הבלדה לשירים האבודים

מאז זוכרת הסופרת והמשוררת פזה מרקוס את עצמה, ימי ילדותה והתבגרותה היו משופעים בדמויות מיתולוגיות של הספרות העברית של שנות ה-50 וה-60. היא ינקה שירה; בבית הוריה בתל אביב נערכו בלילות שישי ערבים ספרותיים, שבהם קראו משיריהם אנשי רוח: אלכסנדר פן וברל כצנלסון היו דמויות מוכרות בסלון הבית.

ב-1950, כשמלאו לה שמונה שנים, ראתה מרקוס במו עיניה את פן בביתו, חסר נוע, לאחר שנפל שוב לטיפה המרה. "זה היה ביום שישי", היא מספרת, "באותו ערב פן היה צריך להגיע לביתנו כדי לקרוא שירים ברוסית ובעברית. כאשר הוא לא הגיע, אבא אמר לי: 'תראי מה קורה לאלכסנדר'. הלכתי אליו הביתה. הדלת היתה קצת פתוחה. לא ידעתי מה לעשות. דפקתי ודפקתי, ואיש לא ענה. נכנסתי למטבח וראיתי אותו יושב מתחת לשולחן. שיכור כלוט. נורא נבהלתי כי לא ראיתי אף פעם אדם במצב כזה. חזרתי הביתה ואמרתי לאבא שאלכסנדר כבר לא יגיע", היא אומרת בחיוך.

* * *

כילדה צעירה שספגה את הלך הרוח התרבותי של אותן שנים, לא מפליא שמרקוס פנתה למילה הכתובה כשהתבגרה. ולא רק זאת, רבים לא יודעים שכאשר היתה תלמידה בבית הספר התיכון, הצליחה לשכנע את תרצה אתר, בתו של המשורר נתן אלתרמן, לפרסם כמה משיריה הראשונים בעיתון בית הספר.

מרקוס, כיום בת 70, היא אם לשני ילדים וסבתא לשבעה נכדים. היא מתגוררת בחיפה מאז 1964, לאחר שהעתיקה את מגוריה מתל אביב בעקבות נישואיה לבעלה, שנפטר לפני שלוש שנים. כיום היא כותבת שירה לילדים ולמבוגרים. חלק מהשירים אוטוביוגרפיים ונכתבו זה מכבר על ילדיה ועל נכדיה. במשך שנים רבות עסקה לפרנסתה בהנחיית קבוצות מורים, הורים ומנחים וצברה תארים אקדמיים למכביר - בספרות עברית וכללית, בהיסטוריה כללית וגם בחינוך.

מרקוס כותבת במלוא הקצב: בשבע השנים האחרונות יצאו לאור ארבעה מספריה והחמישי בדרך. שניים מספריה, "עצים ורוח" ו"שביל של עננים", יצאו לאור בסידרת "חממה ספרותית" של הוצאת הספרים סטימצקי. בכך מקווה פזה שיגיעו לקהל הרחב. לשני ספרים אלו קדמו ספר הילדים "המסע לארץ החרוזים" וספר הסיפורים הקצרים "בדרך לקמבודיה", שניהם ראו אור בהוצאת פרדס.

אך הדרך היתה ארוכה עד שגילתה את כישרונה וצברה ביטחון. מי שגרם למרקוס צער ותסכול רב היה העורך המיתולוגי דאז של השבועון "משמר לילדים", בנימין טנא. מרקוס היתה אז ילדה בת 7 שחלמה להיות משוררת. אביה, חובב שירה מובהק, ניגש אל טנא ומסר לו כמה משיריה בתקווה שיאהב אותם וירצה לפרסמם.

לאחר כשבועיים צוטטו במדור "מכתבים למערכת" כמה בתים משיריה של מרקוס, ואולם באוזני האב השמיע העורך הערה שממנה השתמע כי הוא מטיל ספק שאכן ילדה בת 7 כתבה את השירים. "נפגעתי עמוקות", מתוודה מרקוס היום, "המשכתי לכתוב אבל סירבתי לפרסם את יצירותיי. ההערה הזאת חסמה אותי כמה שנים. זו היתה מעין טראומה קטנה".

טיפים מלאה גולדברג

אך זה כמובן לא היה סוף הסיפור בעבור מרקוס. כעבור כמה שנים חיזוק משמעותי הגיע מכיוונה המפתיע של המשוררת עטורת השבחים לאה גולדברג.

בהיותה בת 12, בשנת 1954, נענתה מרקוס להזמנה של גולדברג אל ביתה. הפגישה התקיימה הודות למורתה של מרקוס, שלמדה עם גולדברג באוניברסיטת קובנה והראתה לה כמה משיריה של מרקוס הצעירה.

"גולדברג התרשמה מבגרות מחשבתי", מספרת מרקוס, "והיו כמה שירים שהרשימו אותה כגון שיר 'הרכבת' שעסק בנושא שואת יהודי אירופה, שירי טבע שהתייחסו לצומח ולחי בישראל וכן השיר 'לבדי', שעליו דיברה ברצינות רבה. בתום שיחתנו אמרה לי לאה גולדברג דברים שנחרתו לעד בזיכרוני: 'ראי, ילדים רבים כותבים שירים וסיפורים בילדותם, אבל רק מעטים נהיים משוררים בבגרותם. איני יכולה להתנבא לגבייך, אבל הכישרון קיים. תלוי אם תתמידי ותמשיכי בכך גם בבגרותך'", היא מצטטת בדיוק מפליא.

בשנת 1959, בבית הספר התיכון עירוני ד' בתל אביב, היה זה אך טבעי שמרקוס תשמש עורכת העיתון "מלילות". היה לה כבר ניסיון קודם כאשר ערכה את עיתון בית הספר היסודי. מרקוס למדה בכיתה י"א ואילו תרצה אתר, "הבת של", למדה מעליה, בכיתה י"ב.

העיתון, שנשא אופי ספרותי וכלל חיבורים, שירים ותשבצים, נתמך על ידי מועצת התלמידים, שבראשה עמד אז אפרים לפיד, לימים דובר צה"ל ומפקד גלי צה"ל.

מרקוס, ששמעה על ייחוסה של תרצה אתר, הגדולה ממנה בשנה, ניסתה לשכנע אותה לפרסם שירים שכתבה. הפגישה ביניהן נערכה בחצר בית הספר, ומרקוס מספרת שחשה שיש בין שתיהן מן המשותף. "כשנפגשנו, מייד אמרתי לה ששמעתי שיש לה שירים יפים", היא מספרת, "הרגיז אותי שמה שאמרו עליה אנשים, אמרו גם עליי, והוא - שאבא שלה כותב לה את השירים. ביני ובין תרצה היה מן המשותף".

בתחילה ניסתה מרקוס לעקוץ את אתר כדי לעורר את השיחה ביניהן. "'נאמר לי שאבא שלך כותב אותם', אמרתי לה בנועזות, היא מאוד נדהמה מזה כמובן. לאחר מכן אמרתי לה שאני ממש לא מאמינה לזה ושעליה להתעלם מהלשונות הרעות. 'אני יודעת שאת משוררת בזכות עצמך. בבקשה שתפי פעולה ותני לי משירייך לעיתון'". החוצפה החיננית של מרקוס השתלמה.

זמן קצר לאחר מכן מסרה תרצה אתר הצעירה לידי מרקוס ארבעה שירים פרי עטה. השירים נכתבו במקור בכתב יד, אולם הודפסו לרגל פרסומם בעיתון בית הספר. למיטב ידיעתה של מרקוס, שירים אלה, שירי בוסר, לא פורסמו מעולם בקובץ שירים כלשהו של תרצה אתר. בדיקה שערך הח"מ אישרה דברים אלה.

על ארץ וצללים

שניים מהשירים שמסרה אתר למרקוס נשאו את השמות "הפחד" ו"כעיר פרזות". השיר השני, מעל הבית הראשון, פותח במובאה מספר משלי, פרק כ"ה: "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו".

"תרצה אתר שיצא לי להכיר היתה נערה מאוד מופנמת, אבל עדיין נחשבה בחורה מקובלת ובעיקר מאוד נאה", אומרת מרקוס.

לטענתה, כמה מהמוטיבים המופיעים בשירים של אתר הובלטו, השתכללו והעמיקו במרוצת השנים, כאשר צמחה והפכה למשוררת ולמתרגמת מחוננת בזכות עצמה.

לגישה הזאת שותפה גם מעין גלברד, שכותבת בימים אלה את עבודת התזה שלה על יצירות הפרוזה של תרצה אתר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. גלברד טוענת שאפשר למצוא בתוך השירים האבודים מבית הספר יסודות שיופיעו מאוחר יותר בספרי השירה המפורסמים יותר של אתר. "הן טביעת ידה הייחודית של אתר והן הדהוד מאפייני שירת אלתרמן, בולטים כבר בשירים המוקדמים הללו", היא אומרת.

"עיר הפרזות כסמל כפול - של ישות פרוצה וחדירה לזרים, שקיומה מתאפשר רק בעתות שלום - מופיעה בספר השירים הראשון של אתר, צ-פ-נ-ת (1964)", אומרת גלברד. "הקצוות המרוחקים זה מזה, המאפיינים את שירת אתר הבוגרת, מגולמים בסמל עיר הפרזות כבר בשירים המוקדמים הללו (העיר גם "צ-ה-ב?-ת ג?-ו-נ-ים ו-ז-מ-ר", וגם "כ--ע-ר-ב ר-ב ש?-ל י-גו-נ-ים"; היא "סו-פ-ג-ת ר-אש-ו-נ-ה א-ת ב?-כ-י ה-ג?-ש?-ם", וגם את "ל-ה-ט ה-צ??-חו-ק-ים").

גלברד מוסיפה שבשיר השני, שנקרא "הפחד", "הדהוד שירת אלתרמן בולט במיוחד, בשל קירבת השפה, הצורה והנושא לשירי שמחת עניים, ספרו של אלתרמן מ-1941".

גלברד מציעה לקרוא את שני השירים המוקדמים יחד, "כטקסטים המתייחסים זה לזה והכרחיים זה לזה, אף שטבועה היררכיה ביניהם. הראשון, מנוקד במלואו ואתר חתומה עליו בשמה הפרטי, והשני, בעמוד הבא, נקרא אחרי השיר הקודם, מנוקד חלקית וחתום בראשי תיבות. כך נכון אולי להתבונן ביחס שבין השירים המוקדמים לשירת אלתרמן, וביחס שבין השירים הללו לשירת אתר המאוחרת יותר - כשלבים שההיררכיה ביניהם אינה מוחלטת, כיוון שכל מקשה בה מכילה גם את זו האחרת, וקריאת האחת מוסיפה דבר לקריאת האחרת".

יש לציין שאותם הפחדים והמשברים שפקדו את אתר במהלך השנים אף הולידו את אחד השירים היפים ביותר בזמר העברי, "שיר משמר", שאותו כתב לה אביה בשנת 1965. בשיר, שהולחן רק בשנת 1972 על ידי סשה ארגוב, מבטא המשורר, פעם אחר פעם, פחד אובססיבי שממנו סובלת בתו, שהיתה אז בת 24.

* * *

ממרחק של שנים, שבהן הכירה אנשי רוח רבים וספגה מניסיונם לאורך השנים, מרקוס אינה מתוסכלת מכך שרק בשנים האחרונות היא עצמה נחשפת לקהל רחב יותר באמצעות ספריה.

יש משהו מעורר השתאות כשמרקוס מדגישה כי אינה חשה תחושה של החמצה. כאשר מביאים בחשבון את גילה המופלג, אפשר להיזכר באמירה האלתרמנית מהשיר "ירח", שפורסם בקובץ השירים "כוכבים בחוץ" - "גם למראה נושן יש רגע של הולדת".

* * *

"הפחד"

א

ע-ת ת?-ל-ך? ב?-מו? א-פ-ל, ת?-ל-ך? ל-א ב?-ד?-ד

כ--י כ--צ?-ל א-ח-ר-יך? א-פ-ס-ע,

א-ז י-זו-ע? ל-ב?-ך? ו-ר-ט-ט ו-פ-ח-ד,

כ--י א-נ-י הו-א ה-פ?-ח-ד ע-מ?-ך-.

ב

ו-א-מ?-יץ הו-א רו-ח-י!
ל-א א-ח-ת, ל-א א-פ-ח-ד,

ל-א א-ד-ע-ה ה-ד?-ר-ך? א-חו-ר.

ו-ב-ח-ש?-ך? ה-ל?-י-ל, ע-ת ה-ש??-מ-ש? כ--ב-ר ר-ד,

א-ת-י-צ?-ב-ה ב?-פ-נ-י ה-מ?-גו-ר.

ג

ו-י-ד-ע-ת?-:

א-נ-י הו-א ה-פ?-ח-ד, נ-ק-ש?-ה ו-א-מ?-יץ

א-ל ת?-יר-א, כ--י א-נ-י ע-מ-ד-ך-

ע-מ-ד-ך? א-נ-כ-י, ו-חו-ש?-יך? א-ק-יץ

ו-א-נ-י מ-ק-נ?-ן ב?-גו-פ-ך-.

ד

ו-א-נ-י מ-ק-נ?-ן ב?-גו-פ-ך-,

ו-א-נ-י ל-ך? ר-ע? א-מ-ת.

כ--י ב?-ב-ג-ד ג?-ם ג?-יד-י ז-רו-ע-ך--

עו-ד א-נ-י, עו-ד א-נ-י ל-א ב-ו-ג-ד.

ה

ו-ב-ג-ד-ה כ--ב-ר ה-ח-ר-ב, ר-ק ז-ה-ב נ-צ-נו-צ-ה-,

ו-י-כ-ר-ע ו-י-פ?-ל ג?-ם ה-ל?-ב.

ב?-מ?-קו-ם ש?-ם כ--ר-ע, ב?-או-ת-ה? ה-פ?-ר-צ-ה,

ש?-ם א-נ-י, ש?-ם עו-ד-י מ-ת-י-צ?-ב.

ו

כ--י ה-ל-כ-ת?? ל-מ-קו-ם ס-כ--נ-ה

ו-פ-ס-ע-ת?? ל-מ-קו-ר ה-א-יד.

ו-ר-א-י-ה, ה-פ?-ח-ד ב?-ל-ב-ד

ל-עו-ל-ם הו-א א-ינ-נ-ו? פ-ו-ח-ד.

* * *

"כעיר פרזות"

כ--ע-יר פ?-ר-זו-ת ה-י-ית ל-י

ב?-ע-ת צ-ח-ק-ך צ-חו-ק צ-ה-ר-י-ם מ-ע-ל?-ף

ב?-ין א-ישו-נ-י ה-ל?-י-ל-ה

כ--כ-ת-ם ח-כ-ל-יל-י ע-ל ג?-ב עו-ר-ב

כ--ח-ר-ב ע-ת?-יק-ה ה-י-ית ל-י ל-ע-ת ס-ת-יו

כ--ע-צ-ב א-יש? ה-צ?-אן ע-ל מ-ע-י-ן ח-ר-ב.

ל-ע-יר פ?-ר-זו-ת נ-ד-מ-ית ל-י

צ-ה-ב?-ת ג?-ו-נ-ים ו-ז-מ-ר

כ--ע-ר-ב ר-ב ש?-ל י-גו-נ-ים נ-ש?-ל-ח א-ל ה-ח-ל-ל

כ--קו-ל מ-ית-ר-י ה-י?-ם ב?-נ-ה-מו?? ע-ל א-ר-ץ

כ--א-ל-ף ד-ו-ג-יו-ת ג-ו-ל-ש-ו-ת מ-ג?-ל א-ל ג?-ל.

כ--ד-ה-ר-ת ה-ר-א-מ-ים ב?-ע-ר-בו-ת ה-ל?-ב-נו-ת

כ--צ-ה-ל-ת ה-ס-ו-ס ע-ל-י ש?-ב-יל-ים

כ--כ-ל ח-י-ו-ת ה-ב?-ר ה-י-ית ל-י - ע-יר פ?-ר-זו-ת,

כ--ס-ע-ר ק-נ-י ה-ס-ו-ף ב?-א-ג-מ?-ים,

ע-יר פ?-ר-זו-ת ש?-ל?-י ש-ו-כ-נ-ת ה-ר

ע-יר א-ב-ק רו-ב-ץ פ?-רו-צ-ה ל-כ-ל פ?-נ?-ה,

ה-ס-ו-פ-ג-ת ר-אש-ו-נ-ה א-ת ב?-כ-י ה-ג?-ש?-ם

ו-א-ת ל-ה-ט ה-צ?-חו-ק-ים ש?-ל?-ח-מ?-ה.

ע-יר פ-צו-ע-ת כ--ב-יש?-ים, ו-א-ד-ם ה-ת?-פ-ו-ח-

ע-יר ה-א-ה-בו-ת ו-ז-ע-ק ה-א-ימ-ים,

ע-יר נ-צ-ח-ית ש?-ל חו-ל ו-רו-ח-

ע-ם נ-ה-מ-ת ה-י-ו-ן ו-צ-חו-ק ה-ש?-ו-ע-ל-ים.

כ--ע-יר פ?-ר-זו-ת ה-י-ית ל-י,

ב?-ע-ת צ-ח-ק-ך? ו-ב-ב-כו-ת-ך-,

ת?-מ-יד, ת?-מ-יד י-ד-ע-ת?-י - א-ין כ--ד-מ-עו-ת-י-ך-

כ--ש?-י-ר-ה ש?-ל או-ר ה-כ--ל ג-ו-ה-ר ס-ב-יב-ך-,

כ--ג-ל ש?-ל ש?-ח-ר ה-ש?-ו-ט-ף א-ת ג?-ב-עו-ת-יך-.

　

שו-ע-ט-ת א-ת?? ת?-מ-יד,

פ?-רו-ע-ה ל-ל-א מ-ר-ג-ו-ע? -

ל-מ-ו-ר-דו-ת ש?-לו-ח-ה א-ת?-,

ל-כ-ל ה-ע-ב-ר-ים.

כ--ע-יר ל-ל-א חו-מ-ה

נ-פ-ל-ת ת?-מ-יד פ-ו-ר-צ-ת

עו-ל-ה ו-מ-ט-פ?-ס-ת

ע-ל א-ר-ץ ו-צ-ל-ל-ים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו