"ערביי חיפה זה לא עוּדה ובטח לא זעאתרה"

בשנת 1918 הפך חסן שוכרי לראש העיר הערבי הראשון של חיפה. הוא שילב נציגים יהודים במועצת העיר חרף התנגדותם הנמרצת של חלק מחברי המועצה הערבים, וסימן את הדרך לראשי העיר שבאו אחריו, במקום שבו דו־קיום הפך להרבה יותר ממטבע לשון. כך, למשל, במלחמת העצמאות ב־1948 היה זה שבתי לוי שנפגש עם פרנסי העיר הערבים והפציר בהם לשמש דוגמה אישית ולא לעזוב את חיפה, תוך שהוא מבטיח להם אישית כי לא יאונה להם רע. 

מעניין מה היו אומרים שוכרי ולוי על המהומה הגדולה שהתחוללה בעיר בשבועיים האחרונים נוכח הכוונה למנות את מזכ"ל חד"ש בחיפה, רג'א זעאתרה, לסגנה של ראשת העיר הנבחרת, ד"ר עינת קליש־רותם. אמנם ביום רביעי הודיע זעאתרה כי הוא מבקש לקחת צעד אחורה ולא להתמנות לתפקיד - בלי להתנצל או לחזור בו מדברים שאמר בעבר - אבל היצרים סביב הפרשה בהחלט העמידו במבחן את היחסים בין המגזרים בעיר. 

"העסקונה הפוליטית בעיר - יהודים וערבים - שיריבו ויקללו אחד את השני כמה שהם רוצים. הם מביישים את עצמם, אבל למה הם גוררים את תושבי העיר כולה למריבות שלהם?" אמר לנו אבישי, תושב חיפה, שנקלע להמולה שקמה מחוץ לאחד מבתי הקפה במושבה הגרמנית בשל מסיבת העיתונאים שערך זעאתרה ביום רביעי. "חיפה היא דוגמה ומופת לחיים משותפים. יש בעיר שלנו דו־קיום וסובלנות כלפי כל המגזרים ולא רק בין יהודים וערבים. חיפה היא העיר היחידה בארץ שיש בה תחבורה ציבורית בשבת ומצד שני רחובות שלמים שנסגרים עם כניסת השבת כדי לכבד את האוכלוסייה החרדית המתגוררת בשכונות הללו. אני אישית הצבעתי ליונה יהב אבל שמחתי עבור עינת קליש־רותם, שהגיעה משום מקום והצליחה להדיח ראש עיר מכהן. עכשיו אני שומע מאנשים שהצביעו עבורה שהם מתחרטים וחושבים שעשו טעות. איש לא יודע את דעותיה, בקושי מכירים אותה ומההתנהלות שלה בעניין ההתבטאויות של זעאתרה כנראה יש לנו ראשת עיר שהנרטיב הציוני לא כל כך מעניין אותה". 

אברהם הרשקוביץ, שישב בסמוך והקשיב לאבישי בחוסר נחת, מספק זווית מעניינת משלו לעתיד הדו־קיום בחיפה: "סוף־סוף הוא הלך, ואפשר להגיד לך משהו? תשמע, אני חושב שמי שהרוויח מכל ההוא־הא הזה שעשו הערבים והגברת שנבחרה לראשות העיר, זה הליכוד והנציגים שלו בעירייה. תשאל אותי למה? חיפה היא עיר מפא"יניקית, עיר של פועלים, אבל לא עיר שמאלנית. אני לא צריך לספר לך שהמפא"יניקים היו יותר ימנים בדעות הפוליטיות שלהם מביבי נתניהו והחבורה שלו בכנסת. בחיפה כולם בסדר עם כולם - ערבים ויהודים, דתיים וחילונים, אשכנזים וספרדים - רק אלה מדניה בכרמל האף למעלה. זו גם הסיבה שלא הצבעתי ליונה יהב, כי הוא גר בדניה. שינסה לגור שבוע בהדר או בעיר התחתית. יום אחד הוא לא היה שורד. 

המושבה הגרמנית בחיפה // צילום: מישל דוט קום

"הצבעתי לקליש־רותם אבל כנראה עשיתי טעות. הייתי צריך להצביע לירוקים או לליכוד. עכשיו כל אלו שהצביעו לה מתחרטים כמוני ולכן בפעם הבאה הם יצביעו לליכוד, ולראשונה בתולדות חיפה יהיה ראש עיר מהליכוד. אם זה יקרה בטח אבא חושי (ראש עיריית חיפה בעבר) יתהפך בקברו. לרותם מצפות חמש שנים ארוכות וקשות".

כבר מתגעגעים ליהב

באחד מבתי הקפה של רחוב הרצל התוסס בשכונת הדר הכרמל, יושבים ולוגמים קפה של צהריים אכרם וחברו מאיר - שניהם בני 75, ילידי חיפה וגימלאים של העירייה. אכרם מתגורר ברחוב כורי בוואדי ניסנאס, ומאיר הרחיק כבר לפני 30 שנה עד לקריית חיים. את הסיפוח של הקריה לחיפה רקמו עסקני מפא"י לטובת צרכים פוליטיים, או ליתר דיוק בגלל הצורך בקולות הפועלים המתגוררים בה. כתוצאה מהמהלך הזה, תושבי קריית חיים מצביעים בבחירות המקומיות למועצת העיר חיפה - מלכודת דבש שאליה לא התפתו פרנסי הקריות הנוספות שקמו על אדמות המפרץ. 

"הצבענו ליונה יהב", מתוודה אכרם, "יונה היה טוב לעיר, טוב לתושבים וטוב לעובדי העירייה. כולם אהבו אותו. גם הערבים, שעבורם הוא עשה לא פחות מאשר בשכונות של היהודים". מאיר לא מסכים איתו, ונותן פרשנות משלו לתפקוד של ראש העיר לשעבר: "הלוואי שהוא היה מטפח את קריית חיים כמו את השכונות של הערבים - אז אולי הוא היה מנצח. רוב המצביעים בקריית חיים הצביעו לקליש־רותם לא כי ידעו מי היא אלא כי ביקשו לנקום ביונה על שהוא הזניח את קריית חיים. עכשיו, אחרי כל מה שקורה עם זעאתרה וחד"ש, הם מבינים איזו טעות הם עשו. לא רציתם את יונה? קיבלתם שמאלנית קיצונית שמעדיפה קואליציה עם מפלגה אנטי־ציונית ונציגים תומכי חמאס וחיזבאללה על פני הליכוד. גועל נפש".

אכרם מהנהן בהסכמה. "מה אתה מופתע?" הוא מפטיר אל חברו, "בגלל שאני ערבי אני צריך להצביע לחד"ש? ממש לא. זעאתרה והחברים שלו צריכים להתבייש שהם תומכים בחיזבאללה שהפציץ אותנו במלחמת לבנון השנייה וטיווח את חיפה. הם תומכים בחמאס שעשו כאן פיגועים ורצחו ילדים שחזרו באוטובוס מבית הספר. גם אני מזדהה עם הפלשתינים ומתנגד לכיבוש אבל מה הקשר בין פוליטיקה מקומית לסכסוך הישראלי־פלשתיני או הסכסוך עם מדינות ערב? אני רוצה שהנציגים שבחרתי בהם לעירייה יטפלו בבעיות שלנו בשכונות שלנו ולא בבעיות בעזה, בגדה ובמחנות הפליטים במדינות ערב. שיטפלו במחסור בגנים ציבוריים בשכונות הערביות, במדרכות השבורות ובפשיעה - ממש מעניין אותי שבעזה אין להם מה לאכול. שחמאס יטפל באנשים שלו, לא רג'א זעאתרה. הם צריכים לדאוג לציבור הבוחרים שלהם. כששמעתי את זעאתרה וגם את המחליפה שלו מסרבים לגנות את חמאס ואת פיגועי הטרור - התביישתי שאלו נציגי המגזר הערבי בחיפה". 

ראש עיריית חיפה עינת קליש־רותם // צילום: הרצי שפירא

מספר סטודנטים ערבים מאוניברסיטת חיפה שישבו בסמוך והאזינו לשיחה, הרגישו צורך דחוף להתערב ולנסות להעמיד את אכרם על טעותו. "אתה ערבי מחמד, כמו שהיהודים אוהבים", אמר לו אחד מהם, שסירב להזדהות, "אל תצטט אותי כי אני לא רוצה שום קשר עם התקשורת הציונית. אתם יותר גרועים מהשופרות של השלטון במצרים ובסעודיה".

הכבוד של הבית 

מאיר מנסה להרגיע את האווירה ומזמין את הצעירים: "בואו, שבו איתנו. הקפה עלי. אולי תלמדו משהו מאנשים עם ניסיון בחיים". אבל במקום שהאווירה תירגע הוויכוח דווקא מתלהט ועולה לטונים צורמים: "לא רוצים את הקפה ואת הטובות שלך", אומר אחד הסטודנטים בזעם, "זו הבעיה שלכם היהודים. אתם תמיד רוצים ומחפשים את תחושת הפטרונות". אכרם לא נשאר חייב ומשיב לו בנאום ארוך: "אם היית חי בפלשתין או בסעודיה או במצרים היית יכול לדבר ככה? היית מוצא את עצמך במרתפי העינויים של המוחבארת' (הביטחון המסכל במדינות ערב). כאן בישראל אתם לומדים באוניברסיטה ועובדים בכל מקום שאתם רוצים ומרוויחים משכורות שהחברים לכם במדינות ערב יכולים רק לחלום עליהן. אז ערבי מחמד תקרא לחברים שלך ולא לי. זעאתרה היה יכול לדבר ולעשות במדינה ערבית את מה שהוא אומר ועושה בישראל?

"אני את הילדים שלי חינכתי להעריך ולכבד את השורשים והזהות הערבית שלהם אבל גם להעריך ולכבד את המדינה שהם אזרחיה, וכן - אנחנו אזרחים שווים. תכירו בעובדה שזו מדינת היהודים, ואם ההנהגה הפלשתינית היתה בזמנו חכמה כמו ההנהגה של היהודים, היתה להם היום מדינה לצד מדינה יהודית קטנה. אבל הערבים לא רק שדחו את תוכנית החלוקה, הם גם ברחו מכאן כל עוד נפשם בם כשהבינו שהיהודים מנצחים. אתם כולכם מילים ריקות - כאלאם פאדי. תחזור הביתה, תשאל את ההורים שלך מי טיפל בהם אחרי שההנהגה הערבית נמלטה מכאן והשאירה את הציבור שלה להתמודד עם ההשלכות. אלו היו השכנים היהודים שלנו. חששנו שהם יהרגו אותנו אבל הם הביאו לנו אוכל ומים ובגדים ואם היה צריך גם הגנו עלינו בגופם. תלמדו לתת כבוד ואז יכבדו אתכם". 

רג'א זעאתרה // צילום: מישל דוט קום

"אכרם, אתה לא שם לב שאתה מדבר לעצמך? הם מזמן הלכו", מחזיר מאיר את חברו למציאות. אכרם מסביר ש"חשוב לי שיבינו שערביי חיפה זה לא איימן עודה ובטח שלא רג'א זעאתרה, אנחנו מכבדים את השכנים היהודים שלנו. אתה יודע שרוב המפגינים שעשו פה בלאגנים לטובת זעאתרה זה אנשים שהגיעו באוטובוסים מהכפרים בגליל ובמשולש? הוא שלח אוטובוסים להביא אותם הנה כי הערבים שגרים בחיפה לא מזדהים עם המסרים שלו". 

כן, דו־קיום

לאחר שהאווירה נרגעת מעט הודיעו השניים נחרצות כי הגיע הזמן לזוז, אבל מאיר אומר: "אתה חייב לשמוע איך אני ואכרם נעשינו חברים טובים כמו משפחה". אכרם משיב לו: "אני דיברתי מספיק להיום ואני לא מרגיש טוב בגלל הילדים האלה שעצבנו אותי". 

במלחמת העצמאות, מספר מאיר, גר עם משפחתו בשכנות עם הערבים בשכונת הדר, ברחובות שליד שוק תלפיות. באחד הימים פרצה שמועה שהערבים בורחים כי כל המנהיגים שלהם נמלטו לירדן, לסוריה וללבנון. הוריו הזהירו אותו ואת אחיו הגדולים שלא להסתובב בשכונות של הערבים, "אבל אתה יודע איך זה ילדים - אומרים להם משהו אז הם עושים ההפך". כשהגיעו במהלך שיטוטיהם לרחוב עיראק, לא היתה שם נפש חיה. "אנשים עזבו את הבתים כמו שהם", הוא מספר, "רק לקחו מעט בגדים ופריטים יקרי ערך וברחו. בדיעבד התברר לנו שהם היו בטוחים שהם נוסעים לחודש־חודשיים עד יעבור זעם וחוזרים. עברנו בין הבתים בשכונה ובאחד מהם מצאנו ארגז ללחם מעץ אלון משובץ באבני חן. ראינו שאף אחד לא נמצא ולקחנו אותו. כשבאנו הביתה סיפרנו לאמי שהבאנו לה את זה כמתנה מהבתים שהערבים עזבו. היא השתוללה עלינו מכעס ואבא נתן לנו כמה סטירות טובות והסביר לנו שמה שעשינו זו ביזה - גניבה ברמה הכי שפלה שיכולה להיות.

"כשבאנו להחזיר את הארגז פגשנו את אבא של אכרם - שהתברר כי שהה עם משפחתו אצל קרובים בבית אחר בשכונה - והוא אמר שזה ארגז שעבר בירושה. הוא הודה לאבא שלי ונישק לו את הידיים. אבא שלי אמר לו שהוא מתבייש במה שעשינו ולא ככה נוהגים עם שכנים. מאז הפכנו להיות כמו משפחה, ואכרם ואני ממש גדלנו יחד. זו חיפה שלנו בקליפת אגוז - טוב שכן קרוב מאח רחוק. הדו־קיום בחיפה חזק יותר מזעאתרה ועודה, ביבי ומירי רגב או כל אחד אחר שינסה לסכסך ולפלג. מזה יש מספיק בערים מעורבות אחרות. מי שמחפש לסכסך בין יהודים וערבים שלא ינסה לעשות את זה בחיפה כי הדו־קיום שלנו הוא מודל לעולם כולו שאפשר לחיות יחד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו