הראיון עם כיתריה פאוץ', פיינליסטית "הכוכב הבא", שאולי תייצג את ישראל באירוויזיון 2019 (הגמר ישודר בקשת 12, יום שלישי, 21:00), מתנהל בשלווה. היא נינוחה ומשיבה בעדינות על הכל, עד שמדברים איתה על המונח "הכושים העבריים", והיא מאבדת את הסבלנות.
"אנחנו אף פעם לא קראנו לעצמנו 'כושים', אבל בחברה הישראלית מכנים אותנו ככה", היא אומרת בטון שאינו משתמע לשתי פנים. "וזה לא מאוד פוליטיקלי קורקט, כי במשך שנים השתמשו במילה הזאת כדי לפגוע. היום המינוח הוא 'עבריים'.
"זו לא רק אני בסיפור הזה, אלא כל המשפחה שלי והדודים שלי, שנתקלו בסיפורים גזעניים ובאפליה על רקע צבע העור שלהם. ברור שהמצב היום שונה ממה שהיה פעם, יש יותר אמפתיה לשונה. אני מקבלת הרבה אהבה מהחברה הישראלית ונהנית מזה, אבל יש סיפורים קשים מאוד, שמעציבים אותי. תמיד יש מה לשפר".
בתוך כל המוזיקה והתחרות, יש לך גם שאיפה להראות שאפשר אחרת?
"אני רוצה להראות את הצבעוניות שיש לנו במדינה. להראות שיש פה הרבה אנשים מכל כך הרבה עדות - מרוקאים ותימנים ואשכנזים. ואני, מהקהילה הקטנה בדימונה, יכולה להראות את כל הדבר היפה הזה".
איך מתייחסים להצלחה שלך בקהילה?
"נסעתי לשם השבוע וקיבלו אותי בצורה מדהימה. הוציאו את כל הילדים מבית הספר, וכולם הכירו אותי ורצו אלי ושרתי איתם. זה היה מדהים.
"אני לא חושבת שהייתי מאושרת ככה בחיים. קודם כל, חזרתי הביתה אחרי הרבה זמן, ושנית - לא רק חזרתי הביתה, אלא קיבלתי חיבוק מכולם. חשבתי שאני מגיעה לצילומים עם כמה דודות במרכז ההארחה ומצאתי שלטי חוצות. כולם בעיר הכירו את השם שלי. אנשים ביקשו להצטלם איתי, ועשיתי להם סיור במרכז שלנו בדימונה.
"זה הקסם האמיתי, בשביל זה אני עושה את כל הדבר הזה. לא בשבילי, אלא בשביל כולם בקהילה שלי. מבחינתי עשיתי את שלי".
אז את רואה בעצמך סוג של שליחה?
"העבריים הם חלק ממני. יש שם עוד צעירים שעוסקים בתחום המוזיקה, וחשוב לי לשים אותם על המפה. להראות שאפשר לצאת ממקום קטן מאוד ולפרוץ את המחסומים".
* * *
היא נולדה לפני 23 שנים לאמא זהורה ז"ל, זמרת ואמנית, ולחזקיה (60), נגן תופים ופסנתר. אחיה הבכור, ימואל (27), הוא מפיק. את שמה - חיבור של המילים "כתר" ו"יה" - קיבלה ממנהיג הקהילה.
"חשבתי שאני היחידה בארץ עם השם הזה, אבל לפני כמה ימים קיבלתי ממישהי ישראלית הודעה שגם לה קוראים ככה, אז מתברר שאני לא היחידה".
ב"הכוכב הבא לאירוויזיון". "תמיד הייתי צנועה בהקשר של היכולות שלי"
את הילדות שלה בדימונה היא מתארת כמושלמת. "אני שמחה שהספקתי ליהנות מהילדות שלי ולחוות אותה. לא הייתי הילדה הכי עשירה בעולם, היה לי חדר פיצי של מטר על מטר, אבל אמא שלי קישטה לי אותו וצבעה אותו, והגודל שלו לא היה רלוונטי. גם ככה אני קטנה ולא צריכה הרבה. בתוך הקופסה הזאת הרגשתי נסיכה".
היו קשיים כלכליים?
"היו תקופות קשות. אמא שלי הגיעה מחיים טובים בארה"ב לחיים פחות טובים, אבל עבדה בהרבה עבודות כדי לשפר את המצב. גם בתקופות פחות טובות לא נתנו לי ולאחי להרגיש חוסר".
באיזה גיל התחלת לשיר?
"גדלתי בבית שבו שני ההורים מוזיקאים, ובשלב מסוים התחלתי לחקות זמרות וזמרים שהייתי שומעת במגוון סגנונות, כמו סול, אפריקני, קובני, ים־תיכוני. בהמשך התחלתי להופיע בטקסים בבית הספר ובהופעות קטנות בקהילה. אבל לא למדתי פיתוח קול או משהו מקצועי.
"תמיד הייתי צנועה בהקשר הזה. לא חשבתי שאני יודעת לשיר הכי טוב ושיש לי יכולות, פשוט נהניתי ממוזיקה".
מה היו החששות?
"שיקולים כלכליים ופרנסה. בעיקר חשבתי שאולי אני לא מתאימה למוזיקה בארץ, ושיהיה לי קשה. לא חשבתי שיהיה לי מקום פה".
היא למדה בתיכון "אחווה" בעיר והצטיינה דווקא בריצה. "הייתי טום־בוי, קטנה מאוד, אבל מהירה מאוד. הגעתי להרבה הישגים ואפילו זכיתי במדליות. היה רגע שחשבתי שאהיה ספורטאית כשאגדל. אבל בשלב מסוים הבנתי שזה לא זה".
בצבא שירתה כסמב"צית בבסיס קציעות. "זה תפקיד שאת נמצאת בו הרבה לבד, אבל היה לי נחמד, כי אהבתי את השקט בחמ"ל. הייתי אפילו שרה שם לפעמים".
* * *
לקראת סוף השירות חוותה את המשבר הראשון בחייה, כשגילו לאמה סרטן במצב מתקדם. "אמא שלי היתה החיים שלי. היא היתה זוהרת, אנרגטית, פלפלית, מצחיקה, פשוט מדהימה. ניגנה בצ'לו ופסנתר, רקדה סטפס, היתה שחקנית ועורכת ספרים. ואת הכל היא עשתה מעולה.
"כשגילו לה את המחלה היא היתה בבית, אבל המצב שלה הידרדר במהירות, והיא הועברה לבית חולים. הייתי באה אליה ומדברת איתה המון. ידענו שהסוף קרוב וסגרנו הרבה פינות.
"היא אמרה לי שהיא סומכת עלי ושהיא שמחה לראות את מי שגדלתי להיות, שהיא יודעת שאני אצליח. אמרתי לה בדמעות שאני אוהבת אותה, שהיא ההשראה שלי, והודיתי לה על כל מה שהיא עשתה בשבילי. לא השארתי שום דבר בלב. השיחות האלה גרמו לי להיפרד ממנה בלי תחושת פספוס. אחרי שהיא נפטרה החלטתי ללכת על קריירה מוזיקלית".
רצית לפרוץ בַּמקום שהיא לא הצליחה?
"כילדה שאלתי את עצמי למה היא לא רוצה לפרוץ מחוץ לקהילה. אבל האמונה שלה בקהילה והטיפול בנו היו חשובים לה יותר, והיא ויתרה על הקריירה הגדולה".
מה היא חשבה על יכולות השירה שלך?
"היא מאוד אהבה לשמוע אותי שרה. תמיד היתה אומרת לי 'לנקות מניירות'. כל מילה שהייתי מסלסלת, היא היתה מעירה לי. היא לימדה אותי שיש גם יופי בתווים ובשירה הנקייה. היה לה קול מאוד ייחודי ומחוספס, אבל היא לא סלסלה. אני אוהבת מניירות, אבל אני מסכימה שלפעמים זה מוגזם".
מה היא היתה חושבת לו ראתה אותך מופיעה היום?
"אני תמיד מדברת אליה ומתקשרת איתה, ואני בטוחה שהיא ממש גאה בי. אני מדברת איתה בקול רם, ומי שרואה אותי מהצד יכול לחשוב שאני לא נורמלית, כי אני עם משקפיים ואוזניות. אבל זאת הדרך שלי. אמא שלי נמצאת איתי תמיד, ואני הכי מרגישה את זה כשאני עולה לבמה".
מה את אומרת לה?
"אני אומרת לה שאני צריכה אותה, וברגעי משבר אני מבקשת ממנה כוח. בזמן תחרות יש הרבה מתח, וזה יכול להיות מתיש נפשית. זה אולי ייראה לך מוזר, אבל אני מבקשת ממנה להיות איתי על הבמה, כאילו אנחנו לבד בחדר, משתוללות וצוחקות".
בתום שירותה הצבאי היא ארזה את המזוודות ועברה לרמת גן. לפרנסתה עבדה בעבודות מזדמנות כמו במאפייה, במספרה ובבית קפה, "אבל תמיד שמרתי על הצניעות. לא תראה אותי עם גופיות, טייטס, מיני או בגדים צמודים".
לא היית רוצה?
"ממש לא. אני חושבת שאפשר להיות מגניבים גם בלי כל הדברים האלה. ככה חונכתי, ואני מאמינה בזה. אני גם לא רוצה לאכזב את אבא שלי".
במקביל, היא החלה להעלות לרשת סרטונים שבהם היא שרה, וחלקם הפכו ויראליים. אחד מהם הגיע לאוזניים הנכונות של המפיק המוזיקלי תומר בירן, שזיהה את הפוטנציאל, ויחד עם שותפתו אושרת בן ארוש, חתמו איתה על הסכם ניהול וייצוג. בתוך זמן קצר התחילה כיתריה להקליט שירים לפרסומות לחברות גדולות ולהופיע בארץ ובחו"ל.
"הרגשנו קצת בתפקיד ההורים שלה", מסבירה אושרת, שצמודה אל כיתריה בראיון. "לצד הטיסות שארגנו לה, לפעמים אפילו במחלקת עסקים, אמרנו שחשוב שתהיה לה עבודה רגילה בארץ, נוסף על המוזיקה. שתישאר עם הרגליים על הקרקע ותעבוד קשה. אבל דברים קרו מהר מאוד, ועכשיו כל כולה במוזיקה".
"אני לא יודעת אם אני פייבוריטית". פאוץ' (איפור: ענבל אפרגן, סטיילינג: יהלי אביכזר, חליפה: מאיה נאה לשנקר, עגילים: ברשקה) // צילום: רונן אקרמן
הפריצה בארץ הגיעה לפני חודשים אחדים, כשכיתריה השתתפה בתוכנית הריאליטי "דה פור", ששודרה ברשת. "התלבטתי הרבה לפני שהלכתי, שמעתי שזאת חוויה קשה, וחשבתי שזה אולי לא בשבילי. חשבתי שאני צריכה את הזמן שלי ובהדרגתיות. אבל אושרת שכנעה אותי".
אושרת: "כל הזמן הציעו לה מ'דה פור' ומ'הכוכב הבא', וכל הזמן אמרנו לא. אבל כשהרגשנו שהיא בשלה רגשית ומוכנה לזה, לצד העבודה האינטנסיבית על חומרים לחו"ל, הבנו שאין סיבה שמישהי כמוה לא תעשה מוזיקה גם בארץ. ידענו שלהתחיל עם מישהי שבהוויה שלה היא זמרת פופ באנגלית זה יותר מסובך, אבל גם לא היה לנו מה להפסיד, כי אנחנו יודעים מה יש לנו ביד, וישראל זה חשוב וכיף".
כיתריה: "התלבטתי בין שני הפורמטים, ובסוף בחרתי ב'דה פור', כי זה היה פורמט חדש בארץ והכרתי את התוכנית מארה"ב. חשבתי לעצמי שאם אנצח, אהיה הראשונה שניצחה בפורמט חדש".
אושרת: "גם מבחינת הטיימינג הסתדר לנו מאוד. אמרנו לעצמנו שאם נרצה להגיע לאירוויזיון, נלך ל'הכוכב הבא'".
* * *
כבר באודישן הראשון, כשביצעה את "I Lived" של וואן ריפבליק, היא הפילה את השופטים ואת הצופים בבית וסומנה כמועמדת מובילה לניצחון.
"קיבלתי הרבה פרגון כבר בביצוע הראשון, זה היה מדהים. למען האמת היה לי די משעמם לאורך העונה, כי באתי לשיר, ובפועל שרתי רק חמישה שירים, כי אף אחד לא בחר בי והייתי על הספסל".
הבנת שאת פייבוריטית לניצחון?
"הרגשתי שמאוד אהבו אותי, והשופטים היו נחמדים אלי ופרגנו לי".
"דה פור" נכשלה וירדה מהמסך מוקדם מהצפוי. כיתריה סיימה במקום השני.
"התאכזבתי שהתוכנית ירדה, כי סירבתי להרבה תוכניות, ועד שכבר החלטתי ללכת, זה לא הצליח. ועוד יותר התאכזבתי שבקושי שרתי".
אבל היה ברור שזה לא יסתיים כאן. מפיקי "הכוכב הבא" שמו את האגו בצד, התמקדו בפוטנציאל ובכישרון והציעו לה לבוא לאודישנים שלהם.
"חשבתי שיכול להיות מגניב לייצג את הקהילה ואת המדינה, אבל בהתחלה היתה לי התלבטות. שאלתי את עצמי אם אני מוכנה להתחיל עוד תהליך כזה. מה שהכריע הוא האירוויזיון, שזו חשיפה גדולה, ואין לך דרך אחרת להגיע אליו אלא דרך התוכנית".
ביום האודישנים האחרון, רגע לפני שהנבחרת נסגרה, כיתריה שברה את שיא הקולות, עם 95 אחוז. הביצוע השני, לשיר "Price Tag" של ג'סי ג'יי, היה מוצלח פחות, והיא קיבלה 60 אחוז.
"התלבטתי אם ללכת על השיר הזה, ובסוף החלטתי שכן, כי חשבתי שיהיה מגניב לעשות משהו אחר, עם פאן. לצערי זה לא היה ממש פאן, וגם נראיתי לא טוב, השיער שלי היה על הפנים. מה לעשות, קורה".
באיזה שלב הבנת שאת פייבוריטית גם פה?
"אני לא יודעת אם אני פייבוריטית, אבל אני מרגישה שמצפים ממני להרבה יותר מאחרים. חושבים שאני זמרת טובה ושיש לי מה לתת. התחרות קשה יותר מאשר ב'דה פור', יש מולי אנשים ממש מוכשרים. אני גם שרה יותר".
היתה ביקורת של השופטים שלא הסכמת לה?
"כן, על המניירות. אני אוהבת מניירות, ולא כולם מתחברים לזה, למשל אסף אמדורסקי, וזה בסדר גמור. בשלב מסוים ניסיתי להפחית, אבל אני לא בטוחה שאני תמיד מבינה עד הסוף למה הם מתכוונים ומה צריך לשנות. אז אני משתדלת לבצע כמו שנראה לי הכי נכון".
* * *
כבר בהתחלה היה ברור ששתי הזמרות בעלות הקול הגדול יתחרו זו בזו - כיתריה החדשה נגד מאיה בוסקילה הוותיקה והמנוסה. "אני רואה לפעמים תגובות שמשווים בינינו, אבל אני לא מרגישה שהמנצחת תהיה בהכרח אחת משתינו. אני דווקא מרגישה שהיה יותר דיבור על להקת שלוה. לפני שקובי הודח הוא היה הפייבוריט שלי, יחד עם שלוה. אני חושבת שהאירוויזיון תפור עליו".
מה את חושבת על מאיה?
"מאיה מהממת, אני אוהבת אותה. היא בן אדם טוב, כמו אחות בשבילי. תמיד מנסה לעזור ולפרגן. היא ממש דיווה, ויש לה הרבה מה להגיד, בקטע טוב. בלי פילטרים. לי זה לא מפריע. אחרי הדואט המשותף אפילו הציעו לנו ללכת לאירוויזיון ביחד".
מה את חושבת על להקת שלוה?
"הם מהממים, ואי אפשר להתעלם מהסיפור שלהם. הם פשוט נכנסים ללב. המסר שלהם, שעל אף המוגבלות הם מצליחים ויכולים לעמוד על הבמה, הוא יפה וחשוב".
עד כמה את לחוצה?
"בכל תוכנית אני מתרכזת בתוכנית הבאה. רק ככה אני מצליחה לשרוד את זה".
צפית באירוויזיונים בעבר?
"כשנכנסתי לתחרות התחלתי לברר על האירוויזיון. הלכתי לצפות בנטע ובכל התחרות שלה, זה היה האירוויזיון הראשון שראיתי. ראיתי גם את כל מה שקרה איתה מאז ועד היום, וזה מדהים".
היא השאירה אחריה נעליים גדולות מאוד.
"אני יודעת, ואני מרגישה שיש זכוכית מגדלת על ישראל וציפיות גדולות. אני מקווה שאם אנצח, אוכל להתעלות על הציפיות ולא לאכזב".
* * *
בשנתיים האחרונות היא בזוגיות טרנס־אטלנטית עם ישמעאל, ישראלי לשעבר שעזב את הארץ כשהיה בן 10 ומתכוון לעשות עלייה.
"התחלנו לדבר בפייסבוק, והוא הציע לי דייט ברכיבה על גמלים. אני רציתי יותר סוסים, ובסוף סתם הלכנו לבאולינג וניצחתי אותו", היא צוחקת. "אנחנו מדברים כל יום ונפגשים אחת לכמה חודשים. הפעם האחרונה שנפגשנו היתה כשההפקה הביאה אותו לאולפן בהפתעה. אם אתה מאוד אוהב את הבן אדם, זה מחזיק".
תתאכזבי אם לא תנצחי ב"הכוכב הבא"?
"כן, כי אני כבר חושבת לייצג את ישראל, וזאת גם הזדמנות בשבילי לקריירה בחו"ל. אבל גם אם זה לא יקרה, אמשיך לעבוד ולהקליט. הפריצה אולי תיקח יותר זמן. פעם חשבתי שאין לי מקום במוזיקה בארץ ולא חשבתי שיכולים להתחבר לסגנון שלי, כי המוזיקה הים־תיכונית היא הכי מצליחה. היום אני יודעת שיש לי מקום, ושאני אוציא סינגל".
מה את רואה כשאת עוצמת את העיניים?
"אני רואה את עצמי בנאמבר מטורף באירוויזיון עם אבא שלי ואחי על הבמה, ביחד עם הדודות שלי, שגם הן זמרות. אם לא הייתי חושבת שזה יכול לקרות, לא הייתי כאן עכשיו".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו