ברמן. "מכר שלי סיפר לי שהסיע את הבייביסיטרית שלו הביתה בשעות אחר הצהריים, למרות שהיא גרה לא רחוק מביתו. שאלתי אותו למה, והוא אמר: 'לא רציתי שהיא תלך ברחוב לבד'.
איציק רויטמן (37) הוא ישראלי לשעבר, שמתגורר בברוקלין כבר 16 שנים ועוסק בצילום. אנחנו יושבים בבית קפה בבעלות יהודית ממש מול ביתו של הרבי מלובביץ'. הקפה אמריקני, המאפים ממאפיית אנג'ל בירושלים.
ערב לפני פגישתנו הותקפו אם צעירה ושני התינוקות שלה באחד הרחובות הסמוכים. בסרטון ממצלמת האבטחה, שתיעדה את התקרית, נראה צעיר אפרו־אמריקני ניגש לאישה, בועט בעגלת התינוקות בלי שום סיבה, ומסתלק. הסיבה, אפשר להניח, היא החזות היהודית של המותקפים. בעודנו מדברים, מקבל איציק הודעה במכשיר הקשר: התוקף נתפס.
איציק הוא מתנדב בארגון "השומרים", ארגון מתנדבים יהודי שפועל בשכונות בברוקלין. הארגון הוקם לפני כמאה שנה על מנת להילחם בפשע ובאנטישמיות, וכולל היום כמה עשרות מתנדבים בכל שכונה. לעיתים משמשים השומרים מעין משטרה אלטרנטיבית ונענים לקריאות חירום של אנשי הקהילה, בפעמים אחרות הם מסייעים לשוטרים.
"כבר הזדמן לי כמה פעמים בעבר להגיע לקריאה של תושבים שהותקפו על רקע אנטישמי ולסייע להם. בחלק מהפעמים אנחנו אלו שמספקים את התיעוד ממצלמות האבטחה".
מנדל (19), שמסרב לחשוף את פניו או את שם משפחתו, מחכה לנו מחוץ לישיבת "תומכי תמימים", ישיבת הדגל של חב"ד. הוא הגיע לברוקלין לפני כמה חודשים מאוסטרליה כדי ללמוד בישיבה, וזכה לקבלת פנים חמה במיוחד.
"יצאתי מהישיבה בסביבות 1 בלילה והלכתי ברחוב לינקולן", הוא משחזר. "דיברתי בטלפון, לא שמעתי ולא ראיתי אף אחד, ופתאום מישהו הגיח מאחור וחבט בי בפנים".
רחוב לינקולן הוא אחד הרחובות "היהודיים" ביותר, ורחוב מואר במיוחד. בחקירת המשטרה עלה כי חברי כנופיה אפרו־אמריקנית החליטו לצאת למסע אלים נגד תושבים יהודים, ומנדל היה הקורבן האקראי. דקות לפני כן, ברחוב סמוך, תקפו הבריונים קשיש, היכו אותו באלימות והפילו אותו לרצפה.
"אני קיבלתי רק מכות יבשות, ולא הזדקקתי לפינוי לבית חולים", הוא אומר. "היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. אני לא יודע למה הם עזבו אותי אחרי אגרוף אחד. לקשיש ההוא הם נתנו מכות רצח.
"זה מטורף. קראתי שיש דברים כאלה בקראון הייטס, אבל מי היה מאמין שזה יקרה לי. דברים כאלו לא צריכים להתרחש בניו יורק. זו מדינה בטוחה, אתה אמור להיות בטוח כשאתה מסתובב בלב השכונה שלך. אני כבר לא יוצא מהבית ב־1 בלילה, כי לצערי, האנטישמיות לא הולכת לשום מקום".
השיח על האנטישמיות הגוברת ועל הפחד ברחובות לא פוסח על בתי הכנסת. "לא האמנתי שאצטרך לעסוק שוב בנושא הזה", פותח הרב שאול רובינסון את דבריו בבית הכנסת לינקולן סקוור, מהמפורסמים במנהטן. זה בוקר שבת, ואת נאומו של הרב באים לשמוע עשרות חברי קהילה.
לאחר שהוא סוקר כמה מקרי אנטישמיות שהתרחשו בשבועות האחרונים, לצד התבטאויות פוליטיות בעייתיות של חברות קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית, פונה הרב לעיקר. "אסור לנו לתת לאנטישמיות להגדיר אותנו. אנחנו לא יהודים בגלל האנטישמיות, אלא בגלל התורה. אבל גם אסור לנו לשתוק.
בניין מס' 770 - מרכז חב"ד העולמי. כ־15 אחוזים מתושבי שכונת קראון הייטס הם יהודים
"אנחנו רואים כיצד אירועי האנטישמיות מתגברים. יהודים לא בטוחים ברחובות כמו בעבר, צלבי קרס מרוססים ברחובות, ואנשים מותקפים. מי היה מאמין שנגיע למצב כזה, שיהודי לא בטוח ברחובות ארה"ב. 70 שנה לאחר השואה, האנטישמיות מתגלה לעינינו בדרכים מפחידות ומסוכנות.
"אבל אנחנו צריכים להתמלא בביטחון, ולא בייאוש. אם יש דבר שהכוחות הרעים ביותר בתולדות העולם, מימין ומשמאל, מסכימים איתו, הוא שהיהודים הם רשעים. זה דווקא מחזק את האמונה שאנחנו טובים, שאנחנו נושאים את המסר של אלוהים, של תקווה ואמונה".
3 ימים של מהומות
באוגוסט 1991 התרחשו בקראון הייטס מהומות אלימות שהתושבים הוותיקים מכנים "פוגרום קראון הייטס". המהומות פרצו לאחר שילד אפרו־אמריקני נפגע בשוגג על ידי רכב שהיה חלק מהשיירה של הרבי מלובביץ', ונהרג. השמועות שהופצו גרסו שיהודים פונו לבית החולים בזמן שהילד התבוסס בדמו, והתושבים האפרו־אמריקנים טענו שהיהודים מקבלים יחס מועדף.
במשך שלושה ימים הותקפו יהודים בשכונה, ושלושה נהרגו. ברחוב הסמוך לזה שבו הותקף מנדל, נרצח אז בדקירות יענקל רוזנבאום (29), דוקטורנט להיסטוריה מאוסטרליה, שלמד בישיבת "תומכי תמימים" הסמוכה. עדי ראייה סיפרו שהתוקפים צעקו: "לרצוח את כל היהודים". במהומות נרצחו שניים נוספים - אנתוני גרציוזי, בחור ממוצא איטלקי שהגיע לשכונה בטעות, וברכה אסתרין, קשישה שקפצה אל מותה מחשש שהפורעים יגיעו אליה.
המהומות הללו הוגדרו כאירוע האנטישמי הקשה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, עד לטבח בפיטסבורג. הן הובילו את המדינה להכניס את היהדות לחוק זכויות האזרח הפדרלי.
28 שנים אחר כך, המתחים בין היהודים לשחורים בשכונה לא נרגעו. הסיבה הראשונה לאירועים האנטישמיים האחרונים היא מקומית: טענה נגד בעלי דירות יהודים שהם מפלים לרעה אפרו־אמריקנים ומנסים "לייהד" ו"להלבין" את השכונה. הסיבה השנייה היא ארצית: התבטאויות אנטישמיות נגד יהודים מטעם אנשי ציבור, ובראשם אילהן עומאר מהמפלגה הדמוקרטית, המוסלמית הראשונה המכהנת בבית הנבחרים, ולינדה סרסור, פעילה מוסלמית־אמריקנית ממוצא פלשתיני.
"אפשר לראות נקודות דמיון בין האירועים האחרונים לאלה שהובילו למהומות", אומר יעקב ברמן. "המנהיגים האפרו־אמריקנים אמנם מגנים את האירועים האלימים, לפחות כלפי חוץ, וההתמודדות של המשטרה ושל העירייה שונה בתכלית, אבל השקרים דומים.
"השמועה השקרית, שהיהודים מנסים להשתלט על קראון הייטס ושעליית מחירי הדירות פוגעת רק באפרו־אמריקנים, היא אנטישמיות קלאסית. גם בגרמניה הנאצית צצו בהתחלה טענות נגד משפחות יהודיות, למה יש להן בתים גדולים, בזמן שלארים אין מקום לגור בו.
"האנטישמיות שמגיעה מכיוון הממסד רק מגבירה את המתח. האם כל בריון יודע מה אמרה לינדה סרסור? אולי לא, אבל זה משפיע. הם שומעים את זה בבית, בארוחת הערב. זה הפך למיינסטרים".
מלחמה על יוקר המחיה
קראון הייטס, כמו שכונות אחרות בניו יורק, עוברת תהליך שמכונה בארה"ב "ג'נטריפיקציה" ("עילוּת" בעברית) - תהליך עירוני־חברתי שבו אוכלוסייה לבנה ומבוססת נכנסת לשכונה, ובעקבות זאת עולים מחירי הדירות. התושבים האפרו־אמריקנים קשי היום מתקשים לשלם את מחירי השכירות המאמירים. חלק מבעלי הבניינים בשכונה, ובהם גם יהודים, מנסים לפנות בדרכים לא הוגנות את הדיירים הוותיקים, כדי לשכן דיירים מבוססים יותר.
"אנשים שונאים אחד את השני כל הזמן", אומר ברמן. "חלק מבעלי הדירות הם באמת יהודים, וחלקם באמת רעים ועוברים על החוק. אבל אם בעל הדירה שלך הוא חתיכת זבל, ובגלל זה אתה הולך ומרביץ ליהודי אקראי - זו אנטישמיות.
"יש בין היהודים כאלה שטוענים שהכל בסדר. אבל גם ב־91' הכל היה טוב, כביכול. השכנים שלי דאז התנגדו לאלימות.
"כשיש אירוע צריך לקרוא לילד בשמו, אחרת אי אפשר לטפל בו. צריך להקדים תרופה למשבר ולמנוע אותו. בשנה האחרונה היו מתקפות בברוקלין בפרט, ובניו יורק בכלל - גם אלימות וגם ריסוס צלבי קרס, אבל בקראון הייטס יש את הגידול החד ביותר במספר האירועים האנטישמיים.
"העובדה היא שאנשים הופכים לקיצוניים. יש שיח אנטישמי. המשטרה והתובע המחוזי עושים עבודה טובה, אבל השנאה לא הולכת לשום מקום. לכן אני מאמין שיהיה יותר גרוע, לפני שיהיה יותר טוב".
ברמן חושש בעיקר מתקרית שתצא משליטה ותביא לפיצוץ גדול, כמו לפני 28 שנים. "מתגוררים בשכונה כמאה חיילים משוחררים, רובם בודדים. חבר'ה קשוחים למדי. כל מה שאנחנו צריכים זאת קבוצת אפרו־אמריקנים שתתקוף את היהודי הלא נכון, אחד שייקח את ההגנה העצמית רחוק מדי, ואז יהיה לנו משבר לאומי. המשטרה לא יכולה להיות בכל מקום".
"גינויים לא עוזרים"
את ג'פרי דיוויס (55), שמצטרף אלינו, קשה לפספס. הוא גבר אפרו־אמריקני גדול, וקולו נשמע למרחקים. בחור שמח שמפזר בדיחות לכל עבר, אבל כשאנחנו מגיעים למקום שבו הותקפו בערב שלפני כן האם היהודייה ושני ילדיה, פניו הופכות חמורות סבר.
דיוויס הוא פעיל פוליטי ותיק בשכונה. אחיו, שהיה גם הוא שוטר ופעיל חברתי, נרצח בבניין העירייה לפני 15 שנים על ידי אדם קיצוני שהתנגד לפעילותו ולשיתוף הפעולה שלו עם גורמים לבנים בעיר, על רקע בחירתו מחדש לתפקיד חבר מועצה. מאז עומד דיוויס בראש "הארגון נגד אלימות", ארגון אפרו־אמריקני שחותר לשיתוף פעולה בין לבנים לשחורים. הוא משמש מנהיג פוליטי אזורי, תפקיד שאליו נערכות בחירות בקרב התושבים מדי כמה שנים. הוא וברמן פועלים יחד לחיזוק הקשרים בין הקהילה היהודית לקהילה האפרו־אמריקנית.
"בכל פעם שמתרחש אירוע כזה או אחר, המנהיגים מוציאים הודעת גינוי", הוא אומר באירוניה. "כמובן, זה לא משנה כלום. אנחנו צריכים להפסיק לצעוק שאנחנו מתנגדים לאלימות, ולהתחיל לפעול".
הפעילות, מבחינתו, היא חינוכית. יותר תוכניות לימוד, יותר מפגשים בין הקהילות. "בכל פעם שאנחנו אומרים שלא יהיה עוד אירוע אלים, קורה עוד מקרה כזה. אנחנו חייבים ללמוד לפעול יחד. כאן, ברחוב הזה, אישה הלכה עם ילדים והותקפה על ידי צעיר. זה סימן שאנחנו בבעיה איומה, וצריך לפתור את המשבר עכשיו. אסור לנו לחשוב שלא יהיו עוד מהומות.
"הכעס של האפרו־אמריקנים אינו במקומו. לפעמים הם חושבים שהיהודים מחזיקים בכסף, וזה פשוט לא נכון. חייבים לחנך את הילדים כבר מגיל הגן לאהבת האחר. למה לחכות שיקרה משהו באמת גרוע?
"אם הצעירים ברחובות לא יקשיבו למנהיגים בשכונות, שמנסים להרגיע את הרוחות ולהפריך את השמועות השקריות נגד יהודים, עלול לקום דור חדש שיתקומם. אם לא נתפוס את תשומת הלב של אנשים, כלום לא ישתנה.
"עיריית ניו יורק לא עושה מספיק כדי למגר את האנטישמיות. הם יכולים לעשות הרבה יותר, בתחום החינוך ובהידוק הקשרים בין הקהילות השונות. חייבים לעשות את זה, לפני שיהיה מאוחר מדי".
בזמן שמנהיגי השכונות מנסים להנמיך את הלהבות, במוסדות אקדמיים רבים בניו יורק מופצות תיאוריות שנאה נגד יהודים. א', רב מברוקלין, נאבק באנטישמיות במוסדות מטעם ארגון "מוזאיק יונייטד", הפועל לחיזוק הזהות היהודית והקשר לישראל אצל רבבות סטודנטים יהודים.
"בקמפוסים פה, כמו בכל רחבי ארה"ב, יש אנטישמיות", הוא אומר. "לפני כשנתיים נאלצה המשטרה להצמיד אבטחה לפרופסור בקולג' הקהילתי בקינגסבורו, שסטודנטים אנטישמיים פרסמו תמונות שלו, של אביו ושל בתו, בצירוף צלבי קרס ואמירות אנטישמיות.
"יש גם תופעות יותר מאורגנות, שבאות דווקא מלמעלה - מהפוליטיקה או מארגונים רשמיים וחוקיים שקשורים ל־BDS. אני נתקל באופן קבוע באמירות שמשייכות את העם היהודי למקור הכסף בעולם.
"לצערי, האוניברסיטאות לא עושות מספיק למיגור התופעה. אין כל ספק שאנחנו לפני החמרה משמעותית של אירועים אנטישמיים נגד סטודנטים, בין שבצורה אינדיבידואלית ובין שמאורגנת. אסור לחכות שיקרה אסון, למרות שלא אופתע אם הוא יתרחש".
משאית המשטרה מוצבת בשכונה מאז הפיגועים במומבאי ב־2008, לכל מקרה
א' וחבריו לארגון עובדים עם צעירים בקהילה היהודית בעיר ועם סטודנטים יהודים, ובונים תוכניות לחיזוק הזהות היהודית והקשר לישראל. בתוכניות הללו משתתפים כ־250 סטודנטים מדי סמסטר.
"אנחנו מלמדים אותם להתעמת באופן אינטלקטואלי ופרקטי מול פעולות מחאה וביטויים אנטישמיים, אנטי־ציוניים או אנטי־ישראליים. בין השאר, הם לומדים להבחין בביטויים אנטישמיים שמוסווים כביטויים נגד מדינת ישראל או כהתייחסות לקונפליקט הישראלי־פלשתיני.
"אנחנו מלמדים אותם לפזר את 'מסך העשן' ולגלות מייד שמדובר באנטישמיות קלאסית, שנאה לעצם היותם יהודים, ללא קשר למדינת ישראל או לסכסוך הישראלי־פלשתיני".
"האשמה - חוסר חינוך"
בפינת רחוב בקראון הייטס אנחנו פוגשים את יוסי קצוב, קשיש שבבעלותו חנות צילום. גם הוא לא מצליח להבין מה קרה לשכונה שבה התגורר רוב חייו. "זה נורא. במשך שנים היה כאן שקט, ופתאום, בשנה האחרונה, החלו להתרחש אירועים אלימים.
"צריכים להיות יותר זהירים. הייתי שמח להחזיק נשק, אבל לא מאשרים לנו. הבן שלי גר בטקסס ולוקח את האקדח שלו לבית הכנסת בשבת. אצלנו צריך אישור מיוחד כדי לשאת נשק ברחוב".
כמה עשרות מטרים משם אנחנו פוגשים את ישראל, פעיל יהודי ותיק שמסרב לחשוף את שם משפחתו פן יבולע לו. תחת ידו הוא מחזיק את התפילין, בדרכו לבית חב"ד.
"האשמה היא בחוסר החינוך ובהיעדר המנהיגות מצד הקהילה האפרו־אמריקנית", הוא קובע. "עם כל הכבוד, אני לא חושב שילד שתוקף יהודים עושה זאת על דעת עצמו. יש מי שמתדלק את האלימות, במקום את השיח.
"השוטרים עוצרים את התוקפים, והתביעה המחוזית מחזירה אותם לרחוב, מעין דלת מסתובבת. מערכת החינוך חייבת להתערב. לא רק אנחנו סובלים מזה, אלא כל תושב נורמטיבי בברוקלין".
לנוכח המתקפות ההולכות וגוברות, יש כבר מי שחושבים על עלייה לארץ. בתחילת מארס התקיים בניו ג'רזי אירוע עלייה ענק של ארגון "נפש בנפש", בהשתתפות יותר מ־1,000 יהודים, והאנטישמיות בהחלט עלתה על סדר היום.
"מרגישים החרפה באנטישמיות", אומר הרב חסקל לוקשטיין, מבכירי רבני ניו יורק, ומי שהוגדר בעבר כ"רב של איוונקה טראמפ". "הוזמנתי לאחרונה לאירוע ברית מילה, ואישה בשנות החמישים לחייה שאלה אותי: 'אתה חושב שהגיע הזמן לעבור?'
"אף פעם לא חשבתי שאשמע דבר כזה באמריקה. באנגליה כן, בצרפת ודאי שכן, ואם הייתי גר בבלגיה אולי הייתי עובר בעצמי. אבל כאן?
אחד משני צלבי קרס שרוססו על המדרכה בשכונת גרינפוינט, בתחילת החודש // צילום: רוב גווארינו
"כולנו מסתכלים כיצד הקהילה האמריקנית מתמודדת עם ה'עומארים' וה'קורטזים' (שתי חברות קונגרס דמוקרטיות שהתבטאו לאחרונה באנטישמיות או סירבו לגנות התבטאויות אנטישמיות; ח"ג). אם הם יהפכו למיינסטרים, נראה יותר עלייה, חד־משמעית. אבל אני לא רוצה שאנשים יעברו לישראל כי לא טוב להם באמריקה. זה לא יהיה טוב לארה"ב ולא יהיה טוב לישראל.
"מעולם לא חששתי מהימין הקיצוני, כי הוא מעולם לא היה במיינסטרים. ברור שיש ימין אנטישמי. הפיגוע בבית הכנסת בפיטסבורג היה ימין אנטישמי. אבל כרגע אנחנו דואגים ממה שקורה למפלגה הדמוקרטית, כי זה משאיר אותך ללא שום אפשרות בחירה, מימין או משמאל".
במשטרת ניו יורק נערכים בימים אלו לאבטחה של הקהילות היהודיות בניו יורק בחג הפסח. בכנס שנתי של המשטרה תודרכו מאות בכיריה על ידי המפכ"ל, ג'יימס פטריק אוניל, והקונסול הכללי של ישראל, דני דיין.
"הנתונים מטרידים מאוד ומבהירים שעלינו להילחם באיום האנטישמי בכל דרך", אמר אוניל בכנס. "כל מקרה ייחקר לעומק, וכל דיווח וחשד ייבדקו, ועל הציבור להיות ערני. האיום משתנה, והפסח הזה שונה מקודמו. תפקידנו לדאוג שהתושבים יהיו בטוחים, ויותר מזה - שירגישו בטוחים".
דיין סיפר לשוטרים כי לאחרונה רוססו ברחובות ברוקלין שני צלבי קרס. "כשמוניתי לקונסול הכללי בניו יורק, לא דמיינתי שהמציאות תחייב אותי ללכת על מדרכות שעליהן צויר צלב קרס, כאן בניו יורק.
"אסור לתת למציאות שבה אנשים נפגעים בשל אמונתם להימשך. העובדה שיהודים נרצחו בבית הכנסת בתפילת השבת כאן בארה"ב, שיהודים מותקפים בקהילותיהם בעיר, צריכה להדיר שינה מעיני כולנו".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו