הכוהנת הגדולה

משך שבועות אחדים, בחודש נובמבר האחרון, הרגישה אודטה שוורץ שמשהו לא כשורה בגוף שלה. בדיקה שגרתית אצל הגינקולוגית הסתיימה באופן מפתיע: כוהנת הלייף סטייל הוותיקה מצאה את עצמה שוכבת על שולחן הניתוחים. 

"בתקופה קצרה מאוד שמנתי מאוד, בלי קשר למה שאכלתי", היא משחזרת. "החלטתי ללכת לד"ר רונית אלמוג, הגינקולוגית המלאכית שלי. בבדיקה היא גילתה גוש בגודל אשכולית מעל השחלה הימנית שלי, שצריך להסיר באופן מיידי.

"ראיתי את העיניים המודאגות שלה והבנתי שעל מסך האולטרה־סאונד היא לא מצאה את אריאלה ממפעל הפיס. לפי המאמצים הגדולים שלה להרגיע אותי, הבנתי שמצבי לא להיט". 

נשמע מלחיץ.

"אני תמיד אומרת שעד שאני לא מתה - אני חיה, ובפול ווליום. אתה יודע, אצל היהודים אין 'ערב צרות', יש רק 'ערב חג', ועד שלא מודיעים לי במפורש שמדובר בצרה, אני לא חוגגת 'ערב צרות'".

מה קרה בשלב הבא?

"עשו לי ניתוח ומצאו גוש, והייתי צריכה לחכות לתשובה מהפתולוג, כשאני מורדמת על השולחן. לשמחתי, יצא שזה 'בורדר ליין', יענו טרום־סרטני, יענו הגעתי בזמן. אמנם זה שפיר, אבל אני צריכה להיות במעקב. מדהים איך דווקא לי, אחת ששנים עושה קמפיינים לעולם על שמירת הבריאות, איכשהו הדבר הזה התפקשש. המסר הוא - ללכת להיבדק". 

לאורך תקופת אי הוודאות היו לך מחשבות על סוף?

"לא, כי אני בשולם עם המוות שלי. לא של יקיריי, אבל של עצמי. אני מוכנה לתלות את הנעליים בכל רגע נתון, מכיוון שאני יודעת שהמוות הוא לא סוף פסוק. לאמונתי, אנחנו נשמה שיש לה גוף והיא נצחית". 

היה שלב כלשהו שהתפרקת בו בבכי? 

"לא, מפני שאין לי רחמים עצמיים, וגם לא רחמים על הזולת. יש לי חמלה. אתה מרחם על מישהו? בעיניי, זאת התנשאות. באותו הכסף, כמו שאומרים, עדיף שתעזור, שתעשה פעולה. כי הרחמים, בהבנה שלי, הם רק מילה אחרת ל'איזה מזל שזה לא קרה אצלי'. 

"אם יש לך עמוד שדרה איתן של הבנה מה אנחנו עושים פה, על האדמה הזאת, שגם המוות הוא לא סוף פסוק, אתה לא מתחיל להשתגע". 

נשמע, איכשהו, שלא היית לחוצה.

"יצא שהרגעתי את הרופאה, את הילדים, את המשפחה והחברים. לא יודעת איך להסביר את זה, אבל עמוק בליבי ידעתי שהכל יהיה בסדר. כל הזמן הודעתי לאהובים עלי שאני הולכת לניתוח הזה כמו לשיננית. מסירה את הפלאק וחוזרת, ועוד התחצפתי, כי נסעתי לכמה ימים למיאמי, לבר המצווה של הנכד האמצעי שלי. לא היה מצב בעולם שלא הייתי מגיעה להיות איתו. כשחזרתי - מייד נכנסתי לניתוח".

ניתוח בטן הוא לא עניין פעוט.

"זה דבר נורא כואב, אבל הדבר שהכי קיטרתי עליו, ביני לבין עצמי, היה החולשה הפיזית הנוראית שהיתה לי בעקבותיו. מתברר שהרדמה ארוכה עושה שמות בגוף. לא זכרתי דברים, הייתי עייפה וחלשה, ורק רציתי לישון. ללכת לסופר קרוב לבית, למשל, היה מבצע שאחריו הייתי חייבת לנוח חצי יום. כולם אמרו לי שזה יעבור ושצריך לתת זמן, אבל לא היתה לי סבלנות לתהליך. אחרי שאת רגילה להיות אנרג'ייזר, לא כיף להיות זומבי. זה לקח חודש וחצי, עד שחזרתי לעצמי".

שוורץ, מי שנחשבת בעיני רבים לגרסה הישראלית של מרתה סטיוארט, אבירת הטיפים לסגנון חיים, ליחסים ולניהול משק הבית, כבר בת 66, אבל אין לה בעיה עם הגיל. "בתוך הראש שלי החלטתי שאני חיה עד גיל 200, עם כל האנרגיות שלי עלי, ועם מוח חד. כל אהוביי באותו מצב צבירה כמוני. 

"עדיין לא עשיתי מתיחת פנים, למגינת ליבה של גברת זליבנסקי, שבטוחה שכן, ואני גם לא מזריקה בוטוקס וחומצות".

מה כן עשית?

"לפני 20 שנה הרמתי עפעפיים, ואני תמיד חולקת עם כל העולם ואחותו את כל סודות הטיפוח שלי". 

•  •  •

היא מתגוררת בהרצליה פיתוח, והראיון איתה נערך בבית הקפה השכונתי. את דרכה בעולם התקשורת התחילה ב־1977, כשהיתה בת 24, בשבועון המנוח "העולם הזה", ומשם דרכה לכיבוש העיתונים היומיים הגדולים היתה מהירה. טוריה האישיים, שכללו עצות מועילות, טיפים לקניות והגיגים קיומיים בנוסח סחבקי מושחז ובקריצת עין, משכו אליהם מאות אלפי קוראים אדוקים מדי שבוע.

ב־2003 קיבלה שוורץ לראשונה תוכנית לייף סטייל טלוויזיונית משלה, "אודטה", בערוץ 10. על אף הצלחת התוכנית, שהביאה לה שלוש פעמים את פרס "מסך הזהב", היא הודיעה בתום 1,000 תוכניות שנמאס לה. "חשבתי שלפני שהאנרגיות שלי מתחרבשות וגוועות, עדיף לי לעצור ולהשאיר לאנשים טעם טוב בפה, שיהיה להם למה להתגעגע", היא מסבירה. 

צעד אמיץ.

"אולי מבחוץ, כי מבפנים היה לי ברור שלא יכולתי לעשות את זה אחרת. כמו שהיה כשהתגרשתי מאבי ילדיי (איש העסקים איציק דנין; ע"ס), המאוד עשיר. השארתי לו וילה בהרצליה פיתוח ודירה מפוארת במנהטן, ויצאתי אחרי 17 שנות נישואים בלי גרוש לעורי, ספרותית ומעשית. רק עם שני ילדיי (דנה, כיום בת 38, עקרת בית, ואלון, 34, עוסק בנדל"ן; ע"ס). הלכנו לגור בדירה שכורה בתוכנית ל', כי לא היה לי מספיק כסף לשכור דירה בהרצליה פיתוח, כדי לא להוציא אותם מבתי הספר ומהחברים. אז יש צעדים שמבחוץ נראים מטורפים, אבל מבחינתי, שום כסף הוא לא הרבה מדי. כופר נשמתי".

לא היו השלכות כלכליות לפרישה שלך מערוץ 10?

"כשהייתי בערוץ 10 הייתי שותפה עם 'שמיים הפקות' (החברה שהפיקה את 'אודטה'; ע"ס) בהכנסות מהתוכנית, ואתה יכול לדמיין שמדובר בכמה מיליונים - לשני הצדדים.

"היתה פעם רשימה בעיתון של המרוויחים הגדולים בטלוויזיה, ומיקי חיימוביץ' יצאה במקום הראשון. קלטתי איך הסכומים שלי היו הרבה יותר גבוהים. הייתי מה־זה מבסוטה שאני לא ברשימה, כי אף אחד לא דמיין לעצמו ש'הכתבת לענייני קציצות' מסוגלת להרים סכומים כאלה. 

"מצד שני, היו שנים שלא הרווחתי בהן שום דבר, אבל כל זמן שיש לי קורת גג מעל הראש ומספיק כסף לקנות בסופר ולמלא טנק דלק, הכל בסדר. מייק טוד, בעלה המיליונר של ליז טיילור, אמר פעם משפט מחוזי: 'הרבה פעמים בחיי הייתי חסר פרוטה, אבל אף פעם לא הייתי איש עני, כי עוני הוא מצב נפשי'. וזה כל כך נכון". 

היו תקופות שלא היה לך אפילו המינימום הזה? 

"כן, בדמדומים של 'מעריב'. בגלל המצב הכלכלי הגרוע של העיתון השכר שלי ירד, עד שהגעתי לסכום מגוחך, אבל המשכתי לכתוב לקליינטורה שלי, לקוראים. העיתון החליף מלא ידיים, עד שהיתה פעם שהמדור שלי היה כבר מעומד - אבל העיתון החדש, עם הבעלים החדשים, יצא בלעדיו.

עם הבן אלון בתמונה מ־2008. "צמחתי כאדם, מיליון טורים בעיתון לא היו מצמיחים אותי ככה" // צילום: מאיר פרטוש

"ואני השתגעתי: הרי לא הפסקתי להיות רלוונטית. תסתכלו כמה קוראים יש לי בפייסבוק. בזמנו זו היתה מכה איומה, זה היה להרביץ בסלע קיומי הנפשי. בזהות הפנימית שלי תמיד הייתי אדם כותב, ומוצלח. עם רזומה של שישה רבי מכר (בהם 'כיופים', 'הפטנטים של אודטה' ו'הספר המשפחתי של אודטה'; ע"ס), שכל אחד מהם נמכר בעשרות אלפי עותקים. היה פעם יועץ פוליטי אמריקני גאון שאמר שאם אתה רוצה לחסל מישהו, אל תלך על החולשות שלו, תכה אותו בחוזקות שלו. ואני חוויתי על בשרי מה זה לחטוף מכה בחוזקה שלי". 

איך הרגשת? 

"רע מאוד, אבל אתה יודע, אינטליגנציה נמדדת בעד כמה מהר אתה מפנים מציאות חדשה. ומכיוון שכל דבר קורה מסיבה - זה אילץ אותי לפתוח את ערוץ ההרצאות שלי להעצמת נשים, ואת הייעוצים האישיים. מזה התפרנסתי וזה הצמיח אותי כאדם, בשנות אור. מיליון טורים לא היו מצמיחים אותי ככה". 

היו רגעים שבהם חשבת שאולי פשוט נגמר לך? 

"בחיים לא". 

•  •  •

אודטה ידעה תמיד לתת טיפים מועילים בענייני הורות ויחסים בין־אישיים. קמפיין MeToo, שהציף בשנה האחרונה את נושא ההטרדות נגד נשים, החזיר אותה לניסיון האונס שחוותה בעצמה, ולמקרים נוספים שבהם הוטרדה, לדבריה. 

"הייתי בת 23 והצלחתי להיחלץ בשן ועין", היא נזכרת בניסיון האונס. "אז גם ראיתי את הדבר המפורסם הזה - איך כל חיי עברו מול עיניי בסרט מהיר. אף פעם לא הבנתי מה זה, עד שזה קרה לי". 

זה קרה עם צעיר שהכירה, שבדומה לה - היה עולה חדש מרומניה. אחד המפגשים הידידותיים ביניהם הסתיים, מבחינתה, בחוויה הקשה. 

"קבענו שנלך יחד ליומית בקולנוע פאר, והכל נראה בסדר. שום דבר רע שאתה יכול לדמיין לעצמך. כשיצאנו משם הוא ביקש שאלווה אותו עד המלון שבו עבד. כשהגענו הוא הציע לי את מפתחות הדירה שלו, שאלך לנוח אצלו. סירבתי, כמובן. היתה אז אופנה ללבוש חצאיות מקסי, עם עקבים נורא גבוהים ושמנים, עם פלטפורמות. תזכור את הפרט הזה, כי הוא יהיה משמעותי בהמשך. מכיוון שסירבתי לנוח אצלו, הוא ביקש ללוות אותי לבית הוריי. 

"לא היתה לי סיבה ממשית לסרב לליווי, כי היה עדיין אור יום. ואז הוא שם פתאום את היד שלו על הכתף שלי, וזאת היתה הפעם הראשונה שנדף ממנו ווייב אחר. הורדתי לו את היד. מי הוא שייגע בי בכזו בעלות? אנחנו בכלל לא בקטע הזה. אז הוא שם אותה שוב, והפעם בהתרסה ובעצבים, ושוב הורדתי לו אותה, גם אני הייתי יותר תקיפה. 

"ואז, מאפס למאה, העיניים שלו התהפכו פתאום ונהיו מטורפות. הוא התחיל להחטיף לי סטירות איומות ולהגיד: 'למה לא סיפרת לי שהיית בבית חולים למשוגעים? אה? למה לא אמרת לי שאת משוגעת ובהשגחה של רופאים?'

"הייתי המומה מהעיניים שלו. בשנייה אחת הבנתי שהוא מטורף שמשליך את הסיפור שלו עלי. המכות שלו נחתו עלי כמו טחנת רוח, סטירות איומות, כי הוא היה גבוה ומגודל. כדי להרגיע אותו ולהרוויח זמן, אמרתי לו בנועם: 'למה באלימות? הכל בסדר, לא אמרתי לא, אני לא מתנגדת'. 

"הסתכלתי במצוקה סביבי ולא ראיתי נפש חיה בכל הרדיוס שהעין שלי תפסה. לא היה עוזר לי לצעוק שיצילו אותי, כי מעשה שטן, לא היה אדם שישמע. כל החלונות היו מוגפים, ושום מכונית לא עברה בכביש. כלום.

"עברה לי המחשבה ההישרדותית בראש, שאם אתן לו מה שהוא צריך, זה לא ישאיר אצלי סימנים בגוף ושיניים שבורות לכל החיים. ראיתי ספסל, הובלתי אותו שנשב עליו, פתחתי לו את החנות ועזרתי לו, עם היד. 

"בתוך רגע הוא הפסיק להיות השור הזועם המשתולל, וגעה שם בעיניים זגוגיות, כמו פרה שחוטה. כשזה נגמר - מייד טסתי משם ולא עצרתי. ולא סתם סיפרתי לך קודם מה לבשתי, כי את הריצה בחצאית המקסי ונעלי העקב האלה, מרחוב הירקון עד יהושע בן נון פינת ז'בוטינסקי, אני לא אשכח בחיים שלי".

פגשת אותו מאז?

"לא, לימים התברר שהוא ניסה לאנוס גם חברה טובה שלי, שהכניסה אותו לביתה. גם אצלה, מאפס למאה, בלי אזהרה מוקדמת, הוא התנפל".

בהמשך, בתקופה שעבדה ככתבת צעירה, חוותה הטרדה מינית נוספת. 

"בכיר חתיך וצעיר קצת הציק לי. הייתי אז פצצה צעירה בת 29, ובכל פעם, תוך כדי דיבור אגבי וטריוויאלי, הוא היה מעסה לי חזק את העורף, עיסוי אינטימי ומיני שחבל על הזמן. אני השתגעתי בתוך עצמי ממצוקה. 

"באחת הפעמים שזה שוב קרה, איך שהוא התחיל - תפסתי לו עם כל הנשמה בתחת. הבאתי לו שם צביטה בסיבוב של לחי שלמה, וזה היה קטע מצחיק, כי ברחה לו צווחה גבוהה של אישה. הוא קפץ בהפתעה עם הבטן קדימה וצעק: 'מה את עושה?' חייכתי אליו בעליזות ואמרתי: 'אתה לי בעורף - אני לך בתחת. חברים, נכון?' 

"מאז, הוא בחיים לא העז יותר, לא התקרב ולא מישש". 

לפני חמש שנים היא הוטרדה בפעם השלישית, הפעם, לדבריה, על ידי איש מוכר מתחום הספרות (שמו שמור במערכת). 

"הוא ניסה לכפות את עצמו עלי ברחוב, בלי 'הקדמה למבוא' ובלי שנתתי לו מסרים כפולים, כמו שכל מיני נבלות מנסים לטפול על נשים שזה קרה להן. ישבנו חבורה שלמה במסעדה, שולחן שמח כזה. הוא עצמו היה קצת מבוסם. 

"בנקודה מסוימת, זה היה בשלוש בצהריים, הודעתי ליושבי השולחן שאני הולכת הביתה. הוא רצה ללוות אותי, וסירבתי מול כולם, כי אין צורך והכל בסדר. אפילו לא חיכיתי לו, ויצאתי. מתברר שהוא רץ בעקבותיי, השיג אותי, תפס אותי ביד, וניסה לתקוע את הלשון שלו לתוך השקדים שלי". 

איך הגבת?

"במזל, האינסטינקט שלי היה לסובב מהר את הפה הצידה, אז רק קיבלתי ממנו מריחה מגעילה של רוק על הלחי. נכנסתי מהר לרכב שלי, התקרצפתי טוב - וזהו". 

לא חשבת לחשוף אותו?

"למרות שאני שמחה מאוד על המודעוּת הפנומנלית שעוררו MeToo וקמפיין 'למה לא התלוננתי?' - ואני הכי בעד - בכל זאת יש דבר כזה שקוראים לו 'מידתיות'. את לא יכולה להרוס חיים של אדם על מעשה שהוא פחות מ'נורא חמור'. 

"אני לא חושבת שהגיע לו, או לאשתו, שאהרוס את החיים שלהם בגלל הליקוק המגעיל הזה שלו. אם זה יהיה בגורל שלה לגלות לאיזה שמוק היא נשואה - היא תגלה. אבל לא ממני".

•  •  •

שוורץ גרושה שלוש פעמים. בעלה הראשון היה חבר נעוריה, ונישואיהם ארכו חמש שנים. לבעלה השני, איציק דנין, אבי ילדיה, היתה נשואה 17 שנים וחצי. לצד הבעל השלישי, אילן שוורץ, חייתה 14 שנים, והשניים נפרדו בגירושים מתוקשרים ב־2007, שלאחריהם גילתה שהוא התחזה לאורך נישואיהם לטייס ולאיש מוסד, אף שלא היה כזה. לדבריה, רק לאחרונה היא מרגישה מוכנה לדבר הבא. 

"במשך שנים לא סמכתי על עצמי שלא אוותר על עצמי מול גבר", היא מסבירה. "זה היה סגנון הזוגיות שידעתי, וחששתי ששוב אעשה ממישהו מלך העולם - על חשבוני. היום אני יודעת שהדפוס הזה כבר מאחוריי. ומכיוון שיש לי שקט מהדבר הענקי הזה, אני פנויה לאהבה. החלמתי. 

"היום אני יכולה לדווח לעצמי שאני כבר ממש מתגעגעת לאהבה. לא לסתם 'זוגיות'. אני יודעת להיות עם עצמי נהדר. הכל בחיים זה עניין של טיימינג. 

"הסיפור עם אילן היה טראומה, ברור. אבל אין בליבי עליו, כי הוא היה בשבילי שיעור. לפי אמונתי והבנתי, זה שיעור שאני זימנתי לי. אם לא הייתי לומדת את השיעור הזה ממנו - אחריו היו באים עוד 20 אחרים, עד שהייתי לומדת". 

במה את שונה היום לעומת העבר?

"אני כבר לא מוותרת יותר על עצמי, מול שום גבר. אני שמה את עצמי בסדר עדיפות ראשון, לפני האהבה, לפני הנישואים, לפני הגבר. וגם לפני הילדים, שכבר גדולים ו'שילמתי להם את חובי למולדת'. בקיצור, אם הקשר לא טוב לי, אני כבר לא אעקם את עצמי כמו בייגלה כדי להתאים. היום אני יודעת שאהבה זה לא דבר כואב. אם זה כואב - זאת לא אהבה, כפי שאני מבינה אותה". 

למדת בדרך הקשה.

"לצערי, אני לא יודעת להרים ידיים ולהכריז על תבוסה, עד שהחרב מונחת לי על הצוואר. בתפיסתי הפנימית אני בן אדם מצליחן, אין דבר כזה שמשהו אצלי לא יצליח. אז אני אשקיע עוד קצת, ואתן לזה עוד זמן, ואעשה עוד, עד כלות, עד שהנישואים יצליחו. עד שברגע מסוים הבנתי שאם אני לא בורחת על החיים שלי מהקשר הזה, אני אגמור רע מאוד מבחינה בריאותית. חבל שלא ידעתי לברוח מוקדם יותר". 

יש בך כעס על עצמך? 

"כיום? כלום. כלום. בהתחלה עוד היו לי המחשבות של 'איזו טיפשה, איך נתת לו, איך אפשרת לו?' אבל ההבנה המרפאת היתה שזה לא פייר לדרוש מעצמי להיות רואת עתידות. נדרשו לי 14 שנים עד שהבנתי שאין מה לתקן אלא רק לברוח על נפשי". 

בזמנו עשית סרט עם חיים אתגר על הפרשה, ששודר בערוץ 2.

"עשיתי את הסרט כדי ליישר את הגב לכל הנשים שקרה להן ככה, והן כל כך רבות. עד הסרט הזה, נשים שהונו אותן נמקו מבושה בארון הפרטי שלהן, 'איך יכולתי להיות כזו סתומה'. ואין לזה שום קשר לשכל. 

"כשיצאתי עם זה החוצה, אתה לא מדמיין בכמה עשרות אלפי נשים מדובר. רבות מהן העזו לצאת החוצה ולומר 'גם אני'. אני לא מדברת על בגידה קונבנציונלית, אלא על חיים כפולים ועל מתחזים שמציגים את עצמם אחרת ממי שהם באמת. וזה אכן יישר להן את הגב. 

"אז מבחינתי, עשיתי את שלי. אבל אני מסרבת להיות נושאת הלפיד של זה. זה רק חלק מהביוגרפיה שלי, זה לא מגדיר אותי, זה מה שבחרתי לעשות עם זה. נקסט". 

יצא לך לפגוש אותו מאז? 

"ראיתי אותו פעם בסוף של איזו הצגה, והמשכתי ללכת הלאה. הוא כלום בשבילי. פיתחתי אדישות. אז אני לא סולחת ולא לא־סולחת לו. שלחתי את כל חבילת המוסר הזאת לאלוהים, וככה יש לי פטור. הלב שלי נקי". 

שום יצר נקמה?

"אני אדם פרקטי, ונקמה בעיניי היא דבר חסר תוחלת וחסר טעם".

כשאת יוצאת היום לדייט, את חשדנית יותר? בודקת יותר? 

"לא, ממש לא, כי אני לא מגיעה לזה שבן אדם ישקר לי. מספיק שאישה או גבר, לא משנה מי, רק לא מדייקים לי בעובדות - בשבילי זה מספיק. אני לא רוצה להיות בקשר חברי עם אנשים שמעגלים פינות". 

מתחילים איתך? 

"בפייסבוק? מלא. הקטע המצחיק הוא שמתחילים איתי הרבה יותר צעירים ממני. אז מצד אחד ברור לי שהאהבה שתהיה לי תהיה עם מישהו שצעיר ממני לפחות בעשר שנים, כי האנרגיות שלו צריכות להשתוות לשלי. גברים בגילי, לצערי, קצת מוותרים על עצמם.

צילום: רונן אקרמן

"מצד שני, אלה שמתחילים איתי ואין להם שום צ'אנס הם הצוציקים בני ה־30, שאחת הבדיחות הקבועות שלי אליהם היא: 'סיימתי עם גידול הטף, מה בדיוק אתה רוצה שאעשה איתך?' יענו, תתקדם, כי איזו אופציה יש לי איתך חוץ מלגדל אותך, יא בן שתי דקות אחד? 

"אני עונה לאנשים ולא נעלבת מהפניות. וכשאיזה יוצמח עילג, חסר שיניים ומודעות עצמית, מציע לי זוגיות, השאלה היחידה שאני רוצה לשאול אותו היא: 'באיזה יקום בדיוק נראה לך שאנחנו מתאימים?' חברה שלי לימדה אותי לא להתעצבן על כאלה, כי לפחות יש להם טעם טוב מאוד". 

תרצי לככב בתוכנית שתיקרא "לאהוב את אודטה"?

"כמו 'לאהוב את אנה'? וואו. מאוד אהבתי את התוכנית הזאת. הבנתי כמה אנה ארונוב, כמוני, היתה פוסלת את כולם באופן סדרתי. על גבה או על תנועה לא נכונה. יכול להיות שזכרתי את עצמי ככה, מהתקופה שלא רציתי קשר, אבל היום אני כבר ממש לא שם. חזרה לי שמחת החיים". 

השיקול הכלכלי בבחירת בן זוג קיים, מבחינתך? 

"רק עד נקודה מסוימת, כי זה יפה בעיניי שהגבר הוא האביר המשלם על הקפה, הסרט או המסעדה. אבל זה לא שיקול. ממש לא". 

•  •  •

בחזרה למסך. לפני כשנתיים, אחרי הפסקה ארוכה, חזרה שוורץ לטלוויזיה, לערוץ 20. הרומן היה קצר מקודמיו, אבל בימים אלה היא חוזרת פעם נוספת - ושוב בתוכנית ששמה "אודטה" (קשת 12, חמישי, 10:30).

"בגדול, כל מה שעושה את החיים של בני האדם טובים, משודרגים, נוחים ושמחים יותר, זה הביזנס שלי", היא מספרת על התוכנית החדשה. "כל דבר שאראה, ישר באה לי מחשבה איך להמציא משהו שיעשה אותו טוב יותר, מה אפשר לשפר. התוכנית תהיה מעט שונה בהשוואה לעבר, כי הפעם אין בישול והדגש הוא יותר על טיפים פרקטיים, בכל תחומי החיים". 

בינתיים קמו לך לא מעט מתחרות בז'אנר: דנה רון, קרין מגריזו, סיגל שחמון, נעמה וליה מ"הישרדות".

"אני משערת שאתה צודק, אבל מבחינתי יש כיסאות לכולם. אני באה לתת את השיר שלי, ואף פעם לא עסוקה בלהסתכל בצלחות של אחרים". 

מהי מידת הרלוונטיות שלך בעידן הבלוגרים ויוטיוב?

"בדיוק בגלל שפע המידע המטורף הזה אתה לא יודע במה לבחור. אתה רוצה דמות שאתה סומך עליה, שתבור לך את המוץ מהבר ותגיד לך מה עובד, ומניסיון. אנשים מבסוטים כשעושים להם שקט במוח". 

התוכניות שלך הן מהסוג שקל לקטול בביקורות. 

"במהלך השנים היו לי מלא ביקורות אוהדות, והביקורות הרעות לא רלוונטיות לי. הקהל הוא החשוב בעיניי, לא המבקר. הקהל אוהב אותי? אנד אוף סטורי. יש לי שיח כל כך מדויק עם הקהל שלי, אז מה אכפת לי?" 

אולי יש סיכוי לעוד אומלטה, החיקוי שטל פרידמן עשה לך ב"ארץ נהדרת"?

"בזמנו זה הרס אותי. לא הייתי מאלה שמחאו כפיים ואמרו שהחיקוי שלהם נורא הצחיק אותם. כן, מבחוץ אמרתי 'איזה יופי שעושים לנו פרסום', אבל מבפנים זה הרס אותי. לא היה לי אכפת שעשו אותי שם שמנה מוגזמת, מפני שחייתי בשלום עם הגודל שלי. לא הייתי דקיקה, ובכוונה הצטלמתי אז בחולצות לייקרה צמודות על הטאיירים, כי רציתי ליישר את הגב לכל השמנמודות".

מה כן הרגיז אותך? 

"הפריע לי שעשו אותי שם טיפשה וגזענית. לגזענית הייתי אדישה, כי ידעתי שאני לא, אבל בקשר לטיפשה - הרגשתי כמו אדם שמשכו ממנו את הסדין והשאירו אותו עירום בכיכר העיר. כאילו, אוי, כמה טרחתי כל החיים שלי להחכים ולצבור ידע, ובסוף עלו עלי שאני סתומה. 

"אבל שם הם עשו לי את הברכה הכי גדולה, מפני שבגללם עשיתי קשר עם 'הטיפשה הסודית' שגרה בתוכי וניהלה אותי. והריפוי קרה. ברומניה מגדלים ילדים בשיטה מאוד אכזרית ואפקטיבית: עם לעג. אם שואלים אותם משהו והם לא יודעים לענות, הם מקבלים כזה לעג, שהם לומדים את כל האנציקלופדיה 'בריטניקה' בעל פה - רק לא לחטוף שוב את הלעג הזה. 

"אז גרה בתוכי, בחביון הלב, גם ה'טיפשה' ההיא שהוריי קראו לי בילדותי. רק למדתי להסתיר טוב־טוב את הטיפשה הזו מתחת להמון ידע. הטיפשה היתה כמו גרגיר החול שמעליו שכבת הפנינה, שהיא הידע. אבל הגרגיר תמיד יישאר שם, בתוך הפנינה. גרגיר החול הקבוע שלי היה ה'טיפשה' הזו". 

זרקת מאז את "הטיפשה" לפח?

"שיטת הפעולה שלי היא לא לזרוק לפח את ה'טיפשה', אלא הפוך, דווקא לחבק אותה. בלי שיפוט עצמי. לקבל אותה. מהרגע שחיבקתי כבר לא הייתי 'רק' טיפשה, כמו שהייתי עד אז, בשושו, אלא 'גם' טיפשה. יענו, זה רק עוד רכיב אחד באלפי הרכיבים שמרכיבים אותי".

ואם שוב יעשו חיקוי שלך? 

"אז לפי הבדיחה הידועה, אבקש שיצלמו אותי מהזווית הנכונה, ושישלחו לי חמישה עותקים מכל פוזה. הם כבר לא יכולים לפגוע בי. זה מאחוריי".

אגב, יצאת בזמנו נגד השימוש הרווח בריטלין. דעותייך בנושא השתנו?

"לא, אבל אם אני מסתכלת בדיעבד, השגיאה היחידה שלי היתה שנכנסתי בהם ברבאק, וזו לא שיטת הפעולה הרגילה שלי. במקום לטפטף את זה טיפין־ טיפין, בקטנה, כמו שתמיד ידעתי לעשות, יצאתי על זה ביותר מדי גדול. 

"לא הבנתי אז באיזה דוב פצוע מפלצתי - תעשיית התרופות - אני מתגרה. כיום המצב כבר שונה ואנשים יודעים שלצד תרופות מצילות חיים, יש גם דחיפה מתוחכמת, נוראית, לצרוך תרופות מיותרות שמייצרות לחברות רווחי עתק". 

היציאה נגדן גרמה להאשמות נגדך.

"האשימו אותי אז שאני בסיינטולוגיה, שזו שטות מוחלטת, מפני שלמדתי 5,000 קורסים מ־5,000 גורמים, ובין היתר גם מהם. אז נטפלו אלי והדביקו לי את זה. אבל שטויות, קטן עלי. בעיניי, ריטלין וחבריו זה רע מאוד. יגידו לי, 'זה עושה טוב, זה עושה ריכוז', אבל אני חושבת שהמחיר של הריכוז לא שווה את ההשלכות, ואיש באמונתו יחיה".

את מעורבת היום בסיינטולוגיה? 

"כלום, גם אז לא הייתי. ממש לא". 

ואם כבר, חיסונים - את בעד או נגד?

"אין לי דעה. לא נכנסתי בעובי הקורה. אני אגיד לך בפשטות שאת הילדים שלי חיסנתי, אבל מאוחר. כשהרגשתי שזה לא יזיק להם".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו