ביקורת: "סינדרלה" בכיכובה של בר רפאלי

"סינדרלה", המשכן לאמנויות הבמה ת"א

כמה בנות 4 עד 7 נשאלו דקות לפני תחילת ההצגה אם הן מכירות את בר רפאלי. כולן ענו בשלילה. אמותיהן ענו במבוכה לא מוצדקת כי לא באמת טרחו להסביר להן מי זו בר רפאלי, וכי השמחה היתה רבה על כך שבעצם "הולכים לסינדרלה".

שאלת המחקר הקצרצר והבלתי מבוסס שלי הבהירה כי רפאלי אכן לוהקה למען רוכשי הכרטיסים, המוני אמהות ואבות שנכחו באולם, שגם להם מגיע ליהנות אחרי שצלחו את מסע הייסורים להגיע אל המושב הנכון.

רפאלי היא לא רינת גבאי והיא גם לא מתיימרת להיות, ו"סינדרלה" בכיכובה לא מבקשת להאפיל על הפקותיו של תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער. היא מספקת שעה וחצי של בידור להמונים, הכולל את כל מאפייני הז'אנר - תפאורה נוצצת, שמלות ססגוניות, פאנצ'ים המשלבים אקטואליה, ריקוד הגנגנם סטייל (שנדמה ששום במת חנוכה אינה חפה ממנו), וחנה לסלאו אחת, על כיווצי שפתותיה המוכרים ונוכחותה המשעשעת.

אפשר, כמובן, לחפש את רפאלי היפהפייה בקטנות ולהלין על מבטה המושפל לבמה בזמן שהיא מבצעת את הכוריאוגרפיה הפשוטה שהרכיבו למענה, או לזהות בקלות את הטיפול האינטנסיבי שעבר קולה השר הבוקע מתוך הפלייבק. אפשר. אבל האמת היא שברגע שהיא פורצת לבמה לבושה בבגדי לכלוכית, יפה כמו שרק בר רפאלי יודעת להיות - הציניות והקנאה הסמויה על ההווי המתהווה שם מאחורי הקלעים עם חבריה הטובים מ"מה קשור" מתמסמסות.

צריך להודות: בר רפאלי מתאימה לבמות חנוכה כמו תחתוני ביקיני לגופה החטוב. היא מספקת את הסחורה. יכולת המשחק שלה השתפרה מאז ימי "פיק אפ", והילדות הקטנות, שלא אמורות לדעת מי זו בר רפאלי בגילן, מתאהבות בה באחת. כי הרי אילו היה אפשר לשאול את פי האחים גרים, ככה בדיוק הם דמיינו את סינדרלה שלהם, יפה מהאגדות.

ציון: 8.5

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו