"מישהי זיהתה אותי במטוס, ואז התעלפה מהתרגשות. זה היה וואו"

מיכל דליות. בת 68, אשת חינוך ותקשורת. גדלה ומתגוררת בתל אביב. נשואה, אם לארבעה וסבתא לתשעה. בעלת "מרכז מיכל דליות", שבמסגרתו מכשירה יועצות משפחה בגישתה, מנהלת צוות יועצי משפחה בכל הארץ, ומרצה בפני חברות וארגונים. מחברת ספרי ילדים ומבוגרים. בימי שישי מגישה תוכנית ברדיו 103 

 מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?

"לפני שלושה ימים, בעלי ואני היינו במופע של אלון עדר ומאוד נהניתי. ברוך ואני מבלים הרבה, והולכים למחול, להופעות מוזיקליות, לסרטים ולהצגות. הוא פרטנר מצוין ואני גם טובה לבילויים. הכרנו יום אחרי יום הולדתי ה־19. מי שהיה חברי אז אמר לי: 'בואי נלך לחבר שלי ששומעים אצלו המון מוזיקה'. הוא הביא אותי לרחוב חובבי ציון, לדירה שבה ברוך גר עם אחיו ואמו, ושם ראיתי ונפגעתי. נשארתי. כמה חודשים אחרי זה נהיינו זוג, ואחרי שנה התחתנו".

 מתי בפעם האחרונה התרגשת כמו ילדה?

"אני חושבת שאני מתרגשת הרבה. אני בוכה בקלות בסרטים ובהצגות, ובכיתי לאחרונה בתיאטרון כשראיתי את דרור קרן ב'סוס אחד נכנס לבר'. כדמות מוכרת קיוויתי שאף אחד לא שם לב, שלא רואים את הדמעות שלי. אני יכולה להתרגש מנוף יפה או ממבנה ארכיטקטוני, אבל התרגשות של ממש שמטלטלת אותי פיזית קשורה במשהו שנוגע באנושיות, בעוולה, בחמלה או בהתחבטות". 

 מתי בפעם האחרונה ביקשו ממך עצה?

"לפני שעה, מישהי שפגשה אותי בחדר האיפור בטלוויזיה. כל הזמן מבקשים ממני עצות, ברחוב, בבית הקפה, במסעדה, בחניונים, בקניונים, בשירותים ציבוריים גם. לעיתים אני מסרבת ומתנצלת כי זה מורכב מדי או כי באותו רגע זה ממש מפריע לי, אבל בדרך כלל עונה בקצרה ובאהבה. אני מתקשה מאוד להעמיד גבולות למעריצים, ולכן אני אדיבה ומכילה".

 טוב, אז מה שואלים?

"מה לעשות עם הילד/ הבעל/ החמות/ התאומים. הרבה פעמים יש לנו אותה גברת בשינוי אדרת, ועדיין המענה צריך להיות מותאם למשפחה הספציפית. לכן, אני אומרת שהתשובה שלי מאוד כללית, היא רק חומר למחשבה. לפעמים מצפים לקסם, וגם את זה אני מבינה. אתמול רצו ממני עצה על נער מתבגר, מאומץ, עם הפרעות קשב ודיסקלקוליה, שכל היום מסתגר בחדר עם המחשב. אין ספק שלא אוכל לפתור את זה תוך כדי הליכה ברחוב, אבל תופסים אותי כמי שיכולה להושיע".

 חל שינוי בשאלות לאורך השנים?

"אני לא מרגישה שינוי בשאלות, אבל הבלבול היום עוד אפילו רב יותר, בגלל עודף המידע. לעיתים אני מרגישה את חוסר האונים של ההורים המבולבלים, וכשאני מדברת איתך עכשיו אני חושבת שאולי זה בא ממקום של מודעות גדולה יותר. מספר האנשים הפונים לעזרה היום גדול יותר מבעבר, ואני שמחה כי כולנו תמיד צריכים עזרה. הלוואי שאני הייתי יודעת לבקש עזרה כשהייתי אמא צעירה".

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אחד מהורייך?

"הוריי מתים כבר הרבה מאוד שנים, אמא נפטרה לפני 17 שנה ואבא שלי לפני 20 שנה, ואני מדברת עליהם המון עם כל מי שמוכן להקשיב. אמא שלי, עדה, יותר היתה לי המודל של מה שאני לא רוצה להיות כאישה, כי היא היתה מאוד תלותית, ואני אישה מאוד עצמאית. ואבא שלי, אברהם, היה המודל של אהבה. אבא שלי לימד אותי לאהוב ולהיות נאהבת".  מתי בפעם האחרונה חזרת 

לבית ילדותך?

"בית ילדותי לא קיים כבר 25 שנים. הוא הפך להיות השגרירות הסינית ברחוב בן־יהודה בתל אביב. הילדות שלי זכורה כילדות טובה. הייתי בת יחידה עם שלושה אחים, גדלתי ליד הים והים היה חלק משמעותי בחיי אז וגם היום. אהבתי לקרוא, אבל לא הייתי חנונית. הייתי טום בוי שובבה ודעתנית, והיו רק מורים בודדים שאהבו אותי, ומורים יותר ממורות. וגם הייתי אישה קטנה. ראיתי המון דברים. זיהיתי כתלמידה בכיתה ד' רומן לוהט בין שני מורים, הבחנתי במבטים ביניהם, בניואנסים, בשפת הגוף - ואחרי 15 שנה התברר שהכל היה נכון". 

 מתי בפעם האחרונה כיהנת כגננת?

"בתור סבתא אני גננת נון־סטופ, אבל כגננת בגן ילדים כיהנתי לפני 33 שנים. היה לי גן ברמת אביב, לבני שנתיים עד 4. מאוד אהבתי להיות גננת. עשיתי את זה 12 שנים, ובשנים האלו גידלתי את ארבעת ילדיי. יש לי שני בנים ושתי בנות, כך שהייתי עטופה בילדים - עד היום. הילדים שלי בני ה־30 וה־40 מתקשרים ואומרים לי אימוש, ואני מתמוגגת. אימהות זה תפקיד אינסופי".

 מתי בפעם האחרונה כתבת ספר?

"את ספר הילדים האחרון כתבתי ב־2017 והוא עוסק בנושא המסכים ונקרא 'עוד תכנית אחת ודי'. בחודשים האחרונים הייתי עסוקה בהוצאה מחודשת של הספר הראשון שלי, מלפני 11 שנים, ששמו 'אין ילדים רעים'. הוא אזל מהמדפים, ולכן עשיתי לו עדכונים קלים לפני יציאתו מחדש". 

 מיכל, תעזרי לי להוציא את הבנות שלי מהמסכים. די, מיצינו.

"אני רוצה להעז להיות מהפכנית ולהעביר את המסר שדי לפחד מהדבר הזה. כמו שהמציאו את הגלגל ואת המכונית, אז המציאו את הסלולרי. ברגע שנפסיק לפחד ממנו, נפסיק להשקיע זמן ומאמץ בניסיון למנוע אותו מהילדים, ונחשוב איך להעשיר את הילדים בדברים אחרים. נחשוב איך לצאת איתם לטייל, לשחק במשחקי קופסה ובפאזלים, לשבת על ספסל בגינה. אם אני רוצה שהילדים או הנכדים לא יהיו בנייד, אני צריכה להעסיק אותם בדברים אחרים. וגם לצפות איתם בסרט זה מצוין". 

 מתי בפעם האחרונה היית בחדר לידה?

"לפני תשע שנים. באמסטרדם. בתי הצעירה גרה שם כבר 11 שנים, היא נסעה בעקבות רילוקיישן של בעלה, והיה לה תאריך משוער ללידה וטסתי כדי להיות איתה. זו היתה חוויה מהממת ומדליקה, הקושי שלי היה לראות את הבת שלי סובלת כמובן, אך כשהתינוקת כבר יצאה באו עם המספריים לחתני ושאלו אותו אם הוא רוצה לגזור את חבל הטבור - ולבסוף נתנו לי לעשות את זה". 

 אחד מילדייך צעד בעקבותייך?

"לא, אף אחד מהילדים שלי לא עוסק בתחום הטיפולי, וכל אחד מהם פנה לכיוון אחר לגמרי. לי זה אומר שעשיתי משהו נכון בכך שנתתי לכולם חופש לבחור. אחד הלך לכיוון המספרי והוא פרופסור בטכניון, בן שני הוא ביולוג שעושה מחקרים בחברות תרופות, אחת הבנות פנתה לכיוון התקשורת והיא דוקטורנטית באוניברסיטת באר שבע, והצעירה מנהלת צוותים של בתי מלון".

 מתי בפעם האחרונה השתתפת בדוקו־ריאליטי?

"בפרק האחרון שצילמתי של 'סופר נני' וזהו. מציעים לי המון ריאליטי ואני לא נענית כי אני זוכה למספיק חשיפה, וריאליטי זה חשוף מדי עבורי. אני רוצה לשמור לעצמי איך אני נראית כשאני בוכה או מתעצבנת. יש דברים שאני לא רוצה לחשוף, אבל אני המון בטלוויזיה ופוגשים אותי שם נמרצת וצוחקת".

 מתגעגעת ל"סופר נני"?

"כן. מאוד אהבתי את המפגש עם המשפחות, והלוואי שיציעו לי עוד עונות. אני חושבת שזו תוכנית טובה, חשובה, שעוזרת ומלמדת, ואני גאה בכך שהיה לי חלק גדול בהחדרת הרעיון שהורים היום צריכים הדרכה, כי ההורות היום שונה מההורות של לפני 20 שנה. אין לי מושג למה התוכנית ירדה. זה היה חלק מהשינויים שעברו על הגוף ששידר אותה, אבל לא שיתפו אותי בהחלטה". 

 מתי בפעם האחרונה שמחת שאת ישראלית?

"כשביקרתי בסין או בגאורגיה, וראיתי תרבות שמדכאת נשים או מדכאת יצירתיות, או שמדכאת חום במערכות יחסים. במקומות כאלה אני מבינה שכישראלים מצבנו טוב מהבחינה הזאת".

 מתי בפעם האחרונה קראת טוקבקים?

"אתמול. אני קוראת רק טוקבקים מעמוד הפייסבוק שלי. אם הם טובים אני קוראת עד הסוף, ואם הם רעים אני מפסיקה באמצע. לא מעניין אותי לקרוא דברים רעים שכותבים עלי, זה לא תורם לי, ואני לא רוצה להיות שם. הסלבריטאות הגיעה אלי בגיל 57, וזה אחרת. כל יכולת ההתמודדות עם המון מצבים, להתמודד עם דברים רעים שאומרים עלי, עם הפרעות כשניגשים אלי כל הזמן ועם אובדן האנונימיות - אין לי ספק שעצם זה שזה קרה לי בגיל מבוגר הכשיר אותי להתמודד עם זה טוב יותר".  מתי בפעם האחרונה פגשת 

את הילדים והנכדים?

"בשבת. אחת לארבעה שבועות אנחנו מקיימים ארוחת שישי שבה משתתפים כל הילדים והנכדים שנמצאים בארץ, ובכל פעם המפגש מתקיים אצל משפחה אחרת בעיר אחרת. מעבר לזה אני מדי פעם מוציאה נכדים מהגן, ויש מפגשים גם באמצע שבוע. חשוב לי הקשר עם הילדים ומאוד חשוב הקשר עם הנכדים. הגדולה בת 14, הקטן בן 4, והוא מתכתב איתי בווטסאפ מגיל 3". 

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"עכשיו. אני מספיקה לקרוא כי אני מתעקשת. קראתי המון ספרות מקצועית והחלטתי לפני כמה חודשים שאני חוזרת לקריאה של פרוזה, וקראתי את 'כל המקומות המוארים' של ג'ניפר ניבן. זה ספר מהמם שנועד לבני נוער, בני 16-17, וסיימתי אותו בבכי גדול".

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"אני מתמכרת סדרתית לסדרות, בעיקר של ריגול ומתח, והאחרונה היתה 'פטריק מלרוז'. אנחנו רואים חלק מהסדרות יחד, ברוך ואני, וחלק אני רואה לבד. יש לנו טעם משותף אבל יש גם דברים נפרדים. לברוך יש אוסף של 1,500 דיסקים ו־1,500 תקליטים, ויש מוזיקה שאני לא יכולה לסבול - למשל, אלקטרונית - והוא מאזין לה רק כשאני יוצאת מהבית".

 מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?

"לפני יותר מדי שנים, 25. למדתי צרפתית בקונסוליה הצרפתית. החלטתי שאם אני כל כך אוהבת את השפה, שלפחות אבין אותה. אני מבינה מעט מאוד ממנה היום, לצערי כבר שכחתי, אבל אחזור לזה ולנגינה בפסנתר. אני צריכה רק להתפנות, כי כשיש לי זמן אני מפנה אותו למשפחה".

 מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?

"אני בשלנית מצוינת, אבל לאחרונה אני כמעט לא מבשלת. היו שנים שהייתי במטבח ואהבתי את זה מאוד, אבל מאז שהתפרסמתי יצאתי מהמטבח טוטאלית, אז ברוך מבשל. בעיקרון זה לא חסר לי בכלל ובחודשים האחרונים, כשאירחתי בחגים, זה דגדג לי ואני במגמה של חזרה חלקית, בעיקר כי הבנות והכלות תמיד טורחות על האוכל באהבה ואני רוצה שהן יבואו נקי, אני רוצה לבשל".

 מתי בפעם האחרונה נכשלת?

"לפני חודשיים. עשיתי חניה מגעילה ודפקתי את האוטו. נסעתי למישהי שיצאה בשאלה ומתמודדת עם המון דברים ובאתי לעזור לה. הגעתי לאיזושהי סמטה בבני ברק, ווייז אמר לי לעצור ולא עצרתי והתברר שאין לי איפה לחנות, אין מאיפה לצאת, ועשיתי רוורס והגעתי לרחוב הראשי והייתי עצבנית, אז כשמצאתי חניה עשיתי תאונה קטנה. בבית בילפתי את בעלי, אבל הוא כבר יודע את האמת". 

 מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?

"שלשום. אני כל הזמן עם היד על הדופק בחשבון הבנק שלי. תמיד הייתי כזו. אני מנהלת החשבונות של המשפחה, ואני ממליצה לנשים להשתדל להגיע למצב שבו הן עומדות ברשות עצמן מבחינה כלכלית. היום 80 אחוזים מהמשפחות בזוגיות כפולת קריירה, ואני מציעה לנשים להבין בחשבון הבנק שלהן, לפחות כמה יורד בכל חודש, אילו פוליסות הן עושות ואיפה כדאי להפקיד צ'קים, אצל הפקיד או בדרך אחרת. אנחנו חיים בעולם מאוד חומרי וחומרני וצריך להכיר אותו". 

 מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסמת?

"כמה חודשים אחרי עליית 'סופר נני', כשהתחילו להזמין אותי לאירועים שעליהם רק קראתי. רציתי להיות מפורסמת תמיד, כילדה וכנערה. רציתי שיכירו אותי, דחפתי את עצמי למקום הזה. אני אוהבת את הבמה והאורות, ואת המקום של מי שעוזרת, תורמת ויודעת. טסתי אז לאמסטרדם, ובמטוס כולם אמרו לי שלום. בהתחלה הרגשתי לא נוח עם זה כי לא זיהיתי אותם, ואז הבנתי שאני לא יכולה לזהות זרים. ואז מישהי התרוממה ואמרה 'מיכל, אני כל כך אוהבת אותך' והתעלפה. זה היה וואו". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו