מולי שולמן || בן 44. שחקן, במאי, מתרגם ומדבב. נולד בבני ברק וגדל ברמת גן, חי בתל אביב. נשוי לשחקנית אפרת ארנון ואב לאורה (10) ולקרני (3 וחצי). משחק ב"כלוב העליזים" בתיאטרון באר שבע ובעונה השלישית של הסדרה "כדברא" בניקלודיאון
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"יוגה זה ספורט? אז ביום רביעי. אני עושה יוגה פעמיים בשבוע בשמונה בבוקר אצל פנינה, שהיא מורה מדהימה. אני מתמיד, פרט לתקופות של חזרות, שבהן אני עושה הפסקה כפויה של חודש או חודשיים. אני עושה יוגה כבר כמה שנים, וזה הספורט היחיד שאני עושה. ואני שונא ספורט".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"ביום חמישי. יצאתי ממחנה האימונים לחזרות להצגה החדשה שלי, אז נפגשתי עם חברים וזה נגמר בשש בבוקר. זה מסוג הבילויים שקורה פעם בהרבה זמן, וזה היה ממש כמו לצאת מהכלוב. הייתי בשלושה ברים עם חברים שהובילו אותי, וזה היה לילה מטורף בתל אביב".
פרט, נמק והסבר.
"לילה מטורף זה כשעוברים ממקום למקום, שותים פה כוסית, הולכים למקום אחר, רוקדים קצת והולכים לעוד מקום, ואז שותים עוד כוסית, ואז אוכלים, מתגלגלים בלי חשבון ובלי בקרה. באחת בלילה ניגש אלי בבר מישהו ואמר לי שהוא ואשתו קוראים בכל יום את המאמרים שלי בעיתון והוא חייב סלפי איתי. לא יודע מי הייתי אמור להיות, אבל זרמתי איתו והצטלמתי".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?
"עברתי שם לפני כמה שנים. החניתי את האופנוע בשכונה בשיכון ותיקים ברמת גן, שני בניינים מהבית שלי, כדי ששום שכן לא יזהה אותי, והסתובבתי בכובע ומשקפיים. ראיתי איפה החניתי את הרכב הראשון ואיפה אבי הניח את המנגל. לא ארבתי לאיש, רק רציתי להיזכר בכל השנים, והדמעות שטפו אותי, כי הבית שלי התפרק כשהוריי נפרדו וכל אחד מהם הלך למקום אחר. אבל לגדול שם היה מצוין. ממול היתה החווה החקלאית, וזו כמעט היתה ילדות בטבע, שדות, משהו פראי מאוד. הייתי ילד חנון, היה לי מינוי בספרייה, כתבתי בעיתון בית הספר וייסדתי את תחנת הרדיו של התיכון".
בן כמה היית כשההורים שלך נפרדו?
"26, וזה היה מפתיע. אחרי 27 שנות נישואים, אמא שלי לקחה את הדברים שלה והלכה. היא הסתובבה כמה שנים עם ההחלטה, עד שהיא החליטה לעשות את המעשה, וזה טלטל אותי ואת אחי. זה צייד אותי בתיבת חרדות לחיים, שאני מתמודד איתה עד היום. אבא שלי היה אדם קשה, והיחסים איתו היו מורכבים ומנותקים. גם בתוך המשפחה היו נתקים, ואחרי שהבית סיים להתקיים, לא היינו בקשר הרבה שנים. נבעטתי בחזרה לחייו כשקיבלתי שיחה מבית חולים. רק אני הגעתי. הייתי לבד בסיפור הזה כשנתיים, ליוויתי אותו עד שנפטר. אני לא מתחרט על זה, היו לנו אפשרויות להדביק פערים ולפצות על העבר, אבל היינו פונקציונליים. עזרתי לו כי הייתי צריך, אבל בלי מילים".
קיבלת ממנו גם דברים טובים?
"בטח, את ההומור שלי, זה מהבית. אבא שלי היה בעל הומור בריא וידע תמיד לחלץ את עצמו בעזרת הומור מהרבה דברים, וככה גם אני. ברגעים של מבוכה או כשהשיחה מגיעה למבוי סתום או כשאני במצוקה, ההומור נשלף באופן אוטומטי. זה הפילטר הנכון לחיים".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?
"בשישי האחרון. חדווה, אמי, היא גמלאית של בנק לאומי, והשיחות שלנו הן בעיקר על תדירות השיחות ועל כל מה שקשור לאשמה פולנית. יש לה ארבעה נכדים והיא מסודרת".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"בשנה שעברה באודישן לסרט שבו הייתי צריך להיות קצין. לא קיבלתי את התפקיד. בסדיר הייתי בצוות הווי נח"ל חצי שנה, ועיקר השירות שלי היה בתיאטרון צה"ל, שם נכנסתי לעולם המשחק. אחרי השחרור התחלתי ללמוד בסטודיו של ניסן נתיב. אלו היו שלוש שנים קשות, אינטנסיביות וסוערות בחיי, שבסופן גם נהרגה חברתי הטובה יעל מילר בתאונת אופנוע בדרכה לסיני. היא היתה גם בת זוגי תקופה, וזה היה יופי של טון לסיים איתו את הלימודים. כשהגעתי לבית הספר הרגשתי שאני יודע הכל, ובית הספר נישל אותי מהשחצנות שהיתה בי על מנת לבנות אותי מחדש".
מתי בפעם האחרונה ניגנת בפסנתר?
"בתיכון היתה לי להקה, 'ורטיגו'. לפני שנה חברי הלהקה יצרו קשר דרך פייסבוק. נפגשנו בחדר חזרות, עשינו את השירים שכתבנו אז, וזה מה שגרם לי לנגן קצת. לא צפוי מופע שלם בקרוב".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?
"ביום שישי, כשהלכנו לארוחה משפחתית אצל אחי. עם אורה אני אוהב ללכת לאכול, כי היא חולקת איתי את אהבת האוכל, ואני אוהב ללכת איתה לסרטים. עברנו מהמדובב לסרטים באנגלית, ואפשר ליהנות מכל מיני ז'אנרים. קרני עדיין לא גיבש אהבות ברורות, אז אנחנו בעיקר יורדים לטייל עם הקורקינט ונפגשים עם חברים. אורה נוטה לאמנות ויש לה מורה פרטית לציור. קרני נראה הפרגמטיסט של המשפחה. כשאנחנו שואלים אותו: 'מה אתה עושה?' הוא אומר: 'הולך להביא מיליון דולר'. אנחנו בעד, מנסים להטמיע בו אקזיט. עזוב אותך מאמנות, יש מספיק בבית".
מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?
"לפני כחודשיים, נחתכתי בזמן ההצגה 'הלוויה חורפית' ונאלצתי ללכת להיתפר. נחתכתי בברך בצורה לא מבוקרת ונפער בה סדק מדמם. לא הרגשתי בזמן ההצגה כאב בגלל האדרנלין, קשרתי את זה בחגורת מגבת ועשיתי עוד מונולוג. שעה אחרי ההצגה כאבי התופת החלו, אז נסעתי למיון".
עברת עם אשתך אפרת הליכים רפואיים לא קלים.
"אפרת גילתה ב־2015 שהיא נשאית הגן שקשור לסרטן השד ועברה ניתוחים להסרת שחלות והסרת חזה ושחזורו. זה מה שאפשר לעשות לפני שמגלים גידול. הניתוחים היו באוקטובר 2016, ודיברנו על זה הרבה בתקשורת. היה לה חשוב לנצל את החשיפה שלנו, וזה עזר. היא קיבלה המון שאלות ופניות מנשים, והייתי המום לגלות כמה נשים סובלות מזה, מהקושי ומהתהייה אם ללכת לעשות את בדיקת הנשאות. היתה שנה קשה, אבל התמודדנו ולא נפלנו לרחמים עצמיים".
מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?
"אתמול. מאז שיש את האפליקציה אני יכול לבדוק את זה בכל יום, ואני באמת בודק כמעט בכל יום. הייתי מעדיף שלא יהיה את זה, אבל זה קיים. אגב, אשתי ואני מנהלים שני חשבונות נפרדים".
מגניב. ספר לי איך זה עובד.
"עבורנו זו ערובה לניהול נכון של זוגיות, משום שאנחנו אנשים שמתייחסים שונה לכסף. אחת הסיבות לזה היא שהיה לי אבא קמצן באופן פתולוגי, ולכן יש לי את הסרטים שלי. לפעמים אני יכול להיות פזרן כסוג של מרד, ולפעמים חשוב לי להוציא לשם ההוצאה, רק שלא אהיה כמוהו".
איפה הכרתם?
"אפרת ואני נפגשנו בהצגה 'כלב צמר' לפני 20 שנה. היא הגיעה כשחקנית מחליפה. הדייט הראשון שלנו היה בסמטאות יפו. טיילנו יחד, ירדנו לים ודיברנו. אני הייתי אחרי מערכת יחסים וגם היא, והיינו מלאי סימני שאלה, אבל היה משהו חזק שגרם לנו להרגיש שאנחנו רוצים אחד את השני".
איך זה עובד, בית של שני שחקנים?
"אנחנו לא מתחרים על אותם תפקידים, ואני רואה רק יתרונות בעובדה שאנחנו באותו מקצוע כי יש הבנה ללא מילים לכל מה שקשור לאפס אנד דאונס של המקצוע הזה - עלבון ילדותי או קריסה של האגו, מצב רוח קשה או לחזור מחזרה מתישה בלי יכולת לדבר. בן זוג אחר היה מתוסכל מזה".
מתי בפעם האחרונה שמעת משהו לא נכון לגביך?
"לפני שנה. מערכת יחסים עם שחקנית שביימתי בתיאטרון עלתה על שרטון, וכתוצאה מזה היה בירור לגיטימי בהנהלה בנוגע לאיך צריך לפעול. הדבר הביא לידי כך שאני לא אביים את הפרויקט הבא עם השחקנית הזו, כי זה היה הדבר הנכון, להפריד כוחות. זה קרה בתקופה שבה פורסמו כמה פרשיות של הטרדות מיניות, והיה חשש לכל מי שנגע בזה שזה יהיה חלק מגל הסיפורים האלו. זה לא הוגדר כדבר כזה, אבל אין ספק שזה פגע בי נפשית. התיאטרון גיבה אותי ותמך בי וממשיך עד היום, אני בתיאטרון באר שבע כבמאי ושחקן מצטיין, אבל המוניטין מוכתם".
ומה היית משנה, לו היית יכול?
"אין לי שום ספק שטעיתי באיך שהתנהגתי כבמאי שמביים בפעם הראשונה בתיאטרון הרפרטוארי, ואם הייתי מחזיר את הזמן לאחור, הייתי מתנהל אחרת".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך ריאליטי?
"הציעו לי את 'מחוברים', ולא רציתי. היה ברור שלא ייכנסו מצלמות לבית או לעבודה. זה היה כרוך בחשיפת יתר שלי ושל המשפחה, וזה היה נראה לי לא נכון. הציעו לי את 'גולסטאר' והציעו לי להיות שופט ב'ישראל גוט טאלנט', וזה כמעט קרה. שקלתי את זה כי זה מקום שאני מתאים אליו".
מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?
"הבוקר. בכל זאת אתם באתם לפה, אז הייתי צריך לתת לזה סוג של חזות הגיונית. אנחנו שונאים לנקות את הבית אבל עושים את זה. אין כאן מנקה".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"עכשיו. אני קורא את 'תריסר רוסי' של נאבוקוב, זה קשור להצגה שאני משתתף בה. תמיד קראתי. עכשיו, עם הזמן וההתבגרות, זה יותר קשה לי ויש לי טלפון, ובסוף יום מתיש אני מעדיף לשחק שש־בש בטלפון. אבל עדיין יש לי שלושה־ארבעה ספרים ליד המיטה דרך קבע".
מתי בפעם האחרונה פגשת את עדי אשכנזי, אשתך הטלוויזיונית ב"בלתי הפיך"?
"לא בשנים האחרונות. נדמה לי שנפגשנו באיזו הופעה, במקרה. אני מודה לאלוהים על הכימיה האדירה שהיתה לנו. התפקיד הזה גרם לקריירה שלי בתחום הטלוויזיה להתניע. לקבל את העבודה הזאת לקח הרבה זמן. זו לא היתה חתונה מיידית. אני זוכר שהרגשתי על הסט לחוץ, חושש, פוחד ורוצה לרצות. נדרשו שבוע־שבועיים של צילומים עד שעברתי מהמוד של לרצות ולוודא שכולם מבסוטים שבחרו בי ועד שנהניתי מהעבודה".
מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסם?
"לפני ארבע שנים, כשקיבלתי הנחה משמעותית על עגלת תינוק לילד שלי. מהמותג אמרו שכל מה שאני צריך לעשות זה להצטלם עם העגלה, ואז הבנתי שיש דברים בגו. זו עגלה של אלפי שקלים. ההרגשה להיות מפורסם זה דבר מאוד נעים ולפעמים אפילו משנה את מצב הרוח לטובה. יש הבדל בין ללכת בתל אביב לבין מחוץ לעיר - בתל אביב יש הרבה שחקנים ואנחנו יותר קולים בתגובות, ומחוץ לעיר התגובות הרבה יותר חמות. התגובות הכיפיות הופכות לי לפעמים את כל היום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו