"רוב הזמן הייתי במחלקה שלמה של גברים, לרוב הייתי החובשת היחידה אבל בכל המלחמה היינו ביחד, לחמנו שכם אל שכם ללא עוררין בין לוחם ללוחמת. המטרה הייתה להציל את מדינת ישראל", משחזרת טובה עופר (89), חובשת קרבית בפלמ"ח שהשתתפה בעשרות קרבות כיצד נלחמה במלחמת השחרור. עופר מספרת על תפקיד הלוחמות בעבר והיום, ומציינת כי מבחינתה אין שום סיבה שאישה לא תילחם בדיוק כמו הגברים.
לרגל ערב הצדעה והוקרה ללוחמי המחתרות, סיפרה עופר ל"ישראל היום" את סיפורה ההירואי. האירוע הינו חלק מאירועי ה-70 של משרד התרבות והספורט ובשיתוף ההסתדרות הציונית העולמית. במהלך האירוע, שיתרחש הערב (חמישי) יוענקו אותות הוקרה מטעם המדינה לנציגי הלוחמים.
טובה נולדה בארץ להורים ציוניים סוציאליים, הייתה בתנועת השומר הצעיר שדגלה בציונות והשתייכנו לארגון ההגנה. עם פרוץ מלחמת השחרור התגייסה לקרבות על ירושלים. "התארגנו והשתייכנו לגדוד החמישי של חטיבת הראל, עלינו בשיירה גדולה לירושלים הנצורה במטרה להביא ציוד לתושבי ירושלים. הדרך הייתה קשה מאוד, לוחמים נהרגו. כשהגענו לירושלים, לקחו את הבנות לקורסים ואני נשלחתי לקורס חובשים וחובשות, הציבו אותי בפלוגה מסייעת".
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
הקרב הראשון, מספרת טובה, היה בעין כרם, ושם הם גם אכלו, לאחר זמן ארוך במצור. "לא היה לנו מה לאכול או ללבוש". לאחר מכן העלו אותה למחלקת גח"ל, שרוב לוחמיו הגיעו מהשואה. "לימדתי אותם עברית", היא מחייכת. "בשלושת חודשי המצור הראשונים לא היה לי קשר עם הבית. כשהגענו, בין הראשונים, בדרך בורמה, שוחררנו הביתה לכמה ימים. אמי הייתה כבר עם שיער לבן מרוב דאגה".
"רוב הזמן הייתי במחלקה שלמה של גברים, לרוב הייתי החובשת היחידה. בכל המלחמה היינו ביחד, לחמנו שכם אל שכם ללא עוררין בין לוחם ללוחמת. הייתי עם הגברים לטוב ולרע, הייתי צריכה להתלבש מתחת לשמיכות כי את כל המלחמה וכל הקרבות העברתי רוב הזמן עם 40 לוחמים בנים. את כל המלחמות העברנו יחד, הקרב בצובה, הקרב על לטרון וקרבות נוספים. מבחינתנו לא היו הבדלים לא בין גזע למין, אפילו לחמו אתנו שני לוחמי אצ"ל שלחמו אתנו יד ביד. המטרה שלנו הייתה להציל את מדינת ישראל ואת ירושלים כמובן", היא משחזרת. "בין הלוחמים והלוחמות הרעות הייתה הערך העליון והעיקר היה להסתער ולהילחם למען המדינה".
עופר במוזיאון הפלמ"ח // צילום: יחצ
טובה נאלצה לטפל בחבריה לאורך כל המלחמה הקשה. "במהלך כל הקרבות נהרגו לוחמים וחברים שלי, לפעמים ניסיתי להציל אותם אך לא תמיד הצלחתי. באחד המקרים הקשים שזכורים לי היו מעורבים שלושה חברים - שני אחים וחבר שהכירו עוד מתקופת השואה. לאחד האחים נפלט כדור שהרג את חברו, ולצערי נאלצתי לקבוע את מותו, אותו אח, שהכדור נפלט לו, ניסה להתאבד מהכאב והצער. קשה לשמוע שמישהו שאתה נמצא אתו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, נהרג, זה מאוד קשה. הייתה בינינו חברות כמו משפחה".
גם היום, כמו אז, משוכנעת טובה שלוחמות מסוגלות לפעול בדיוק כמו הלוחמים. "בתקופתי היינו מספר בנות לוחמות בפלוגה. אני הייתי החובשת הקרבית הכמעט יחידה. הרגשנו גאווה גדולה ולא הרגשנו שונות לא במין, בגזע, לא היה הבדל בינינו היינו כמו כולם. ירושלים הייתה חשובה לנו מאוד ופרצנו את הדרך אליה. היינו גאות בעצמנו וגם הלוחמים היו גאים בעצמם. היום, אני רואה את הבנות בצבא, אני רואה את יחידת קרקל ואת התפקידים החשובים שעושות נשים: טייסות, חובלות, חיילות שמתגייסות לקרבי- אני מאוד גאה בהן וחושבת שמי שיכולה אז למה לא? יש מקום לכולן", מסכמת טובה.
יוזמת האירוע, שרת התרבות והספורט מירי רגב מסרה כי "מדינת ישראל לא הייתה קמה בלי נחישותם ורוח הלחימה של לוחמי ולוחמות ההגנה, הפלמ"ח, הלח"י והאצ"ל. החלטתי שהשנה, יותר מתמיד, חשוב להצדיע לאותם לוחמים שסיכנו נפשם כדי שכולנו נוכל להיות עם חופשי בארצנו ולכן, כחלק מאירועי ה-70 למדינה נצדיע בערב המיוחד והמרגש הזה לאלה שלחמו על המדינה שלנו. גם היום, אנחנו מתמודדים עם אתגרים ביטחוניים קשים מאוד ואותה מורשת של חדשנות בקרב מובילה אותנו גם היום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו