קשה שלא להבחין בפחד שניבט מעיניה של ג'קארין, כשהיא מספרת על מתקפות הטילים שהיא וחבריה חווים שוב ושוב, יחד עם שאר תושבי עוטף עזה. "במפגש ההכנה שהיה לנו בתאילנד הסבירו לנו שעם הישמע אזעקה אנחנו צריכים לרוץ למקלט בתוך שלוש שניות, או לשכב על הרצפה ולהשתטח אם אין מקלט בסביבה", היא אומרת, ובאותה נשימה מוסיפה: "אבל המעסיק שלי עדיין דרש ממני ומשאר העובדים לעבוד בחממות של העגבניות, והבחנתי אחרי המטחים שהיו שיחי עגבניות שנפגעו מרסיסים. היה לנו מזל".
ג'קארין, כמו עובדים זרים רבים - בעיקר מנפאל ותאילנד - חווה מקרוב את השגרה המתוחה בדרום. במקום שבו קשה למצוא ידיים ישראליות שיקטפו את היבול, הפועלים הזרים ממלאים את הוואקום, גם אם מדובר לעיתים בסיכון חיים. כ־25 אלף מבין מהגרי העבודה בישראל עובדים בחקלאות. אמנם מדובר בבחירה שלהם - להרוויח כסף בארץ זרה ולשלוח אותו למשפחות בבית במרבית המקרים - אבל כעת התנאים המינימליים שלהם הם זוכים, נמצאים גם הם בסכנה, זאת בעקבות יוזמה שמקדם משרד החקלאות לבטל את חובת תשלום שכר המינימום לעובדים הזרים המועסקים בחקלאות וכמו כן את חובת תשלום הפנסיה.
בני אדם, לא "כלים"
בסבב הלחימה בחודש אוגוסט האחרון נפצעה קשה ג'נפן סיי־ג'ו שעבדה בבית האריזה במושב תלמי אליהו, כשנפגעה בבטנה מרסיסי רקטה. מרקורן קיטיאנגקול, פועל בן 36 שעבד בחממות היישוב נתיב העשרה, נהרג במבצע צוק איתן מפגיעת רקטה, ומאני סינגמואנגפון, בן 33, נהרג באותו יישוב ובאותן נסיבות בשנת 2010. "המצב קשה, רבים מהעובדים בעוטף עזה לא מודעים לסכנות", מסבירה סופי שניר, מנהלת תחום החקלאות בעמותת קו לעובד, "האופן שבו מפרסמים בתאילנד את ההזדמנות לעבוד בישראל נראה הרבה יותר יפה ומבטיח מהמציאות בשטח".
במשרד החקלאות טוענים כי היוזמה להפחית את שכר העובדים ולבטל את חובת הפרשת הפנסיה, באה בעקבות פניית החקלאים: "אנחנו מנסים להגיע להסכמות מול משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד האוצר, ואחרי הסבב הזה נשקול אם צריך תקנות או חוק כלשהו. השר (שר החקלאות אורי אריאל) בוחן את האופציות שעומדות לפניו והעלינו את זה בפגישה עם ראש הממשלה".
בהתאחדות חקלאי ישראל הדגישו כי "רוב החקלאים משלמים כחוק לעובדיהם הזרים. עם זאת, בנוסף לשכר לעובד, מוטלות על החקלאי אגרות רבות מאוד כמו דרישה לתנאי מחיה, אי הכרה בחלק מהוצאות המחיה לצורכי מס וכו׳, וכך קורה שבחשבון כולל, עלות ההעסקה של העובדים הזרים מאוד גבוהה. התוצאה היא שחקלאים רבים נוטשים גידולים עתירי עבודה כמו הירקות, והמחיר לצרכן לצערנו עולה. כשיירדו חלק מהעלויות המושתות עליהם, החקלאי יוכל להתפרנס מעבודתו ובכך יירד בהתאם גם המחיר לצרכן".
גם במשרד ראש הממשלה אישרו לאחרונה כי שוקלים את היוזמה של משרד החקלאות ברצינות ורה"מ נתניהו אף הביע תמיכה בה. שניר מקו לעובד אומרת כי "הייתי בוועדות בכנסת והחקלאים מדברים על הפועלים כעל 'כלי עבודה' וראוי להתייחס אליהם כאל בני אדם שעובדים בחקלאות בישראל".
ג'קארין (40, שם בדוי) עובדת זה חמישה חודשים בחממת עגבניות, ושני שלישים ממשכורתה היא שולחת אל בעלה ושני ילדיה שנשארו בתאילנד. היא עובדת בממוצע 12 שעות ביום, 7 ימים בשבוע, ומשתכרת פחות מהמינימום. לאחר העבודה הקשה והמאומצת ג'קארין חוזרת ל"בית" שלה - מבנה שספק אם מי מקוראי כתבה זו היה מוכן להעביר בו לילה אחד. "הרושם הראשוני שלי, כשראיתי את המגורים המיועדים לנו, היה של מקום אומלל ומלוכלך", היא אומרת, "לא ציפיתי לכאלו תנאים, כי במפגש האוריינטציה שהיה לנו בתאילנד הובטחו לנו תנאי מגורים טובים. אני מתגוררת עם עובדת נוספת בצריף רעוע, שהגג שלו מצופה ביריעת גומי.
"הילדים שלי מתגעגעים אלי", היא אומרת, "הם חשבו שאני נוסעת ליומיים, וגילו שבעצם מדובר בשנתיים. למזלי, לאחותי יש בעל שיכול לדאוג להם".
"אם יורידו את השכר, לא נוכל לשלוח מספיק כסף למשפחות שלנו, ואז לא תהיה הצדקה לפרידה שנכפתה עלינו לצורכי פרנסה. אם זה יקרה, אני אעזוב את ישראל ואסע חזרה למשפחה שלי, כדי לעבוד במשק החקלאי שלנו".
לא מספרים על הקסאמים
סוריראט (36) הגיעה לישראל לפני שנתיים ושבעה חודשים למשק המגדל תפוחי אדמה, בעלה ושני ילדיה חיים בתאילנד והיא שולחת להם כסף. היא עובדת שישה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום בדרך כלל, ובקיץ 12-10 שעות ביום. "אני מרוויחה 5,000-4,000 שקלים בחודש, תלוי בעונה", היא מספרת, "בקיץ זה מגיע ל־5,000, כי זו העונה ועובדים שעות נוספות. אני מצליחה לשלוח 3,000 שקלים למשפחה בחודש רגיל, ו־4,000 בחודשי הקיץ".
סוריראט לא סיפרה למשפחתה שהיא עובדת בעוטף עזה: "אני לא מספרת למשפחה שאני עובדת באזור הנמצא בטווח הטילים, אני לא רוצה שידאגו לי.
"מתחם המגורים שלנו יותר טוב ממגורים של אחרים, כי שם יש עובדים שאין להם שום הגנה זמינה. כשאנחנו בשדות אנחנו משתטחים על האדמה וחוזרים לעבוד כשהאזעקה נגמרת. בחודש אוגוסט, בשיא ההפצצות והטילים, עבדנו כרגיל כאילו לא קורה כלום".
היוזמה של משרד החקלאות לאפשר למעסיקים להפחית משכר הפועלים, מדאיגה אותה, ובעיקר נראית בעיניה לא הוגנת כלפי מי שגם כך עובדים בתנאים קשים. "התאילנדים עובדים במקצועיות רבה יותר מכל העובדים האחרים בחקלאות", אומרת סוריראט, "לעיתים קרובות סחורה שאינה מטופלת בידי עובדים תאילנדים נפסלת בגלל איכות ירודה. אנחנו עובדים כל כך קשה, והחלטה כזו תפגע בנו במקום לעודד אותנו לעבוד טוב, אנחנו מתקשים לממש את זכותנו לשכר מינימום גם היום".
פריצ'ה (33, שם בדוי), נשוי ואב לשניים, הגיע לישראל ב־2015 ועובד בגידול ובהדברה של התוצרת החקלאית בחממות שבהן מגדלים פלפלים ועגבניות. הוא האחראי לתחזוקת החממות ומשתכר פחות משכר המינימום. לדבריו, היוזמה המדוברת של משרד החקלאות תהווה גושפנקה למציאות שכבר קיימת במשקים רבים, שבהם עובדים רבים משתכרים פחות משכר המינימום. פריצ'ה: "המעסיק שלי הזכיר את הרעיון הזה, ולמרות שכבר הרווחתי משכורות נמוכות מהמינימום, התנאים שלנו יורעו עוד יותר אם המדינה תאפשר זאת בחוק".
ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "מינהל הסדרה ואכיפה במשרד העבודה והרווחה אמון על אכיפת חוקי עבודה שבהם ניתנה לו הסמכות. במסגרת זו מטפל המינהל בתלונות שמתקבלות בערוצים השונים, ומנהל תיקי חקירה כנגד מעסיקים מפירי חוק בהתאם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו